שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



טיולים ואתרים
פורום הטיולים שלנו.

ברוכים הבאים לקהילות אג'נדה!
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"

הודעות נוספות מפורום טיולים ואתרים
הודעות נוספות מפורום טיולים ואתרים


ליחצו כאן כדי לעבור לגירסה המקורית של פורום "טיולים ואתרים"



שלושה ימים של חווייה מדברית
שלושה ימים של חווייה מדברית
מאת אילנה ב
בתאריך 9/2/2013
חזרתי הערב ממה שנקרא "טיול Hard-Core" למדבר...
שלושה ימים של נטו מדבר, הרחק מהציוויליזציה
נכנסנו לשטח בחמישי בבוקר בצופר ועד היום אחה"צ כשיצאנו מהשטח בספיר טיילנו במרחבי ארץ בראשית
נופים מרהיבים - מרשימים - עוצמתיים - מגוונים
המראות עדיין צרובים לי בעיניים. לוקח זמן לעכל כזה טיול ולחשוב שמחר בבוקר חזרה לעבודה, לשגרה....
בתור סיפתח לשרשור אני מביאה דוגמית קטנה

מהתצפית בהר דרגה בחמישי



זריחה מוקדם בבוקר שישי



ותצפית מהר יהב היום בבוקר



טיול נודד במרחבי מזרח הרמון
מאת אילנה ב
בתאריך 9/2/2013
עוד כמה מילים לפני שאני פורשת לישון, כדי שתדעו במה מדובר וכדי לסקרן אתכם לעקוב אחרי המשך השרשור....

הפעם יצאתי עם קבוצת שועלי מדבר וותיקים מטעם בית ספר שדה, שדה בוקר בהדרכתו של המדריך המצויין אסף, שאני מכירה מטיולי הקבוצה לדרום.
להלן מסלול הטיול שאסף תפר לנו ברוב כישרון:
ביום הראשון:
יציאה מהישוב צופר, עלייה לתצפית מהר דרגה, ירידה לבור ולחרבת קצרה תחנה על דרך הבשמים ומשם לחניון לילה בהר משא.
10 ק"מ שהתארכו ל-15 ק"מ קורעים למדי

ביום השני:
עלייה להר נקרות לתצפית מרשימה, כניסה למעוק היפה של נחל מעוק, עלייה בערוץ של נחל מעוק ואח"כ ירידה לערוץ של נחל גלד, עקיפת מפלים, ירידה לגב חולית ומשם לחניון גב חולית ללינת לילה
14-15 ק"מ

ביום השלישי:
הליכה בנחל נקרות עד העלייה להר יהב לתצפית מרהיבה, הליכה בנחל צבירה ועלייה לרמת צבירה שם ראינו בסדקים עמוקים ויפים, חציית נחל אשבורן וירידה לנחל כרכשת למפגש עם תופעות וולקניות מענינות, הקלדרה ודייק.
סיום הטיול בישוב ספיר.
19 ק"מ

סה"כ קרוב ל-50 ק"מ בשלושה ימים בתוואי שטח לא קל בכלל, בקצב הליכה שאפילו אסף היה מרוצה. ביומיים הראשונים הלכנו בשבילים-לא שבילים, רק מנחל גלד ואילך עלינו על התוואי של שביל ישראל.
ועכשיו אני הולכת לישון, אני גמורה מעייפות....

=== המשך יבוא ===


הצעה-
עברי על כל התמונות (בטח צילמת מאות...)
ובחרי ממש רק את המייצגות והיפות ביותר.
אחרת זה עלול לגרום לתחושת הצפה ואיבוד עניין.
אני יודעת שהבחירה קשה,
הרי כולן היו בנותייך (התמונות...)
אפשרות נוספת-
להציג את המייצגות וליצור קישור לאלבום פיקסה ל"מכורים".

יצאנו לדרך - מפות התמצאות
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
חמישי, 9:00 בבוקר, שעת המפגש בצופר. אנשים יוצאים מהמכוניות (את שלי השארתי סמוך לכביש 6 הפעם אני על תקן "טרמפיסטית", מתרווחת לי בכיסא הנוסע, המקום לנהוג 3 שעות) ומברכים איש את רעהו לשלום. מסתבר שיש כאן קבוצת "וותיקים", אנשים שכבר טיילו במסגרת זו של שדה בוקר בטיולים קודמים בשנים עברו. את אסף המדריך הם עדיין לא מכירים, אני דווקא כן, ככה שאני יכולה להעיד בוודאות שהולך להיות טיול מעניין ומיוחד במינו.
יאללה... הגיע הזמן לצאת לדרך... משאירים את הרכבים ליד אחד המשקים בצופר ועוזבים את הציוויליזציה דרך שער היישוב לכיוון הלולים - כיוון המדבר....





רגע, רגע... לפני שמתחילים נציג את מפת המסלול. אתם הרי תמיד מבקשים לראות מפות

זו המפה של היום הראשון לטיול, סימנתי בעצמי על דף שהדפסתי מעמוד ענן:



תנסו לעקוב אחרי מפת המסלול שאסף בונה כאן בחול - מתאר את התוואי שהלכנו ביום שישי, היום השני לטיול:





וזה המסלול של שבת בבוקר:



או כפי שמצולם ממפת סימון שבילים:



ואת זה סרקתי מהספר של שביל ישראל - כי בשבת הלכנו כל היום על השביל, עד ספיר, שם פגשנו בחזרה את הציוויליזציה





כמו שציינתי קודם - שלושת ימים הללו מסתכמים בכ-50 ק"מ + כמה יבלות שעכשיו כבר לא מציקות + שתי ברכיים ממש-ממש-ממש כואבות + בטרייה טעונה עד הסוף




אני בעקבות השביל או השביל בעקבותי
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
היי... הינה שביל ישראל... באמת מזמן לא נפגשנו...



אחרי שעוזבים את צופר הולכים קטע קצרצר על שביל כבוש, והינה הוא מופיע הסימון האהוב עלי של ש"י...





אבל אנחנו לא עוקבים אחריו, מהר מאוד יורדים מהסימון ונכנסים אל תוך השטח והולכים בשבילים לא מסומנים עד כמעט סוף היום השני לטיול, שם נפגוש את שביל ישראל שוב ליד הירידה לגב חולית ונמשיך לצעוד עליו לאורך כל היום השלישי לטיול, עד ספיר.



בשיחת משוב שהיתה בסוף הטיול אנשים ציינו לחיוב את החווייה המיוחדת שהיתה להם לרדת מהסימונים המוכרים ולצעוד פנימה, אל השטח עצמו, כשאסף מוביל אותנו בצורה מעוררת הערצה, כל הזמן בפוקוס על איפה אנחנו נמצאים, רק עם מפה. היה לי מעניין לגשת מדי פעם אל מי שטייל עם מפה בידיים ולבדוק איפה נמצאים. להזכירכם, אני מנסה ללמוד לנווט, ניווט למתחילים...





ההר הטרפזי - זה הר דרגה - לשם הולכים
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
פנינו מועדות להר דרגה. אחרי סבב היכרות אנחנו מתחילים בטיפוס על אחת השלוחות של הר דרגה, מגיעים לנ.ג. XYZ (מצטערת, אי אפשר לצפות מאנשים לזכור מספרים של נקודות תצפית) לתצפית יפה, הקדמה לנופים שעוד יפרשו בפנינו ויפתחו לנו כשנעלה על ההר עצמו.









רגע, איפה אמרתם שההר נמצא? אומרים לי לחפש הר בצורת טרפז, שמה. בסדר. יש הרבה טרפזים על קו האופק. איפה שמה? לא משנה, נלך, נרד, נעלה, בסוף נגיע...


מייד מתחילה ירידה בנאקב לא מסומן, תלול, קשה.





הייתי בטוחה שכשנגיע לתצפית נעצור לארוחת בוקר, אבל אסף ממהר... היום קצר וההליכה מרובה, מה שיתברר אח"כ כנכון. עשרת הק"מ מתוכננים ליום הראשון התארכו ל-15, ארוכים-ארוכים, שנגמרו רק לקראת חמש וחצי בערב...
אבל אני רעבה! אני שמה לב שמדובר בקבוצה של אנשים מהזן הלא מתלונן. כולנו הרי השכמנו קום, איך יכול להיות שאף אחד לא רעב?! אני מוציאה לי תפוח מהתיק וככה יורדת לי ב"מורד התפוח" התלול. ביד ימין מקל, יד שמאל תפוח, עד שלאט-לאט היגעתי לתחתית







זה לא נקב, זה סתם מדרון מצורר
מאת סאקרה
בתאריך 10/2/2013
נקב זה שביל נח שחצוב בהר, מכאן שמו-"נקב" כמו בעברית,נקוב,חצוב.

תוקן על ידי סאקרה 11/2/2013 8:29


תקראי לו איך שתרצי - זה היה מדרון מעצבן
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
לפחות הצור הזה בולם את הרגל.
הפריע לי להינות מהתפוח...



נופי וניל שוקולד נהדרים!
מאת סאקרה
בתאריך 12/2/2013
התברכתם במדריך מצויין, לפחות לפי הדוגמה של תבנית הנוף שהוא בונה תוך שימוש בחבל.


בדרך אל ההר
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013






הינה הטרפז... לשם הולכים...







רק שבמקום לטפס עליו אני רואה איך הם פונים ימינה ומתחילים לטפס על ההר הלא נכון... אמרו טרפז, איך יכול להיות שזה לא ההר? אח"כ מלמעלה על הר דרגה האמיתי הטרפז הזה נראה כסתם צ'ופצ'יק קטקנטן





רואים את העמוד? שם הר דרגה/ "360 מעלות של אושר" כדברי אסף





העמוד של הר דרגה
מאת jx123
בתאריך 10/2/2013
התמונה לפני עשור
מי זוכר מה היה כתוב על השלטים למעלה ?
הכל החליד ונפל בשלבים ....



מראות מראש הר דרגה
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
פה אני אסתום לרגע ואתן לנוף לומר את דברו. קשה לי לדגום את הנוף בתמונה או שתיים. אבל מצד שני יותר מדי תמונות עלול לגרום לכם להצפה, כעצתה של סאקרה.
מה נעשה?
נתפשר על 5 תמונות (יש יותר), בסדר?











מצד שמאל - רואים את ההר עם שני הפרונקלים עליו? זה הר נקרות. נטפס עליו מחר בבוקר. מאחורי ההר אפשר לראות את הברך של הר ארדון, וגם את השפיצים של כרבולת חרירים (לא הצלחתי לתפוס אותם בתמונה). כשהבנתי מה נמצא מולי יצא לי מין "אההה... אז זה הארדון..." שאח"כ אסף אמר לי שעשה לו את היום, כשמטיילת מבינה ממש מה היא רואה ומחברת את המקומות שהיתה בהם למפה שכאילו אצלנה על כף היד :-)



ורואים את זה? כשמתסכלים מקרוב על קרקעית הבקעה החומה הזו, נראה כמו: א. ציור מופשט ב. חלה ענקית לשבת בשלבי אפייה.
לשם אנחנו יורדים עכשיו





אל נחל קצרה ובור קצרה
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
משנים נקודת מבט, קודם היבטנו מלמעלה למטה, עכשיו מלמטה למעלה







הינה "צור משתולל"



ומקרוב



ולבנתיים השמש עולה ומכה בנו, לא קלה היא דרכנו





הינה היגענו לנחל קצרה



חבל שאלו לא מלאים במים







בור מים נבטי - בור קצרה (מאגורה)



מצאנו שן של כריש



ומאובן



ומיני בולבוסים







וגם קצת מים לשטוף את הפנים ולהתרענן





סוף היום הראשון
מאת אילנה ב
בתאריך 10/2/2013
השעה כבר רבע לחמש, השמש מתחילה לנטות מערבה. נעים לטייל במדבר בשעות אחרי הצהריים, מתחילה רוח נעימה, האור רך יותר, צובע את ההרים בגוון של זהב. כאילו שגם המדבר עצמו משחרר איזו אנחת רווחה, שסוף-סוף נגמר החום הגדול של הצהריים ואפשר לנשום לרווחה.
רק שאיפה אנחנו ואיפה החניון לילה???



הינה היגענו לחרבת קצרה, מצד נבטי על דרך הבשמים





השמש מתחילה לשקוע ועדיין לא היגענו. אסף אומר "עוד קילומטר שמונה מאות מגיעים לחניון"
אלו היו הקילומטר שמונה מאות הכי ארוכים שהיו לי אי פעם. אני עייפה, כואבות לי הרגליים, אני מרגישה את השלפוחיות בכפות הרגליים, כואבת לי הירך השמאלית. אני מסתכלת על האנשים מלפני, מאחורי - אף אחד לא מתלונן, לא משמיע הגה. מה, רק לי קשה? כדי לא לעשות לעצמי בושות וליילל בקול אני תוקעת לי לפה את הפייה של השולקר. תתנחמי בלגימות קטנות של מים... ותלכי... איזו ברירה כבר יש לך



הינה הר משא. והחניון למרגלותיו. היגענו.



כן, זה היה יום ארוך מאוד, אינטנסיבי-אגרסיבי, מאתגר מאוד, אבל גם יפה מאוד.

יוצא מהכלל. עושה חשק :)
מאת oferm
בתאריך 12/2/2013


נהנתי!
מאת ההולך בשבילים
בתאריך 11/2/2013
נופי הירח האלה משהו...
אהבתי את מטודיקת ההדרכה של תיאור המסלול. כל הכבוד!


גם אני
מאת YosseF100
בתאריך 12/2/2013


מקסים!
מאת ravitf
בתאריך 12/2/2013

מעורר זכרונות, שנה שעברה צעדנו 43 ק"מ ביומיים ב ש"י באזור, נחל מעוק כבר אז נראה שווה ביקור.

מגדיר צמחים/פרחים
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
לכל אחד מאיתנו צדדים חזקים וחלשים. לי, למשל, הצד החלש קשור בפרחים/צמחים. אני נהנית מהמראה שלהם אבל לא מצליחה לזכור איך קוראים להם. על אחת כמה וכמה לזהות צמחים חדשים.
את הנרקיסים/כלניות/רקפות/חוטמית זיפנית וכו' אני מזהה, אני לא כדי כך גרועה, אבל האחרים - אין לי מושג. אומרים לי ואני שוכחת.
בטיול במדבר נתקלנו בלא מעט צמחים. צילמתי. שמעתי את השם ולפעמים גם את ההסבר. בגלל שלא רשמתי - הרוב נמחק...
אם תרצו תגיבו ותגידו איך קוראים להם.

מס. 1 - את זה אני דווקא זוכרת - זה האטד ממשל יותם





מס. 2



מס. 3 - החלב שיוצא כששוברים את העלה הוא ארסי. הג'וק השחור-צהוב (צבעים שמסמלים סכנה) שטייל שם בין העלים חי לו דווקא בשלום עם הצמח. הוא איכשהו מצליח לנטרל את הרעלים של הצמח







מס. 4 - זה קל. סילון קוצני. ראיתי כ"כ הרבה שהייתי מוכרחה לזכור





מס. 5 - לקוץ הזה יש סיפור מעניין. בגלל היובש נראה שהצמח מת, אבל רק לכאורה. ברגע שירדו גשמים הזרעים יתעורר לחיים מהלחות. להדגמה אנשים קילפו זרעים והכניסו לפה, אחרי זמן מה הזרע אכן התפוצץ...



מס. 6



מס. 7 - לוטוס המדבר - את הפרח האדום הזה אני זוכרת באופן מפתיע - שייך למשפחת הפרפרנים. אברי הרבייה של הפרח מוסתרים





מס. 8



מס. 9 - זה גם קל - עכנאי - מעניין אם תצליחו להסביר למה חלק מהפרחים וורודים וחלק סגולים/כחולים. לאסף היתה גירסה אחת ולמגדיר היתה גירסה אחרת...



מס. 10 - הרונג השיטים - צמח טפיל שחי על ענפי השיטה





מס. 11



מס. 12



מס. 13 - אחרונה חביבה היא העירית הקטנה. את האחות הגדולה שלה אני גם מכירה



תגובות
מאת עמית 17100
בתאריך 12/2/2013
1. לא בטוח שהאטד של ימינו הוא האטד המקראי. הראובני למשל הציע לזהות את האטד ממשל יותם דווקא עם שיזף מצוי.

2. שיכרון (לבן?)

3. דמיה לבידה, עליה חי החרק כושן ארסי.

5. ריסן נאכל

12. פורקסליאה שבירה

13. אין "עירית קטנה". יש בארץ 5 מיני עירית ששלושה מהם מדבריים. סביר שבתמונה יש עירית צרת-עלים (שמגיעה גם למישור החוף). אפשרי גם עירית דביקה או עירית נטויה.





ברוך חזרתך מהכפור
מאת נתב שטח
בתאריך 13/2/2013


אור ליום השני לטיול ובו יסופר...
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
איך אחרי ארוחת בוקר עזבנו את החניון לעוד טיפוסים והרפתקאות... הוחלט לא לטפס על הר משא אלא להמשיך לכיוון הר נקרות, עליו טיפסנו.

חווייה מיוחדת במינה ללון תחת כיפת השמיים, איך קוראים לזה, מלון אינספור הכוכבים....



ג'יפ המנהלות של שדה בוקר, כמה טוב שמישהו אחר סוחב את הציוד עבורך



שירתחו כבר המים לכוס קפה של הבוקר





הר משא באור בוקר



וזה ההר אליו פנינו מועדות הבוקר



הר נקרות
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
הר נקרות נראה כמו עוגת שיש, בצבעים של חום-לבן, עם שני צ'ופצ'יקים בפסגה





תיכף נגיע







וכשמגיעים, אפשר לקראות מקרוב את הבליטות שהזדקרו ולעקוף אותן





ומהפסגה נפרש תחתינו הנחל רחב הידיים הזה, נחל נקרות. אפשר גם לראות את נחל מעוק שנשפך אליו, אליו נגיע בהמשך



וההרים החומים-לבנים שמקיפים אותנו מכל עבר



בארוחת בוקר לא לקחתי צ'אנס, שמא אסף שוב ירעיב אותנו עד הצהריים, אז אכלתי פרוסה של גבינה לבנה עם ביצה מקושקשת ועגבנייה - כפול 2. ליתר ביטחון. לא תיארתי לעצמי שאיך שנגיע להר נפצח בהפסקת נישנוש...
אתם מוזמנים להתכבד...








שנים, כבר שנים רבות שלא הייתי על הר נקרות
מאת סייר מדבר 1
בתאריך 13/2/2013
ואני ממש מתגעגע.
תמונות העליה להר והתמונה בשולי ה"קיוסק" המצוי בפסגה, מרהיבות.
הסלע הגדול הרוכב על פסגת ההר מכונה "קיוסק". קיוסק דומה נמצא בשולי הר "קטומטום" מדרום למכתש רמון.

אל נחל מעוק
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
יורדים מהפסגה במורד תלול





בדרך עוצרים להפסקת קפה +חידות (החידה הראשונה - חידת שקילת המטבעות. נראה אתכם פותרים אותה בצ'יק כמו שפרתם את הגדרת הפרחים. יש לכם 12 מטבעות מתוכם אחת מזוייפת. נסו לגלות את המטבע המזוייפת בשלוש שקילות במאזניים)



נשפכים אל נחל נקרות



וממנו אל המעוק של נחל מעוק



גב המים שציפינו לראות יבש לגמרי



מסתובבים וחוזרים, אם כי פה ושם יש שאריות של מי גשמים בשביל לרענן קצת את הפנים





ומנחל מעוק בחזרה לנחל נקרות - אפשר לראות את הר נקרות עליו טיפסנו בבוקר



מצאנו פינה מוצלת להפסקת צהריים, הזדמנות נהדרת לחלוץ נעליים ולבדוק בדאגה את מצב השלפוחיות ברגליים. באעסה רצינית, כי זה כואב ואין הרבה מה לעשות...







אחרי המנוחה ממשיכים ללכת בקטע חם מאוד, מרחוק אפשר לראות את הארדון וכרבולת חרירים. קטעי שיחה מתגלגלים אל אוזניי:
-"תגידי, אכלת פעם כרבולת? שמעתי שהרוסים מאוד אוהבים את זה" דיייי!!! מה זה הגועל הזה?! אני מפעילה מבערים ונותנת גז כדי להתרחק משיחת האוכל ההזוייה הזאת שעכשיו עוסקת באכילת גרונות של עוף...













אל נחל גלד וגב חולית
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
הינה מצאנו מאובן



ומתחילה הירידה אל נחל גלד



השמש מולי ככה שקשה לצלם את "אצבע האלוהים". בהמשך תהיה לי ההזדמנות לצלם את קימוט השכבות המרשים הזה כלפי מעלה





הירידה מלאה סלעים/בולדרים, כאן אנחנו כבר על הדרך של שביל ישראל, אחרי יומיים של הליכה בשטח לא מסומן



הינה עין גלד, מעיין שמשמש בעיקר את היעלים (לפי כמות הקקי שהיתה שם) ויתר החיות בסביבה



הינה ה"אצבע" הזקורה כלפי מעלה. מסתירה את השמש אז אפשר היה לתת איזה קליק, גם אם לא מוצלח במיוחד, רק בשביל להעביר את העוצמה של הדבר הזה



הולכים, שמאל-ימין-שמאל, עד שנגיע אל גב חולית



חבורת צללים מביטה מטה אל המפל העצום שבתחתיתו גב חולית, היבש, כאמור





להלן הגב ממבט מהקרקעית



ומכאן עד לחניון הלילה, 800 מטר, ממש בקטנה, עד שמגיעים, עדיין באור יום. אני מקימה את האוהל שלי במהירות שיא ומתגנבת בשקט לג'יפ מנהלה עם 3 בקבוקים ריקים, ממלאת בשקט והולכת עם סבון ומגבת לפינת מסתור למקלחת בקבוקים. תענוג אמיתי...



ויהי בוקר ויהי ערב, תם היום השני לטיול, מבוקר עד ערב - כולו מדבר

חסר קטע הטיול המקשר בין נחל מעוק לשב"י
מאת סייר מדבר 1
בתאריך 13/2/2013
קטע מאד משמעותי הכולל עליה מנחל נקרות (האם עליתם בשביל העוקף את נחל מעוק מצפון?) המשך מערבה עד למפגש עם שב"י, עליה איתו לאוכף האמוניטים שממנו מתחילה הירידה לנחל גלד.
לקטע הזה אין איזכור במלל, בתמונות ובמפות. תוכלי להתייחס בבקשה.
תזכורת - זה כנראה הקטע החם בו הייתם עסוקים בדיון שנסב סביב גרונות וכרבולות של תרנגולות.

השלמת חוסרים
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013
אחרי הפסקת הצהריים באיזה מעוק פיצפון שנתן לנו צל נדמה לי שעלינו בשביל שעוקף את נחל מעוק מצפון. כן, בהחלט היה חם, לא חושבת שהעלתי תמונות מהקטע הזה, כנראה הנוף היה די חדגוני ולא צילמתי. השיחה אח"כ עסקה ב"למי הצבעת בבחירות", על פתרונות אפשריים איך לשלב את הדתיים בצבא או בשירות לאומי וכו' וכו'.
המשכנו לכיוון המפגש עם שביל ישראל. היגענו לאוכף - שם צילמתי את המאובן (שאח"כ החזרתי לאדמה, ואגב, היד שלי במציאות לא כזאת אדומה...) ואז התחלנו בירידה לכיוון האמוניטים אבל לא מצאנו אותם. יכול להיות שאסף התבלבל קצת בניווט כי לא היגענו אל קיר האמוניטים. בגלל זה לא היזכרתי את הקטע הזה. הירידה אל נחל גלד מאוד מרשימה. המצוקים הענקיים, הקימוט של השכבות כלפי מעלה שקראתי לו (כולנו קראנו לו) "אצבע האלוהים" היה ממש מרשים. לראות את הגודל הזה מול העיניים ולחשוב על הלחצים האדירים שהופעלו על פני השטח כדי להרים ככה את הסלעים ללמעלה. השעה שהיגענו לשם ממש לא התאימה לצילומים כי השמש היתה ממש בעיניים...



לפני תחילת הירידה



ולמחרת, שבת, שש בבוקר השכמה...
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
כן, ככה זה בטיול נודד, הולכים לישון מוקדם - קמים מוקדם. בחניון לנה גם קבוצת סיירות של בני נוער שלא הפסיקו לפטפט כל הלילה. אסף אומר שהם היו צריכים לשמור על המחנה, מין קטע חינוכי כזה. לי זה לא כ"כ הפריע. העייפות היתה כ"כ גדולה שישנים למרות הרעש והחוסר נוחות. למזלנו גם לא היה כ"כ קר בלילה



ארוחת בוקר זריזה, אוכל היה בשפע בטיול הזה. מוציאים כ"כ הרבה אנרגייה אבל מצד שני גם אוכלים כ"כ הרבה. לא זוכרת מתי אכלתי בהנאה כ"כ גדולה פרוסה של לחם אחיד עם שוקולד השחר ובאמצע חתיכה בריאה של חלבה. מסוג הצירופים שבבית אני לא מעיזה אפילו לחשוב עליהם...



יאללה, מתחילים ללכת. נחל נקרות רחב הידיים עם הקירות הזקופים משני העברים. נחל-נחל! אסף מסביר איך פעם היתה כאן זרימה עצומה של מים מה שגרם להיווצרות הקירות הגדולים הללו





והינה מתחילים בטיפוס על הר יהב, ההר השקרן. מדובר בעלייה בעלת שלושה מפלסים. מתחילים לעלות, מגיעים לסוף, אבל היי, זה לא נגמר. יש עוד עלייה ואחריה עוד אחת



ותוך כדי עלייה מזדמזמת לה חידה נוספת של דוד. הפעם חידת לחיצות הידיים. רוצים לשמוע?
זוג הזמין אליו עוד 4 זוגות נוספים. הם לוחצים ידיים זה לזה. בסוף הערב בעל הבית שואל את האורחים כמה פעמים הם לחצו ידיים. צריך לקחת בחשבון שכל אורח לא לחץ יד לא לעצמו ולא לאישתו. השאלה היא כמה פעמים לחצה ידיים אישתו של בעל הבית.



אוףףף... החידה הזאת מזדמזמת לה בראש כמו איזה זבוב טורדני
לחצה 8 פעמים, לא



זאת היא, עם האדום שלא הפסיקה להפוך באפשרויות לאורך כל העלייה





עוד קצת מאמץ ומגיעים...





אל פסגת הר יהב ובדרך ממנו
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013


הנוף נפרש מולנו ואפשר לראות את כל המסלול שהלכנו, מהר נקרות עד שהיגענו הנה



כולל הקמט המפורסם





ואחרי שהתבשמנו מהנוף מתחילה הירידה, כשאסף מבטיח לנו אמוניט בתחתית





הבטיח וקיים!



לגבי זה - הדיעות היו חלוקות. צילמתי בכל מקרה.



ועכשיו מתחילה דרך יחסית קלה, מישורית, בנחל שאני-לא-זוכרת-איך-קוראים-לו, עד שמגיעים אל נחל צבירה








רמת צבירה, הסדקים, הקלדרה והדייק
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
שבת לקראת צהריים, חם, אפילו חם מאוד, אני מזכירה לכם שאני צועדת עם שלפוחית מעצבנת ברגל שמאל שמציקה מאוד, מהבוקר טיפסנו וטיפסנו וטיפסנו וירדנו ושוב ניצבת מולנו הרמה הזאת שצריך לטפס עליה.
מצד ימין למעלה אפשר לראות עץ - שם נגיע אל השלווה והמנוחה של הפסקת הצהריים. עד אז, קדימה-צעד!





כמעט למעלה



היגעתי, מתנשפת ומתנשמת, כולם שומעים את הנשימות שלי, אבל לי לא איכפת. הנוף - וואו!!!







ומה זה הסדקים האלה?! איזה יופי!







לי בשלב הזה אין מספיק אנרגייה כדי לרדת לסדקים, אז נשארתי מעליהם



ותחת העץ אנחנו אוכלים ארוחת צהריים. מפתיע איך בטיולים דווקא הגברים הם אלו שמשתלטים על האוכל, כולם מוציאים מהתיקים את המצרכים שהביאו ותוך כלום זמן מכינים טחינה, בורגול, חותכים ירקות, תפוזים, מבשלים קפה. באמת כל הכבוד בנים! אולי שמישהו יביא לי קצת בורגול עם טחינה... אני בלי נעליים וקצת קשה לי לקום...



תמה המנוחה, נועלים נעליים וממשיכים בעקבות השביל הכחול/שביל ישראל. עדיין על רמת צבירה.





בדרך יורדים אל נחל אשבורן ואחריו נחל כרכשת



תודו שזו תמונת מדבר יפה, לא ככה?



וגם זאת, לא?



הינה שוב צור משתולל





וזה קן נטוש של אוזניית הנגב, עוף טורף שכבר נכחד



ולידו זרוק חבל בו משתמשים הבדואים לקשור את הרגליים האחוריות של הגמל, שלא יברח



כמה קטנים אנחנו



נכנסים אל הקלדרה



וזה ההסבר





כולם מתאספים בצל מאחורי העמוד לשיחת "סיכום טיול" + וודקה תפוזים. כן, אנחנו עוד מעט יוצאים מהשטח, תיכף נראה את הבתים של ספיר ואת ג'יפ המנהלות שמחכה לנו על דרך העפר שיחזיר אותנו אל הציוויליזציה. כמו כל הדברים הטובים, גם טיול מקסים זה סופו להסתיים...



חבורת צללים על רקע הדייק



והדייק בכבודו ובעצמו ללא הצל שלנו





וכאן יוצאים מהקלדרה



לכיוון ספיר



זהו זה! תמו שלושה ימים קסומים במדבר




ולסיום: מגדיר קקי
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
כשמטיילים במדבר לא תמיד רואים בעלי חיים עצמם אבל בהחלט רואים את העיקבות שלהם. את הגללים.
במהלך הטיול הפכתי ל"מומחית" בהגדרת קקי. תרשו לי אם כך לאתגר אתכם בזיהוי מקבץ התמונות הנ"ל.

של מי הקקי הזה?

מס. 1



מס. 2



מס. 3



מס. 4



מס. 5



מס. 6



מס. 7



מס. 8



מס. 9



מס. 10







וקקי אחרון חביב...
מאת אילנה ב
בתאריך 12/2/2013
תמונה זו לא צולמה בטיול המדברי הנוכחי, אבל אם אנחנו כבר בעיניין הגדרת קקי, ננצל את ההזדמנות ונוסיף גם את בעל החיים הנ"ל. מיהו?



השם המדעי לפרדיגמה הזאת "צואהלוגיה "
מאת דודידו 10
בתאריך 13/2/2013


"סקטופילים" - מתעסקים בקקי (בצרפתית)
מאת סייר מדבר 1
בתאריך 13/2/2013
אילנה הכנסת כאן מימד ריחני נוסף לטיולים.

אתם ממש לא רציניים...
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013
קודם כל, קצת חוש הומור לא יזיק...
ודבר שני, אני רק הסתכלתי וצילמתי. לא נגעתי ולא התעסקתי מקרוב בדבר הזה.
כשקקי מס. 10 היה מונח על האדמה לפני, ואגב זה בכלל לא הסריח, התלבטתי אם זה של גמל או לא, חיכיתי שיואב יגיע אלי כדי לוודא. זה הוא שהרים גלל אחד מהאדמה חצה לחצי ובדק (לפי מה בדיוק?) ואמר, כן, גמל.
מה שמזכיר לי את הבדיחה שיזהר סיפר על שניים שהולכים בדרך והאחד רואה ערימה של חרא, אומר לשני תעצור! בוא נבדוק מה זה, שלא נדרוך על זה. השני מתכופף, דוגם את החרא עם האצבע ומכניס לפה... כן, זה אכן חרא... השני עונה לו, איזה מזל שלא דרכנו...
מקווה שלא הרסתי את הבדיחה, אותי היא ממש הצחיקה :-)

היות ולא לקחתם את החידה שלי ברצינות, אני אגלה רק שלערימת הקקי המפוארת האחרונה אחראיות הסוסות הנ"ל, תושבות רמת הגולן. ועל זה באמת לא כדאי לדרוך...

||File1||

||File2||

השניים שבבדיחה הם "ייקים" ובמקור שמעתי מישהו מספר אותה במבטא ייקי כבד. נשפכתי מצחוק...

שכל כך מאפיין אותך. טרם ביקרתי מזרחית לרמון.

"אצבע אלוהים"
מאת סייר מדבר 1
בתאריך 13/2/2013
השם המחייב אצבע אלוהים, ניתן כבר לפני שנים רבות לצנפה סלעית מרשימה המצויה בנחל עתק.
את התמונה שאלתי מאתר אינטרנט כלשהו.



לפני כמה שנים שמעתי שהכינוי הודבק גם לסלע בולט מאד היושב למרגלותיו המזרחיים של הר צוריעז.



וכשמסובבים אותו מקבלים את זה.



המבנה הסלעי המאד מרשים שאילנה מכנה אותו "אצבע אלוהים" קרוי "הבלוק הסחוב", לפי מנחם מרכוס.





וגם בו טמונה צנפה מרשימה ביותר.





אילנה, נהנתי לטייל איתך.
מאת חגית_ב
בתאריך 13/2/2013


עושה חשק!
מאת HarmonicWave
בתאריך 13/2/2013
אילנה - תודה על התיאורים המילוליים והויזואלים - היה כיף לעקוב.

מכיוון שאני שוקל טיול בדד באיזור יש לי שאלות בטיחותיות (גם אחרים מוזמנים לענות):

1. מה מצב הקליטה הסלולרית (אם בכלל שמת לב לכך) באיזור?

2. כמה אנשים פגשתם בסופ"ש ? האם כולם היו על תוואי ש"י?

תודה!


תשובות
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013
1. לאורך רוב המסלול לא היתה קליטה, למעט במקומות הגבוהים. אני אישית השתמשתי בנייד שלי כשעון ושמתי לב שכשבדקתי מה השעה לא היתה קליטה, אבל מדי פעם ראיתי אחרים מדברים או שולחים הודעות.
2. ביומיים הראשונים לטיול, מהרגע שנכנסנו לשטח בצופר ועד שחברנו לשביל ישראל באיזור גב חולית לא פגשנו אף אחד. בחניון הלילה בהר משא היינו רק אנחנו. בגב חולית פגשנו 3 בחורים צעירים שהגיעו מהכיוון של כרבולת חרירים. בלילה הגיעו אל החניון עוד כמה שביליסטים וגם קבוצת נוער של חוג סיירות. למחרת, בשבת, בהליכה על ש"י, ראינו בחניון של נחל צבירה כמה אנשים במצב צבירה מותש... אולי הם נחו אחרי הירידה...
בכל אופן, זה לא איזור מתוייר ואם תצא לשם לבד קח בחשבון שלא תפגוש אנשים, או מעט מאוד שביליסטים.
אתה גם צריך לדאוג להטמנת מים!
צא לדרך ושמור על עצמך. הנופים משגעים ומזג האוויר עדיין מאפשר הליכה רצופה גם בחום של הצהריים.

תודה רבה!
מאת HarmonicWave
בתאריך 13/2/2013


קליטה סלולרית
מאת jx123
בתאריך 13/2/2013
יש קליטה באזור הקרוב ליישובי הערבה, קילומטרים בודדים, ברוב האזור אין קליטה. לפעמים יש במקומות הגבוהים (הר משא, בדד למשל) אך גם שם לא רצוף - כלומר לא בכל מקום. לא היתי סומך על זה כאמצעי בטיחות.
נ.ב.
ועדיין טיול בדד באזור הזה הוא כיף.

תודה גם לך..
מאת HarmonicWave
בתאריך 13/2/2013
אני לא מסתמך על הקליטה הסלולרית כאמצעי שבשגרה, אלא רק רוצה להבין את האופציות למקרה שמשהו משתבש..

נהדר נהדר!!
מאת ההולך בשבילים
בתאריך 13/2/2013
מאוד אוהב את תיאורי הדרך ואת התמונות שמעבירות כ"כ טוב את אווירת הטיול..תמונות הנשנושים, הכהליה (או הגזיה) עם קומקום הקפה, חניוני הלילה, ההפסקות בהם הכל יוצא מהתרמילים...פשוט עושה חשק מטורף!

תודה!

לגבי שלפוחיות, אשמח לשמוע מבעלי ניסיון, אבל אחד הפתרונות הזמינים להניח פד גזה ועליו פלסטר עבה ורחב.
יש גם פתרונות עם חוט המושחל לשלפוחית ומנקז את הנוזלים..
בטח לא משאירים ככה כי הסיוט גדול ורק יתגבר.

לגבי השלפוחיות...
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013


לגבי השלפוחיות
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013
היות וכאב, היות ושכחתי שהיו לי פלסטרים בתיק, היות ובלאו הכי חלצתי נעלים בנוכחות חברי הקבוצה, היות ואני בלאו הכי "מייללת" בקול רם, אז עזרו לי... נתנו לי פלסטר רגיל ועוד טייפ כזה לשים בשכבות כדי לבודד וגם נתנו את הטיפ של לדקור עם חוט. כמובן שדקרתי כדי לנקז את הנוזלים, הצרה היא שלמחרת השלפוחית התמלאה שוב...
מקווה שהתיאורים הגרפים שלי לא מעוררים חלחלה. זה עלול לקרות לכל אחד. וזה לא קשור לנעליים או לגרביים. הנעליים שלי בסדר גמור. זה פשוט קורה. וזה בקלות יכול להרוס טיול...

להגיד "זה פשוט קורה" כי לכל דבר יש סיבה, אפילו אם היא איננה ידועה לנו.
בזמן הליכה עור הרגל מתחכך עם הגרב ו/או הנעל. כאשר החיכוך מתמשך השכבה החיצונית של העור נפרדת מהשכבות הפנימיות ונוצר מעין כיס. הגוף חש את הטראומה ומגיב בהפרשת נוזל לימפה לתוך הכיס לצורך סיכוך. הכיס מתמלא בנוזל וכך נוצרת השלפוחית. הגורם הוא תמיד חוסר התאמה בין הרגל לנעל בשילוב גרב לא מתאימה. גורמים שמחמירים את התופעה הם טמפרטורה ולחות גבוהים יחסית כתוצאה מהזעה.

מסכים לגמרי
מאת ההולך בשבילים
בתאריך 13/2/2013
כפי שאמרו לפני, יש להקפיד על תזוזה מעטה של כף הרגל בתוך הנעל.
לעיתים שריכה נכונה או\ו שילוב של רפידה המקבעת את כף הרגל למקום עשויה גם כן להפחית את הסיכון להופעת שלפוחיות.

למי שסובל או מתכנן מסלול ארוך שפוטנציאל הופעת פגיעות בכף הרגל כמו שלפוחיות עלול להיות בו גבוה, כדאי לשיקול לגרוב שני זוגות גרביים.
גרב ליינר דקיק המכיל ריכוז גבוה של סיבי COOLMAX הנגרב תחת גרב המיועד לטיולים הם שילוב יעיל.
גרב הליינר מנדף זיעה במהירות ותחת גרב נוסף, רמת החיכוך יורדת.
וכך נידוף זיעה משופר ביחד עם חיכוך נמוך עשוי לצמצם את הסיכוי להופעת שלפוחיות, צריבות וכד'

כמובן שכדאי גם לאוורר את הרגליים ולחלוץ את הנעליים והגרביים על מנת לייבש את הלחות שהצטברה.


שניכם צודקים
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013
כל מה שכתבתם נכון. אצלי השלפוחיות מופיעות כשאני עוברת את ה- limit שלי. זאת הדרך של הגוף לאותת לי ש"מספיק". "עד כאן".
עובדה שכבר הלכתי עם אותן נעלים ואותם גרביים בהרבה מאוד טיולים קודמים והכל היה בסדר. בטיול הזה, לקראת סוף היום הראשון העומס היה לי ממש קשה. ואז התחלתי להרגיש את הצריבה בכפות הרגליים ואת מה שהתפתח אח"כ לשלפוחיות. אם הייתי מפסיקה ללכת באותה הנקודה הייתי מתאוששת והכל היה טוב למחרת. אבל... עוד לא היגענו לחרבת קצעה הזאת והחניון עוד היה רחוק... ככה שהמשכתי ללכת, למרות הקושי והכאב.
ואגב, אני לא הייתי היחידה שהיה לה קשה באותו היום. האחרים פשוט לא קיטרו. אח"כ עשיתי סקר ועברתי אותם אחד-אחד ושאלתי איך היה להם. כמו שאמרתי, זאת חבורת אנשים שחונכה לא להתלונן, אז הלכו וסבלו בשקט.
יום למחרת הטיול נעלמו הכאבים ברגליים ויומיים-שלושה אחרי, גפ הברכיים חזרו לתפקוד נורמלי.

גרביים להחלפה
מאת נתב שטח
בתאריך 13/2/2013
אני נוהג לקחת זוג גרביים נוסף להחלפה באמצע המסלול.
הנעל שלך נראית רכה ללא קשיחות הפוטנציאלית ליבלות, לכן אני מניח שגרבת גרביים לא מתאימות. לא סביר שבמסלול כל כך קצר תקבלי יבלות.
לפני חודשיים "נהניתי" מיבלות, תוצר של גרביים חדשות ונעליים שאינן הקבועות. למזלי המדרך היה חולי רך. היבלות היו אדומות (שטף דם), אבל זו טיפה בים כי ככלל אינני סובל משלפוחיות גם בנתיבים ארוכים פי כמה, בזכות הקפדה על גרביים והידוק השרוכים.


"כל כך קצר"??? הכל יחסי
מאת אילנה ב
בתאריך 13/2/2013
אחרי שסיימתי לקרוא את השרשור שלך על הר מכביר, ותאמין לי שקראתי פעמיים את המשפט הנ"ל: "57 ק"מ, 11 שעות ורבע, ומהירות ממוצעת של 5 קמ"ש" - אז כן, 15 ק"מ זה באמת קצר...
תודה על הטיפ. גרביים להחלפה יכול להיות רעיון טוב. ואני אנסה למצוא גרביים מנדפות.

לאילנה (וכולם) מבחן האצבע
מאת סאקרה
בתאריך 15/2/2013
כמו שכתבו "הייקר" ו"ההולך בשבילים", חשוב לצמצם את חופש התנועה של כף הרגל בתוך הנעל, כדי לצמצם חיכוך.
אחת השיטות לבדוק אם הנעל מתאימה, היא לגרוב גרביים מתאימים ולהכניס את כף הרגל לנעל, לשרוך ואז לדחוף את כף הרגל קדימה עד קצה היכולת.
אז להשחיל אצבע בין העקב לנעל.
האצבע צריכה להכנס בדיוק,עם לחץ קל.
אם האצבע נכנסת בקלות-הנעל גדולה מדי.
(לזה יש פיתרון של הוספת מדרס-רפידה,או שריכה הדוקה יותר)
אם האצבע לא נכנסת-הנעל קטנה מדי.
לזה אין פתרון,אלא להחליף נעל.

הגרביים צריכים להיות במידה הנכונה ולא להיות משוחררים,אלא להצמד לכף הרגל כמו כפפה. חשוב שהם לא יגלשו מטה בזמן ההליכה (החלק האלסטי שעל הקרסול צריך להיות מהודק,אבל לא לוחץ)
לגבי החומרים-יש היום טכנולוגיות חדישות שהופכות כל גרב לחללית.
גם המחיר בהתאם..זוג גרביים יעודיים איכותיים עלול להגיע לסכום של 200 ש"ח.
בארה"ב הם זולים בהרבה, ואפשר להזמין דרך האינטרנט.


תוקן על ידי סאקרה 15/2/2013 11:58




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1406)