קיטורים

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

קודם כל, הרשו לי לפתוח בoff topic קטן. [כאן אגב, גיליתי ב"תצוגה מקדימה", שגם הסמיילי
הישן של ~OT~ כבר לא רלוונטי. דאם, בהחלט עבר הרבה זמן...פ

כ*ס אמ-אמא של המערכת החדשה הזו. לא הייתי בפורום הזה שנים, ופתאום מצאתי את עצמי מת
לקטר על נושא מסויים ונסחף בגל של נוסטלגיה כלפי הפורום הזה. תמיד אהבתי לכתוב ואף פעם
לא היה לי על מה ולמי - ופתאום גם נזכרתי איפה אפשר להוציא קצת מלל בכיף וגם היה לי נושא
כל כך טוב ואקטואלי להרבה אנשים!
ומה אני מגלה?! שלא רק שנענע הפכו להיות איזה מקום שופע "קהילות" [קצת מזכיר לי אנשים
שנטייתם המינית אינה זהה לשלי, אם להיות פוליטיקלי קורקט] אלא שגם מחקו לי את היוזר הישן
שלי. [טוב, אני אתוודה, אין לי מושג אם מחקו לי אותו, אם כולם נדרשו באיזשהו שלב לעשות
הרשמה מחדש או שסתם שכחתי מה הוא היה...]
טוב, עד כאן זו דיי אשמתי, אפשר להגיד, שהזנחתי ככה. מעולם לא הייתי טוב בלהתמיד. אבל
למה לכל הרוחות אני לא מצליח ליצור משתמש חדש?! משום מה [אולי כדי שיוכלו לשלוח דואר
ספאם ולהתפאר בעוד אדם אחד שנוסף למאגר?] הם דורשים את האימייל שלי ואיזשהו קוד שאמור
להישלח אלי. אבל לוקח לו זמן, הרבה זמן [כבר יותר משלוש דקות!], ואני כבר ציינתי שאני
יותר מתמיד מסבלני.
כך שאת השורות האלו אני כותב בכתבן, בתקווה שהקוד בכל זאת יגיע בדוא"ל בזמן הקרוב.

אבל לא על זה רציתי לדבר.

רציתי לדבר על רכבות ואוטובסוים, תחבורה ציבורית מה שנקרא.
כן, אני יודע, רבים מכם אולי ירימו גבה - הנושא רלוונטי וכאוב רק לכמה קבוצות באוכלוסיה.
[טוב, לא רק, אבל בעיקר, זה מה שנקרא "קהל היעד" של התחבורה הציבורית.]
אני מחלק את האנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית לשלוש קבוצות. לא, בעצם, יש גם קבוצה רביעית
"כל השאר", אליה נכנסים כל אלה שלא מקוטלגים לאף קבוצה אחרת, אבל הם ממש במיעוט.

הקבוצה הראשונה הם אנשים זקנים. אין לזה הגדרת גיל, אבל בגדול הם באיזור ה40+. זה לא שהם
זקנים מכדי לנהוג, הם פשוט זקנים מנטאלית ומעדיפים שמישהו אחר יעשה את הנהיגה בשבילם.
חלקם גם מוגבלים כלכלית ולא יכולים להרשות לעצמם מכונית / לשלם על הנזק שיגרם אם הם
ירדמו בנסיעה ויכנסו בוולוו.
הזקנים גם כן מתחלקים אצלי לשלוש קבוצות [כל דבר בצבא מתחלק לשלוש, ואני עדיין עודני
לובש מדים...] - הבלתי מזיקים, החופרים והחולים/מפחידים. [כאן אגב, בחזרה ל~OT~, עשיתי
בדיקה חוזרת וקיבלתי את המייל עם הקוד. הידד! כל הכתיבה הזו בכל זאת לא תגמר כסתם קובץ
שימחק בסופו של דבר, כפי שכבר חשבתי שהולך להיות].
אני אתחיל דווקא מהקבוצה האחרונה, כי היא זו שיש לי הכי הרבה בעיה איתה - הזקנים
המעוותים פיזית שנוסעים באוטובוס. אני יודע שזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט [ודווקא ניסיתי
להיות, במיוחד כשלא כתבתי "הומואים" בהתחלה!], אבל זה מגעיל אותי. אין מה לעשות לגביהם,
רק לקוות שהם לא ישבו לידך.
אחרי הקבוצה הזו מגיעים הזקנים החופרים. אני אגב, חבר בקבוצה בפייסבוק שנקראת "גם אני
אומר לא לזקנים חופרים". זקנים אלו תוקפים בעיקר קצינים על מדים, אבל כבר ראיתי אותם
נופלים גם על חיילים במדים ואפילו לוחמים שנוסעים על אזרחי. [אפילו שזה כבר סוג של אסור,
כן? כך שהם סוג של מקבלים את העונש שלהם...]. אני אישית מוצא אותם משעשעים למדי, ולפעמים
אני אפילו באמת מקשיב למה שיש להם לספר - פגשתי כמה זקנים מדהימים באוטובוס, אבל לרוב
עדיף לזייף שינה [שבדר"כ הופכת לשינה אמיתית דיי מהר, ואז כבר לא באמת משנה מה הזקן
עושה], או לפנות מקום למישהו שעומד במעבר, במידה וזה מתאפשר.
כנגד הזקנים הקונביצאונליים, אין לי שום דבר. סתם, זקנים, יושבים ומזקדנים להם.

הקבוצה השניה הם חיילים. אלו הם אחיי לנשק, וחוץ מהעובדה שרובם מתנהגים בצורה בזיונית
וחסרת כבוד לגמרי לזקנים, לרוב אין לי שום בעיה איתם.

הקבוצה השילשית הם מאמינים, לפעמים ובדר"כ לבושי שחור, אך לא רק. [אני שוב מנסה להיות
פוליטיקלי קורקט, באמת. חוץ מזה, דוסים זה ביטוי שאני נמנע ממנו וחרידים מונח שאני לא
מכיר מספיק כדי להיות בטוח שהוא מתאר את הקבוצה שאני מתכוון אליה. ולא, פינגווינים זה גם
לא ביטוי שאני אוהב להשתמש בו].
אותם חבר'ה יכולים להיות שילוב של כל החסרונות שניתן להיתקל בשאר הקבוצות - מעוותים
פיזית, מסריחים מזיעה [כי אלוהים ברא את האדם והשטן הביא את הדאודורנט שישמש לו פיתוי
תמידי, או משהו], מרובי ילדים קטנים וצווחניים, ועוד הרבה מעלות שקצרה היריעה מלהכיל.
הדבר היחידי שבדר"כ לא משותף להם ולקבוצות האחרות הוא שהם לא עושים צבא ברובם.

בכל אופן, גם לא על הקבוצות הללו רציתי לדבר. אני דווקא רציתי לדבר על הרכבת.
כן, רכבת, ואפילו לא על הנסיעה עצמה!

רציתי לדבר [לכתוב?] על הבדיקה הבטחונית בכניסה. עכשיו, שלא תבינו אותו לא נכון, אני בן
לשני עולים מרוסיה - עולם הבדיקה הבטחונית קרוב מאוד לליבי, רבים הם בני המשפחה שלי
וחברי שעובדים בתחום, אבל אני ממש לא מבין למה חיילים, על מדים, עם תעודת חוגר בתוקף
צריכים לעבור את כל הבידוק הזה. בעיקר כהשעה שש ורבע בבוקר, והרכבת בדיוק נכנסת לרציף.

כדי להבין את הקיטור הזה לעומק, אני אספר קצת על הסיטואציה שבה אני נמצא לרוב בבקרים.
אני בן אדם שמאוד קשה לו לקום בבוקר. מאוד. אני קם כל בוקר באיזור השעה חמש וחצי, חמש
שלושים וחמש, חמש ארבעים ובדר"כ גם רבע לשש. ברבע לשש אני גם מצליח בדר"כ לגרד את עצמי
מהמיטה, לבצע כמה ריטואלים של בוקר [שאם להיות לגמרי דובר אמת - לפעמים על חלקם אני נאלץ
לוותר משיקולי זמן], לבדוק שלקחתי את כל מה שהייתי צריך ולעוף לכיוון התחנה של הרכבת.

אני מגיע לשם באיזור שש ורבע - שש ועשרים כל בוקר, כמה דק' לפני הרכבת. ומה מצפה לי
בכניסה? מכונת שיקוף שצריכה לשקף את התיק שלי. עכשיו, לולא הייתי על מדים עם תעודת חוגר
- אני מחזק את אמצעי הביטחון הללו בכל תוקף. ברור לי לחלוטין האיום שבו אנחנו עדיין
נמצאים, אני לא נמצא באיזו אופוריה שתמו ימי הרוע ואין מי שירצה לפגוע בנו, אבל ס'עמק,
בואו נניח שמצאים אצלי אמל"ח בתיק או משהו. יותר מזה, אין שום צורך לבצע עלי בדיקת נשק!
אני מצהיר בגלוי שיש לי נשק ביד! M16, גדול ובולט. ואני מציג גם תעודה שמותר לי להיכנס
עם זה לרכבת. אז למה לא לעשות כמו בכל מקום אחר ולהכניס חיילים במדים, עם נשק, ללא שיקוף
במכונה המעפנה הזאת, שבדר"כ אוכלת לי לפחות עוד כמה דקות [מאוד קריטיות. אתם לא תאמינו
לאיזו רמה של דייקנות להגיע *שניה* לפני שהרכבת יוצאת מהתחנה מגיעים אחרי כמה שנים
בצבא...]?

לדעתי הדבר נובע [כרגיל] ממערכת, שמישהו בה הוריד פקודה מסויימת ולא חשב עליה עד הסוף,
ובסופו של דבר נפגעים אנשים בגלל שהם משרתים בצבא. [או לא מסוגלים לקום בבוקר חמש דקות
לפני, כן? אבל אני מכחיש כל אפשרות שאני אשם בזה שפספסתי את הרכבת לפני כמה ימים בגלל
שהתעקשו לשקף את התיק שלי...]

נינוס. [בעעע?]

בתגובה ל: תחבורה ציבורית או המדריך למשתמש המתחיל. מאת: Ninus
אני לא מאמין שקראתי את כל האורך הזה, ועוד הודעה שנכתבה מדפדפן כרום (ככל הנראה) אבל חייב לציין שהעלת גיחוך על פני כמה וכמה פעמים. :)

אז קודם כל, בקשר לכל החלק הראשון של הקיטור שלך. אתה צריך להבין שאנחנו לא נמצאים בנענע כרגע, זה אתר אחר לחלוטין. אף אחד לא מחק את הכינוי שלך ובנענע תוכל להמשיך להשתמש בו. פה אתה נרשם מחדש כי מה לעשות, זה לא אותו אתר.
האייקון שנעלם לך, שוב כי זה לא אותו אתר אבל, באתר הזה אפשר להעלות אייקונים בעצמך, אפשר להשתמש באייקונים שאחרים העלו ולכן עדיין תוכל להנות מהאייקון הנ"ל.

יקח לך קצת זמן להתרגל למערכת החדשה אבל היא לא מסובכת אז לא אמור לקחת לך זמן.

מצ"ב מדריך לאייקונים.

אגב, אמרתי שזה אתר נפרד אבל יש שיתוף פעולה בין נענע לאג'נדה ובעקבותיו דווקא כן תוכל להשתמש בכינוי שלך מנענע, כדי לעשות כך עליך להתחבר למועדון נענע עם הכינוי שלך ואז להכנס לאג'נדה דרך הקישור הבא: http://agenda.nana10.co.il/
אבל אני מציע שתשאר בדרך שבה נכנסת עד עכשיו, אין שום טעם להתחבר לפה עם כינוי של נענע.

בקשר למה שאמרתי על דפדפן כרום שבו אתה כנראה משתמש, אז הוא גורם לירידות שורה אקראיות, לא ברור לי למה. כנראה הוא עדיין לא מסתדר טוב במיוחד עם עברית או אולי בעיה שקשורה באתר עצמו. בכל אופן השימוש בכרום באתר הזה אפשרי אבל זה יגרום לאנשים ממש לסבול בקריאת ההודעות שלך, בטח בהודעות כאלה ארוכות. ממליץ על פיירפוקס בחום. :)

אפשר לפתוח פה קהילות בחופשיות, אין מגבלה כמו שהייתה בנענע ולכן יש פה הרבה קהילות אבל מהר מאוד תדע למצוא את הקהילות שבאמת שוות משהו, כאלה יש הרבה פחות.

ברוך השב.

פורום קיטורים:
http://k2r.agenda.co.il

אתמול, בשעה 23:00 בלילה, הרגשתי קצת משועמם והחלטתי ללכת להסתובב.
הערתי את השכן שלי ואיכשהו שכנעתי אותו להתלבש ולצאת לפאב..

יצאנו בסביבות 23:30 ואיך שאנחנו עוברים את הפינה של הרחוב ומחכים למונית, מתחילות לעלות
צעקות- כנראה בין שני בני זוג- מאחת הדירות בבניין הפינתי.
לא ממש התרגשתי בהתחלה ורק ניסיתי להבין מה צועקים, אבל כעבור כמה דקות הצעקות עברו
מטונים סבירים לטונים של היסטריה ואמוק.
היו שם איומים, דברים נישברים ומה לא..
אז אחרי כמה דקות ששום דבר לא נרגע ואפילו החמיר, החלטתי שכדי להודיע למשטרה- יותר כדי
לנקות את המצפון, אני מודה..

השיחה הראשונה עם המשטרה הייתה בערך כזאת:

היא: "משטרה שלום."

אני: "שלום, שמי ברק. אני נימצא כרגע ברחוב ** ויש פה צרחות ודברים נישברים מטורף באחת
הדירות בבניין הפינתי. זה נימשך כבר קרוב לרבע שעה ורק מחמיר.

היא: "אוקיי, מה בדיוק אתה שומע?"

אני: "אמרתי.. צרחות ודברים נישברים."

היא: "אני מבינה, אבל אני צריכה לדעת מה בדיוק קורה שם כדי לדעת אם לשלוח ניידת."

אני: "אמרתי לך מה קורה שם- יש צרחות ודברים נישברים!"

היא: "אוקיי, אבל איך זה נישמע?"

אני: "מה זאת אומרת? זה נישמע כמו צרחות ודברים נישברים! ואני ממש לא מתכוון להמשיך את
השיחה ההזוייה הזאת איתך. שמעתי משהו שלא אמור להיות ונשמע לי שהוא מדרדר מרגע לרגע, אז
התקשרתי להודיע. אולי את רוצה גם שאני אלך לדירה הזו ואשאל אותם מה לא בסדר וככה תדעי אם
שווה לך לשלוח ניידת או לא?!"

היא: "אוקיי, הבנתי, תודה. אנחנו נטפל בזה."

אני: "מצויין, תודה."

זהו... אחרי שניקיתי את המצפון שלי, עלינו למונית ונסענו לפאב.
ישבנו, שתינו, שוב דיברתי עם מישהו שאחרי כמה דקות התברר לי שהיא שרוטה אחושרמוטה ואפילו
הספקתי לשחק משחק אחד של סנוקר, שחוץ משש-בש, זה אולי המשחק הכי מיותר ומשעמם בעולם.

ופיתאום- הטלפון מצלצל:

אני: "הלו.."

מישהו: "שלום, ברק?"

אני: "זה אני."

מישהו: "מדבר *מישהו בעל דרגה כלשהי בשם כלשהו..*. קיבלתי הודעה מהמוקד שדיווחת על אירוע
חריג.

אני: "כן, בוקר טוב, זה היה לפני 3 שעות.. רק עכשיו נזכרתם להתייחס לזה??"

מישהו: "לא לא, היה שם מישהו שלא ראה כלום, אבל אני רוצה להגיע למקום בעצמי. איפה זה?"

אני: "מישהו כבר היה שם אבל אתה צריך אותי בשביל הכתובת? את מי אתם באים לערבב בדיוק?...
ולמה בכלל מתקשרים אלי? אני הודעתי ומבחינתי פה מסתיים התפקיד שלי בתור אזרח ועובר
אליכם."

מישהו: "מי זה אליכם?"

אני: "שמע, אדוני השוטר, אני אחרי לילה של בילוי וממש רוצה להגיע הביתה לישון. ממש אין
לי כוח להתחכמויות האלה ואני די בטוח שאתה מבין שכשאני אומר "אליכם", אני מתכוון למשטרה
בכללי. כשאני הייתי שם, שמעתי את הצעקות בבניין הפינתי."

מישהו: "טוב, תודה."

כולי מסטול, שמח ומאושר ומאוד מבסוט שהשיחה הדבילית הזו הסתיימה סוף כל סוף, עליתי
למונית ונסעתי הביתה.
הגעתי הביתה, נזרקתי לספה, עצמתי עיניים וכבר התחלתי להרגיש את העולם עושה לופים מסביבי
שנייה לפני שאני נרדם.
ופיתאום, שוב טלפון:

אני: "מההההאאאעעעע אתה רוצה?" הייתי בטוח שזה השכן שלי שנישאר בפאב ולא חזר איתי.

מישהו: "ברק, מדבר שוב *מישהו בעל דרגה כלשהי בשם כלשהו*.
אני פה ליד הבניין שאמרת לי ואני לא שומע שום צעקות."

אני: "מה... מי... מה לעזאזל אתם רוצים ממני??"

מישהו: "דיווחת שיש בלגן באחת הדירות. אני פה ולא שומע כלום."

אני: "תקשיב. דבר ראשון, הצרחות ששמעתי היו לפני משהו כמו ארבע שעות, אם לא יותר. דבר
שני, אני לא מבין למה אתה מתקשר אלי להודיע לי את זה? אתה מחכה להוראות ממני מה
לעשות?... דבר שלישי, אני מבקש שלא תתקשרו אלי יותר. ממש לא מעניין אותי ומצידי שישרף
הבניין. אני מתחנן, אני רק רוצה ללכת לישון!"

מישהו: "טוב, מצטער, לילה טוב".

עכשיו תגידו לי אתם אם זה נורמלי, כי אני חושב שלא..
גם אחרי שחשבתי על זה כל היום, אני עדיין לא מבין כמה דברים:
1. למה צריכים להציק לי ולשאול אותי אלף שאלות לפני ששולחים מישהו למקום??
2. למה לוקח 3 שעות להגיע לאותו מקום ועוד בעיר שהיא מטר על מטר??
3. למה אחרי שכבר חושבים אם להגיע, מתקשרים אלי לייעוץ??
4. ולמה לעזאזל, שכבר הגיעו אחרי 4 שעות, מתקשרים אלי לדווח לי על מצב עדכני???

מה שבטוח הוא שבפעם הבאה אני אחשוב פעמיים לפני שאני מתקשר..

אנשים זקנים לא צריכים קריירה.
צריך לבודד ולחקור אותם בשביל לראות איזו תועלת יש בהם...

החום המטורף הזה, שהורס את כולנו בשבועות האחרונים, פשוט מזמין קיטור.
אבל לא! אני לא מדברת על החום הזה.
אני מדברת על החום שתקף אותי למשך שבוע שלם, ועד רגעים אלה ממש עדיין סירב לעזוב לגמרי ומותיר אחריו שאריות..

38.5 והיה גם 38.8 ברגע שיא אחד של ממש.
מי שמכיר אותי, יודע שאני חולה לא מעט. מערכת חיסונית דפוקה, וכל השיט הזה.
אבל הפעם, הפעם נפלתי חזק! במשך 4 ימים תמימים רותקתי למיטה עם חום גבוה לכל הדעות, אקמול מגעיל כל 3 שעות, ותחילתן של הזיות. ההורים היו בחו"ל, אחותי בצבא, האח באזור חיוג אחר, הידיד הטוב גם הוא נופש בחו"ל (כן, גיא, הכוונה אלייך!!!) ואין בחור תורן שירחם עלי.
אז חברה או שתיים הביאו חלב, משלוחי סושי או ג'ירף, אבל המחלה סירבה לעזוב!

ביום שלישי - הפסקת חשמל. לא שיש לי משהו רע נגד חברת חשמל (לאלו מביניכם היודעים למה), אבל 3 שעות? בחום הזה? הגוף שלי בער. פעם בחצי שעה עשיתי מקלחת קרח כדי להוריד את החום, והרגשתי איך אני משתגעת לאט ובזהירות.

ביום חמישי החלטתי להיות גיבורה וללכת לעבודה. כמה אפשר לשבת בבית?!
הכל הסתובב. סחרחורות, בחילות, וכמובן - אותו חום ארור שלא נעלם. חזרתי לדירה באפיסת כוחות, היישר למרק דקסמולים צונן.
גם ניסיונותיי להראות שהכל תקין בשישי בערב, עלו בתוהו. ישבתי בפאב הזוי ולא מוכר, שתיתי משקה קל, קינחתי את האף פעם ברבע שעה ומדדתי לעצמי חום כל כמה שעות. בילוי אולטימטיבי, בהחלט.
במהרה מצאתי עצמי שוב במיטה, מלאת רחמים עצמיים ובעיקר - עם חום.

ביום ראשון השבוע התעוררתי, תודה לאל, רק עם 37.5.
הלכתי לעבודה, הלכתי לקניות, בזבזתי אפילו קצת כסף על בגדים ומוצרי סופר פארם נשיים - הכל כדי להרגיש שחזרתי לעצמי.
על מי אני עובדת?
אני עדיין גמורה לגמרי. החום כבר לא בשמיים, אבל אין ספק שהגוף חם מהרגיל וחלש יותר מתמיד.

מרק, מישהו?!

~אייקון של כבשה שהיה פעם~

בתגובה ל: אומנם התאבדות זה עניין אנוכי, מאת: paza_
התאבדות היא תגובה מאוד קיצונית של אדם שמרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד עם מטענים אישיים כאלה ואחרים המכבידים עליו. האקט עצמו יכול להיות מתוכנן מראש או ספונטני, אבל גם כשהאקט עצמו ספונטני עדין קדמו לו הרבה מאוד מחשבות שהוקדשו לעניין. אדם לא מתאבד כי יום אחד הוא הפסיק להיות מאושר או כי פתאום קרה משהו וזה נראה לו פתרון הוגן עבור עצמו, אלא זה תהליך ארוך מאוד שהסביבה הקרובה לא תמיד מספיק עירנית כדי לזהות את זה. הנטייה היא גנטית, הטריגר לתהליך הזה ומאוחר יותר הטריגר לאקט של ההתאבדות יכול להיות חיצוני (למשל אדם נכנס לתהליך של דיכאון ואז פתאום הוא משנה מסגרת ומתקשה להסתגל לשינוי הזה - למשל גיוס לצבא או שחרור ממנו או מעבר בין בתי ספר/מקומות עבודה, למשל מוות של אדם קרוב או אפילו חיית מחמד, והרבה אירועים אחרים) או מהלך "טבעי" של ההתקדמות (או הרגרסיה, איך שתסתכל על זה) במצבו הנפשי, מעין נפילה חופשי לתוך התהום האישית הזו.

מדובר במצוקה נפשית שאדם שרוי בה ולא יודע לבקש עזרה או לא מעוניין לבקש אותה ממניעים שונים (למשל אנשים שמתביישים מאוד מהתיוג או מפחדים שיאשפזו אותם וכו') או שאינו מסוגל להאמין שקיימת עזרה זמינה עבורו. לעיתים הניסיון עצמו הוא קריאה לעזרה, אבל לא תמיד זה מסתיים בהצלה...

להאשים אדם כזה באנוכיות זה כמו להאשים אנורקסית בזה שהיא לא אוכלת. זה נראה לכאורה כמו בחירה של אותו אדם, ולאותו אדם שעושה את זה לעיתים נדמה שזה אקט של שליטה מצידו, כשבפועל מדובר במי שסובל מהפרעה/מחלה נפשית וזקוק לעזרה מקצועית ולתמיכה מסביבתו הקרובה, ולא למי שיעמוד מהצד ויישפוט אותו ויגיד לו שזה אנוכי מצידו.

לי יש כרטיס אדי. ולך?
לחתימה: טלפון 1800-609-610 או 03-9028608, פקס 03-9025376
אתר http://www.agudatadi.org.il אימייל agu_adi@netvision.net.il
דואר- רח' עמל 11, פארק אפק ראש העין

ממשיכים במאבק נגד חוק הביומטרי!!! http://no2bio.org/home

עדין רוצים להצטרף למאגר? לפחות תצטרפו לאחד שבאמת יציל חיים: http://www.trumatdam.co.il

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6

עמוד הבא

מאמרי הקהילה

	תאריכון הפורום 1/6/2009
	צ'אט פורום קיטורים כאן ניתן לשוחח On-Line עם חברי הפורום 3/9/2009
	ארכיון סקרים 31/12/2009