כשהפרומואים הראשונים של "חטופים" התחילו לכרוך את המסך, היו אנשים שדאגו. הם דאגו לשלומה של משפחת שליט ומשפחות אחרות שיקיריהן היו או עדיין שוהים בשבי. הם דאגו לשלומה של החברה הישראלית, שאולי עדיין לא בשלה לסדרה על נושאים כל כך קרובים. הם דאגו שסדרה כזאת תהיה פוליטית מדי, כלי נוסף בידיים של אנשי התקשורת שמנסים לקדם אג'נדה מסויימת בכל הקשור לשבויים.

גם אני חששתי מ"חטופים". או יותר נכון, חששתי מקשת. אין לי שום בעיה עם סדרות שעוסקות בנושאים קשים, אפילו אם הם נושאים שקרובים ללב של כולנו. להיפך. אני חושב שטלוויזיה צריכה לדעת גם בדברים דליקים כאלה, לחקור אותם, להציג אותם. מצד שני - גם אני חושב שנושא כזה צריך להיות מטופל בכפפות של משי, ולקשת, כידוע, ממש אין כפפות כאלה בארון. לא לא. קשת עושה טלוויזיה לכל העם, האמא של האמא של הפופוליזם. בשביל קשת הרייטינג הוא האלוהים. אין בזה שום דבר רע, ועובדה שהולך להם מצויין. השאלה היא אם זכיינית כזאת יכולה לטפל בנושא החטופים ברגישות ובעדינות הנדרשת.

התשובה, לפי שלושת רבעי הפרק הראשון שראיתי, אמביוולנטית. מצד אחד, אני לא חושב שלאזרחי ישראל תהיה בעיה עם "חטופים". היא סדרה עדינה (לפחות בינתיים), בלי מסרים חתרניים מדי, בלי הומור שיוכל להתפס כ"לא ראוי". בינתיים היא טלנובלה באווירה קצת קודרת, אך עדיין טלנובלה, שזה אומר שזו סדרת פרווה - וסדרות פרווה קל מאוד לקבל. מצד שני - אלוהים אדירים, זו סדרה על חטופים, למה אנחנו צריכים לקבל רק פרווה? למה אי אפשר ללכת רחוק יותר? לא הרבה יותר, לא לשבור שום כלים, אבל להתקדם קצת? לנסות ליצור דרמה במקום טלנובלה? משהו? חבל שנושא כזה זוכה לטיפול כל כך... סטנדרטי.

ועדיין, גם זו לא הבעיה הגדולה שלי מ"חטופים". הבעיה העיקרית, שגרמה לי להפסיק את הצפייה בשיאה, היא הביצוע. מדהים אותי שבסדרה שבועית עם יחסית מעט פרקים ישנה רמה כל כך נמוכה של תסריט, בימוי ועריכה. הפרק הראשון הציג רצף של קלישאות קולנועיות אחת אחרי השנייה, שוודאי גרמו לכל צופה שרואה כמות סבירה של סרטים-סדרות לאבד כל קשר רגשי לדמויות ברגע שהוצגו (ראש העיסקה מנגב את מצחו מזיעה בזמן שהמצלמה מתקרבת לאיטה לחריץ הדלת? נו די. חיבוק הזייתי של אחת הדמויות עם אחיה המת, בזמן שהמצלמה מסתובבת סביבם והרקע יוצא מפוקוס? פחחחח). העריכה לא הציגה קצב אחיד לפרק, ולכן שברה כל נסיון ליצור מתח של ממש (וגם ברגעים המוצלחים יותר של בניית המתח, זו הייתה בנייה מלאכותית מדי, מורגשת מדי). המשחק היה מאכזב (עוד על כך בהמשך), הצילום היה גרנדיוזי בלבד (הבנו שהיה לכם מנוף, אבל זו לא באמת סיבה להשתמש בו בכל סצנה שמתרחשת בחוץ) ובתסריט לא הצלחתי למצוא ולו שורת סאבטקסט אחת.

קיצר - בעוד כל מיני אנשים אולי ימליצו להתרחק מחטופים בגלל הנושא הנפיץ שלה - אני אהיה הרבה יותר קונקרטי: תתרחקו מחטופים, פשוט כי היא גרועה.

והערה נוספת:
לא ברור לי למה "קשת" משדרים באיכות שידור כל כך נמוכה. הסדרה צולמה במסך רחב (16:9), אך שידורי ערוץ 2 משום מה לא נתמכים בפורמט הרחב של ממירי הכבלים והלווין (שמציגים את כל התמונה הרחבה על מסכים רחבים, ויוצרים בעצמם קווים אופקיים במסכים רגילים). המשמעות היא שבעלי טלוויזיות רחבות או צפו בתמונה מאוד מאוד מתוחה, או בתמונה רחבה בפרופורציות נכונות, אך שמקיפה אותה מסגרת ענקית.
מכיוון שאני לא אוהב להתעסק עם הפרופורציות של התמונה, אני קבלתי את החטופים במסגרת. ניסיתי להתחכם והשתמשתי במנגנון הזום במסך שלי, שפשוט חותך את המסגרת ועושה זום עצבני לתמונה (ובדרך מוריד את האיכות שלה), אבל ככה פספסתי את הכתוביות לעברית - שהיו קריטיות במקרה הזה, מכיוון ש-90% מהשחקנים ממלמלים כל הזמן, ופשוט לא ניתן להבין את מה שהם אומרים בלי תרגום (שלא לדבר על קטעים שלמים בערבית, שפה שאני לא מבין כלל). ידוע שכמעט כל הפקה ישראלית מציגה פס קול לא מושלם, מכיוון שהקלטת פסקול היא אומנות שעדיין לא יודעים ליישם בארץ - ואם ידוע להפקה שזה המצב, אז ראוי שהם לפחות ידעו למצוא שחקנים שמדברים באופן ברור וחזק.
חבל שכשללא מעט צופים יש ממירים מתוחכמים יחסית, שמסוגלים כבר להעביר שידורי HD ומסך רחב ואפילו פס קול איכותי בסראונד - האיכות של הסדרה הזאת נופלת בגלל דברים כאלה.

השבוע השלמתי את כל פרקי "מי אתה חושב שאתה" (ימי חמישי ב-21:30, ערוץ 1) ששודרו עד כה, ארבעה במספר. הפרק הראשון, עם גבי גזית, הוא בינתיים הטוב והחזק מביניהם, אבל גם בפרקים הפחות אפקטיביים יש את הרגעים המדהימים האלה. כמו למשל טל פרידמן, שיצא למסע מעט-מגוחך-מלכתחילה בניסיון לאשר לעצמו את העובדה שדם מזרחי זורם בעורקיו האשכנזיים, אך כשהתחקה אחרי מסעותיה של אמו בעת השואה בעודה בת שבע בלבד ועם פעוט לצדה, גילה שעברה כברת דרך קצרה אך מבעיתה. או שפרה הורן, שבחיפוש ארעי באתר "יד ושם" גילתה שיש לה באוקראינה קרובים רחוקים מצד אביה, בעוד הוא סבור כל הזמן שהוא בודד ושאין לו משפחה. היה מדמיע לראות אותו כעת, בערוב ימיו, מתרגש כל כך לנוכח הבשורה.

אני תוהה אם גם במקור הבריטי ישנם סיפורים כל כך חזקים. ארבעת הפרקים עד כה פשפשו עמוקות בשואה (וסביר להניח שכך יהיה גם בפרק הערב, של מיכל ינאי), היסטוריה שאין לעמים רבים אחרים. והאמת, כאשר שפרה הורן חקרה את צדה הבוכרי של משפחתה, זה היה רק חצי מעניין וכמעט בלי עוצמה. עשרות שנים אחרי, ההשפעות וההדים של השואה עדיין יוצרים סיפורים מדהימים שלא ייאמנו.



ציפיתי להרבה מ"תצחיק אותם" (השבוע בלבד, א'-ה' ב-21:30, ערוץ 8. מרתון כל הפרקים מחר בלילה), גם כי די קשה לפספס עם הנושא הזה של תולדות ההומור האמריקני וגם כי הפרויקט הקודם של מייקל קנטור היה "ברודוויי: מחזמר אמריקני", אחת מסדרות התעודה המענגות שראיתי. ראיתי בינתיים את שלושת הפרקים הראשונים, ודווקא זה שציפיתי ממנו להכי מעט, הפרק השלישי שעסק בסלפסטיק ובא אחרי שני פרקים מאכזבים, היה מצוין באמת. ובכל זאת, כסדרה נראה שיש בה משהו מפוספס מהותית. היא לא נורא מעניינת ולא נורא מצחיקה. אולי כדאי לשלוח אליהם את מודי בר און שילמד אותם איך עושים את זה.



עם האינפלציה בסדרות תעודה מעניינות בזמן האחרון, מבחינתי בלי תחרות, ועל סמך הפרק הראשון לבדו, המרתקת והמדהימה מכולן היא "הסרטים האבודים של מלחמת העולם השנייה" (ימי חמישי ב-22:15, ערוץ ההיסטוריה). מדובר בצילומים בצבע של מאורעות מהמלחמה ומסביב לה, דברים שהאופן הצבעוני היחידי שאנחנו רגילים לו הוא באמצעות סרטים וסדרות עלילתיים. ואכן, האסוציאציה ששבה ועלתה לי בעת הצפייה היא "אחים לנשק", ש"הסרטים האבודים" מזכירה אותה מאוד; הן בתחושה שהיא מקנה באמצעות העריכה המורכבת והמופתית, והן בנראטיב הנובע מסיפוריהם ויומניהם של חיילים אמיתיים במלחמה. העובדה שספילברג עצמו התבסס בקטעי האקשן של "אחים לנשק" ו"טוראי ראיין" על צילומים אמיתיים מהקרבות, נראית הגיונית מאוד לאור הצפייה בחומר התיעודי. מומלץ ביותר.

בכבלים,
באזור חם ב-17:45, מרלין.
העונה הראשונה בשידור יומי, לקראת שידור העונה השנייה.

בלוויין,
בכן כוכבים קומדיה ב-20:45, הטונייט שואו עם ג'יי לנו.
לא נשכח ולא נסלח.

בכן תעו ב-22:40, ספיישל אופנה: אופנה בסרטים.
מדוגמני על של פאריס ועד סופרסטארים הוליוודיים – הסרט סוקר את הקשר המובהק שבין אופנה וסרטים, כולל איזכורים לסרטים וסדרות טלוויזיה, כמו "פלאשדנס", "השטן לובשת פראדה" ו"סקס והעיר הגדולה". בהשתתפות שחקנים, דוגמנים, מעצבים וסטייליסטים, ביניהם: ז'אן פול גוטייה, מוניק לולייר, פיליפ בלוך, מאלין אקרמן, ג'ניפר בילס, טייסון בקפורד, אמנדה ביינס, ברט ראטנר ועוד.

סרטים:
ב-MGM ב-19:35, סיונרה, דרמה שזכתה בארבעה פרסי אוסקר, עם מרלון ברנדו.

בלוויין,
בכן 5 ב-18:40, נשים קטנות, עם ווינונה ריידר.
בכן סרטים ב-19:47, השמיים יכולים לחכות, של ועם וורן בייטי.
בכן סרטים ב-21:30, מלאכים בשמי ברלין, של ווים וונדרס.



בכן 2 ב-22:00, לגמור באוהיו, קומדיה עם פרקר פוזי, פול ראד, לייזה מינלי.

בכבלים,
בדרמה חמה ב-20:15, ספיישל אוסקר: חדרו של מרווין, עם דיאן קיטון, מריל סטריפ, ליאונרדו דיקפריו, רוברט דה נירו.
בזהב חם ב-20:25, הכל בוער, עם דני דה ויטו, מתיו ברודריק.
בזהב חם ב-22:00, מצפן הזהב, עם ניקול קידמן.
בדרמה חמה ב-22:00, ספיישל אוסקר: גרנד קניון, עם קווין קליין, סטיב מרטין.

ולא לשכוח:
על טבעי 5 בכן כוכבים הלאה ב-20:40.
האח הגדול 2 בערוץ 2 ב-21:00.
מרפאה פרטית 3 בכן כוכבים דרמה ב-21:25.
תצחיק אותם בערוץ 8 ב-21:30. פרק 4: פורצי הדרך. המלחמה בצביעות, בגזענות ובצדקנות שהתחילה אצל הקומיקאים. אלו לקחו את חופש הדיבור רחוק ככל שהצליחו, והילדים הרעים של הקומדיה האמריקנית לא חששו לדבר. מספ7ים 5 בכן כוכבים פעולה ב-22:00.
24 עונה 8 בחם 3 ב-22:00.
ניפ/טאק 6 בכן כוכבים דרמה ב-22:10.
חוק וסדר מדור מיוחד 9 בערוץ 1 ב-22:15.
שומרת סוד 2 בכן כוכבים פעולה ב-22:45.
18 בערוץ 2 ב-23:00.

יש לכם המלצות משל עצמכם? אז תמליצו.

אז סיימתי לפני כמה ימים לצפות בעונה השביעית של באפי, ובבאפי בכלליות (וזה די עצוב כשאין יותר פרקים חדשים של באפי ואנג'ל לראות), וכן, היא גרועה. קצת קשה לי לשפוט אותה במכלול כי ראיתי אותה בצורה מאוד לא עקבית כתוצאה מהפסיכומטרי, ולאחריו גמעתי במהרה את הפרקים הנותאים. היא מתחילה לא רע, עם פרקים יחידים לא רעים (למרות שגם לא מעולים, גם "שיחות עם אנשים מתים" הוא בעיני הרבה פחות ממה שעשו ממנו) ואח"כ נקלעת לעלילה עונתית מייגעת שמסרבת להיגמר.
לא אהבתי את באפי כמבוגרת ומפקדת, היה הרבה יותר קשה להזדהות עם הדמות שלה ככה. והאמת, גם לא הבנתי למה להביא פוטנציאליות שגזלו זמן מסך יקר מהדמויות הראשיות, שחוץ מבאפי (ואולי קצת ווילו וספייק) לא התפתחו או השתנו רבות במהלך העונה. ובכללי, כל הדמויות היו הרבה פחות מעניינות בעונה הזאתי מבעונות הקודמות. אולי חוץ מווילו, שהיא לדעתי הלב של "באפי", שהרומן שלה עם קנדי כן קידם את הדמות שלה; חבל רק שגם היא דעכה לקראת הסוף. אניה בכלל נהפכה לדמות מיותרת ומעיקה, שפשוט הייתה שם, וגם לא אהבתי את אנדרו כקומיק רליף.
אבל...זה באפי. ואני אוהב את הדמויות. ואני מחובר אליהן יותר מבכמעט כל סדרה אחרת. והיה טוב לראות את ווילו מתגברת על המוות של טרה ולומדת לשלוט בקסם שלה, ואת באפי, ואת...פיית', זה היה מגניב.
חל שיפור בפרקים האחרונים עם הגיעם של פיית' ונייתן פיליון. מוזר עד כמה אני אוהב את אליזיידה דושקו בתור פיית', כשאני כ"כ מתעב אותה עכשיו בדולהאוס, לגמרי שחקנית של דמות אחת (ועל כן, מאוד חבל שלא נוצרה סדרת הבת שלה), ואהבתי לראות התמקדות רבה בה, גם פה וגם בעונה המקבילה באנג'ל. גם נייתן פיליון היה מצויין. הכומר שונא הנשים היה רשע הולם לעונת הסיום של הסדרה שהציגה את הבלונדינית עוקרת הערפדים. אבל הפרקים הציגו פמיניזם לוחמני מידי, שקשה לי להזדהות איתו.
אוף, ממש קשה לי למצוא דברים חיוביים בעונה הזאת, למרות שבכלל לא סבלתי מהצפיה בה. טוב, רק קצת, בפרקים מסוימים.
והפרק האחרון - בהתחלה ממש אהבתי אותו. אהבתי שאנג'ל הופיע. וכן יש קטע יפה בזה שכל הפוטנציאליות מקבלות כוחות ונהיות קוטלות - כולנו מסוגלים, או כולנו מסוגלות. והקרב האחרון בהנהגת באפי ופיית' היה יפה, למרות שהוא חיקוי זול לטרילוגיה מצליחה שהייתה באקרנים באותו זמן. והסצינה האחרונה, כשבאפי מחייכת, הייתה מדהימה.
ועכשיו, אני לא בטוח. אני עדיין אוהב את מה שאהבתי. אבל המוות של אניה, שגם ככה לא עשתה כלום העונה, רק כי צריך להרוג דמות עדיין מעצבן אותי. ואיכשהו נראה שג'וס ווידון כתב את הפרק הזה בשביל לתת למעריצים מה שהם רוצים: סצינה שמרמזת שאולי באפי תהיה עם אנג'ל, אולי באפי תהיה עם ספייק, רעיונות פמיניסטיים עם קוטלות, קרב גדול, הרוגים אבל לא אחת מהדמויות הראשיות כי זה יהיה עצוב מידי והמעריצים לא רוצים שיהיה עצוב מידי, וסצינת סיום עם כל הדמויות הראשיות כשבאפי מחייכת.
אבל נראה לי שהוא היה פרק טוב בסופו של דבר. זה די מה שרציתי לראות וסצינת הסיום באמת הייתה מופלאה, וסיכמה יפה 7 שנים של באפי.

אה, והתחלתי היום סוף סוף את העונה הראשונה של סמויה, שפרד הביא לי במפגש האחרון, והיה מדהים. אני לא מבין איך לא התחברתי לזה כשניסיתי לראות את זה לפני כמה שנים.

בתחילת ימי ערוץ 10 כבר נעשה נסיון לייבא את SNL לארץ. אני רק זוכר שקראו לזה "עם ישראל חי", ושלהקת הבית היתה של ישראל ברייט. אני זוכר גם את רותם אבוהב בתחפושת של סופרמן הריונית.

יכול להיות שאני בכלל מתבלבל עם תוכנית שרשת העלתה ב 2003 או 2004, שהייתה אמורה להיות הקונטרה ל"ארץ נהדרת" ונקראה "המופע המרכזי". זה לא כל כך משנה. שתיהן היו חיקויים עלובים שכשלו ונעלמו מהר מאוד.

ועכשיו מישהו ברשת החליט לייצר חיקוי נוסף. האמת - לא ממש ברור לי למה הם היו צריכים את זה. אני חושב שגם בלי שני כהן הם יכלו להמשיך בפורמט של החיקוי הבוטה ל"ארץ נהדרת" ועדיין להביא רייטינג מעולה, שבהתחשב בזכיינית זה לא עניין של מה בכך. מה גם שמה שהביא רייטינג מעולה בשישי בערב, יש לו פוטנציאל להביא רייטינג עוד יותר טוב באמצע השבוע.

אבל להפתעתי זה לא היה כל כך נורא. רחוק מלהיות טוב ומלא במגרעות שבראשן כתיבה לא אחידה ברמתה וקאסט רחב מדי, שחלקים גדולים ממנו בלתי נסבלים, בראשות יצפאן, שכטר ומיה דגן, שהופיעה הרבה יותר מדי, בעוד דווקא האנשים המוכשרים באמת בקאסט די הוצנעו, במיוחד שירי גדני ושי אביבי.

אבל היו כמה רגעים מוצלחים. אהבתי במיוחד את המערכון עם הקיבוצניק והפיליפינית, שהיה נראה סתם וולגארי לכל אורכו, אבל הכיל פאנץ' ראוי. גם כמה רגעים של סאטירה לא רעים היו שם - המערכון על הביביתון ומערכון חטיפת החייל האתיופי (שהיה ארוך מדי).

אהבתי במיוחד את מערכוני היו-טיוב של שמעון פרס. מעבר לכך שזה היה מצחיק, היה בהם גם מסר די עצוב, שבעידן היו-טיוב חתול שמנגן על פסנתר מעניין הרבה יותר מנשיא המדינה. זה יכול היה להיות הרבה יותר מוצלח ללא הנוכחות המעצבנת של יצפאן, ואם המאפרת היתה מבינה שפרס ובן-גוריון הם אנשים שונים לגמרי, אבל מילא.

ועדיין, הרוב די רע - "אולפן שלישי" ממש גרוע. גם הכתיבה היתה רעה, ולא פחות מכך ההגשה (שילמדו מקיציס איך עושים את זה נכון). רע במיוחד היה מערכון הפתיחה עם אייל גולן. נמאס כבר מחיקויים של פרחות. זה לא מצחיק, ואני כל כך שונא נסיונות מאולצים לייצר קאץ' פרייזס ("תשבעי. מילה"). ב"ארץ" יודעים את נוסחת הקסם ובכל עונה מצליחים לייצר כאלה (כמה מהם אפילו ממש נכנסו לשימוש בסלנג ונשארו שם אפילו שנים אחרי שהמערכון הסתיים, כמו למשל "משלוחה" ו"מצ'עמם"). ב"שבוע סוף", גם בעונות הקודמות, ניסו וניסו, ובדרך כלל זה היה ממש רע ("סבבה? סבבה", "יהודה לוי", "והופ, הופ, הופ"...).

לסיכום - בינתיים, למרות כל המגרעות, אני חושב שזה מוצלח יותר מהגרסה הקודמת של התוכנית, שהיתה ממש עלובה. אני אתן לזה צ'אנס ואמשיך לראות גם את התוכניות הבאות.

נ.ב - עוד הוכחה לכך שאין אצלנו בטלוויזיה בארץ מחשבה לטווח רחוק. כמה לא חכם להעלות תוכנית בידור מרכזית, שאמורה להיות סוג של עוגן בלוח המשדרים, שנה לפני שהזכיין מפסיק לשדר בסוף השבוע, ולקרוא לה "שבוע סוף". נכון שזה למעשה סוג של ביטוי בסלנג שמאפשר להשתמש בזה גם באמצע השבוע ועדיין לצאת בסדר, אבל כל העניין היה כפל המשמעות.

הפרק הזה היה בעיניי אחד הפרקים המפתיעים של הסדרה. אני רגילה לקבל דרמה מאוד איכותית ממדמן, אבל לא חשבתי שהיא יכולה גם להצחיק אותי כל כך. מלבד בטי, לכל הדמויות היו רגעים קומיים מצויינים בפרק הזה, וברט, פיט ובעיקר רוג'ר היו משעשעים ביותר. אהבתי מאוד את הסצנה בבית של פיט וגם אני מחבבת עכשיו הרבה יותר את טרודי. אני מקווה שיציעו לה עבודת מזכירות במשרד החדש ושנראה אותה יותר בעונה הבאה.

לא אהבתי את שם הפרק, שניפץ לחלוטין את כל מה שאנחנו מכירים. אולי היה נכון יותר לקרוא לו join or die (כפי שברט טרח להסביר לרוג'ר), מאחר שהוא מתמצת בצורה יפה את ההחלטה שנכפתה על השחקנים בסדרה, לא פחות מזו שנכפתה על הדמויות. חבל לי מאוד על קינסי, קן וסמיתי (אני מניחה שלא נראה אותם יותר בעונה הבאה), על כל צוות המזכירות ההיסטריות, וגם על סאל כמובן. חיכיתי כל הפרק לפגישה הסודית המתבקשת עם סאל, מאחר שעדיין לא איישו את המשרה שלו במשרד החדש, וקיוויתי שדון ירצה אותו בחזרה.
Join or die היא לכאורה גם ההחלטה שנכפתה על אביו של דון. כמו דון, גם הוא בחר למרוד בקואופרטיב ולהתקדם בזכות עצמו, אך בניגוד לדון , הוא נכנע ללחץ ומחליט להתפשר, ואז מת. דון שכבר לא בורח ממי שהוא באמת, מחליט ללכת בדרך האמיצה של אביו. זו הירושה שלו, וכמו רוג'ר גם הוא מבין שעליו לכבד אותה, אבל הוא לא יפול במקומות שבהם נפל אביו. הוא לא מתכוון להשאיר את הילדים שלו ללא אב ("הוא תמיד יהיה אבא שלהם"), אבל גם לא נלחם בבטי, למרות ש"אלוהים יודע (וגם אנחנו) שעדיף להם להיות איתו".

כמה כיף שקיבלנו את רוג'ר ודון בחזרה. כשהם ישבו בבר ורוג'ר סיפר לו בטעות (?) על הרומן של בטי, הוא זרק בפניו את כל התירוצים האפשריים, אבל הרגיש מספיק מחוייב לגבות אותם עם האמת: "רציתי לספר לך. למען האמת, לא. חשבתי שאתה יודע. אני מצטער שסיפרתי לך". זה היה כל כך יפה, התגעגעתי לשיחות שלהם. כשדון נכנס למלון בשניות האחרונות של הפרק ציפיתי לשמוע את השיר I did it my way, אבל אני מניחה שזו היתה יכולה להיות בחירה מאוד נדושה. לא ברור כיצד תתחיל העונה הבאה. בטי באמת תתחתן עם פרנסיס ותהפוך להיות דמות משנית בסדרה? קצת מבאס, אבל אני בעד אם זה אומר שלדון יהיה עתיד עם המורה. אני מחבבת אותה, והיא היתה חסרה בפרקים האחרונים.