בחיי, אתה מזכיר לי את חבר שלי יחזקאל

בחיי, אתה מזכיר לי את חבר שלי יחזקאל
פורסם לפני 211 ימים מאת זינגלה אין תגובות

פעם אחת היה לו טיניטוס באוזן ימין, הלך יחזקאל למשה גבאי רופא המשפחה (משה גבאי זה עירקי מורד. כל המשפחה רואי חשבון, הוא הלך להיות רופא. אחרי שקמו המשפחה מהשבעה שישבו עליו, תפס מרדכי, האח הקטן, קצת אומץ, ושאל את הנפטר: "למה, משה? למה דווקא רופא? למה לא רואה חשבון?" ומשה הסתכל על מרדכי הקטן במבט עצוב, ואמר לו: "אני רואה שחורות". ומהצד נדחף גם סלים, הבן-דודה, ואמר: "אני רועה עיזים", והשכן מוטי מלמטה אמר "אני רועה זונות", אבל מרדכי הקטן לא התבלבל מהעושר התעסוקתי, ועמד מול כולם בגאון: "חשבון. חשבון אני רואה". ככה בדיוק זה היה).

העיקר, הלך יחזקאל למשה גבאי רופא המשפחה, ואמר לו שיש לו טיניטוס באוזן ימין.
"יופי", אמר משה גבאי, והעתיק את מספר התעודת זהות של יחזקאל לספר (העתיק יפה, ספרות מצוירות עגולות כאלה), "אבל מה זה טיניטוס?"
"טיניטוס זה כמו מה שהטלויזיה משמיעה אחרי הפסוקו של יום", אמר לו יחזקאל, "יום אחד הסתקרנתי מאיפה יוצא הקול הזה, התקרבתי לטלויזיה לשמוע מקרוב, ומאז הציפצוף הזה לא יוצא לי מהאוזן."

משה גבאי, שאף פעם לא ראה משהו אחר מערוץ אחד, ושיכול לדקלם את כל התוכניות של ערוץ אחד מהסוף להתחלה, חשב וחשב, תוך כדי שהוא מעתיק בהיסח הדעת את תאריכי התפוגה והכמויות מכל התרופות שעומדות לו על השולחן (בספרות עגולות, מצוירות כאלה), ואז עלה לו רעיון.
הוא ניגש ליחזקאל, הסתכל לו באוזן מקרוב-קרוב כשהוא מחזיק ביד ימין זכוכוית מגדלת, ויד שמאל מתקתקת בהיסח הדעת מספרים על מכונת חישוב חשמלית עם סרט נייר מתגלגל.

ואז, בזהירות בזהירות, שלח משה גבאי שתי אצבעות לאוזן ימין של יחזקאל, ומשך ממנה בעדינות את האצבע של פסוקו של יום. כשהאצבע של פסוקו היתה בחוץ, לחץ משה גבאי ביד שמאל על הכפתור של הסיכום. המכונה קרקשה בצלצול עליז את הסיכום של כל המספרים, ומשה גבאי התסכל עליה באהבה: "רואה חשבון הייתי צריך להיות. רואה חשבון."

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: זינגלה מה אתה כזה רציני? מאת: רוח ים
פעם אחת היה לו טיניטוס באוזן ימין, הלך יחזקאל למשה גבאי רופא המשפחה (משה גבאי זה עירקי מורד. כל המשפחה רואי חשבון, הוא הלך להיות רופא. אחרי שקמו המשפחה מהשבעה שישבו עליו, תפס מרדכי, האח הקטן, קצת אומץ, ושאל את הנפטר: "למה, משה? למה דווקא רופא? למה לא רואה חשבון?" ומשה הסתכל על מרדכי הקטן במבט עצוב, ואמר לו: "אני רואה שחורות". ומהצד נדחף גם סלים, הבן-דודה, ואמר: "אני רועה עיזים", והשכן מוטי מלמטה אמר "אני רועה זונות", אבל מרדכי הקטן לא התבלבל מהעושר התעסוקתי, ועמד מול כולם בגאון: "חשבון. חשבון אני רואה". ככה בדיוק זה היה).

העיקר, הלך יחזקאל למשה גבאי רופא המשפחה, ואמר לו שיש לו טיניטוס באוזן ימין.
"יופי", אמר משה גבאי, והעתיק את מספר התעודת זהות של יחזקאל לספר (העתיק יפה, ספרות מצוירות עגולות כאלה), "אבל מה זה טיניטוס?"
"טיניטוס זה כמו מה שהטלויזיה משמיעה אחרי הפסוקו של יום", אמר לו יחזקאל, "יום אחד הסתקרנתי מאיפה יוצא הקול הזה, התקרבתי לטלויזיה לשמוע מקרוב, ומאז הציפצוף הזה לא יוצא לי מהאוזן."

משה גבאי, שאף פעם לא ראה משהו אחר מערוץ אחד, ושיכול לדקלם את כל התוכניות של ערוץ אחד מהסוף להתחלה, חשב וחשב, תוך כדי שהוא מעתיק בהיסח הדעת את תאריכי התפוגה והכמויות מכל התרופות שעומדות לו על השולחן (בספרות עגולות, מצוירות כאלה), ואז עלה לו רעיון.
הוא ניגש ליחזקאל, הסתכל לו באוזן מקרוב-קרוב כשהוא מחזיק ביד ימין זכוכוית מגדלת, ויד שמאל מתקתקת בהיסח הדעת מספרים על מכונת חישוב חשמלית עם סרט נייר מתגלגל.

ואז, בזהירות בזהירות, שלח משה גבאי שתי אצבעות לאוזן ימין של יחזקאל, ומשך ממנה בעדינות את האצבע של פסוקו של יום. כשהאצבע של פסוקו היתה בחוץ, לחץ משה גבאי ביד שמאל על הכפתור של הסיכום. המכונה קרקשה בצלצול עליז את הסיכום של כל המספרים, ומשה גבאי התסכל עליה באהבה: "רואה חשבון הייתי צריך להיות. רואה חשבון."

בתגובה ל: בחיי, אתה מזכיר לי את חבר שלי יחזקאל מאת: זינגלה
שאם אי אפשר לבטל את הציפצוף לגמרי אולי אנסה לאזן אותו.

ואיך?

אדאג להשמיע אותו ברצף רק לאוזן השמאלית במשך יום או יומיים עד למציאת הבאלאנס הראוי.

הבעיה היא שכבר אין להשיג את הציפצוף הזה, הערוץ הראשון כבר לא משתמש בזה יותר.
מישהו שם הגיע למסקנה שחלק נכבד מהציבור מעדיף להשאר ער גם אחרי חצות והם שמו במקומו כל מיני תוכניות איזוטריות של פעם. זה כנראה עבור משלמי-אגרה שחייבים לראות את יפה ירקוני לפני שהם נרדמים.

בעייה, אשכרה בעייה, עם כל הכבוד ליפה ירקוני ויש כבוד, אני מוכרח איכשהוא להתאזן.

בסוף הקשתי בגוגל: "ציפצוצ באוזן ימין".
הגוגל תיקן: "האם התכוונת לצפצוף באוזן ימין?"
הקשתי:"כן" והוא פתח לי את המקרה של יחזקאל בראש הדף.

היה שם גם טלפון.

יחזקאל בחור מאוד נחמד, ענה באדיבות - וכן, "הוא מוכן לעזור, למה לא?"

מסתבר שיחזקאל קרא נכון את המפה והכין את עצמו מבעוד מועד.
כשהתחילו להריץ בטלוויזיה פיילוטים של יפה ירקוני כדי לבחון איך הציבור מגיב, הוא ראה בזה רמז לבאות ועשה לעצמו קלטת עם הציפצוף המיתולוגי.
יחזקאל הוא הדינוזאור האחרון, הוא מחזיק ברשותו את הרמז היחיד שנותר מתרבות נכחדת וכנראה שגם את האלטרנטיבה הבלעדית לכל נפגעי הטיניטוס באשר הם.

אתמול ניסיתי בפעם הראשונה.
שמתי את הקלטת בוידאו וישבתי מול האקווריום (כשאני מול האקווריום, אוזן שמאל שלי מול הטלוויזיה).

מאז אני לא מפסיק לברך את יחזקאל.

נכון לעכשיו חוץ מצפצופים אני כבר לא שומע כלום אבל שריקות בשתי האוזניים זה לפחות משהו שאפשר להסביר לרופא.
הוא גם בטח יגיד: "טוב שזה בשתי האוזניים, זה שולל אפשרות של גידול במוח".

(:

בתגובה ל: צריך מכם עיצה מאת: רוח ים
מועדון הומואים ולסביות לנוער לאיפה הגענו?
זה אולי לא נשמע טוב, ואולי לא in לומר את הדברים הללו בטח אחרי הטבח שנעשה "בברנוער" ע"י המחבל היהודי, אבל אני מרגיש שאני חייב לומר את זה בתור הקול השפוי שלא מפחד לומר את מה שהוא מרגיש. הפעם באמת הגזמנו עם כמות האחריות שאנו מפילים על בני הנוער בכל נושא (כאילו שכחנו שהם עוד ילדים).ועל הפתרון הקל שלנו, המבוגרים, בהתמודדות עם הבעיה הזאת שקיבלה תאוצה רק בשנים האחרונות(למרות שיגידו שזה כל הזמן היה *שיגידו נביאי שקר*).העובדות מראות שגם אם זה היה אז זה היה בפינה בשקט "בתוך הארון" ואולי עדיף ככה.שהבן אדם קל וחומר נער/ה ישארו בתוך הארון הפרטי שלהם וישארו מסוגרים עם עצמם ויצאו אך ורק בהחלטה אישית שלהם ובלי שאיזה גוף מכל מיני סיבות "יעזור" להם לצאת מהמצב (אין שום גוף בעולם שדוחף ועוזר לך להיות שונה ומנודה מהחברה כמו שהקהילה עושה).אני מאמין שאין אדם שלא שואל את עצמו שאלות מסוג זה וקל וחומר בגיל כל כך צעיר שהמיניות שלך רק מתחילה להתגבש ולהתבלבל בתור נער.ואנו הגדולים הרי יודעים מראש לקטלג אותם בתור גיל "הטיפש עשרה" אז איך זה יכול להיות שדווקא בעניין הזה אנו פתאום נאורים ומבינים יותר ממה שצריך את אותו נער/ה המבולבלים(והרבה יותר).אני אישית ועוד עשרות אנשים שאני מכיר, ששינו את עצמם ואת דעתם כמעט בכל נושא במהלך השנים מהיותם נערים ועד אשר הפכו בוגרים ולא קבלו עליהם כזה " "כתם" כמו שהקהילה מדביקה על נערים אלו.
*ובהקשר לכתבה שהייתה בעיתון 7 ימים על הנער יונתן שנפגע במהלך הטבח במועדון "הברנוער" הפרצוף האמיתי של הקהילה יצא החוצה.הנער בעצמו טוען שהזהות המינית שלו עדיין לא סגורה(למרות כל החיזוקים שהוא בטוח קיבל מכל גוף של הקהילה ושל החברה האישית שלו כולל משפחה).זה רק מראה שבתור נער כלום לא סגור אצלו בהתגבשות הכללית להפוך לגבר כמו בכל נושא אחר הוא רק נער מבולבל.
זה נראה כאילו אלה שיש להם כבר את "הכתם" של להיות חבר בקהילה רוצים לראות עוד אנשים נופלים על מנת שיהיה להם קל יותר להתמודד עם עצמם ואם הבחירה שהם עשו(כמו הנשים של גואל רצון שגייסו נשים לקבוצה על מנת שהם יוכלו להראות נורמלי בעיני החברה שהקיאה אותם החוצה)עד שהעירו אותם ועזרו להם לצאת מהשיטה המניפולטיבית של גיוס אנשים במצב חולשה ע"י חום ואהבה.(כמו משפחות פשע שמחפשות נערים מבתים הרוסים או נערים מהרחוב שיעשו להם את העבודה השחורה).
זה לא שיש לי בעיה עם הקהילה להם יש בעיה איתי אני לא מקבל אותם ולא רוצה אותם בחברתי(כי אני לא מפחד להזכיר להם שהם חברה סגורה וכך עדיף שיהיה לתמיד).
*בגדול מי שרוצה להיות בקהילה זה בעיה שלו אבל שלא ינסה לגלות נערים/ות מבולבלים ע"י פתיחת מועדוני נוער כדי להראות שזה בסדר בשביל עצמו(תלמדו להתמודד עם הבעיה שלכם).
*ואני ממליץ לכם לקנות ארון גדול מאוד שתכניסו בו את כל המבולבלים שלכם נערים-זקנים אבל לארון הזה תהיה ידית רק מבפנים כדי שלכל מבולבל תהיה האפשרות לצאת אך ורק מרצונו החופשי (בלי שפותחים לא תדלת ומסדרים לו את העולם הזה איך שנוח להם).
*על עצמי אני לא מבולבל, אני לא דתי, אני לא עתיק במחשבותי(יש שיטענו),ואני לא חושב שצריך לראות אתכם בכל חור על מסך הטלויזיה(אתם ריאלטי חולף).קילקלתם את הנוער די כבר תנו להם לגדול, ואני נגר במקצועי. טל' להזמנת ארון (אחריות לכל החיים).יש רק בעיה אחת רק מי שנכנס לארון יכול לפתוח את הדלת.
חפשו אותי בשוונג אני מחכה לתגובות שלכם