סדרות נעורים בניינטיז
|
|
סדרות נעורים בניינטיז 
פורסם לפני
3650 ימים
מאת yaddo
סה"כ תגובות: 7
תגובה אחרונה לפני: 3650 ימים
 לפני שבועיים שודר בחם בידור ישראלי הסיפור שמאחורי עניין של זמן, ששודרה בחינוכית בין 1992 ל-1996, והתברר לי שעל בערך חצי מהסדרה בכלל לא ידעתי. 57 פרקים? מאיפה זה הגיע? היא הייתה הצלחה ענקית בקרב צעירים? באמת? למה? אני הייתי בדיוק בגיל המתאים לכל אורכה, אבל הדבר היחידי הטוב שאני זוכר ממנה - כלומר משתי העונות הראשונות, שהתברר בתוכנית ההיא שהן היחידות שראיתי - הוא הקאסט, שכבר אז, עוד בטרם התברג לתפקידי מפתח בבידור הישראלי, באמת בלט באיכותו ובכימיה שלו. בראשם מבחינתי אורי גוטליב, שהיה מצחיק וחינני. לא שהיא הייתה סדרה כל כך רעה. הייתה לה קז'ואליות שלא נצפתה עד אז במחוזותינו, מה שללא ספק היה מרענן מאוד וזכור לטובה, אבל הדידקטיות והתפאורה הענייה בסופו של דבר האפילו בגדול על כל השאר. בל נשכח שהניסיונות ליצור תוכנית נוער ישראלית ממשית עד אז התמצתה בשלל הפרנצ'יז של צעירי תל אביב: החופש האחרון ולא כולל שירות. בניסיונות הקרטון הללו תמיד מישהו התמכר לסמים, זוג אחד רצה לשכב בפעם הראשונה, מישהי השתרללה, מישהי נכנסה להיריון (בדרך כלל אותה אחת), הבדלי עדות תמיד היו קריטיים ותמיד באו לידי ביטוי, אנשים שתו ונהגו, מישהי הייתה בולמית / אנרוקטית / בעלת כל הפרעת אכילה אחרת. בכלל, נדמה היה שכל תחלואי העולם נופלים על אותם בני נוער מסכנים או מגולמים על ידם. כמה בני נוער כאלה אתם מכירים? מילא עניין של זמן, היא שודרה בטלוויזיה החינוכית, אבל כל השטויות האלה של צעירי ת"א - בחיית אמא שלכם. זו גם בדיוק הסיבה לכך שלא אהבתי את דגראסי. היא והישראליות היו אמורות לגולל את סיפורם של אנשים כמוני, אבל בפועל כשלו נחרצות, ובתוך כך גם לא היו מבדרות מספיק כדי שאצפה בהן בלי קשר. לכן לא מובנת לי הצלחת עניין של זמן. הרי היו אחלה חלופות באותו זמן. בנכר פרצה את הדרך בברלי הילס 90210 ממש בתחילת העשור. כל סדרות הנעורים שבאו אחריה, נבעו ממנה לדעתי. פחות בניסיונות לשחזר את ההצלחה – אלה הגיעו רק עשור אחרי כן עם האו.סי ואחת שיודעת - אלא באופן מעניין, יותר בתגובות נגד שחלקן צלחו (אלה הם חיי, שאני מתכנן מהדורה חדשה של עובדות עליה בקרוב) וחלקן לא (דוסון קריק). מיותר לציין שדווקא אלה הם חיי נבעטה מהר מאוד אל מחוץ לוח השידורים, בסיועו של הקהל האמריקני הנבער ואנשי השררה עם החליפות והדולרים בעיניים.  שלוש שנים אחרי כן הגיעה באפי, יצירת מופת בז'אנר. ממנה עולה המסקנה שבשביל לעשות סדרה טובה תזדקק לרעיון דבילי מיסודו, כבוד מינימלי לצופה, ואולי גם קצת כישרון יוכל לתרום. צאו וחישבו כמה הרפתקנות נדרשה ממקבלי ההחלטות כדי לאשר את הסדרה הזאת. מעשה בתיכוניסטית שמגיעה לעיירה מוכת ערפדים וכוחות רוע, שתפקידה כקוטלת ערפדים הוא, ובכן, לקטול אותם, והיא עושה זאת בעזרת שני חבריה והספרן של ספריית בית הספר. ולא רק זאת, אלא זה מבוסס על סרט קולנוע כושל במיוחד. אבל מה, הייחוד שלה כסדרת נוער וההברקה הגדולה הוא השימוש במטאפורות שדיות כדי להמחיש את ייסורי הגדילה. וזה בדיוק העניין, או חלק נכבד ממנו. הרפתקנות. לא ללכת על בטוח. במקרה של קהל יעד צעיר, אני סבור, אחד הדברים הכי חשובים הוא לא לקחת אותם כמובנים מאליהם. אם כבר עושים משהו שמיועד להם, שיהיה טוב. בבאפי אף זוג לא נכנס להיריון בלתי רצוי, לאף אחד לא הייתה הפרעת אכילה ואף אחד לא נפל לסמים (אם כי ווילו נפלה לקסמים), אבל בעצם בעולמה המקביל תיארה הסדרה הזו יקום שלם ורוב-הזמן-אמין של מתבגרים. באלה הם חיי נבעה עיקר הדרמה מהרגעים הקטנים הכל-כך גדולים למתבגרים, מהיחסים בין הדמויות ומעולמה הפנימי (המקסים) של הדמות הראשית, ואלה שורטטו בעדינות נפלאה. אין לבני נוער שום מניעה ושום סיבה שלא לצפות בסדרות שמלכתחילה לא מיועדות בהכרח אליהם, כשם שאנחנו צפינו בחברים, סיינפלד, פרייז'ר, נשואים פלוס, ER, NYPD, חשיפה לצפון וכו'. מעולם לא חשבתי לעצמי, "וואו, חסרה לי דמות טלוויזיונית שתשתה ותנהג". סדרה טובה עשתה את לי זה, ולא ממש שינה לי למי היא יועדה מכלתחילה. מעניין, ככה זה גם היום.
|
|
|
|
|
![]( "http://i34.tinypic.com/2nvcsar.jpg") לפני שבועיים שודר בחם בידור ישראלי הסיפור שמאחורי עניין של זמן, ששודרה בחינוכית בין 1992 ל-1996, והתברר לי שעל בערך חצי מהסדרה בכלל לא ידעתי. 57 פרקים? מאיפה זה הגיע? היא הייתה הצלחה ענקית בקרב צעירים? באמת? למה? אני הייתי בדיוק בגיל המתאים לכל אורכה, אבל הדבר היחידי הטוב שאני זוכר ממנה - כלומר משתי העונות הראשונות, שהתברר בתוכנית ההיא שהן היחידות שראיתי - הוא הקאסט, שכבר אז, עוד בטרם התברג לתפקידי מפתח בבידור הישראלי, באמת בלט באיכותו ובכימיה שלו. בראשם מבחינתי אורי גוטליב, שהיה מצחיק וחינני. לא שהיא הייתה סדרה כל כך רעה. הייתה לה קז'ואליות שלא נצפתה עד אז במחוזותינו, מה שללא ספק היה מרענן מאוד וזכור לטובה, אבל הדידקטיות והתפאורה הענייה בסופו של דבר האפילו בגדול על כל השאר. בל נשכח שהניסיונות ליצור תוכנית נוער ישראלית ממשית עד אז התמצתה בשלל הפרנצ'יז של צעירי תל אביב: החופש האחרון ולא כולל שירות. בניסיונות הקרטון הללו תמיד מישהו התמכר לסמים, זוג אחד רצה לשכב בפעם הראשונה, מישהי השתרללה, מישהי נכנסה להיריון (בדרך כלל אותה אחת), הבדלי עדות תמיד היו קריטיים ותמיד באו לידי ביטוי, אנשים שתו ונהגו, מישהי הייתה בולמית / אנרוקטית / בעלת כל הפרעת אכילה אחרת. בכלל, נדמה היה שכל תחלואי העולם נופלים על אותם בני נוער מסכנים או מגולמים על ידם. כמה בני נוער כאלה אתם מכירים? מילא עניין של זמן, היא שודרה בטלוויזיה החינוכית, אבל כל השטויות האלה של צעירי ת"א - בחיית אמא שלכם. זו גם בדיוק הסיבה לכך שלא אהבתי את דגראסי. היא והישראליות היו אמורות לגולל את סיפורם של אנשים כמוני, אבל בפועל כשלו נחרצות, ובתוך כך גם לא היו מבדרות מספיק כדי שאצפה בהן בלי קשר. לכן לא מובנת לי הצלחת עניין של זמן. הרי היו אחלה חלופות באותו זמן. בנכר פרצה את הדרך בברלי הילס 90210 ממש בתחילת העשור. כל סדרות הנעורים שבאו אחריה, נבעו ממנה לדעתי. פחות בניסיונות לשחזר את ההצלחה – אלה הגיעו רק עשור אחרי כן עם האו.סי ואחת שיודעת - אלא באופן מעניין, יותר בתגובות נגד שחלקן צלחו (אלה הם חיי, שאני מתכנן מהדורה חדשה של עובדות עליה בקרוב) וחלקן לא (דוסון קריק). מיותר לציין שדווקא אלה הם חיי נבעטה מהר מאוד אל מחוץ לוח השידורים, בסיועו של הקהל האמריקני הנבער ואנשי השררה עם החליפות והדולרים בעיניים. ![]( "http://www.mscl.com/gallery/d/32-1/danes2.jpg") שלוש שנים אחרי כן הגיעה באפי, יצירת מופת בז'אנר. ממנה עולה המסקנה שבשביל לעשות סדרה טובה תזדקק לרעיון דבילי מיסודו, כבוד מינימלי לצופה, ואולי גם קצת כישרון יוכל לתרום. צאו וחישבו כמה הרפתקנות נדרשה ממקבלי ההחלטות כדי לאשר את הסדרה הזאת. מעשה בתיכוניסטית שמגיעה לעיירה מוכת ערפדים וכוחות רוע, שתפקידה כקוטלת ערפדים הוא, ובכן, לקטול אותם, והיא עושה זאת בעזרת שני חבריה והספרן של ספריית בית הספר. ולא רק זאת, אלא זה מבוסס על סרט קולנוע כושל במיוחד. אבל מה, הייחוד שלה כסדרת נוער וההברקה הגדולה הוא השימוש במטאפורות שדיות כדי להמחיש את ייסורי הגדילה. וזה בדיוק העניין, או חלק נכבד ממנו. הרפתקנות. לא ללכת על בטוח. במקרה של קהל יעד צעיר, אני סבור, אחד הדברים הכי חשובים הוא לא לקחת אותם כמובנים מאליהם. אם כבר עושים משהו שמיועד להם, שיהיה טוב. בבאפי אף זוג לא נכנס להיריון בלתי רצוי, לאף אחד לא הייתה הפרעת אכילה ואף אחד לא נפל לסמים (אם כי ווילו נפלה לקסמים), אבל בעצם בעולמה המקביל תיארה הסדרה הזו יקום שלם ורוב-הזמן-אמין של מתבגרים. באלה הם חיי נבעה עיקר הדרמה מהרגעים הקטנים הכל-כך גדולים למתבגרים, מהיחסים בין הדמויות ומעולמה הפנימי (המקסים) של הדמות הראשית, ואלה שורטטו בעדינות נפלאה. אין לבני נוער שום מניעה ושום סיבה שלא לצפות בסדרות שמלכתחילה לא מיועדות בהכרח אליהם, כשם שאנחנו צפינו בחברים, סיינפלד, פרייז'ר, נשואים פלוס, ER, NYPD, חשיפה לצפון וכו'. מעולם לא חשבתי לעצמי, "וואו, חסרה לי דמות טלוויזיונית שתשתה ותנהג". סדרה טובה עשתה את לי זה, ולא ממש שינה לי למי היא יועדה מכלתחילה. מעניין, ככה זה גם היום.
|
|
|
|
בתגובה ל: סדרות נעורים בניינטיז מאת: yaddoאנחנו התייחסנו בזמנו לסדרה (העונה הראשונה בלבד, לא טרחנו לצפות באחרות) כתוכנית קאלט. לא תמיד היא שירתה את תפקידה באופן נאמן, אבל פיצתה על כך בפרק ההיסטרי בו אביב גפן הצעיר שבור לב מכך שדנה ברגר דחתה את מחוותו הרומנטית בדמות צב, לבוש בחולצה של מכבי יפו, בא הביתה ובוכה לאחיו הבכור, עודד מנשה. לסיום הוא גם מבצע בחשיפה ראשונה את "עכשיו מעונן" המאוס - אז עדיין נטול אותו חלק פחות שקט בסופו עם המשפט ההוא. בכל זאת, זו הטלוויזיה החינוכית.
|
|
בתגובה ל: סדרות נעורים בניינטיז מאת: yaddoחוץ מהעניין של הקאסט: אכן, קאסט נהדר. רק לחזור על השמות - דנה ברגר, שרון חזיז, איילת זורר, אורי גוטליב, סער בדישי, תומר שרון, אביב גפן (כמובן...) משה בן בסט ושי קפון (שדווקא הם, ה"כוכבים", הכי פחות כוכבים כיום. כמובן ששי קפון הוא המוח שמאחורי המצלמה בטלנובלות אלו ואחרות, אבל לא כוכב טלוויזיוני), ניר פרידמן, אורי בנאי (אני יודע, פרפרים. אבל בכל זאת), ועוד ועוד... לא בכל פרק מישהי השתרללה (דנה?), לא בכל פרק מישהי נכנסה להיריון (בטוח שלא דנה), והפרק של השתיה והנהיגה היה רק פרק אחד. סתם סדרת קאלט, סדרה נחמדה ומעוררת נוסטלגיה.
גמר חתימה טובה
|
|
|
בתגובה ל: נאלץ לחלוק עליך מאת: איציק 21
לא אמרתי שבכל פרק מישהי השתרללה וכו', אלא שבכל פרק הייתה עלילה מהסוג הזה, עם שיעור לחיים, מאוד פדגוגי ומאוד הטלוויזיה הלימודית.
|
|
|
בתגובה ל: לא הבנתני מאת: yaddo
גם אם אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מקצין ואתה לא באמת מתכוון שישבת וספרת שבכל פרק יש משהו כזה.
גמר חתימה טובה
|
|
|
|
|
 |
מאמרי הקהילה
|
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
