אני מודה, בדרך כלל יש לי בעיה מאוד גדולה עם סרטים דוקומנטריים ישראליים. יש בהם, ברוב המקרים, משהו סטטי, משהו שלא מתפתח, כאילו היוצרים שלהם לא הפנימו את זה שסרט דוקומנטרי צריך להיות מאוד דומה לסרט עלילתי, רק שבקום שהשחקנים ישחקו דמויות מומצאות, הם צריכים לשחק את עצמם (את זה אמר המרצה שלי, לא אני).

גם ל"חיים ואדם", הסרט הדוקומנטרי על אדם ששודר אתמול ב"יס דוקו", היה את הסטטיות המעיקה הזאת: הוא הציג, לאורך רוב אורכו, את אדם באותו מצב, עם אותן הערות על החיים וגישה דכאונית אך אינטילגנטית להפליא. רק בסוף הסרט הוא הצליח לשבור את הסטטיות ולהתפתח למקום חדש, אבל זה כבר היה קצת מאוחר מדי, ונ' אהובתי ואני כבר ישבנו בשלב זה בעיניים מזוגגות מול הטלוויזיה, חוככים בדעתנו האם להעביר ערוץ או להשאר עד הסוף.

אז על מה "חיים ואדם"? על אדם, בעיקר. כוכב העבר האולטימטיבי צולם ותועד במשך כמה שנים (ארבע? נראה לי שארבע) בחיי היומיום שלו, שכוללים ניהול אמנותי של הפלגות, חיים משותפים עם בן זוג צעיר ואופטימי, הופעות בהצגות ילדים, גידול של שני כלבים חמודים והרבה תהיות והרהורים על חיי הכוכבות שלו, ועל החותם שהם השאירו בו עכשיו, כשהם רחוק מאחוריו, ושברחוב מזהים אותו רק אנשים בני ארבעים ומעלה.

אדם הוא בחור מעניין, והבעיה שלי עם הסרט הייתה בעקבות העריכה שלו, שפשוט חזרה על אותם דברים שוב ושוב. וזה אולי קצת מצב המציאות, שפשוט הפכה את אדם לבחור די סטטי במשך שלוש מתוך ארבע השנים בהם הסרט צולם, ככה שלמרות שלכל אורכו שוזרו סיפורים מרתקים ומרגשים (הסיפור של אדם אודות אימו החולה, למשל, היה מאוד חזק), הסרט הרגיש כתקוע במקום, שקוע בבוץ טובעני, ואפילו, לפרקים, די משעמם - דבר עצוב בהתחשב באורכו הקצר, שעה ועשרים כולה.

הכל השתנה ברבע שעה, פלוס מינוס, האחרונה של הסרט, השנה האחרונה בה אדם תועד, בה, בעקבות התקף דכאון, הוא סוף סוף קצת זז מהעמדות המוכרות שלו. הוא הפך לדכאוני יותר, כועס יותר. הוא נפרד מבן הזוג שלו, עבר לחיות לבד, והראה סוף סוף הרבה מאוד רגש לא מעובד בנוגע לעבר שלו - זאת לעומת נקודת מבט מפוכחת וכמעט אנליסטית בחלקים המוקדמים ביותר של הסרט.

וכך, הסרט נגמר ונותרנו מעט מאוכזבים. למרות שבסופו של דבר נהננו, ואדם הוא דמות מאוד מעניינת שבהחלט יש סיבה לשמוע את מה שיש לו להגיד (ויש לו לא מעט) - הסרט הזה, עם עריכה קצת יותר מאסיבית, קיצוץ בכעשרים דקות מתוכו, חידוד של השינוי שעבר על אדם - היה יכול להיות הרבה יותר טוב. חבל.

ועוד אנקדוטה: באחד הפתילים האחרונים בפורום ציין מישהו שחבל שהסרט הזה משודר בסמוך ליציאת סינגל חדש לאדם. מישהו אחר שאל אם יש קשר בין הדברים. אחרי צפייה בסרט - לצערי יש. הדקה האחרונה של הסרט (פלוס רול הכתוביות) מראים את אדם מקליט את אותו סינגל חדש, בקטע שלא קשור באמת לסרט, למה שהסרט מנסה להגיד. זה חבל, כי זה הופך סרט טוב בסופו של דבר (למרות כל הבעיות שציינתי עליו למעלה) למשהו שמרגיש קצת כמו קידום מכירות. בעעעעע.

בתגובה ל: חיים ואדם מאת: erezronen
לא ראיתי את התוכנית אבל לפי מה שיצא לי לקרוא על אדם הוא אכן דמות מעניינת.
לא אהבתי את ההתעסקות בניהול האומנותי שלו במועדון המלצרים המזמרים, מבחינתי הוא עשה את זה בשביל להרים את הראש מעל המים במיוחד לאור התקופה הקשה שעבר לאחר מות אימו.
בכל מקום אפשרי נרשם שהוא נכנס לדכאונות בעקבות מותה ועוד יותר בעניין הפרידה שלו מבן הזוג שאיתו חי.
אני זוכרת ש-NRG פירסמו כתבה לא ממש מחמיאה עליו (אפילו קצת מרושעת)שאדם מנהל צוות בידור על גב ספינת שעשועים מקומית צפה.
יש לי חיבה מסויימת לקריירה רצופת העליות והמורדות של האיש הזה, אפשר לומר עליה דברים טובים ודברים טובים פחות, אבל הרבה לפני ערוץ 2 ואינסטנט כוכב נולד, היה לנו את אדם. האיש והקול הצרוד, שטיפס בנחישות מהופעות ילדים בתפקיד הדבורה מאיה ועד לכוכבות על במושגים של שוק הבידור הישראלי.
זה היה הרבה לפני שהיה אפשר לתרגם כאן שנתייים או שלוש של הצלחה למשהו שיסדר אותך במונחים כלכליים להרבה מאד זמן, או במונחי השוק. "לעשות מכה כשאתה חם". ואדם, נסק הכי גבוה שאפשר ואחר כך שקע שקיעה מהירה אל תהומות שולי שוק הבידור בחזרה, ככל הנראה בלי רזרבות מיותרות.

הוא עושה מאז כל מה שהוא יודע על מנת להתפרנס ממה שהיה ונשאר תחום הידיעה המרכזי שלו, שוק הבידור.
הוא עושה הצגות ילדים פה ושם, מנהל אומנותי של מלצרים מזמרים ועוד המון דברים אחרים שאולי אין להם את היוקרה האווילית של "השיר שלנו" אבל ברמת הערך שלהם הם לא מאד שונים.
לחיות וללכת למכולת כולנו הרי צריכים.
בין לבין הוא מנסה כל כמה שנים להוציא תקליט פה ושם, ותמיד יש את אותה התגובה מצד התקשורת, התעלמות מוחלטת מהימים שהיה פעם כוכב ושתיקת פלייליסט רועמת. ואז מגיע שוב איזה אייטם מרושע על הג'וב האחרון שהוא לוקח.

אדם בעייני הוא אמן בכל רמ"ח אבריו בתחום שאין בו רגע אחד של חסד ואני ממליצה מאד לכמה כוכבים נולדים (וגם לא "נולדים") ללמוד ממנו!!
בעיקר בנושא הישרדות והמחיר האמיתי של חלום התהילה.
כי כוכבים הם לא לנצח, היום אתה למעלה מחר? אלוהים יודע..

בתגובה ל: הכל בסוף מתקשר בדרך זו או אחרת לקריירה העכשווית מאת: ח ג י ת
אהבתי את מה שכתבת!