כמעין ריאקציה לזירת הפשע, שהגיעה מעט לפני כן, הגיעו ב-2002 שתי סדרות שלקחו את פורמט סדרת המשטרה והגביהו עוף. האחת עוד שמרה על התבנית, אבל האחרת כבר סללה נתיב חדש. בנוסף להן, תופעה תרבותית התחילה בקיץ של השנה הזו, והיא נמשכת במלוא עזוז עד היום.
כמעין ריאקציה לזירת הפשע, שהגיעה מעט לפני כן, הגיעו ב-2002 שתי סדרות שלקחו את פורמט סדרת המשטרה והגביהו עוף. האחת עוד שמרה על התבנית, אבל האחרת כבר סללה נתיב חדש. בנוסף להן, תופעה תרבותית התחילה בקיץ של השנה הזו, והיא נמשכת במלוא עזוז עד היום.
בתגובה ל: סיכום העשור: הסדרות הכי משפיעות מאת: yaddo
בין פריצת הדרך שעשתה הסופרנוס לבין השגשוג הגדול של רשתות הכבלים בחצי השני של העשור, ישנו מקום של כבוד ל-המגן ולרשת הכבלים הבסיסיים [1] שבה שודרה, FX. לא נעים להגיד, אבל הסיבה לכך היא טכנית למדי: המגן לימדה במידה רבה את תעשיית הטלוויזיה האמריקנית איך ניתן להפיק רווחים מסדרה גם אם אתה גוף שידור קטן ולכאורה זניח.
בדומה ל-HBO לפני הסופרנוס, גם FX סבלה מהיעדר זהות ממשית למותג מאז הקמתה ב-1994 ועד שהגיעה המגן ב-2002. הרייטינג היה סביר בעונה הראשונה ביחס לערוץ שבו שודרה, אבל עבור המפרסמים המגן הייתה פשוט קיצונית מדי. חבר שוטרים מושחתים? שוטר רוצח שוטר בפרק הראשון? איפה בטלוויזיה נשמע כדבר הזה? לאלה תוסיפו קללות, אלימות קשה ומציאות חונקת, וקיבלתם את כל מה שמפרסמים לא אוהבים. ואכן, רבים מאלה שפירסמו בעונה הראשונה הפסיקו לעשות זאת במהלכה, אבל בעונה השנייה מחיר הספוטים לפרסומות במהלך המגן עלה בכמה עשרות אחוזים טובים והפך אותה לרווחית עבור FX, וזאת בזכות הפרופיל האיכותי הגבוה שלה. הביקורות המשבחות הביאו את שמעה של FX לכאלה שבכלל לא ידעו על קיומה, זהות המותג של הרשת התחזקה, מנויים חדשים הצטרפו ובכך גם העלו את הרייטינג של שאר תוכניות הערוץ.
אבל אלה לא היו מקורות ההכנסה היחידים של FX, ובכך פרצו המגן ו-FX את הדרך גם לסדרות קטנות תקציב ברשתות כבלים בסיסיים: המגן עלתה בתקופה שבה מכירות מארזי DVD של סדרות טלוויזיה הלכו ושגשגו. בהיותה סדרה שקשה למכור לשידורים חוזרים בערוצים אמריקניים מאותן סיבות שהמפרסמים נרתעו בעטיין, דומה היה בתחילה שהרווח היחידי של המגן יבוא ממכירתה לחו"ל. עד סוף עונתה הראשונה היא אכן נמכרה לארבעים ארצות, כולל ישראל כמובן, וכיסתה את עלויות ההפקה. הגעתו של ה-DVD הניבה לא רק רווחים אלא גם צופים. בהיותה סדרה עם קשת עלילתית חזקה שמקשה על כניסה ארעית באמצע, ה-DVD עזר לנפח את כמות הצופים עד שהתחילה העונה השנייה. פריצת דרך נוספת הייתה מכירת הסדרה לשידורים חוזרים לספייק, רשת כבלים בסיסית אחרת, כלומר מתחרה ישירה של FX (!) – צעד חסר תקדים שחשף את הסדרה לקהל נוסף. העובדה שסדרה קטנה ברשת כבלים אלמונית הצליחה לפרוץ כך, הייתה חוליה חיונית בהשתלטות הכבלים על הטלוויזיה האמריקנית בחצי השני של העשור.
חשיבות נוספת של המגן גלומה בכך שהיוצר שלה, שון ראיין, אפילו לא נסה לשווק אותה. ככותב שהתחיל בסיטקומים, FOX (רשת אחות ל-FX) פנתה אליו בזמן שעבד על אנג'ל כדי שייצור עבורה קומדיה. הוא מצדו הציע להם רעיון לסדרת משטרה קודרת שהוא מפתח. למרות שאהבו את מה שראו, זה לא היה מה שהם מחפשים. כאשר קווין ריילי, נשיא הבידור ב-FX, רצה ליצור סדרה לא קונבנציונלית על פי רעיון שלו וחיפש כותב מתאים, קודקודי FOX שלחו לו את התסריט של המגן כדי שיתרשם מהכותב. הוא כל כך אהב את מה שקרא עד שזנח את הרעיון שלו ולקח את המגן כמו שהיא.
ההשתלשלות הזו חשובה כי היא מינפה את רשת הכבלים הבסיסית כפלטפורמה לסדרה חדשה וחדשנית – עם כל ההצלחה של HBO והעובדה שלרשתות כבלים בסיסיות כבר היו סדרות מקוריות עוד לפני כן, בשלב ההוא הרעיון הזה עדיין לא היה מובן מאליו. למעשה, סביר להניח שאם שון ראיין היה מנסה למכור את התסריט שלו, הוא כלל לא היה מגיע ל-FX לשם כך, רשת כבלים קטנה שמעולם לא הפיקה סדרת דרמה. כמו כן, העובדה ש-FOX ו-FX שייכות לאותו קונצרן (ניוז קורפ) ושהאחת ידעה שהשנייה מעוניינת להפיק דרמה אדג'ית, אינה עניין של מה בכך, יודע כל מי שעבד בחייו בתאגיד.
זהו תקדים למאפיין משמעותי מאוד בטלוויזיה האמריקנית של הנוטיז - שיתופי הפעולה בין רשתות גדולות ורשתות כבלים השייכות לאותו קונצרן. דקסטר של שואוטיים שודרה ב-CBS במהלך שביתת התסריטאים ב-2008, חוק וסדר כוונה פלילית משודרת קודם כל ב-USA ואחרי כן ב-NBC. בתחילת העשור הרשתות הגדולות נשאו ונתנו עם ספקי כבלים על שידור ערוצי הברודקאסט שלהן - ABC, CBS, NBC ופוקס – בחינם, כאשר בתמורה תקחנה הפלטפורמות גם את ערוצי הכבלים שהן דוחפות להן במחירים לא נמוכים. פוקס הצליחה לקבל עבור FX סכום הגדול פי 3 מהמקובל, ובכך הן דחפה אותה לפרישה ארצית והן שלשלה מעות לכיסיה. המשמעות עבור המגן הייתה שלמרות הנסיגה של המפרסמים בעונה הראשונה, ל-FX היה גב כלכלי מספק כדי לשמור על אורך רוח ועל צביונה הקשוח של הסדרה ולהביא אותה לעונה נוספת.
בעקבות ההצלחה של המגן הגיעו ל-FX דרמות לא קונבנציונליות נוספות, בראשן ניפ/טאק והצילו, וכן קומדיה בלי אלוהים בדמות פילדלפיה זורחת, ומאוחר יותר גם נזקים וילדי האנרכיה המצליחות. הזינוק באיכות הביא גם לזינוק של FX – מהמקום ה-12 בדירוג גילאי 18-49 ב-2001, שנה לפני המגן, היא הגיעה אל המקום החמישי ב-2006, שמרה עליו עד היום ואף עלתה לרביעי ברבע הראשון של 2009.
[1] כבלים בסיסיים משדרים פרסומות ונתונים לפיקוח מחמיר פחות מאשר הברודקאסט, אבל עדיין יש עליהם פיקוח. אסור להראות ציצים, אסור להגיד פאק, אבל להראות תחת ולהגיד שיט ו-asshole זה בסדר. מבחינת אלימות, כמובן, הם מוזמנים להראות ככל שיידבם לבם. FX, TNT, SyFy, USA, ו-AMC, לדוגמה, הן רשתות כבלים בסיסיים. HBO ושואוטיים הן רשתות כבלים פרימיום. דמי המנוי להן יקרים יותר, הן לא משדרות פרסומות ואין עליהן פיקוח, כך שהן יכולות להראות ולהשמיע מה שבא להן. מטבע הדברים, לערוצי הכבלים הבסיסיים יש בדרך כלל יותר מנויים מאשר לפרימיום.
"אתה רוצה שזה יהיה בדרך אחת. אבל זה בדרך האחרת" (ברון הסמים הרצחני מארלו סטנפילד למאבטח של המכולת, רגע אחרי שהלה התעמת איתו כי גנב סוכריות על מקל ביודעו שהוא מביט)
"בכל פעם השוטר מרים את השמיכה ומביט למטה על הגופה ואומר, 'אלוהים, איזה בזבוז' – הם אף פעם לא אומרים את זה. (צוחק) הם אף פעם לא פאקינג אומרים את זה. אני חושב שרוב סדרות המשטרה חושבות שהחבר'ה עושים את זה כי הם רוצים לתקן את השכונה: 'איכפת לי שהעולם יהיה טוב יותר, לכן אני שוטר'. בולשיט".
"הלכנו עם זה ישר ל-HBO... לא רציתי שוב את הוויכוחים. הניסיון שלי עם רצח מאדום לשחור הוא שהיית כותב פרק ממש טוב שלא נגמר באופן מספק ומעודד, והתגובות תמיד היו אותו דבר: 'איפה הרגעים מאדירי החיים? איך הצופים שלנו יכולים לקוות?'. אני מתכוון, השם של התוכנית הוא 'רצח' (צוחק)".
"רצח מאדום לשחור עדיין הייתה סדרה שהרגשת בה שהמשטרה עשתה את מלאכתו של אלוהים, ואני לא קונה את זה במסגרת מלחמת הסמים. אני חושב שזה התחיל באופן אצילי כמסע צלב נגד סמים מסוכנים, אבל זה הפך למלחמה נגד המעמד הנמוך. משורטטים נפלא ככל שהיו, מעולם לא חשת שהחבר'ה מרצח מאדום לשחור היו יותר מאחים לנשק".
"אני חושב שלאנשים מסוימים יהיו בעיות עם הסמויה, כי הציפיה היא כמו מסדרת משטרה - שהיא תספק מעצרים או התרה בסוף כל פרק, וביסודו של דבר שתהווה חקר טוב ורע. טוב ורע בשלב הזה משעממים לי את הצורה".
"הסמויה היא סוג של נובלה ויזואלית. ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים להגיד על ההיבטים הבירוקרטיים של מלחמת הסמים. זה על מה שקורה בארץ הזו שלנו כאשר התוצרת מפסיקה להיות חשובה, כאשר המוסדות עצמם עומדים מעל המטרות שלהם... זה כמו שכל מה שאתה מאמין בו, כל מה שאתה מחויב לו ושגדול ממך ומהמשפחה שלך, ימצא איכשהו את הדרך לזיין אותך".
"חייבים להעניק יחס זהה במונחים אנושיים אפילו לחבר'ה בעלי יכולת להיות סוציופתים. זה לא אומר שתתן להם כלבלב, אבל המשמעות היא להפוך את כולם לשלמים. בסדרות משטרה אחרות אין מקום לדברים כאלה".
"זירת הפשע ו-24 הן בידור, ובעוד אנחנו מאמינים שהסמויה באמת ובתמים מבדרת, היא גם יותר מחושבת ומורכבת, מעוצבת יותר כהרהור על מצב אמריקה הפוסט-תעשייתית שמתואר באמצעות המיקרוקוסמוס של עיר אמריקנית מרצועת החלודה. היוצרים והכותבים כולם חיים בבולטימור, או במקרים של סופרים ידועים כמו ג'ורג' פלקאנוס, דניס ליהיין וריצ'רד פרייס – הם מתעדים של ערי רצועת החלודה בחוף המזרחי".
"אנחנו כותבים על אנשים שהכרנו, דיווחנו עליהם, שיטרנו. הם אמיתיים עבורנו, אפילו בהיותם בדיוניים. ואיכפת לנו מכל אחד ואחד מהם". (דיוויד סיימון, יוצר הסמויה, בראיונות שונים)
"(הסמויה נוקטת) גישה נובליסטית לאופן הסיפור במדיום שמתגמל סיפור מהיר, נחרץ ופשוט. היא מעולם לא נסוגה מהשאפתנות - ניתוח עיר אמריקנית, בולטימור, באופן טוב באותה מידה ולבטח מדויק יותר מאשר כל ספר היסטוריה. מעטות הסדרות בהיסטוריה של הטלוויזיה שחקרו את המצוקה של האפריקנים-אמריקנים בתוך העיר, ואף אחת – אף לא אחת – עשתה זאת כל כך טוב. זהו מפגן מעורר השתאות של כתיבה, משחק וסיפור, שחייב להילקח בחשבון לצד מיטב הספרות והקולנוענות של העידן המודרני". (טים גודמן, סן פרנסיסקו כרוניקל)
"מבריקה, מכאיבה, משתרעת, הסמויה הפכה את האדישות שלנו כלפי ריקבון אורבני להישג טלוויזיוני מהמעלה הראשונה. הרושם של הסדרה לא תמיד נרשם במלואו בפרקים בודדים, נפלאים ככל שרובם יהיו. אבל כאשר היא נלקחת במלואה, הסמויה מנצחת הן כאמנות והן ככתב אישום". (רוברט ביאנקו, USA Today)
"כאשר ההיסטוריה הטלוויזיונית תיכתב, מעט יוכל להתחרות ב'הסמויה', סדרה עם עומק ושאפתנות כה יוצאים מגדר הרגיל עד שהיא, אולי באופן בלתי נמנע, נטעמת רק על ידי מעטים מכירי-תודה". (בראיין לאורי, וראייטי)
"יצירת אמנות מהדהדת ומיומנת, הסאגה האורבנית הנובליסטית של HBO, הסמויה, היא הסדרה הכי טובה בטלוויזיה". (רוברט אייבל, LA Weekly)
"אני חושב שאיידול היא התוכנית הכי משפיעה בהיסטוריה של הטלוויזיה" [ג'ף צוקר, קודקוד NBC (שאיידול לא משודרת אצלה), 2007]
"לפני אמריקן איידול היה פורמט דומה שממש נכשל. לכן רוב הרשתות ויתרו על התוכנית במחשבה שגם זו לא תצליח. זו הייתה התקופה שאחרי פיגועי 11 בספטמבר, וחיפשנו להפיק פורמט זול שהמפרסמים יכולים לממן. ואז התוכנית הזאת צצה. אף אחד לא חשב שהיא תציל את הרשת או שהיא תהיה הצלחה. פשוט חשבנו ‘היי, התוכנית הזאת יכולה להיות ממומנת, היא לא יקרה והבריטי הזה הוא די מצחיק'. כל הסיפורים על רופרט מרדוק (שבבעלותו החברה האם של פוקס) והבת שלו, שהתעקשה שאביה יקנה את התוכנית, התרחשו רק מאוחר יותר. בהתחלה חשבנו שזה בעיקר יעביר לנו את הקיץ. בחיים לא חלמתי שזה יהיה מה שזה - אולי אחת הסדרות הגדולות בתולדות הטלוויזיה". (גייל ברמן, נשיאת רשת FOX בראשית העשור)
כבר שש שנים שאמריקן איידול היא התוכנית הכי נצפית בארצות הברית. בניגוד למגמה הרווחת של היחלשות ברייטינג אחרי העונה השנייה או השלישית, איידול רק המשיכה לצבור כוח והפכה לגורם שהכי משפיע על הרשתות האחרות בבואן לשבץ לוח שידורים, עד כדי כך שגורם בכיר באחת הרשתות הודה באנונימיות שיש להם ישיבות "אסטרטגיית איידול". במשך חמש שנים תמימות הייתה איידול התוכנית היחידה שהתחזקה מדי שנה או שמרה על כוחה למרות שהכל מסביבה ירד. הנתון הזה מדהים אף יותר כאשר לוקחים בחשבון את העובדה שהיא מתפרשת על כמות נכבדת של שעות שבועיות. לא מדובר בחצי שעה שבועית וזהו, אלא לפעמים אפילו 4 שעות.
בהתאם גדל הרייטינג הכללי של פוקס מהרגע שהגיעה איידול. למעשה, רוב הזמן דורגה פוקס במקום הרביעי עד ינואר, אז מגיעה איידול, ובעזרתה מזנקת הרשת אל המקום הראשון ונשארת בצמרת גם בדירוג המסכם של העונות. היא כמובן משתמשת באיידול גם כמקפצה עבור סדרות אחרות. לא תמיד זה עובד, אבל כשזה כן, כמו במקרה האוס ובונז, זה מצליח להפוך גם אותן לכוח משמעותי ביותר, להגביר את עצמתה של פוקס אצל הצופים ואצל המפרסמים ולחזק מאוד גם את עונת הסתיו שלה. ההצלחה האדירה הביאה אחריה כמה וכמה תחרויות כשרונות טלוויזיוניות, רבות מהן מיובאות כמו איידול עצמה (שמקורה בפופ איידול הבריטי). חלקן הפכו אף הן להצלחה בפני עצמן, אבל אף אחת לא התקרבה כמובן לקרסוליה של מפלצת הרייטינג של פוקס.
האפיל של איידול טמון בהרבה מאוד גורמים. סיפורי סינדרלה, אודישנים קורעים מצחוק, תחושת העצמה מתמשכת, מוזיקה נגישה, איש רע שכיף לשנוא או להסכים איתו, תחושת התרחשות שבאה עם השידור החי (ומביאה את הצופים לראות את ההתרחשויות בזמן אמת ולא רק להקליט כדי לראות אחר כך), מעורבות רגשית של הצופים, ולא פחות חשוב – מעורבות אקטיבית שלהם. חברות הסלולר האמריקניות ראו זינוק ברווחים בעקבות המיליונים על גבי מיליונים על גבי מיליונים שהתקשרו לאורך העונות ושלחו מסרונים מדי שבוע כדי להצביע עבור המועמד המועדף עליהם. מסרוני טקסט לא רווחו בארה"ב כשם שהיו בשאר העולם המערבי – איידול שינתה את זה. כדברי דובר חברת הטלפון AT@T, "היוזמה העסקית שלנו עם פוקס עשתה יותר כדי לחנך את הציבור ולגרום לאנשים לשלוח מסרונים, מאשר כל פעילות שיווקית בארה"ב עד היום".
אבל הגלים של איידול מכים גם מעבר לחודשים שבהם משודרת התוכנית. האיידולים ותוצרותיהם נמצאים בכל מקום. קלי קלארקסון, שזכתה בעונה הראשונה, היא אמנם יוצאת איידול היחידה שהפכה למגה-סטארית בכל העולם, אבל גם קארי אנדרווד מהעונה הרביעית מצליחה מאוד בארצות הברית, ערש הקאנטרי, וחבר'ה כמו כריס דוטרי, קליי אייקן ואחרים עושים גם הם חיל במכירות בארצות הברית. ג'ניפר האדסון, פליטת העונה השלישית, הצליחה להתברג לסרט נערות החלומות ואף לזכות על תפקידה באוסקר. רבים אחרים ממתמודדי התוכנית לדורותיה הגיעו לברודוויי ומככבים שם בשלל מחזמרים.
מעבר לרייטינג המעולה, מדובר כנראה בתופעת התרבות הגדולה של העשור.
בתגובה ל: סדרות בולטות נוספות מ-2002 מאת: yaddo התוכנית שהוכיחה שזה לא משנה על מה עושים תוכנית, כל עוד עושים אותה היטב, עם המון שנינות, צילומים מרהיבים, פסקול משובח והרס קראוונים מסיבי, זו תהיה התוכנית האדירה ביקום. לקחו בחורה בחורתית לחלוטין והפכו אותה למישהי שמזילה ריר על מכוניות יפות. אם זו לא השפעה רצינית, אני לא יודעת השפעה רצינית מהי.
ורוקסן, אהובתי. פתאום אני קולטת כמה זמן אני נושאת את שמה, מדהים.
בתגובה ל: 2002 ללא ספק הייתה מהותית מבחינתך מאת: yaddo ללא תוכן
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: הסמויה (2002-2008) מאת: yaddo הקרדיט לכך שצפיתי בסדרה המופלא הזו שייך לטיימר (חן חן ענקי). אני לא זוכרת למה, אבל כשהתחיל שידור הסדרה בהוט לא הצטרפתי. ואז, לרגל שידור שתי העונות הראשונות (נדמה לי, אבל אולי זו הייתה רק העונה הראשונה) באופן יומי, טיימר הפציר. הוא הזהיר שזה כבד וקשה בהתחלה להתחבר, אז לא להתייאש, הסדרה שווה את זה. לקחתי את האזהרות לתשומת ליבי והתחלתי לצפות. גיליתי שלגבי הן לא תקפות, מהשנייה הראשונה נשאבתי לסדרה, שהביטוי "יצירת מופת" קטן עליה. אין סוף למחמאות שאפשר לתת לה, אז אני אסתפק בתכונה שלה, שעבורי תמיד הכי בלטה - זו הסדרה האותנטית ביותר שאי פעם נוצרה.
בימינו אני רואה סוף סוף את ג'נרשיין קיל המרהיבה ומבינה שלא היה פה מקרה חד פעמי, האנשים האלה פשוט מבריקים.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: הסמויה ואני מאת: miss bojarsky כי הם פאקינג שידרו שני פרקים מדי ערב במהלך פסח אקשן. ניחא אם היה מדובר באיזו סדרה קלילה וכיפית, אבל אנחנו עוסקים בסדרה כבדה, איטית ומורכבת, במיוחד בפרקיה הראשונים - זו ממש לא הדרך להתוודע אליה (אלא אם כן את טיימר).
בתגובה ל: אני אגיד לך למה לא הצטרפת בפעם הראשונה מאת: yaddo ויופי שפטרת אותי :) יש מצב שזה היה פסח 2004?
השידור היומי דווקא התאים לי. עם כל הפרטים הקטנים בסדרה הזו שמתחברים, היה קל יותר לעקוב אחרי הכל. אבל שני פרקים ביום זה בהחלט יותר מדי.
אה, שכחתי קודם להגיד שזו גם הסדרה עם נעימת הסיום הטובה ביותר אי פעם. אף פעם לא קמתי לפני שהיא הסתיימה.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: אני אגיד לך למה לא הצטרפת בפעם הראשונה מאת: yaddo אני מוחה על דרך הצגת הדברים.
קודם כל, לא זכרתי שמדובר ב-2 פרקים בערב. זכרתי רק פרק אחד.
דבר שני, יש סיפור שלם מאחורי העניין(חשבתי שכתבתי אותו בכתבה שלי, אבל עכשו ראיתי שלא): בגלל שמדובר בHBO וגם ככה אני כמעט ולא רואה בזמן אמת(הימים היו ימי האוניברסיטה נטולי הכבלים, ואת כל סדרות הכבלים טיימרתי בהרצליה), הקלטתי את כל פרקי העונה הראשונה ותכננתי לצפות בהם בהזדמנות. לאחר פרק אחד או שניים, ראיתי שזה לא ממש עושה לי את זה ולאור החוסר בזמן ויתרתי על המשך הצפיה, אבל החלטתי לשים את הקלטת בצד ולראות כשיהיה לי זמן. בדרך כלל במצב כזה, הקלטות היו יושבות אצלי במשך שנים וצוברות אבק, אבל לשר ההיסטוריה היו כוונות אחרות. לאחר זמן מה, נסעתי למילנו לאחותי ומכיוון שמכורח הנסיבות של הרבה זמן בעיר אחת,ידעתי שיהיה לי זמן פנוי, אז לקחתי איתי את הקלטות. באמת היה לי זמן, והתיישבתי לראות את הפרק השלישי ואז את הרביעי והשאר היסטוריה, כשהפרק שגרם לי לוואו(שיגעון) היה השישי. תוך כמה ימים סיימתי את כל העונה.
המשך הסיפור הוא גם נחמד. באותו זמן התכתבנו חברי המסמ"צ הרבה במסנג'ר ושם התחלתי לעשות נפשות לסידרה. homer מיודענו כתב לי בפרטי: "אולי תעשה מזה כתבה". אמרתי: סיימתי את העונה, יש לי זמן פנוי באיטליה, אז למה לא. עוד באיטליה התיישבתי לכתוב את הכתבה.
מה שמעניין, שכשכתבתי את הכתבה בסוף העונה הראשונה, עדיין לא היה ברור עד כמה גדול הדבר הזה שבידיים שלנו. זה יגיע בהמשך העונות ולשיאו בעונה הרביעית, שכמעט ולא עלתה לשידור מכיוון שהרשת שקלה את ביטולה.
אז הנה הכתבה. כמו שאמרתי, היא נכתבה בסוף העונה הראשונה, אבל נטולת ספויילרים, למעט ספויילרים כלליים.ולכן מומלצת לכל מי שלא ראה ועדיין אכשהו מתלבט.
חוק וסדר 13.9.1990-24.5.2010. R.I.P
בתגובה ל: היי, היי, היי מאת: טיימר רציתי להגיד שנדמה לי שלא קראתי את הכתבה הזו, אבל אז הלכתי לבדוק את התגובות אליה ולא רק שקראתי והגבתי, אלא גם ניסיתי לכרות איתך שם עסקה לפיה אני אראה את הסמויה ואתה תראה באפי. סרבת. אבל כנראה ששילחתי בך את הכבשים (תהרוג אותי אם אני זוכרת מה זה אומר, הכבשים של מ.ק. 22 אולי?), כי (פחות או יותר) הצלחתי בסוף.
בכל מקרה, אחלה כתבה.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: קטעים מאת: miss bojarsky עכשו כשאת אומרת, זה כנראה היה ממ.ק. 22
חוק וסדר 13.9.1990-24.5.2010. R.I.P
בתגובה ל: חלקית בהחלט מאת: טיימר לפחות לגבי עונה שש, על עונה שבע אפשר לוותר.
המממ... מה עשיתי עם הכבשים האלה?
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: הסמויה ואני מאת: miss bojarsky ושודר בשידור יומי. כנראה זה קשור לזה.
חוק וסדר 13.9.1990-24.5.2010. R.I.P
בתגובה ל: זה היה פסח מאת: טיימר אתה רואה, הזיכרון שלך לא כזה גרוע ככלת הכל...
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: הסמויה (2002-2008) מאת: yaddo
דרך נפלאה לסכם סדרה שנאמר עליה כבר הכל - נובלה טלוויזיונית מרהיבה. כל כך מצער ומאכזב שהאנסמבל שלה לא זכה ולו בפרס אחד נחשב, אפילו לא השחקן שגילם את באבלס בתמונה שצירפת (איזו דמות נפלאה).
ocean
איתי במלחמתי הצודקת במקש ה'אנטר'!
בתגובה ל: הסמויה (2002-2008) מאת: yaddo Season 5 - what went wronge?
בתגובה ל: השאלה שצריכה להישאל לגבי הסמויה מאת: maybe baby ללא תוכן
בתגובה ל: השאלה שצריכה להישאל לגבי הסמויה מאת: maybe baby בעיני היא הייתה נהדרת.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: אמממ.... שום דבר? מאת: miss bojarsky אם כי אני מסכים שהיא הייתה אחת הפחות טובות. אחרי העונה הרביעית העילאית לא ציפיתי לעונה נוספת באותה רמה, ואכן צדקתי, אבל מה שקיבלנו עדיין עמד בשורה אחת עם עונות אחרות בסדרה.
בתגובה ל: יאדה מאת: yaddo העונה האחרונה היתה מאוד חיוורת בעיני (אפילו משעממת בחלקה), בייחוד סיפור הרוצח הסדרתי התלוש. גם אם נשים בצד את העונה הרביעית, כל אחת מהעונות המוקדמות היו פי אלף יותר טובות. בניגוד לעונות 1-4 שלא יכולתי לחכות עד לפרק הבא (קרה כבר שראינו 3 פרקים ברציפות), בעונה 5 נמרחנו כהוגן.
בתגובה ל: סיכום העשור: הסדרות הכי משפיעות מאת: yaddo תגיד, מה נעשה איתך? אנחנו רק ב-2002 וכבר מתחילות להיגמר לי המחמאות :)
מענג, כרגיל.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
בתגובה ל: משובח משובח משובח מאת: miss bojarsky ללא תוכן
בתגובה ל: סיכום העשור: הסדרות הכי משפיעות מאת: yaddo סתם...
אבל זאת הבייבי שלי.
בתגובה ל: סיכום העשור: הסדרות הכי משפיעות מאת: yaddo את הסמויה והמגן עוד לא ראיתי,אבל אני בטוח אשלים אותן בקרוב.
תודה :)
בתגובה ל: סיכום העשור: הסדרות הכי משפיעות מאת: yaddo את המגן לא ראיתי וכנראה שגם לא אראה ומאיידול דגמתי שתי עונות שהיו די טובות (4 ו-8). הסמויה, כאמור, נמצאת אצלי עכשיו בצפייה מרתונית ממכרת במיוחד. ואני אצרף לפה את הקטע הראשון בו הבנתי שאני צופה בסדרה מעולה, רק לפני שבוע: (ספוילר לפרק 4, אם יש פה מישהו שעדיין לא ראה)
בתגובה ל: מעולה מאת: איילון צפון טוב, זה לא באמת משנה בסיצנה הזו. איח, איזה מגעיל לצפות בסדרות כאלה עם דיבוב...
בתגובה ל: אוי, זה בכלל לא באנגלית מאת: איילון צפון (גם בעברית זה נשמע גס)
רחמיי על המתרגמים שהיו צריכים להעביר את כל הסלנג הכל כך אמריקני הזה לשפתם. אני חושב שהסצינה הזו היא רגע מפתח, הארה מסוימת, עבור כל מי שצפה בסדרה. לא? הנה הקטע המקורי:
בתגובה ל: פאק, אני חייב לצפות בסדרה שוב מאת: דור ללא תוכן
אני לא חלק מהטקסט. אני סתם חתימה
בתגובה ל: סיכום העשור: הסדרות הכי משפיעות מאת: yaddo כי אני חושב שאתם לא מבינים משהו, וצריך להדגיש את הנקודה הזו: "הסמויה" זו לא רק סדרת טלוויזיה מעולה, והיא לא רק יצירה פנטסטית בכל מדיום שהוא, והיא אפילו לא רק סדרת הטלוויזיה הכי טובה שנוצרה- הסדרה הזו היא "קפיצת הדרך" הטלוויזיונית. היא קייל מקלכלן עם תסרוקת דבילית. היא בוב בימון של הטלוויזיה. "הסמויה" היא לא רק סדרה עילאית בכל מרכיביה, היא גם סדרה שלועגת ומגחכת מול כל דבר אחר שנוצר בטלוויזיה. היא הופכת סדרות טובות לבינוניות, סדרות בינוניות לגרועות, וסדרות גרועות לאשפה. הטלוויזיה לפני "הסמויה" היא הדינוזאורים, ו"הסמויה" היא האסטרואיד.