שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



טיולים ואתרים
פורום הטיולים שלנו.

ברוכים הבאים לקהילות אג'נדה!
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"

הודעות נוספות מפורום טיולים ואתרים
הודעות נוספות מפורום טיולים ואתרים


ליחצו כאן כדי לעבור לגירסה המקורית של פורום "טיולים ואתרים"



השביל השחור: הר שלמה - נחל המפלים - נחל נטפים
"שבת בבוקר, יום יפה" כדברי השיר של אריק אינשטיין ואני יוצאת לטייל באחד המסלולים היפים! זו הפעם הראשונה שאני מזדמנת למסלול הזה וסיימתי אותו כולי אחוזת התפעלות.

אחרי קפה קטן של בוקר וחטיף אנרגייה אני נפרדת לשלום מהפיז'ו. היא תישאר לבד בחניון הר יהורם ואני עם תיק, מקל וקנון יוצאת לדרך. סימון שחור ימני להר יהורם. סימון השחור שמאלי לעין נטפים. משם אחזור רק אחרי הצהריים.





הנוף הנגלה מהר יהורם
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
השביל מתחיל לעלות והינה ממול נגלה הר יואש, על כל האנטנטות שבראשו. לשם אגיע בערב, לתצפית לקראת שקיעה.





בינתיים עוד מוקדם בבוקר ולפני עוד עלייה קצרה עד התצפית מראש הר יהורם.



שמיים כחולים בהירים, אין אף לא ענן אחד שיסתיר את השמש שבאה ממזרח. מסנוורת המעצבנת הזאת. הורסת לי את פנורמות הנוף. אני מנסה להתחכם ולצלם בכל זאת. אח"כ, בבית, דרושים תיקוני תוכנה כדי שיתקבלו התמונות הנ"ל













תצפית הר יהורם
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
תיכף נגיע אל נקודת התצפית

















ולסיום - בשחור לבן


קו המעבר בין הצבעים
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
ומהר יהורם אני מדלגת להר שלמה. לא לפני שעוברים על פני השלט המדליק הזה. ככה? צעד אחד קטן שלי וכבר דילגתי על פני מליוני שנים?



מהכיוון הזה היגעתי עכשיו - צבע צהוב:





ואל הכיוון הזה פני מועדות - צבע שחור:



בבת אחת הסלעים התחלפו


כמה מילים/תמונות על עליות
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
עליות לא מפחידות אותי. עם עליות אני מתמודדת הרבה יותר טוב מאשר עם ירידות. הקושי הוא בעיקר פיסי. הלב מגיע תוך כלום זמן לדופק מקסימלי או ככה לפחות נדמה לי. בום-בום-בום שאני חייבת לעצור לסדר את הנשימה. לרווח את הבום-בומים הללו. תנו לי דקה וזה נרגע ואני ממשיכה לטפס.





(הינה עוד דייק)


יש לי כבר טכניקה בדוקה. אני מעבירה להילוך כוח ונותנת גז קבוע. אפילו אם ההתקדמות היא איטית, אני לא עוצרת. חוץ מאם הבום-בום של הלב אומר לי "עד כאן!"





יש עליות מתונות וארוכות שמוציאות את המיץ עד שהן נגמרות (ראו הר ברך והר שחורת) או עליות תלולות וקצרות שכדי להתגבר עליהן צריך לטפס באופן אופקי (ראו הר תמנע, הר שלמה והר שחמון)





מצחיק שדווקא להר הדוקר הזה נתנו את השם "הר שלמה". כשאני חושבת על שלמה המלך עולה בדמיוני אדם חביב מאוד, דובר את שפת החיות, חייכן, אפילו קצת שמנמן. כמעט בטוחה שמדובר בבחור קצת מרופד. מה לו ולאבני הצור השחורות-הקשות-הדוקרות-הפוצעות את כף היד שלי שנאחזת בהן???



מה גם שההר הזה מסרב להצטלם יפה.
"גם גוש שחור כהה וגם שמש מסנוורת מן המזרח - איך אפשר לצלם ככה?!" הקנון שלי רוטנת.
אני נדרשת לעבודת תיקון בתוכנה כדי להביא לכם את התמונות הנ"ל. כדי להציג בפניכם תמונות שיעשו עם ההר את החסד הנדרש ויראו אותו במיטבו



דווקא טוב מאוד ששמו קצת סולמות. עדיף לאחוז ברזל מאשר לשים את היד על האבנים הדוקרות הללו. כמה שהייתי רוצה עכשיו כפפות כמו אלו שראיתי אצל רוכבי אופניים. ככה לא הייתי נפצעת.






רגע, העלייה עדיין לא הסתיימה
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
עוד מעט הטיפוס הזה ייגמר. עוד מעט.





אני עוברת ליד מוצבים נטושים (?) וחושבת על החיילים שהיו צריכים לטפס עד כאן כדי לאייש את המוצב בתורנות שמירה. אבל הם בחורים צעירים, בטוח ששייכים לליגה של הרצים/שועטים-קדימה. אבל אפילו לחיילים גיבורים כאלו קורות תאונות, כמו שמספר השלט במצפור בהר יהורם (זכר לשני חיילים שמתו מהתייבשות במהלך ניווט בשמש הקופחת של חודש מאי)





מצד אחד - שתיגמר כבר העלייה הזאת, מצד שני - עוד לא, שלא ייגמר לי הנוף הזה



שמתם לב איך אני עולה בגובה מפריים לפריים?







העמדות בהרי אילת
מאת משה מאירי
בתאריך 1/2/2013
העמדות שאפשר לראות בהרי אילת ובמיוחד בהר שלמה,נחצבו (!) בתוך סלעי הגרניט בקושי רב,לפני מלחמת ששת הימים.
העיר אילת מאז הקמתה גרמה כאב-ראש מתמיד למערכת הביטחון.היה ברור שהמצרים ינסו במשך הזמן לנתק אותה מהצפון,או לנסות לכבוש אותה.דוד בן גוריון החליט בשנות ה-50' המוקדמות להקים "מצודה" בהרים ממערב לאילת,שתשמש גם לכוח צבאי קבוע שמופקד על הגנת האזור,וגם מקום מקלט לתושבי העיר הקטנה (של אז) במקרה הצורך.
הצבא נערך גם להגנת הדרך שיורדת מסיני,דרך רס א-נקב, שניסללה ככביש צר מאוד בזמן המנדט, על תוואי דרב אל-חאג' העתיקה.
בהרים ששולטים על הדרך בנו עמדות בתוך סלעי הגרניט הקשים,ופרסו שדות מוקשים בשפך נחל שלמה ומול טבה,שפונו אחרי מחלחמת ששת הימים.

הטיפוס התלול אכן משתלם
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
הינה היגעתי סוף-סוף לפסגת ההר. גובה של 705 מטרים. הנוף מדהים! הרי אילת, הערבה, הרי אדום, מפרץ אילת, אילת.





סלעי יסוד מגמטיים



1. למצוא פינה בצל
2. לסדר את הנשימה
3. לשתות כמה לגימות גדולות מהשלוקר
4. לאכול משהו קטן, נגיד תפוח
5. לפרק את הריצ'רץ' של המכנסיים ולהפוך אותם לשורט
6. להוריד את הכובע ואת המשקפי שמש
7. להלביש ברכית על ברך ימים (מה שהייתי צריכה לפני העלייה אבל עדיף עכשיו מלעולם לא)
8. לירות כמה קליקים על הנוף



ועכשיו - אחרי שהסתיימו הסידורים - לעצור לרגע.
לנשום. להתבונן. להתפעל. להתפעם. להבחין בגוונים של ההרים. להתרגש מול כזה יופי.
לנשום פנימה את המרחבים, את השקט, לנשוף החוצה את הטרדות והדאגות והמועקות
לנשום פנימה את היופי, את העוצמה השקטה של הטבע, לנשוף החוצה את כל המיותר





תקשיבי, ההרים שם מחפשים צלמת שתתפוס את יופיים ותפרסם אותו ברבים. רוצה? הם לא יעשו לך כלום, לבחורה שמעיזה ככה לטפס עליהם לגמרי לבדה. הם יראו לך את הדרך לפסגה, יתנו לך להזיע, להתנשף - עד שתגיעי, סחוטה כולך לראות במו עינייך. לראות איך החיים כל כך יפים מהגובה הזה.



כמה מילים/תמונות על ירידות
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
ירידות מלחיצות אותי. לא סובלת אותן. אבל אין ברירה. אם טיפסתי כדי להגיע לפסגה, שעכשיו צריך לרדת. אני נעמדת למעלה ובוחנת "איך יורדים את הדבר הזה???"





אם זיהיתי קיר אבנים או צלע הר אני נרגעת ומכוונת לשם כי יהיה לי על מה להישען. אבל לא תמיד יש. לפעמים זו דרדרת שנפרשת תחתי. ערימת אבנים מייאשת שעד שאגיע לתחתית מי יודע כמה זמן ועצבים זה ייקח לי. ולפעמים זו בכלל דררדרת של עפר או אבן גיר שלנעל אין שום סיכוי להיאחז, רק להתחפר.





ירידות יכולות להוציא ממני יללות שלא ממש נעים לשמוע... אבל ככה אני מתמודדת עם הלחץ הזה. אני מעדיפה את התלולות כי אז אני יכולה להתיישב ולשלוח רגליים קדימה. כאן בא לידי ביטוי יתרון הגובה שלי ואורכן של הרגליים שלי.
הירידות עם השיפוע המעצבן שאין ברירה אלא ללכת על הצד - הן מן הגרועות. שונאת אותן ומתעצבנת עליהן.





הירידה מהר שלמה דווקא הפתיעה לטובה. לא היתה נוראית כמו שחשבתי שתהייה. הייתה תלולה ככה שהרבה פעמים התיישבתי ושלחתי רגליים קדימה. סוג של אקרובטיקה שלא אכפת לי, כל עוד יש לי במה לתפוס.



וככה בלי להרגיש היגעתי אל נחל המפלים









המשך הירידה בנחל המפלים
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
יתרון גדול בטיול בדד: אני יורדת בקצב שלי. אני לא תלוייה באחרים. אני לא מחכה בשום תור + אני יכולה ליילל כמה שבא לי. וגם לקלל אם בא לי. רק ההרים והאבנים שומעים אותי ולא עונים. הרטינות משמשות כשסתום לשחרור לחץ עד שאני מתחילה להתעצבן על עצמי, נו, מספיק כבר. שמענו אותך. תסתמי ותתחילי לזוז.











עוד משהו קטן בעיניין עליות וירידות. אני לא אוהבת שעוזרים לי. רק אני לבד. אני אעצור ואבדוק איפה לשים את רגל ימין ואח"כ איפה לשים את רגל שמאל. איפה לשים את היד ואיפה לתקוע את המקל. רק אני לבד. זה לא שאני לא סומכת על מי שמושיט לי יד לעזרה, פשוט מעדיפה להתמודד עם הקושי לבד. בגלל זה אני יכולה לטייל לגמרי לבד בכאלו מסלולים ולהסתדר יופי.







הנחל מתחתר בקניון צר עם כל הרבה מפלים













לא אכפת לי מה כתבתם על הנחל בפורום, שהוא מונגש מדי. סתם הוצאתם את דיבתו. אני מטיילת פה בשבת בבוקר, אין כאן אף לא נפש חייה (פעם שנייה למופע הביטוי בתיאור הטיול), אבל זה ממש לא אכפת לי.



להיפך. אין תור בסולמות, אני לא צריכה לחכות, רק היגעתי וצ'יק צ'ק הרגליים נשלחות.



דווקא המפלים עם הסולמות היו הקלים יותר. אהבתי יותר את אלו שחייבו קצת אקרובטיקה ואלתור. הפעם אני לבד, אין לי ממי "להעתיק" מאיפה יורדים. הסימון נותן כיוון כללי אבל אני צריכה להתבונן היטב ולמצוא לבד איפה בדיוק לשים את הרגליים ואיפה שאין ברירה וצריך לעבורק לירידת עכוז. וככה זורם לו הנחל הזה, הינה הסתיים מפל אחד וכבר מתחיל המפל הבא בתור.







הנגשות. סמנגשות - איזה מין מילה זאת?
מאת סייר מדבר 1
בתאריך 1/2/2013
גם אני שמתי לב להערה שהופיעה בפורום לפיה הירידה בנחל המפלים "מונגשת" מידי, עד כדי הפיכתה לירידה גריאטרית.
נו, נניח, נחל המפלים ירידה גריאטרית.

אני שייך לדור שירד את נחל המפלים טרם היותו מונגש מידי. אני זוכר את הבעייתיות, את הלחץ, את האדרנלין ואת הצורך האינסופי לשלשל חבלים לסייע למטיילים לרדת במפלים המסוכנים.

אני מברך על ההנגשות, על הדרגיות, על הסולמות, על הכבלים ומעקי הביטחון.

גם העליה להר שלמה על שבילי המרפסת החשופים והתלולים, הלוחצניים ונעדרי אמצעי ההגנה היתה בעייתית למדי.

ברור לך אילנה שללא ה"הנגשות" לא היית יכולה לרדת לבדך בנתיב החתחתים הזה.

ולכל מי שההנגשות מפריעות לו, מוזמן לנסות את נחל מפלים ב'. הנמצא בסמוך לנחל המפלים ולראות אם קורץ מחומרי "גבר, גבר".

וחוץ מזה אילנה, שרשור מרהיב ויסודי מאד. נהנתי לחזור ולחשוב על מסעותיי הרחוקים במרחבים הללו.

לא לגמרי מסכים
מאת ארינמל
בתאריך 1/2/2013
נכון שדרגית שממוקמת היטב יכולה לעשות הבדל, בחיסכון בזמן ובהגברת הבטיחות, אבל ישנם מקומות שהקידוחים כבר מוגזמים ופוגעים בצורה חריפה ביופיו של הטבע.
לדעתי לא כל המסלולים צריכים להיות מונגשים ב-100% ל-100% מהאנשים.
(וכבר שמעתי תלונות על "רמת בטיחות נמוכה" מאנשים שטיילו במסלולים למיטיבי לכת עם ילדים קטנים)
הנה דוגמא לקדחת הקידוחים בורדית- מי צריך את המעקות האלו ???


מחזק
מאת shayhertz
בתאריך 3/2/2013
אני לתומי לא מבין מה הבעייתיות בחבל.
מי אמר שמקלות הליכה זה ציוד סטנדרטי וחבל אבטחה לא? (קצר, של כ-10 מ', בלי רתמה, לא כבד מדי).

אגב נחל ורדית, המקרה הזה מדגיש באופן מובהק גם את הסכנה בהסתמכות על אמצעי עזר. במקרה של לאחר שיטפון, מטיילים שסמכו על הסולמות והדרגיות מוצאים את עצמם לעיתים חסרי אונים.
שמעתי ממישהו על מקרה דומה בנחל ורדית.

תענוג של נחל, תענוג של מפלים
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
כייף-כייף-כייף
פשוט תענוג.





הפעם אני נהינית מכל רגע בירידה. כמות הרטינות שלי הצטמצמה משמעותית. מחייכת לעצמי ומדמיינת שאני מיים, מתגלגלת ממפל למפל...





ואז... כשהייתי קרובה ליציאה מהנחל מגיעים מולי שני בחורים צעירים. האנשים היחידים שראיתי עד אז. אמרו שלום וחלפו על פני. ואז אני קולטת שאחד מהם מטייל כשהוא לבוש בתחתונים צבאיות.
בנים, אני מבינה שחם לכם, אבל ככה - לטייל בתחתונים??? לא הגזמתם קצת?

וככה בלי שום התרעה מוקדמת פורץ לו מתוכי גל צחוק, שוטף ומתגלגל אל תוך הואדי... והכל בגלל ההוא שטייל עם תחתונים...





מהמפלים נשפכים אל הנטפים
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
וכמו כל הדברים הטובים שמגיעים לסיומם, ככה גם נחל המפלים מסתיים ומגיע אל ההצטלבות עם נחל נטפים.
נחל נטפים מקדם את פני בשביל כורכר רחב, מישורי, קליל להליכה



או נסיעה...



עכשיו השביל מחליף צבע לירוק









היגעתי לעוד מפגש עם שביל ישראל





מכירים את הקטע הזה שאתם הולכים בדרך, אתם לא צמאים ולא רעבים, אולי קצת חם לכם אבל לא יותר מדי. סה"כ אתם בסדר, שקועים באיזו מחשבה. ואז - נדבק אליכם זבוב טורדני. מכל המרחבים הפתוחים הנ"ל בחר להידבק דווקא לשטח הפנים שלכם. מעצבן, נכון?

זה בדיוק מה שקרה לי כשהלכתי כאן



וגם כאן



אני מנפנפת אותו עם היד, לא עוזר. הזבוב הזה ממשיך חהטריד ולזמזם לי באוזן. מנסה להתעלם, גם לא עוזר. הזבוב הזה דבוק וממש מעצבן.



ניסיתי להשתמש במפת סימוני שבילים בתור מניפה, אבל עם תיק על הגב, מצלמה תלוייה עלי באלכסון, כובע שמש, משקפי שמש, מקל הליכה ביד ימין - אז לכל אלו להוסיף גם מפה ביד השמאלית, היחידה שלא העמסתי עליה שום דבר???



יש גבול. על האבן הזו התיישבתי למנוחה קצרה.



לשתות ולטכס עיצה. אם כבר אני נחה אולי אאוורר את הרגליים. הורדתי נעליים וגרביים. רבותי, זה עזר. הזבוב ברח.
אז להבא - כדי להבריח זבוב טורדני - להוריד נעליים וגרביים. זה טוב גם לאוורר קצת את האצבעות...





עין נטפים
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
בהשוואה לעוצמות של הנופים בבוקר, נחל נטפים עושה עלי רושם נחמד, לא יותר . הליכה קצת משעממת בשמש, ללא פיסת צל.





עד שהיגעתי לעין נטפים. מעיין שכבה שנובע בבסיסו של מפל בגובה 50 מטר





ושם עצרתי למנוחה. מוצל, קריר ושקט שם. מקור מים חשוב בהרי אילת הצחיחים.









מעין נטפים הליכה קצרה עד החניון, עוד סולמות לקינוח.










הסתיים היום השני לטיול
מאת אילנה ב
בתאריך 31/1/2013
הינה היא הפיז'ו שלי, מחכה לי בסבלנות מהבוקר
"אולי תשתי קפה עם עוגיות, את נראית קצת עייפה" היא מציעה



אני מוציאה את הערכת קפה מהבגאג' ומכינה לי קפה שחור + עוגיות. אחלה קפה של סוף מסלול!
משם אני ממשיכה בנסיעה קצרה לכיוון הר יואש



וככה נראה הר שלמה לעת ערב כשהוא נצבע צבעים של שקיעה



"עכשיו היפיוף הזה מצטלם ממש נהדר" הקנון שלי מתמוגגת



מצפור הר יואש



לא כ"כ נעים לראות גדר תייל, רק שאין ברירה...



ולכיוון המחסום שעל הכביש



והעיר אילת





לסיכום - מד הצעדים מראה 19 ק"מ עגולים!
התמונות לא משקרות.





הצטרפת בגאון לתופעת מטיילי בדד
מאת נתב שטח
בתאריך 2/2/2013
אני למשל נהנה מאוד לטייל בחברותה, זו אליה הצטרפתי לאחרונה, אך יש להליכה לבד קסם משלה ואת ביטאת זו יוצא מן הכלל בחלק זה של הדיווח.

לבושתי, את נחל המפלים טרם עשיתי ומהתמונות אני מחזק את עמדת סייר שטוב שיש התקני דרגיות המנגישים אותו ליותר אוכלוסין וגם בהם רק לטיולי אתגר. הירידה ללא דרגיות נראית סכנת נפשות.

היפיפיות



*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1250)