שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה





*עברנו דירה! בואו לבלוג החדש והנאה של קפה+טלוויזיה
חיפוש בפורום

Follow CoffeePlusTV on Twitter
מדיטציה בשעת חירום


מדיטציה בשעת חירום
פורסם לפני 3561 ימים     מאת yaddo     אין תגובות    


"מד מן" אוהבת לזרוק עלינו יצירות שבעליל אמורות להיות חומר משלים. אז אני לא אלך לקרוא בשבילה 700 עמודים של איאן ראנד, אבל פואמה אחת היא בסדר מבחינתי. Meditations in an Emergency הוא שיר (ואסופה של שירים באותו שם) מהפיפטיז של פרנק אוהרה האמריקני. אתמול בערב כשהאחייניות שלי נרדמו, החלטתי לנצל את הרוח שנחה עלי ולתרגם אותה. לא משהו מיוחד, ככה על הדרך.


האם עלי להפוך להולל משל הייתי בלונדינית? או דתי משל הייתי צרפתי?

בכל פעם שלבי שבור הוא גורם לי להרגיש יותר הרפתקן (ואיך אותם שמות ממשיכים לשוב ולהופיע ברשימה הנצחית הזו!), אבל באחד הימים לא ייוותר דבר שבעזרתו ניתן יהיה להסתכן הלאה.

למה שאחלוק בך? למה שלא תיפטרי ממישהו אחר לשם שינוי?

אני הפחות קשה שבגברים. כל רצוני הוא אהבה חסרת גבולות.

אפילו עצים מבינים אותי! למען השם, גם אני שוכב תחתם, הלא כן? אני בדיוק כמו ערמת עלים.

עם זאת, מעולם לא סתמתי את עצמי בשבחים על חיים פסטורליים, כמו גם לא על כמיהה לעַבר תמים של מעשים סוטים במרעה. לא. אדם לעולם אינו צריך לעזוב את מתחמי ניו יורק כדי להשיג את כל הירוק שאדם מבקש - אני אפילו לא יכול ליהנות מעלה דשא אלא אם כן אני יודע שישנה רכבת תחתית בהישג יד, או חנות תקליטים או סימן כלשהו אחר לכך שאנשים אינם לגמרי מתחרטים על החיים. חשוב יותר לאשש את הכי פחות כן; העננים מקבלים מספיק תשומת לב גם כך ואפילו הם ממשיכים לחלוף. האם הם יודעים מה הם מחמיצים? א-הא.

עיני הן בצבע כחול עמום, כמו השמיים, והן משתנות כל הזמן; הן אינן מפלות אלא חולפות, לחלוטין ספציפיות ולא נאמנות, כך שאף אחד אינו בוטח בי. אני תמיד מביט הרחק. או שוב על משהו אחרי שהוא ויתר עלי. זה הופך אותי לחסר מנוחה וזה גורם לי להיות עצוב, אבל אני לא יכול לגרום להן לעמוד בשקט. לו רק היו לי עיניים אפורות, ירוקות, שחורות, חומות, צהובות; הייתי נשאר בבית ועושה משהו. וזה לא שאני סקרן. להפך, אני משועמם אבל מחובתי להיות קשוב. אני נדרש על ידי דברים כשם שעל השמיים להיות מעל הארץ. ולאחרונה, כה גדולה הפכה החרדה שלהם, עד שאני יכול לאפשר לעצמי מעט שינה.

עכשיו ישנו רק גבר אחד שארצה לנשק כאשר הוא לא מגולח. הטרוסקסואליות! את ניגשת ללא רָחם. (איך היא מרפה ידיים?)

סרפיון הקדוש, אני עוטף את עצמי בחבלי הלובן שלך שהוא כמו חצות בדוסטויבסקי. איך אוכל להפוך לאגדה, יקירתי? ניסיתי אהבה, אבל היא מחביאה אותךָ בחיקה של אחרת ואני תמיד מלבלב הלאה משם כמו הלוטוס – האקסטזה של תמיד לפרוץ קדימה! (אבל על אדם לא להיות מוטרד על ידי זה!) או כמו היקינטון, "להרחיק את זוהמת החיים", כן, שם, אפילו בלב, היכן שהזוהמה נשאבת פנימה ומשמיצה ומזהמת וקובעת. אעשה את שארצה, אם כי אולי אתפרסם בשל הריקנות המסתורית במחלקה הזו, החממה הזו.

השמידי את עצמך, אם אינך יודעת!

קל להיות יפהפה, קשה להיראות כך. אני מעריץ אותך, נאהבת, על המלכודת שהצבת. זה כמו פרק אחרון שאף אחד לא קורא כי העלילה נגמרה.

"פאני בראון היא נמלטת, נסה עם הספר Cornet of Horse; אני ממש אוהבת את הפלפלית הקטנה הזו, ומקווה שאולי תהיה שמחה, למרות שהיא הכעיסה אותי עם הניצול הזה קצת גם. – קצ'ינה הטיפשה המסכנה, או פ:ב: כפי שנהגנו לקרוא לה. –אני מקווה שהיא זכתה למלקות הגונות ול-10,000 פאונדים". –גברת ת'רייל.

אני חייב לצאת מכאן. אני בוחר פיסת צעיף ואת השיזוף המלוכלך ביותר שלי. עוד אחזור, אגיח מחדש, מובס, מהעמק; את לא רוצה שאלך לאן שאת הולכת, אז אני הולך לאן שאת לא רוצה שאלך. עכשיו רק אחרי הצהריים, עוד יש הרבה לפנינו. לא יהיה שום דואר במורד המדרגות. מסתובב, אני משפד את המנעול והידית מסתובבת.



זה לא השיר שממנו ציטט דון בסוף הפרק, אבל הפן האישי של של אוהרה ניכר בשני המקרים, ונראה שהסכסוך העצמי העמוק שלו מתיישב היטב על דון, גם אם הפרטים אינם בהכרח זהים. השיר שמתוכו ציטט דון נקרא "מיאקובסקי", כשמו של המשורר הרוסי.

כעת אני ממתין בשקט
שהקטסטרופה של אישיותי
תיראה יפה שוב,
ומעניינת, ומודרנית.

הארץ אפורה
וחומה ולבנה בעצים,
שלגים ושמיים של צחוק
תמיד הולכים ופוחתים, פחות מצחיקים
לא רק אפלים יותר, לא רק אפורים.

זה עשוי להיות היום הקר ביותר
בשנה, מה הוא חושב על
זה? כלומר, מה אני? ואם אני חושב,
אולי אני עצמי שוב.



אני אוהב את הליריות הזו בדון. זו שמביאה אותו להתעניין בשירה וזו שמכניסה פואטיות לעבודה הלכאורה-המונית שלו. הביטניק בבית הקפה שקרא את הספר אמר לו שהוא לא חושב שזה בשבילו. כמה אירוני, דון והתחפושות שלו שוב משלות את האנשים מסביב. את אותה נקודת מבט הוא הנחיל לפגי כאשר הציגה לו את העבודה על "מוהוק". זו הייתה הסצינה הכי יפה בפרק בעיניי, פשוט נפלאה, איך הוא לש בעדינות ובתקיפות את תפישותיה, ומאחר שבסופו של דבר הם קורצו מאותו חומר, או לפחות מחומר דומה – של אלה שמלהטטים בכישרון בין שני חיים – היא מיד מבינה.

אני חושב שלא בכדי נאמר לנו בפירוש הגיל של שתי דמויות בלבד בפרק הזה, דון בן 36, פגי בת 22, אבל ישנה הקבלה ביניהם. איפה התינוק של פגי? איפשהו, לא כאן, לא שלה. האם היא רוצה ילדים? בטח, מתישהו. יש לה עוד 14 שנה לשכלל את השיטה שלה כדי להגיע למיומנויות של דון, שגם הן לא מושלמות, כפי שראינו בעונה שעברה, אבל הפרק הזה המחיש לנו יותר מאי פעם עד כמה דון ופגי קרובים זה לזה.





אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
"הסמויה" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "הסמויה", הסדרה הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה (הוכח מדעית).
26/9/2010
"מד מן" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "מד מן", AKA "הגברים של שדרות מדיסון".
23/9/2010
"glee" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי glee.
27/10/2010
"אבודים" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי סדרת המיסתורין.
30/10/2010
"יומני הערפד" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי סדרת הערפדים.
4/11/2010
"ילדי האנרכיה" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי דרמת האופנוענים של קורט סאטר.
2/11/2010
"צ'אק" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "צ'אק".
10/10/2010
"קומיוניטי" - דיוני הפרקים
כל הדיונים על פרקי "קומיוניטי".
11/10/2010
"דם אמיתי" - דיוני הפרקים
דיוני הפרקים של סדרת הערפדים של אלן בול.
30/9/2010
"דקסטר" - דיוני הפרקים
דיוני הפרקים שהיו לנו על פרקי "דקסטר".
9/10/2010
"שובר שורות" - דיוני הפרקים
כל הדיונים על פרקי "שובר שורות".
9/10/2010



*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1250)