1

2

3

התחלתי בגלל שראיתי במקרה את דנה דלייני המקסימה ונשארתי כי הסדרה פשוט מעולה!

מה לעשות, לא יצא להיכנס לפורום כל כך השבוע.
אז באיחור קל המון מזל טוב, יום הולדת שמח ומאושר, וגם שי צנוע שחוששתני שעלול להיות שימושי, בעיקר בעיתות דצמבר וכאלו.

תגידו, רק אני רואה את הדימיון לפרד איש קריות?
הבחור הזה עבד אתי על הסט של צווארון לבן, וכל פעם מחדש כשדרכינו הצטלבו - חשבתי על כהן. למתעניינים - הוא מחזיק גם באותן הבעות פנים ושפת גוף ממש דומה, וקול כמעט זהה.
מקריפ!

כנראה שהשידור היומי ב YES, העיר משנתו את עובד רשות השידור הממונה על רכש תוכניות אנימציה סאטיריות עם אנשים בעלי עור בגוון צהוב (משכורת של 5 ספרות).

מסקרן אותי מה יהיה השיבוץ המבריק. כמה אפשרויות שעלו בדעתי:

1. שידור יומי אחה"צ, כחלק מרצועת זאפ לראשון (המחדל של 98-99 לא יישכח).
2. שידור יומי ברצועת הבוקר, בין פלאי קלעים לג'ינג'י.
3. שידור יומי בלילה, כמקפצת רייטינג לפסוקו של יום.
4. שידור שבועי במחצית של משחק הכדורגל מליגת העל.
5. שידור יומי ב 21:27, עם תום מהדורת החדשות המקוצצת. בימים שיאלצו להאריך את המהדורה, התוכנית תוגלה לערוץ 33.


ואולי באמת, ברוח הקיצוצים הנוכחיים ברשות, במסגרתם מובטחים לנו המון שידורים חוזרים, הגיע הזמן לשידור יומי של כל הפרקים מהתחלה, כפי שכבר נעשה לפני מספר שנים.

החוק הגדול של תסריטאים הוא "הראה - אל תספר", היצ'קוק אפילו פירשן זו להדיוטות ואמר "כשאתה מצלם סרט בהולנד, תראה טחנות רוח, בשוויץ תראה מפעלי שוקולד". סיפור טוב עובר על המסך דרך הדמויות, לא דרך הסיפור. אם כך, איך אפשר להראות את טחנות הרוח שבראשה של ריבר טם?

זה מתחיל בחללית, ועובר דרך צינורות, גם פיזיים וגם מנטליים, כולל אלו המנבאים את העתיד לבוא. ואז היא קמה. איך מתאמרים את מה שעובר בראשה של ריבר? ידוע שיש לה כישורים טלפאטיים, אך היא לא בדיוק שם. משהו בתהליך שלה השתבש, כמו תמונה שעברה באמצע הצילום לפיקסלים בלבד.

היא צועדת יחפה בחללית, מרגישה את המגע עד תום. והיא מרגישה הכל, ללא פילטרים. היא מרגישה את מה שאחיה מתעקש להסתיר במעמקי ראשו ("הייתי יכול להיות שם עכשיו"), היא מרגישה את הפחד והחרטה של ג'יין כל פעם שהיא עוברת לידו ("הייתי טיפש, הכסף היה טוב מדי") והיא חווה משהו שבוק כנראה כבר לעולם לא יחשוף. היא מרגישה את הכמיהה הפיזית העוצמתית שבין וואש וזואי, ואת הריחוק ההו-כה-כואב בין מל ואינארה. היא חווה אותם נטולת מעצורים, ללא שום מסנן שיטמיע בה משמעות. וכשמפשיטים משהו, כלשהו, ממשמעות, למה זה הופך אותו?

ואז היא נתקלת בענף....





לצערי אין קטע בשום אתר וידאו המכיל את סצצנת הפתיחה היפייפיה של "עצמים בחלל", שמהווה את סופה של הסדרה הכי טובה בעשור האחרון. ולי אין דרך להראות לכם את טחנות הרוח שראיתי באותו פרק, אבל היה משהו מושלם בפרק הזה, משהו מאוד שלם. גם בהצגה של ריבר דרך ג'ובל ארלי, וגם בדרך הכללית של הסימביוזה של הצוות. לדעתי, יותר מכל, "עצמים בחלל" הוכיח את היכולות של ווידון כיוצר, אשר מצליח ליצוק משמעות לתוך הסיפורים שלו. ועל כך - שאפו.

ינואר (וקצת פברואר) בערוצי הסדרות

סיום חג שמח. לשנה הבאה שיתנו בחנוכה ימי חופש מהעבודה!

ללא תוכן

ללא תוכן

טקס כיבוי נרות חנוכיית הפורום המסורתי, במעמד נשיא המדינה מר שמעון פרס ובמחווה לתוכנית ילדים אהובה, מובא אליכם באמצעות שרת הטורנט אפילו עז ומנכ"ל רשות הדואר פ' שקרצי ובחסות האות ח'.

*הערות שוליים:
1. למטה מצורף הקובץ בגודל אופטימלי
2. אני הדלקתי את הנר האחרון בשנה שעברה, מה שאומר שהדלקתי שני נרות רצוף, מה שאומר שאני מדליק!
3. חג שמח. אל תסקלו אותי.

אל תתנו לתמונה של מאט לבלבל אתכם, למצלמה של הצלמת יש זום פסיכוטי. לא ראינו אותו מכזה קרוב ולא סתם התבכיינתי. התמונה של כריס יותר משקפת את המציאות. תמונה של דום עדיין לא קיבלתי.

היא כמעט חמודה כמו שפני הסלע שלי. טוב, הם לא בדיוק שלי, אבל יום אחד הם יהיו!