שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



כמה מחשבות שעלו לי בראש לאחרונה


כמה מחשבות שעלו לי בראש לאחרונה
פורסם לפני 3587 ימים     מאת chiuaua     סה"כ תגובות: 8     תגובה אחרונה לפני: 3583 ימים

הם מוסיקליות בעיקר, ואפילו טכניות במובן מסויים, אבל חשבתי שאולי תשמחו לקרוא. זה פורסם גם באתר הרשמי שלי וגם במייספייס, ולכן זה באנגלית. אני מצטער, אבל זה נורא מתיש לכתוב ולתרגם. מקוה שתסכימו לקרוא בכל זאת. זה מתקרב לעוד נקודה שאני רוצה לכתוב עליה בקרוב- שבשביל לנגן מוסיקה ולהיות
inspired, צריך לחיות חיים מלאי השראה, אבל עוד לא באמת הגעתי לתובנות מעמיקות בנושא, אז זה עוד ממתין. אז בינתיים כמה מחשבות שתקפו אותי בימים האחרונים. מקוה שתהנו, וכמו תמיד, אתם מוזמנים להשאיר תגובות ומענות והארות והערות


Hi!

So I’ve been thinking about this for quite a while now, but it really hit me a couple of days ago. It’s actually funny to say it like that, since I have no exact idea what I’m talking about, it’s all pretty abstract, but it seems like it really hit me.

I can back to nyc from a show at the Blues Alley in DC which was really fun and had some really nice music. And after being home for about 45 minutes I left to sit in in this show/jam at a place in park slope. So we were playing there, and it was great, but when I came back home, i felt not so good about it, and it really made me think a lot.
I talked about this with some of my friends, and it’s really been amazing to hear what they said, and we were talking about a lot of things, but two of them stuck with me and I felt like sharing.

So first thing- we were talking about the Zen like quality of just playing, and not thinking about it. For many years whenever I used to play, immediately I would be bombarded with information about what to do and what textures to use, and then of course a terrible judgment (usually negative) about anything I play. It came to a point where absurdly enough, I would not enjoy the thing to which I have dedicated my life. I’ve been fighting this for a while, and actually got a lot better, but lately I’ve just been failing very hard. And I was thinking- when one makes love, he doesn’t think "well, this is nice. I think in about 5 more second I’m going to put my hand here, and do this with my leg… ok, execute!". It’s more just about doing, and being committed to your actions. So it only makes sense that one should play Jazz like that (because the two are very similar). We were talking about how the younger cats in the session, were in n out, sometimes enjoying the music very much but then not being so into it. While the older guys who were there were constantly happy and constantly in the moment and in the music. And i think that part of it is because they were not thinking about playing, but they were just playing. Something that might do a lot with age and experience, as another friend suggested.
This also brings me to another point we talked about after that gig/jam thing- having no shame when you play.
It was more related to actually having no doubts, but shame is also related to that. Meaning, just accept who you are and what you do, and do it. Again, in bed, its really funny if you start doubting yourself, or if you’re too ashamed to do something (not saying there aren’t thing you can’t do if you don’t like them, but being ashamed of them is a bit foolish I think). So my friends and i listen to this song from Keny Dorham's Whistle Stop, and on one of the songs, the hits are kinda funny. But Philly Joe Jones, the drummer at that session, plays with such a great vibe and with so much personality and command, that it sounds amazing. It sounds truthful. But the point is, that it sounds like these guys had no shame in themselves. they were living their life, playing their music, doing their thing. And it was more about the vibe and attitude (and many more subtleties) than actually hitting every singe hit exactly where it is. So I'm not old, and come from a very different generation, and haven't talked to any old-school musician about this, And I'm sure they cared about the arrangements and such, but to me it feels like the right attitude and swing where much more important to them. And that has a lot to do with having no shame, no doubts, just playing being personal and truthful.
in quite a funny coincidence, i just found out someone uploaded this to youtube a few weeks ago...

So, I don’t really have a point here…. Just some thoughts about this. I think that we should just accept ourselves, know our shortcomings and make them better, humbly accept where we are musically, and do our best to play as personal and truthful as we can. And by we, I mean first of all myself.

-have fun
Jonathan




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
אומנות הטריו (7)
מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק)
10/4/2009
אומנות הטריו (6)
מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו.
16/3/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס
1/1/2009



*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0781)