שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה





*עברנו דירה! בואו לבלוג החדש והנאה של קפה+טלוויזיה
חיפוש בפורום

Follow CoffeePlusTV on Twitter
מד מן, 4x07, המזוודה.


מד מן, 4x07, המזוודה.
פורסם לפני 3499 ימים     מאת איימס     סה"כ תגובות: 33     תגובה אחרונה לפני: 3492 ימים

דון ופגי, פגי ודון. בפרק הראשון בסדרה דון הוא הידיד היחיד של פגי במשרד, היא חושבת. ג'ואן מתנשאת מעליה, הגברים מתחילים איתה, והיא לא חושבת שהיא אי פעם תמצא את עצמה. ואז דון ידידותי כלפיה, והיא מתבלבלת, מודה לו ברמיזה, והוא מעמיד אותה במקומה.

מחווה זו היא שקבעה את הטון לכל מערכת היחסים בינהם. אמר זאת דון היום בפרק: פגי מקבלת כסף עבור רעיונות. היא רוצה הכרת תודה, היא רוצה שיאמרו לה שהיא מצויינת, בדיוק כמו שדון רוצה – ומקבל – אבל הכסף זו הוקרת התודה. היא לא תקבל יותר עד שתהיה מבוגרת יותר, פוליטיקאית יותר, אסרטיבית יותר, וגם אז זה יהיה יותר כסף, ותו לא.

מאי 1965, יום הקרב המפורסם של עלי/ ליסטון. כולם רק מחכים לברוח מהמשרד, לראות את הקרב בבית קולנוע, לשמוע ברדיו בפאב, רק לא להשאר מאחור. לפגי יש עוד סיבות לברוח משם, זהו יום ההולדת שלה, והיא בת 26. מתנת יום ההולדת הראשונה שלה היא ההצעה להיות הדון דרייפר של דאק, לקבלת אחריות וגם קרדיט, לפתוח משרד משל עצמה. הכל הולך בשבילה, אלא שכלום לא הולך בשבילה, במונחים של 1965. פקידת הקבלה שמאחלת לה מזל טוב בשירותים מאוד מתרגשת ממה שהיא הספיקה לעשות, אבל טרודי, קורנת בבגדי הריון, מזכירה לה שהיא 'עדיין מאוד צעירה', כלומר כדאי שתזדרז ותתחתן ותביא ילדים. אני לא חושבת שפגי רוצה להיות במקומה, אישתו של פיט קמפבל, אם ילדיו, אבל היא חושבת שהיא רוצה את התפקיד הזה, והלוא נקלעה אליו בעל כורחה, אפילו שהיא מנסה להסתיר עובדה זו. אם כך, האדם היחיד שמכיר אותה באמת בעולם כולו, הוא דון דרייפר. הוא יודע שיש לה ילד (אך לא ממי), הוא יודע מי היא רוצה להיות, והוא יודע מה היא חושבת, כי הוא כמוה בדיוק, עד לרמת טראומת הילדות המשותפת.

דון, מהצד השני, מקבל חדשות רעות מקליפורניה גם בלי לקבל את החדשות עצמן, ויודע עם מה יהיה עליו להתמודד. אז הוא עושה את מה שהוא יכול, ועובד, גורר את פגי לחור השחור שהוא מכניס את עצמו אליו.

פגי, הולכת במעגלים, לא מסוגלת לעזוב את המשרד. פעם אחר פעם היא לובשת את המעיל, חובשת את הכובע, לוקחת את התיק, ופעם אחר פעם היא חוזרת אל דון, מרכז החור השחור שבולע את כל מה שסביבו. חברתה של פגי היא נחמה, הוא מעליב אותה אבל רק משום שהוא יודע לצפות ממנה ליותר. פגי אמורה להתרגש מהמחווה, נראה שהוא חושב.



אחרי שהם מסיימים לעבוד, פגי מסיימת את מערכת היחסים שלה עם מארק (איך היא חשבה שזה יעבוד? כי הוא מזכיר לה את פיט? היא לעולם לא היתה יכולה להיות עם פיט, היא צריכה גבר, לא ילד), היא מספרת לו שהיום יום הולדתה. וכמו שדקה קודם היא כועסת על מארק בגלל מעשיה שלה, עכשיו היא כועסת על דון משום שהיא לא אסרטיבית מספיק, משום שהיא לא די חזקה כדי לומר לו לא. אבל אף אחד לא חזק מספיק, היא יכולה להתנחם. היא כועסת על עצמה שהרסה לעצמה את מערכת היחסים, ואת יום ההולדת, אבל לא יכולה לעשות את זה אחרת. אז היא מוציאה את זה על דון, ועל עצמה.

הבילוי שלהם יחד מתחיל אחרי שפגי בוכה בשירותים, שוב, כמו בפרק הראשון כשלמדה שזהו המקום הנכון להפגנת הרגשות, ולא במשרדו של דון, מולו. היא כועסת כי היא רוצה הכרה, הוא כועס כי הוא נותן לה די הכרה, קרדיט וכבוד, בדרכו העגומה של דון דרייפר.

הם שומעים את הקלטותיו של רוג'ר, מגלים סודות משעשעים מהמשרד שרק הם יודעים (כולל זהותו של ד"ר לייל אוונס, הרבה פחות מעניין משחשבתי שהוא יהיה, אם כי כנראה הסיפור לא נגמר פה, אחרי הכל, הניתוח היה בטעות...).

הם הולכים לאכול, הולכים לשתות, משוחחים באמת. דון אומר לפגי שהיא מושכת, פגי עוקצת את דון על מערכות היחסים שלו עם מזכירותיו, מראה שכולם במשרד יודעים על הכל, פשוט יודעים גם לשתוק היטב. כך היא מערכת היחסים בין דון ופגי, כלפי חוץ היא עסקית, אבל מתחת לפני השטח יש הערכה וחיבה רבה. דון הוא היחיד שביקר את פגי בבית החולים. הוא גם היחיד שיודע, אך הוא היחיד שהיה לו אכפת מספיק בשביל לדעת. וזה העניין, כי כאשר מישהו מכיר מישהו אחר באמת, זו עדות לאהבתו אותו, ולא רק להמצאותו במקום הנכון ובזמן הנכון (וכך גם אנה לא אוהבת את דון רק כי הוא דון דרייפר, האיש שגנב את זהות בעלה, אלא כי הוא דיק וויטמן, איש שהיא אוהבת, סתם כך).

פגי לא עוזבת לא בגלל עצמה. היא היתה יכולה למצוא את הכוחות, לקום וללכת. רק בפרק הקודם היא מצאה את הכוחות להראות לגבר מתנשא וחזק לכאורה שהוא אינו חזק בכלל. אך היא יודעת, בתור מישהי שמכירה מישהו, שדון זקוק לה. שהיא לא יכולה להשאיר אותו לבד אותו ערב. היא לא יודעת מדוע, אבל היא נשארת שם.

אחרי מליון משקאות הוא מתפרק בשירותים, ודאק מגיע, להשאיר לדון מתנה. כך פגי רואה את כל בני דורו של דון, אולי אף את כל הגברים. יצורים מוזרים שמונעים מרגש ומאלכוהול ומתשוקה. היא לא רוצה להיות גבר בעולם של גברים, היא רוצה להשאר האישה העובדת קשה, המחושבת. האם, מכבת השרפות. טוב לה במקומה, מלבד ברגעים שלא.

ואחרי שכל השרפות כובו, היא נשארת עם דון את הלילה, הוא נשכב בחיקה והיא פשוט שם עבורו, כמו תמיד. אם יש משהו אחד יציב בחייו של דון, אחרי אנה, זו בטח פגי. אין באמת פן מיני במערכת היחסים שלהם, הם ראו אחד את השני ברגעים הנמוכים ביותר. כשדון מסביר לה שהיא מאוד מושכת אבל אין עניין בגלל... הוא לא באמת צריך להסביר מדוע. גם פגי לא מוצאת אותו מושך בצורה הזו. הם כמו אחים לנשק, יותר מכל דבר אחר. לכאורה הם למדו להכיר זה את זו רק הפרק, עם שיחות על ההורים ועל הבית ועל החיים, אבל בפועל לא היה בזה צורך. הם דומים מכדי שיהיה צורך בשיחות הללו. ואחרי שדון יודע את סודה האפל ביותר של פגי, נראה שזה נועד לגרום להם להרגיש שהם מכירים טוב יותר, על ידי פרטי טריוויה. כמו שדון יזכור את יום הולדתה של פגי, מעכשיו.
בשנתו ההוזה דון רואה את אנה, עם המזוודה שרודפת אותו לאורך כל הפרק. "אדם צריך להיות מוכן ללכת בכל רגע". דון באמת מוכן, אבל הוא לא רוצה שאנה תלך ממנו.

בסופו של דבר דון עושה את שיחת הטלפון ממנה חשש כל הלילה, ומתפרק מול פגי. הוא לא נראה מתבייש או נבוך. זה פשוט המצב, האדם היחיד שהכיר אותו מת. נשארה רק פגי, ומה כבר היא מכירה? שבריר מדמותו של דון, וגם זה יותר מרוב האנשים. אם היתה שם כל אישה מלבד פגי, הוא אולי היה מנסה משהו בשכרותו ובדכאונו. אבל עם פגי הוא לא מנסה שום דבר, רק שולח אותה הביתה. ופגי מנסה לצאת, אבל היא לא יכולה. היא חוזרת מיד למשרד, אל החור השחור, שם מעירים אותה, שעות אחר כך, הילדים.



במשרד של דון, המחפש אישור ממנה לרעיון שלה, היוצרות התהפכו, והוא זה שאוחז את ידה בהכרת תודה. אך לא כמו דון, שנזף בפגי ביום הראשון להכרותם שהוא 'לא החבר שלה', פגי נותנת לו לאחוז את ידה, נותנת לו להרגיש שהוא אינו לבד. היא תוסיף לתת לו את כל האישורים שהוא זקוק להם, תוסיף לעזור לו ולתת לו את הדבר הכי יקר ערך שיש לה (הרעיונות שלה, האינטלקט שלה), כי זה מה שהיא עושה עבור דון, וזה טיב מערכת היחסים בינהם, וזה מה ששניהם צריכים. אף אחד לא מרוויח יותר מהשני, ושניהם מרוויחים את הכל.

אני עדיין לא אוהבת את דון דרייפר, למרות שהוא הולך בכיוון הנכון (לפחות הוא כבר לא בוגד באף אישה), אבל עם כל פרק אני אוהבת יותר ויותר את ג'ון האם. הפרק הוא נתן הופעה מבריקה, לצד אליזבת' מוס, הנהדרת כתמיד.
זה היה הפרק החביב עלי העונה בינתיים, ואחד הטובים בסידרה כולה, אני חושבת.


תוקן על ידי yaddo 6/9/2010 18:17




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
"הסמויה" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "הסמויה", הסדרה הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה (הוכח מדעית).
26/9/2010
"מד מן" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "מד מן", AKA "הגברים של שדרות מדיסון".
23/9/2010
"glee" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי glee.
27/10/2010
"אבודים" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי סדרת המיסתורין.
30/10/2010
"יומני הערפד" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי סדרת הערפדים.
4/11/2010
"ילדי האנרכיה" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי דרמת האופנוענים של קורט סאטר.
2/11/2010
"צ'אק" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "צ'אק".
10/10/2010
"קומיוניטי" - דיוני הפרקים
כל הדיונים על פרקי "קומיוניטי".
11/10/2010
"דם אמיתי" - דיוני הפרקים
דיוני הפרקים של סדרת הערפדים של אלן בול.
30/9/2010
"דקסטר" - דיוני הפרקים
דיוני הפרקים שהיו לנו על פרקי "דקסטר".
9/10/2010
"שובר שורות" - דיוני הפרקים
כל הדיונים על פרקי "שובר שורות".
9/10/2010



*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0938)