שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



תודה!


תודה!
פורסם לפני 2459 ימים     מאת ארנון גלבוע     סה"כ תגובות: 2     תגובה אחרונה לפני: 2459 ימים

הפסטיבל הפעם הסתיים באקורד שיהדהד, לפחות אצלי, לאורך זמן. לא זכורים לי ערבי פסטיבלים מהארץ ומהעולם (שיקגו, ויז'ן, רוטרדם, ברלין...), שרצף כזה של שתי הופעות מילא אותי וגרם לי לעונג כמו בשישי האחרון. ייתכן שזה נבע מכך שהן הציגו פנים כל כך שונות, ועם זאת כל כך משלימות של כל מה שיפה מבחינתי בג'אז. ייתכן שגם לסיפור מותו ותקומתו של הפסטיבל הייתה נגיעה.

נכון, גרי בארץ כבר לא מנסה להגדיר מחדש את גבולות הג'אז כמו בהקלטות מלפני 40 שנה, ובוחר לחזור אל המקורות (בניגוד לראיונות בהם טוען בתוקף שהוא לא מנגן ג'אז), אבל החום האנושי, הנגינה העילאית והאמת האומנותית שנשמעים בכל צליל שהוא מוציא מבטאים קשת של רגשות, כמו שרק אמן גדול באמת יכול לעורר. גרג באנדי המבריק על התופים והבאסיסט ג'יימס קינג עשו עבודה נהדרת. נקודת החולשה היחסית היחידה, היתה מבחינתי הפסנתרן ברני מק'אל, שבחליפתו הלבנה ונעלי העור התואמות לא רק נראה כאילו הגיע מאחד המלונות המפוארים בלאס וגאס, אלא גם ניגן בהתאם כטכנאי מיומן מדי שיכול לנגן כל דבר שתבקש ממנו. רוב הזמן לא קניתי את מה שהוא ניסה למכור לי. הייתי משדרג אותו בשמחה לקני בארון למשל, או נשאר עם טריו נטול פסנתר, אבל מוטי שאול אמר לי שטריו סקסופון זה רק לצעירים. עם זאת, האוסטרלי לא הצליח לחבל יותר מדי בסט הנהדר הזה.

ואז, אחרי עוד בירה טובה, ונקניקיות בשעועית (?!) עם חברים, ראונד מידנייט, הגיע הדואט המרתק הזה, לו חיכיתי כל השנה האחרונה מאז שפספסתי אותו בפסטיבל ויז'ן האחרון, עת סעדנו ארוחת שבת עם משפחת הרב של שכונת גרינפויינט בברוקלין. הברק שרוי קמפבל מצליח לשגר לעולם דרך חצוצרותיו ושלל צעצועיו, והניצוץ השובבי והמוטרף שלו יחד עם הדחיסות והמיקוד התהומי של ערן אלישע הביאו למקומות שלא נפלו מדואטים מיתולוגים כצ'רי-בלקוול או דיקסון-אוקסלי. התקשורת בין שתי הנפשות הללו היתה מרתקת לאורך סט שנבנה כמו סרט הרפתקאות טוב (לא בהכרח מצויר ולא בהכרח עם קליימקס).

בהופעות משובחות כמו בהופעות משובחות, בנוסף לכיף הגדול חזרתי הביתה עם ערך מוסף אמיתי והרבה שעורי בית.

תודה ניצן, תודה ברק. אתם גדולים. מחכה כבר לפסטיבל הבא.




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
אומנות הטריו (7)
מאת בן אהרוני. חלק שביעי מהסדרה המאיימת להיות ארוכה יותר מ"היפים והאמיצים". והפעם הרכבי טריו ברוח ECMית (אבל לא רק)
10/4/2009
אומנות הטריו (6)
מאת: בן אהרוני. חלפו להם 120 יום מאז הפוסט האחרון של אומנות הטריו (5) והנה עוד כמה טריו פסנתר ששמעתי לאחרונה, ןהם מומלצים, כמו שאר ההמלצות בפינה הזו.
16/3/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - חליל בג`אז: משנות ה-70 ועד היום
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הרביעי והאחרון (בינתיים) בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז מוקדש לחליל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום. תקופה שהתחילה בפיוז'ן ובפרי ג'אז, המשיכה בתחיית המיינסטרים והיום מתפתחת(?) לכל הכיוונים. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-60
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השלישי בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחליל בשנות ה-60 של המאה ה-20. עשור זה הוא לטעמי השיא ביצירתיות החליל בג'אז. הוא מאופיין בשיאי טכניקה ובשתי השפעות מוסיקליות מרכזיות: המוסיקה הקלאסית-מודרנית והבוסה נובה מברזיל. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - שנות ה-40 וה-50
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק השני בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, השנים בהם החליל הפך להיות כלי לגיטימי בעולם הג'אז. כתב: ברק ויס
1/1/2009
חליל בג`אז: סקירה הסטורית - ראשית הג`אז
תפקידו של החליל בג'אז מעולם לא היה מרכזי. דווקא בשל כך חשוב לטעמי לספר את סיפורו של החליל בג'אז. הפרק הראשון בסקירה ההסטורית על החליל בג'אז יוקדש לחלילני הג'אז הראשונים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. כתב: ברק ויס
1/1/2009



*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0254)