|
 |
|
|||
|
|
|||||
|
|
|
 נושא שירותי הכבאות וההצלה לא היה זר לדניס לירי כאשר בא ליצור את הצילו יחד עם פיטר טולאן (המופע של לארי סנדרס). למעשה, הנושא לא היה לו זר עוד לפני 11 בספטמבר 2001. שנתיים קודם לכן נהרגו בן דודו של לירי, ג'רי לוסי, וחבר ילדות שלו, טומי ספנסר, יחד עם ארבעה כבאים נוספים בשריפת ענק בעיר הולדתו ווסטאר שבמסצ'וסטס. שמותיהם הפרטיים של השניים זכו להכרה בסדרה, ארבע וחצי שנים אחרי כן: ג'רי היה שמו של מפקד התחנה וטומי שם הדמות הראשית. כמו כן רדפה את דמותו של טומי רוח הרפאים של בן דודו, לצד מתים אחרים. האסון הביא את לירי להקים בשנת 2000 את , שמטרתה לגייס כספים עבור ציוד, כלי רכב והכשרה לשירותי הכיבוי. אחרי אסון התאומים הוא הקים קרן נפרדת, "קרן לאמיצי ניו יורק", שנועדה לגייס כספים עבור משפחות 343 הכבאים שנספו בבניינים. הנגיעה האישית והמהלכים הללו קירבו מאוד את לירי אל שירותי הכיבוי של ניו יורק ואל כבאים באופן כללי. לפיכך אחרי שהסדרה הקודמת שלו, הג'וב, בוטלה על ידי ABC, הדרך לסדרה על כבאים הייתה קצרה. ממקומה ברשת הכבלים FX, החירות שהוקנתה להצילו הייתה גדולה. מנקודת מבט גברית כמעט חסרת תקדים בטלוויזיה, נושאים שלא רואים הרבה על המסך הקטן טופלו בעקביות ובאינטנסיביות בהצילו, בראשם היחס כלפי אסון התאומים. האסון היווה צל תמידי, מוחשי וממשי על הסדרה מאז יומה הראשון. טומי אכול רגשות האשמה דיבר בקביעות עם הרוח של בן דודו שנהרג באירוע. יתר על כן, במהלך הסדרה לא נמנעה הצילו גם להתייחס אל של 9/11, מעשה לא מקובל בטלוויזיה במרחק שנים ספורות מהאסון. בנוסף, באיצטלה של "סדרה גברית" הביאה הצילו אל החזית ביתר שאת נושאים כדת - טומי שוחח תדיר גם עם ישו - אלכוהוליזם, זעם, אלימות (כולל אונס שמבצעת הדמות הראשית), סקסיזם, הומופוביה, גזענות, דיכאון ועוד. ב"הביאה אל החזית" הכוונה היא שדמויותיה הראשיות, ובעיקר טומי עצמו, היו נגועות בכל אלה. קל אף יותר להבחין בהישג של הצילו הן מבחינה תוכנית והן מבחינת קומדיה, כאשר מציבים אותה מול סדרה גברית נוספת שהחלה באותה שנה: הפמליה. מקורות: מחובר (ביקורת טלוויזיה. ספוילרים לפרקים שטרם שודרו בארץ) הדיון המקורי |
 |
|
