שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



טיולים ואתרים
פורום הטיולים שלנו.

ברוכים הבאים לקהילות אג'נדה!
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"

הודעות נוספות מפורום טיולים ואתרים
הודעות נוספות מפורום טיולים ואתרים


ליחצו כאן כדי לעבור לגירסה המקורית של פורום "טיולים ואתרים"



סיפור בית החרושת נור בעכו וחיפה לצפוניים שביננו
הצבור העברי בארץ ישראל , לא אהב ונלחם בעבור עבודה עברית במפעלים יהודיים בארץ ישראל,בתקופת המנדט ובמיוחד בשנת 1935 בעת שהתגברו ההסתות ומרד הסוחרים הערביים והצבור הערבי כנגד רכישת סחורות מבתי חרושת יהודיים .

בית החרושת נור הוקם בשנת 1923 ,בידי בעלי הון יהודיים מנהלו ואחד היזמים וייצמן יצחק שנפטר בשנת 1959 ובעזרת אביו ,כדוגמת מפעל לגפרורים שהיה בידי המשפחה בקובנה, הרופא יצחק ויצמן מהלוחמים במחלת המלריה ,ביחד עם דר מר ביסוד המעלה ,בטרם פתח את מפעל נור , המפעל הוקם גם בעזרת מחלקת המסחר בסוכנות היהודית, מיקומו והקמתו נקבע בעיר הערבית עכו .

מיקומו של בית החרושת נור

על פי האגדות מיקומו של מפעל נור נקבע בעכו ,כצעד נגד למלחמה של הצבור היהודי , לעבודה עברית בתנאי שכר ותנאים משופרים לעובדים .יש הטוענים כי ברצונו של המנהל ויצמן נראה הצורך לפתוח מקום שערבים ויהודים יעבדו יחדיו, אך קרוב לוודאי שמחיר הקרקע הזול ומחיר הזול של השכר לעובדים בעיר ,היו הסיבות היותר נכונות בבחירת המקום.


קווים לאישיותו של יצחק ויצמן מנהל נור
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
אורי צבי גרינברג פרסם בעיתון דבר בחודש מרץ בשנת 1927, במאמר שכתב חוויותיו והתרשמותו ממנהל חברת נור יצחק וייצמן ,בעת שנסע עימו ברכבת לנמל ,בדרכם להפלגה באוניה בדרכם לארץ ישראל ובעת ההפלגה לארץ.

כך כותב אורי צבי גרינברג : תלבושתו גרוטסקית גלותית,בעת שישבו לארוחה ביקש ממנו גרינברג חלק מהלחם שהיה על שולחנו והוא סרב לחלוק עימו בלחם, מחדר מגוריו באוניה התגורר לבד בציניות מוסיף גרינברג שמה פחד שאקח את כספו מארנקו,למרות זאת אין לשלול את תרבותו האישית.

מוסיף אורי צבי גרינברג אדם זה שפוחד לכתוב על קופסאות הגפרורים שלו את הכיתוב בעברית נור ,אלא כותב את הכיתוב בלועזית על תוצרתו,אדם שמחשיב את העיר עכו כעיר בחו"ל , מוסיף גרינברג ,שוכח ויצמן שהעיר עכו נמצאת בציון ולמרות זאת ,אנו הצרכנים איננו שווים בעיני בעל הבית.

פרסים שזכה בית החרושת נור
בעת שנערך יריד האביב לתוצרת הארץ ,במרכז התערוכות בתל אביב בשנת 1926 ,בחסות סגן נציב המחוז קמפל ,זכה מפעל הגפרורים נור במדליית זהב על תרומתו למשק בארץ ישראל.

בשנת 1929 בהשתתפות בתערוכה התוצרת העברית זכתה חברת נור במדליית כסף מידי הנציב העליון בעבור ביתנה, שבו הוצג דגם כפר ערבי ומסגד ,שנבנו מגפרורים בידי האמן חיים ארביס, גם בשנת 1932 זכתה נור בתערוכה בחסות מושל המנדט במדליית זהב ואילו בשנת 1946 פרסמה החברה כי היא עוברת ליצור גפרורי שעווה במקום גפרורי עץ.


מעט על בית החרושת נור לגפרורים
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
בבית החרושת הועסקו כמאה עובדים ששכרם נמוך, אלא שהנהלת בית החרושת נור נקט בהעדפה של העסקת המגזר הערבי בחלקים גדולים אל מול מספר העובדים העבריים מלכתחילה ( אולי בניסיון לצמצם את ההוצאות) , בית החרושת ייצר כארבעים ארגזי גפרורים לשבוע עבודה באותה תקופה .

בניגוד לחברות והמפעלים האחרים היהודיים ,שפעלו באותה תקופה ,באזור עכו ואזור נחל נאמן ,מפעלים אלו העסיקו מתוך אמונה בסיסמא של עבודה עברית, רק פועלים עבריים מפעלים כמו : תובל, מפעל הסבונים סבוניה, בית החרושת למרצפות ,בית החרושת שמן ובית החרושת לקופסאות.

אחת הטענות של העובדים בבית החרושת נור ,היו כנגד תנאי העבודה ,במיוחד במחלקת הגפרייה ,אשר בה הטבילו את ראשי הגפרורים בגפרית וחומרי הצתה ובתוספת הגפרורים עצמם הוטבלו לאחר מכן בפרמין למניעת הרטבה, שהכלי שבו אוכסן חומם באש מתחתיו והפיץ גם כן חומרים מסוכנים לנשימה.

מחלקות אלו במפעל נור , לא הוכנסו לחדרים מופרדים ,אלא היו באולם הכללי של המפעל כמו החברה לא סיפקה ציוד בטיחות לעובדים ,כולל מסכות למניעת פגיעה בריאותיהם, חומרים אלו מהגפרייה שהתפזרו בחלל המפעל ,גרמו לעובדי המפעל לנשום אויר שאינו נקי אלא מזוהם .

עוד טענות שהעלו העובדים כנגד מנהל המפעל היה בהעסקת ילדים צעירים ערביים כעובדים במחלקת האריזה של הגפרורים לתוך הקופסאות ,בנוסף למכונות האוטומטיות שהיו במפעל לאריזה , נושא זה של העסקת ילדים בלילות ,הובא לבית המשפט בשנת 1944 ועל החברה הוטל קנס כספי בגין העברה הזאת.


השביתה הגדולה בבית החרושת בשנת 1927
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
כתוצאה מתנאי השכר הנמוך והעבודה בתנאים קשים ,פרצה בשנת 1927 שביתת עובדים ועל מנת שמר ויצמן המנהל יוכל להיכנס ולצאת מהמפעל נדרש ללוותו משמר שוטרים, גם להוצאת כשמונים ארגזים של סחורה מוגמרת למכירה בשוק , נדרשו שוטרים לאבטחה בעת שהסחורה המוגמרת הוצאה מהמחסן .

השביתה כללה מעצרי עובדים בעקבות מחאתם , העיתונות שפכה אש וקיטור על מנהל המפעל והזכירה לו כי המפעל הוא בארץ ישראל ולמרות רצונו להציג את המפעל כמפעל פרטי מוטב לו שיזכור ,שמי שסייע לו בהקמתו היא הסוכנות היהודית .

לאחר שמנהלי המפעל ובעליה עברו את השביתה הם החליטו למכור את הבעלות בשנת 1928 לחברה שוודית העולמית לגפרורים חברת טרסט , המנהל ויצמן יצחק נשאר לנהל את החברה בעכו.


חברת נור בעכו ,נרכשה בידי חברת הגפרורים העולמית השוודית טרסט בשנת 1928 , הבעיה של חברת נור העיקרית בבעלות החדשה של החברה השוודית , הייתה כי בעיני הערבים חברת נור הייתה בעבר בבעלות יהודית, למרות שבעת שרכשה את החברה , חברת טרסט השוודית פנתה לקהל הצרכנים הערבי, היא החלה להעסיק בעיקר פועלים ערביים,צעד נוסף הייתה הורדת המחיר לארגז קופסאות גפרורים בשנת 1929 לאחד עשר לא"י לסוחרים הערביים והשארת המחיר של 14 לא"י לסוחרים היהודיים .

צעדים נוספים היו : הדפסת תוויות בערבית על קופסאות הגפרורים לקהל הערבי,מינוי סוכנים ערביים לסחורה ומתן להם מחירים נמוכים לתוצרת על מנת להתחרות במחירי השוק ובשני המפעלים הערביים בשכם ובנצרת ,בנוסף הדגישו לאורך כול הדרך מנהלי המפעל והסוכנים כי המפעל בבעלות אירופאית ואיננה בבעלות יהודית, על מנת לצמצם את העוינות הערבית כלפי הסחורה ממפעל נור.

בשנת 1929 החלה תחרות לחברת טרסט בעלת בתי החרושת לגפרורים בארץ , סיטונאים ויבואנים מארץ ישראל ,החלו להביא ארגזי גפרורים מרוסיה ומכרו אותם בשנים עשר לא"י ,( למרות שרק המכס היה כעשרה לא"י לארגז),סיטונאים אלו הסתפקו ברווח זעום ובלבד שיתחרו בענק השוודי ובחברת נור מעכו, כתוצאה מכך הוריד התאגיד השוודי טרסט בחברות נור ואור את מחיריו לעשרה לא"י לארגז גפרורים.

הצבור היהודי בארץ ישראל ,החל להחרים את תוצרת מפעל נור ,מהסיבות : שהפועל היהודי נושל ממקום עבודתו בבית החרושת נור ומן הסיבה שהציבור היהודי ,משלם מחיר גבוה יותר בעבור הגפרורים של נור, לעומת הצרכנים הערביים בארץ ישראל, סיבות אלו גרמו להופעת בתי חרושת עבריים חדשים ונוספים בארץ ישראל .


בית החרושת לגפרורים אור
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
28.6.1929 עיתון דבר , כותב על פתיחת בית חרושת קטן בשם אור ליצור גפרורים בין פרדסי שכונת סלמה בתל אביב, את בית החרושת הקים מנהל העבודה של בית החרושת גבורה לגפרורים בשותפות עם שני בעלי הון בארץ ישראל, בית החרושת אור החדש נפתח על מנת להתחרות בבית החרושת נור בעכו.

כיוון שחברת טרסט השוודית שהייתה הגדולה בעולם ביצור גפרורים ובהמשך בעלת חברת נור בעכו בארץ ישראל ,שאותו רכשה מבעליו ויצמן היהודי בשנת 1928 , מצאה כי מבחינה רווחית מסחרית משתלם לעסוק במסחר הגפרורים בישראל , החלטותיה המסחריות היו להתבסס בישראל כמותג מוביל .

לכן רכשה החברה השוודית את חברת נור ליצור גפרורים מעכו , ומרצון לסלק מתחרים מהשוק רכשה החברה , גם את הבעלות על מפעל אור בשנת 1929 , מיד בתחילת דרכו ושילמה משכורת חודשית קבועה למנהליה ובעליה הישנים .

בתחילה בית החרושת אור ייבא את התוצרת המוגמרת מחו"ל וארז את הסחורה בקופסאות הגפרורים, כול זאת בציפייה לקבלת מכונות ייצור הגפרורים ,במפעל הועסקו בתחילה ארבעה עובדים ערביים ובמהרה עלה מספר העובדים לשלושים יהודים וערבים .

החברה השוודית טרסט ,רכשה בנוסף את מפעל גבורה, ליצור גפרורים של קבלין שפעל בנווה שאנן תל אביב, אך עמד ממלכתו עקב קשיים כספיים, כאשר רכשה החברה השוודית את המפעל , נחתם בחוזה כי בעל המפעל קבלין ,לא יפתח בית חרושת מתחרה ליצור גפרורים ובנוסף יקבל משכורת חודשית קבועה בכול חודש.

על תהליך היצור והמכירה במפעלי בתי החרושת ,הופקד פקיד של משרד המכס במנדט על מנת למנוע הברחות ומכירות בשוק השחור, גם מחלקת הבריאות במנדט הוכנסה לתמונה על מנת לתת לעובדי המפעל ,תנאי עבודה משופרים של חדרי רחצה וחדר ארונות וחדר אוכל לרווחת העובדים.


המשך ספור מפעל נור
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
בשנת 1939 בעת המאורעות של הערבים כנגד היהודים , הועסקו במפעל כמאתיים ערבים וקרוב לעשרים פועלים יהודיים,החל הפקיד הראשי של המפעל פרידמן בהנהלתו של וייצמן יצחק מנהל המפעל ובעליו , להצר את צעדיהם של העובדים העבריים בפיטורי חלק מהם ובהורדת משכורתם כך שלעובדים לא נותרה ברירה אלא לעזוב.

עיקר הטענות של הציבור היהודי בארץ ישראל הייתה כיצד מפעל שהוקם בכסף יהודי ונתמך בידי הסוכנות מאפשר מצב זה .

בשנת 1942 נוצרה בעיה של מחסור בגפרורים ,כיוון שהעיר עכו מקום המפעל ,הייתה בעוצר שהוטל על העיר בידי הבריטיים, הסחורה שאופסנה במחסני תל אביב, יועדה לתקופה של כמה חודשים ,אך כתוצאה מהבהלה ,נרכשו הגפרורים מן המחסן ונעלמו לאחר מספר ימים,נוצרה ספסרות בגפרורים והמספסרים העלו את מחירי הגפרורים , מעשה שהגביר את המחסור.

שיטה חדשה של הפצת הגפרורים שלא באמצעות קופסאות אלא בצורת חוברות שטוחות שהכילו גפרורים מוצמדים לגב החוברת ופס הדלקה מתחתם ,חוברות אלו יועדו למעשנים,בתחילה נמכרו חוברות אלו במחיר מיל לחוברת בשנת 1942, אך בשנת 1946 נמכרה חוברת כזאת במחיר של ששה מיל אפילו

בשנת 1948 פרסמה החברה כי בניגוד להפקעת המחירים שקיימת במשק , מחיר חוברת הגפרורים ממשיך להיות ששה מיל.


מאגדות ירושלים
מחסן המכירות וסוכנות נור בירושלים נפתחה ברחוב הסולל ,במבנה ,במבנה שהיה בעברו בית ועד הקהילה לשעבר ושנרכש בידי חברת נור , במבנה שרכשה המשיכה חברת נור להשכיר נכס ששימש את התאחדות בעלי הבתים בירושלים, בשנת 1942 תבע מנהל חברת נור את השוכרים בבית המשפט בטענה כי אחרו בתשלום שכר הדירה ביומים שלושה.

בטרם החל השופט בדיון קנס השופט את וייצמן בלירה ישראלית אחת משום שחוזה השכירות לא בוייל כראוי, לאחר מכן טענו חברי הועד של התאחדות בעלי הבתים כי על החוזה עם בעל הבית הקודם ,היה קיים בהסכמה מנהג ירושלמי שנקרא " לרבי מותר " כלומר :שמותר על פי המנהג לאחר בתשלום של יומיים שלושה.

הנתבעים בהמשך טענתם טענו כי העברה הינה קלה ( פיגור של יומיים שלושה ) ולכן לא היה מקום לתביעה של מר ויצמן מנהל נור, השופט דחה את המשך הדיון עד שיוכיחו הנאשמים כי אכן זה היה המנהג הקבוע לפיגור תשלום אצל הבעלים הקודמים של המבנה .

בתאריך 26.1.1943 , נתפרסם בעיתון הצופה,שחברת נור באמצעות סוכנה בעיר, פתחה מחסן למכירת גפרורים ברחוב הסולל ,במבנה שהיה בעברו בית ועד הקהילה לשעבר ,ובעת שנפתח המחסן היה מרכז ההפצה ומשרדי החברה בירושלים של חברת נור, החברה פרסמה מחירון למחירים הללו : מחיר חמישה מיל לקופסא בודדת ושישים מיל לחבילה בת 12 קופסאות, על הסדר במכירה שמרו שוטרים עקב ההתנפלות על המחסן בידי צרכני הגפרורים, עקב המחסור בהם .

אלא שפרסום זה דבר אחד והמציאות שונה , אנשים רבים התאספו במקום על מנת לקנות גפרורים החסרים בשוק, במקום התפתחו קטטות על התורים והעצבים , ולבסוף נמכרה רק קופסא לאדם במחיר של חצי גרוש .

עוד בשנת 1942 נוצר מחסור בגפרורים בירושלים פנו בעלי חנויות וסיטונאים ירושלמים לסיטונאי הראשי של נור בירושלים ,בבקשה שימכור להם חבילות גפרורים במחיר שיוכלו להרוויח לאחר המכירה , הסיטונאי סרב ונקט ביוזמה של מעבר לימי מכירה בשכונות ירושלים באמצעות רכב שעבר בשכונות כאשר בעיתונות פורסמה רשימת ימי המכירה ובאיזה שכונה.

עיתון הצופה מתאר בשנת 1942 ,כי בעלי החנויות בירושלים ,נדרשו לעמוד בתור במחסן על מנת לרכוש קופסאות גפרורים ,כתוצאה מכך אבד להם זמן יקר ,כיוון שהזמן האבוד חסר להם להפעלת החנויות, לכן החלו לרכוש בעלי החנויות גפרורים ,מספסרים במחיר מופקע הגבוה בשלושים אחוז מהמחיר בסוכנות של נור ולמכור את הגפרורים גם במחיר גבוה ,את דרישתם לאספקה סדירה ובמחיר מוזל הציבו בעלי החנויות לחברת נור בטרם יפסיקו למכור את תוצרתם ויעברו לעידוד מכירת המציתים .

עוד מוסיף הצופה בכתבה נוספת לספר כי בתקופה האחרונה מתגלים בקופסאות הגפרורים קסמי גפרורים שלא עברו את תהליך הוספת הגפרית בראשיהם להצתה ,


ספור העברת העובדים העבריים מחיפה למפעל
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
את העובדים היהודיים מחיפה וחזרה למפעל נור, העבירו במכוניות משוריינות שהוזמנו בידי המפעל לצורך זה עקב המצב הביטחוני הבעייתי בעיר ערבית ותושבים יהודיים, חיי כארבעים מפועלי חברת נור ,שהוסעו בשתי מכוניות מהמפעל למגוריהם בחיפה בגמר יום העבודה , ניצלו בשנת 1947 ,כאשר בכביש הוטמן מוקש כנגד רכבים , אך כיוון שזוהה המוקש ממרחק ,הצליחו מכוניות התובלה לבלום בטרם עלו עליו, בתקופת המלחמה כיוון שלא ניתן היה לעבוד במפעל בעכו, משום היותה ערבית עבר המפעל לאזור חדרה.

בתחילת שנת 1948 סגר המפעל הישן של נור סופית את שעריו בעכו ועבר למקום חדש על שטח של שלושים דונם שנרכש בשנת 1939 ליד בית חרושת רצף ,באזור התעשייה במפרץ חיפה ,המשרדים היו ברחוב המלכים 26 , למפעל החדש הוכנסו מכונות חדשות ובשלב הראשון הוא העסיק כשישים עובדים,את הסחורה החל לשווק באפריל באותה השנה.


מבצע פרסים
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
על פי זכרוני והאגדות בשנת 1962 ערכה נור תחרות איסוף קופסאות גפרורים ריקות שעליהם הייתה התווית, "חבל על כול טיפה " במבצע לחסכון במים הארצי ,על כול קופסא הייתה מודפסת אות עברית ,שכאשר הרכיבו את האותיות התקבלה הסיסמא "חבל על כול טיפה" מי שאסף את כול אותיות ,השתתף בהגרלת פרסים של חברות : תנובה,אגד ,עסיס,פז גז ועוד .

בית חרושת לגפרורים מברוק בחיפה
מאת פייטושון
בתאריך 28/1/2013
בשנת 1926 ,היזמים הערביים החיפנים קרמן (קארמן) רחוב יחיאל בחיפה , דיק וסאלטי , מכרו את בית החרושת שלהם לסיגריות מברוק ובשם השני אותומן בחיפה לסוחרים האחים מספרו ( מיספרו) , לאחר שרכשו את בית החרושת ,עבר לנהל אותו דיק שהיה אחד הבעלים

בית החרושת מספרו היה מהראשונים שעסקו בענף הסיגריות בארץ ישראל, תחילתו בעיר יפו, בשנים 1921-1924 , אז עבר למקום חדש בעיר ובשנת 1926 רכשו גם את מפעל הסיגריות מברוק החיפאי, ובשנת 1935 עבר המפעל למיקומו בגני התערוכה בתל אביב.

בבתי החרושת של התוצרת העברית ,ייצרו את הסיגריות: מספרו,ישוב,אמיר ,לטיף , מברוק ואותמן.
לאחר המכירה השותף לשעבר קרמן פתח בית חרושת לגפרורים בחיפה, בשנת 1929 החל קרמן לחפש שותפים ערביים בירושלים לפתיחת בית חרושת נוסף לגפרורים בירושלים .




ברשותך, מוסיף כמה תמונות מהמפעל בעכו
מאת עמית 171
בתאריך 28/1/2013








האם יש לך מידע על מועד חפירתה של "בריכת נור" בתחום שמורת שפך הנעמן, ועל תקופת השימוש בה לצרכים תעשייתיים?



הנה מיקום בית חרושת "נור" בעכו
מאת דודידו 10
בתאריך 29/1/2013
תודה לפייטוש על התזכורת.
אאלט כבר הבאתי תמונות של המקום (אבל בלי הפירוט הרב של פייטוש ועל כך שוב התודה).
המבנה נמצא במה שהיה* (ואולי עודנו) הרחוב הראשי של עכו הוא רחוב "בן עמי" (על שמו של בן עמי פחטר מפקד גדוד 21 של חטיבת כרמלי -שנפל במארב שיירת יחיעם 27 למרץ 48).
* אני זוכר אותו עוד משנות ה70 העליזות עת למדתי במכון להכשרה ימית בעכו- ליד בית המשפט החדש של היום,האח היו ימים.







*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0938)