אני לוקחת את הסידרה הזאת למקום אחר לגמרי. ברור לי שהרב לא יסכימו איתי.
ובכל זאת זו דעתי.

אני לוקחת את הסידרה מנקודת מבטו של ריקי. מנקודת מבטו של הורה לילד.
ריקי בחר לגדל את בתו ועל כך מגיעה לו תפיחה על השכם. הוא הצדיק היחיד בכל הסיפור האומלל הזה. הוא בחר לגדל אותה למרות הקושי, למרות חולשותיו, למרות שנאלץ לחיות במנוסה ובשקר. הוא הקריב חייו למענה.
נכון, הוא לא גבר רגיל. יש לו מגרעות. הוא בעל נטיות להתמכרות (אלכוהול,קטה, סיגריות, אולי מעט אלים )זו גם הסיבה לתגובה האמוציונלית כלפיי קולומבה והשימוש שלה באליסיה (לטענתו).
ולמרות הכל את הנטייה הזאת הוא ניתב למקום הטוב ביותר. לגידול בתו. את אליסיה הוא מגדל עם כל הלב ואף יותר.את חייו הוא בנה סביב הצרכים שלה וסביב הרצון שלו להעניק לה את החיים הטובים והמוגנים ביותר.
ברור לי שהוא לא מושלם ושיש לו נקודות חולשה כי אחרת לא יכול היה לחיות עם קטה. זה מתחבר יופי ובהגיון לזוגיות הזאת (בניגוד מוחלט אגב, לגרקו וקטלינה). ועדיין אני בעדו לגמרי. לג מ ר י. (דמותו נהדרת בעיניי וחורחה זבלאטה שחקן נפלא).

לצערי אין לי מילים בעד קולומבה. למרות היותה קורבן של הנסיבות. היא בעיקר קורבן של עצמה ואשיותה. לו תמכה בריקי בזמן שנזקק לתמיכה באמת, חייה (כנראה) היו שונים. אבל היא בחרה להיות יפת נפש ובכך איבדה את אהדתי לדמותה. אני מוצאת עצמי מחבבת את דמותה בפרקים הללו ןמבינה אותה, אבל אני עדיין חושבת שהיא אשמה במצבה. כל הנסיונות לקשור בין שני הסיפורים (קטה וקולובה וההריון) הוא פתטי מבחינתי. זה ניסיון לברוח מאחריות.

גם קטלינה לא מקבלת ממני אהדה בסיפור הזה. על טעויות משלמים והיא צריכה לשלם בגדול. כל ניסיון שלה להאשים את ריקרדו הוא עלוב. אגב אני כלל לא מקבלת את השינוי שהיא עוברת הוא לא אמין בעיניי (לו היתה עוברת טיפול פסיכולוגי , אז כן).

התגובה של אליסיה כל כך אנושית, אמינה והגיונית בעיניי. ילדה מדהימה. הכעס שלה על אביה כה מובן וברור. היא שופטת אותו בעיניי ילד. וילדים בדרך כלל כפויי טובה עם הוריהם בצעירותם ורק כאשר הם הופכים הורים בעצמם, הם מבינים עד כמה.


לו הסידרה הזו היתה מתחילה בניסיון הנואש של ריקרדו להגיע אל בתו,ברצון שלו לגדלה, בקשיים שבגידול תינוק , במאבקים היומיומיים שלהם. כנראה שדמותו היתה מתקבלת ומצטיירת אחרת.


הייתי שמחה לו קיצרו קצת את סיפורי המשנה המיותרים. הסיפור של גבו נפלא בעיניי. הסיפור של פס , תומאס והאישה הנוספת אידיוטי בעיניי, ממש ביגמיה . על אולגה מיה וחנרו ולולה בכלל אין לי משהו איטלגנטי לכתוב.
אני אוהבת את טריני, מאד. דמותו של גרקו מצליחה להרשים אותי . נקודת מינוס. עם כל התוארים שיש עליו איך במקום להאמין למיליון תשובות שקיבל בקשר להימצאותה של קטה בבית כן או לא (באותו ערב שברחה לחוף הים עם ריקי)הוא לא בודק האם האופנוע שלה בחניית הבית, כל כך פשוט (אני מיד יודעת עם חזרתי הביתה מי בבית בזכות זה ), סורי, הוא פשוט התגלה כאידיוט בסצינה הזו (והוא לא אשם זו סתם פשלה תסריטאית).
אני מאד אוהבת את הסיפור של אורסולה ואנטוניו.


קראתי תקצירים (סקרנית שכמוני) ואני יודעת את הצפוי. אכזרי וכואב מבחינת הדמות של ריקרדו. לא מגיע לו.



טלי.

זהו...הטלנובלה המצויינת הזאת הגיעה לסיומה!!!|ביי-עצוב|
הפרק האחרון ממש טס לי! כנראה שלא שמתי לב שהזמן חלף מרוב המתח שהיה בפרק

קונסואלו המשיכה לשטות במשפחתה ושיחקה אותה המומה וכואבת ממותו של ברונו ומהוידוי שלו לפני המוות.
במקביל, המשטרה השיגה הוכחות לכך שברונו לא התאבד אלא נרצח וזאת אחרי שנמצא בדמו כמות גבוהה של סמי הרגעה.|OO| צו המעצר נגד קונסואלו הוצא אבל היא הספיקה לברוח מהבית של אוליביה והגיעה לביתו של ריימונדו בשביל לשוחח עם פלורנסיה.
כשהיא הבינה שהמשטרה בעקבותיה היא לקחה בכוח את פלורנסיה מהבית ולמרות שפרנסיסקה ניסתה לעצור בעדה היא לא הצליחה ואפילו כמעט נדרסה כשניסתה לעצור את קונסואלו אחוזת הטירוף|כועס2| מלקחת את פלורנסיה איתה.
פרנסיסקה עקבה במכוניתה אחרי קונסואלו שלקחה את המכונית של ריימונדו ופרן דיווחה לקמילו להיכן היא נוסעת. ריימונדו גם הוא הצטרף למרדף אחרי קונסואלו וריבס סיפר לו שקונסואלו היא זו שרצחה את ברונו והיא גם זו שרצחה את אליסה.|ביי-בוכה|
בסופו של דבר הצליחו לאתר את המקום שבו הסתתרה קונסואלו עם פלורנסיה וזאת אחרי שפלורנסיה הצליחה להתקשר לריימונדו בסתר.
קונסואלו שהחזיקה בידה אקדח שהיה ברכב של ריימונדו (אותו אקדח שריימונדו תיכנן באמצעותו לרצוח את ברונו אבל אז גילה שהוא מת ולכן, השאיר את האקדח במכוניתו) החזיקה למעשה את פלורנסיה בתה כבת ערובה.

(וככה זה היה נראה מאחורי הקלעים)


ריבס שהגיע למקום ניסה לשכנע אותה לאפשר לפלורנסיה לצאת מהמקום אך ללא הצלחה.|חושב2|
קונסואלו ביקשה לראות את ריימונדו וזה נכנס לפגוש אותה. הוא היה נסער ודרש ממנה להודות בכל הפשעים שלה...כשהיא כיוונה את האקדח לעברו הוא אמר לה שתירה בו וכי הוא יודע שהיא לא תעשה את זה.



בינתיים פלורנסיה הצליחה לברוח החוצה לעבר זרועותיה של פרנסיסקה.|אצבעלמעלה|
ריימונדו וקונסואלו נאבקו על השליטה באקדח ונשמעה יריה. קונסואלו ברחה מהשוטרים ואז התברר שלמרות היריה ריימונדו לא נפגע בכלל.
קמילו המשיך במרדף אחר קונסואלו יחד עם שאר השוטרים, היא ירתה לכיוונם והמשיכה להימלט עד שריבס ירה לה בירך ולמרות הפציעה היא המשיכה בקושי לרוץ.



בסופו של דבר בעקבות פציעתה מהיריה של ריבס, קונסואלו נפלה על האדמה וכל השוטרים הקיפו אותה.|עצור|



קונסואלו הועברה לכלא ונישפטה בחומרה על כל מעשיה...היא קיבלה את העונש המירבי שלא יאפשר לה לצאת מהכלא אף פעם.|לאלא|

לאחר המאסר שלה ראינו איך שקמילו ופרן נפגשו בקברה של אליסה...שניהם הגיעו להביא לה פרחים ומחוץ לבית הקברות הם דיברו על הרגשות שלהם...קמילו אמר לפרן שהוא אהב אותה ושהוא יוכל לאהוב אותה שוב והיא בתגובה אמרה לו שאולי בחיים הבאים...|חושב2|
פרן עשתה את הבחירה שלה...היא החליטה שלמרות הרגשות שלה היא תישאר לצד משפחתה.
מה שקמילו אמר על זה שהוא אהב את פרן ויכול להצליח לאהוב אותה שוב נראה לי מאוד מוזר|כוכבים|...באיזו קלות הוא מתאהב ומפסיק לאהוב???|SS| ואז שוב הוא "יכול" לאהוב???|ouch| כנראה שזה כמו שפמלה אמרה לו לפני כן - שהוא לא יודע לאהוב...
השניים ניפרדו וכל אחד הלך לכיוון אחר. ובכל הסתיים הסיפור של פרן וקמילו.|שבור|

בבית משפחת דומינגס, ראינו את ריימונדו ופרן מחוייכים יחד עם שתי הבנות שלהם ואיתם בשולחן היו גם גספר ופלורנסיה, ילדיהם של ברונו וקונסואלו. המשפחה שעברה חוויות מאוד קשות ממשיכה להמשיך הלאה...|שמש|

אוליביה נרגעה קצת עם הכעס שלה כלפי איגנסיו...היא חזרה להתיחס אליו בצורה טובה יותר ואפילו הזמינה אותו להישאר לארוחת צהריים. הוא מצידו אמר לה שהוא לא יכול אך שהוא ישמח לאכול איתם ביום אחר.
כשהוא הלך לראות את חוויאר (שאגב, ניסה להתאבד ואיגנסיו הציל את חייו) הוא גילה שחוויאר נסע לשדה התעופה וכי הוא עוזב לארגנטינה.
איגנסיו נסע לשדה התעופה והשניים נפרדו בתקווה לשוב ולהיפגש בעתיד.|גאווה|

פמלה החליטה לעבור ליחידה משטרתית אחרת...היא הבינה שריחוק מקמילו יעשה לה רק טוב וסיפרה לו שהיא עוזבת לוולדיביה. הוא היה נראה די מוטרד מהחלטתה, אבל נראה היה שלא ניתן לשנות את דעתה. לא שהוא ממש ניסה לעשות משהו...לא היה לו זמן|שעון| כי אחרי שניות ספורות הגיע למשרד הבוס שלו (חמו לשעבר) שסיפר לו שהוא "זכה" במקרה חדש שבו חטפו בחורה יפה בת 30 (אולי הרומן העתידי של קמילו?|מצחקק|) וקמילו כמובן יצא במהרה יחד עם חבריו ליחידה על מנת להתחיל ולחקור את התיק הבא...מראים לנו את השוטרים כשקמילו בראשם יוצאים בריצה מהיחידה ונוסעים בניידות בכביש. ואז אנחנו רואים את ה-FIN|מחייך|




זאת הייתה טלנובלה מאוד מותחת ומעניינת!|פצצה| נהניתי לצפות בה ולעקוב אחרי העלילה המעולה. גם הכרתי שחקנים מצויינים!|נשיקה| עד לפני "Donde Esta Elisa?" התעניינתי בשחקנים צ'יליאנים של ערוץ 13 בלבד, אבל עכשיו גיליתי שגם בערוץ המתחרה יש נבחרת איכותית של שחקנים.|כפיים|



מחכה לסדרה הצ'יליאנית הבאה! ועד שתגיע לויוה אני אמשיך לראות את "40 Y Tantos" ביוטוב.|VV|

קשה לי להגיד מה היה יותר טוב- הסצינה החזקה של קמילה ורומינה בסוף פרק 163 או הסצינה
הגדולה בה קרלוטה מגלה לפלומה אודות הרציחות שלה.

אבל אתם יודעים מה. הסצינה הכי אהובה עליי השבוע היא זו של קרלוטה מפנטזת שהיא רוצחת את
פלומה המעצבנת. הנה- ממש ככה:


חבל שלא יצא לה לעשות כן כי קרלוטה נפלה מבעד למדרגות- בדומה למה שעשתה עם מקרנה שנדחפה
מהחלון. קרלוטה לפני כן הספיקה להתוודות על כל הרציחות וכל מה שעשתה באוזני פלומה ואף
לגרור את שיערה ולהתעלל בה.

אבל רגע, נחזור אחורה דקה. אאוחניו (ססר אבורה המדהים) מגלה לקרלוטה שהוא מאוהב בה (מי
לא היה מאוהב בה. תעשו לי טובה. חתיכה מוי קטלנית.....) ונותן לה אולטימטום (כי כרגיל,
קרלוטה משכנעת את אאוחניו בכישרון המדהים שלה לסחרר את כולם על האצבע הרזה והחתיכה שלה)
להיכנס לכלא אבל בתמורה לכך שהיא תדבר עם פלומה. פלומה בתחילה לא רוצה לעשות זאת אבל
אאוחניו משכנע אותה לעשות כן באמצעות גבריאל.

קרלוטה מתכננת את המוות הקרוב של פלומה, מזמינה אותה לשוחח בבית שלה, מעלה אותה לחדר
שלה, ושם מגלה לה ראשית על המוות של איניאקי ואח"כ מגלה לה גם שהייתה אחראית למותה של
ארקדיה, מותו של אלונסו, ו"מותו" של ד"ר ברמודס. לבסוף קרלוטה מגלה לפלומה שמקרנה אמה
נרצחה ע"י קרלוטה! פלומה אחוזת האימה נמלטת ממנה אך קרלוטה מצליחה ללכוד אותה על
המדרגות. אאוחניו הכומר קריסטובל רופי וגבריאל מתפרצים פנימה (איך הם הגיעו לשם זה ממש
לא חשוב) ובדיוק ברגע המדהים הזה קרלוטה נופלת מבעד למדרגות וגורלה עדיין לא ידוע. רגע
מדהים ביותר, הייתי אומר.

נמשיך לרגע מדהים אחר- דיאנה המעצבנת עזבה!!!!!!!! הללויה!!!!!! סוף כל סוף זה קרה!!!!!
בשם האל. חשבתי שזה לא יקרה.

רגע מדהים אחר: רומינה נוטשת את הבן שלה בבית יתומים וקמילה צועקת עליה בסצינה חזקה
ומדהימה שנותרתי חסר מילים. אם היה לי מושג איך לחפש את הסצינה הזו אולי הייתי מביא
אותה. משחק ענק של לאורה פלורס ואלטאיר חארבו.

זהו, שישה פרקים לסוף. קרלוטה משתגעת, אנחנו משתגעים יחד איתה, והדברים מתחילים להסתדר
במקום.

אה, והרמן נעצר על הונאות וסחיטה. על זה יש לי רק דבר אחד להגיד- למי אכפת.

חודש אוגוסט, ימים חמים אשר משפיעים על שיקול הדעת . לא
עולה לי ניסוח יותר מובן לסיבה שהוא, חודש אוגוסט , ללא ספק
ה-חודש הפורה בעולם הטלנובלות.

על מנת להיכנס להריון צריך לנסות, לעיתים זה מצליח ולעיתים
זה בא מאוחר יותר. לרוב ה"אב החדש" מסתובב כטווס ומעורבותו
בתהליך ההריון הופכת אותו ליצירתי לא פחות מבת זוגתו.
במקרים שלנו, הם ניסו ואפילו נחלו הצלחה אך לרוע מזלם הם
עדיין לא יודעים על כך ואילו זה ששפר עליו מזלו וכן יודע על
כך, הוא זה שהוליכו אותו שולל.

וכך, השבוע האחרון וממש במקריות, הפך להיות השבוע הפורה
בעולם הטלנובלות.

"מלאך שטן" - מנואלה מגלה שהיא בהריון. לרוע
מזלה הילד אינו של מרטין בעלה. בעצם אם לקרוא לילד בשמו,
הילד הוא הנכד של בעלה.
אנחל כבר לא חלק מחייה בשלב הזה, עבורה הוא מפלצת אשר ניצלה
את תמימותה כדי לגנוב . לנו ידוע שאנחל אוהב אותה מאד ויעשה
עבורה הכל ואילו המפלצת נמצאת ממש ליד, ישן עימה באותה
המיטה. אנחל אינו מודע לעובדה כי יהפוך להיות אב מה עוד
שמנואלה שוקלת ברצינות לעשות הפלה, איך היא תוכל להביט
בעיניו של תינוקה אשר יזכיר לה את אביו הנורא ואת מעשיו
הזוועתיים?

"הדרך להודו"- הצילו! מאיה בהריון ועוד
מדליט, טמא. כאשר מאיה מבינה כי חרב עליה עולמה וימים
ספורים לפני חתונתה היא כבר בהריון היא מתחזה לדווה, חברתה
וניגשת לרופאה זרה.
חס וחלילה, הרה באבא, אסור שיידעו מה עשתה מאיה עם בהואן
לפני שזה החליט לעזוב בלעדיה.היא אמורה להיות הכלה
הטהורה,זאת שתביא בן זכר למשפחתו של אופאש, זו שתהווה איום
על סוריאה. גם במקרה הזה האב אינו מודע כי הוא עומד להיות
אב.

"הדרך להודו 2"- מזל טוב, דודה בהריון.
במקרה של דודה ההריון הוא מתקדם יותר, כבר שלושה חודשים.
דודינה , אשר ננטשה ע"י ראז'י בגלל היותה פראנגי נותרה עם
המזכרת אשר כל "ננטשת" חוששת ממנה, מזכרת לכל החיים. היא
החזירה את המענק המוקדם בשווי ה 500,000 $ ואפילו מכרה את
ענק היהלומים למליסה אך נותרה לה מזכרת מוחשית,חיה ופועמת
או יותר נכון לומר בועטת. שוב האב אינו מודע למה שהותיר
אחריו.

"הדרך להודו 3"- סוריאה מתחילה לחשוש למעמדה
ומביימת הריון . בעלה בנסיעת עסקים, המפתח של המזווה אצל
חמתה והאוויר חומק מראותיה. ביום שבו החליטה לביים הריון,
המצב משתנה וכעת ישנם קירקורים ודאגות סביבה, אפילו את
המפתח למזווה היא מקבלת אך כאשר הבינה שאי אפשר להמשיך כך
היא החכימה לעשות ואפילו ביימה הפלה . האב /הבעל חזר
וניתבשר על ההריון אך כאמור קצת אבקת איפור אדומה , ואין
הריון .

"אחים בדם"- חואנה בהריון. חואנה ב"כאילו"
בהריון.
זה מקרה הקלאסי לעשותו כדי למנוע מהבן זוג לברוח, או לפחות
כך חושבת חואנה. היא נשואה ללאו (הוא ממניעיו והיא מהמניעים
שלה) אך מרגישה מאויימת מאלמה. עכשו כדי להשאר בתמונה
היא מביימת הריון ובמקביל "עובדת" על כך עם אומאר . ככה,
שיהיה על בטוח.
זהו המקרה הבודד בו האב המאושר יודע על ההריון רק שבפועל לא
קיים הריון.

ישנם עוד זוגות בהריון בסדרות שאתם צופים בהן?

איסדורה מ"שיכורה מאהבה" כבר ילדה את ריקרדו , מינרווה
איבדה את תינוקה ומחפשת לרכוש אחד .
גבריאלה מ"האמת הסמויה" נמצאת בפרקים הנוכחים בשיא פריחתה,
אולי צפוי הריון?
ב"דון חואן" ישנה תינוקת מככבת אשר לוסיאנה רוצה לאמץ.
ב"מלאך שטן" יש גם את בנם של פרלה וגרגוריו , ג'וניור.

קצת באסה שלא כתבתי איזה סיכום ישר אחרי שצפיתי בפרק האחרון כשהוא עוד היה מאוד טרי בראשי...מה שאני בעיקר זוכרת מהפרק האחרון הוא את הבכי שלי כשדא גיל מת...|ביי-עצוב|
תיארתי לעצמי שהסדרה לא תסתיים בהפי האנד אבל בכל זאת זה היה מאוד עצוב לראות אותו מת בזרועותיה של סול-הווא...כמות הדמעות הייתה כמעט זהה לכמות הדמעות שהזלתי ב"מלכת השלג".|שבור|



אין ספק שכוכב הסדרה הוא ג'אנג היוק|ירח| שגילם דמות מרתקת כדא- גיל. התאכזבתי שבסדרה בקושי הייתה רומנטיקה ועד שנוצר איזה זוג אז לא ממש הצלחתי להתחבר אליהם ולהיות "בעדם".|מבויש|



דא גיל עבר שינוי עצום במהלך חייו...הוא התחיל כינגבאן עדין וחלש אופי (וגם מבחינה פיזית). בקושי רב הוא הצליח להגן על און-ניון כשהייתה בסכנת חיים. וכשאביו כלא אותה במחסן שלהם הוא גם לא ידע איך לפעול ואם אחיה לא היה עושה דבר היא הייתה מוצאת את מותה.
רק אחרי הטרגדיה שעבר - רצח משפחתו ופציעתו ע"י אחיה של און-ניון הוא התחיל להשתנות בצורה רדיקלית|פצצה|...השינוי היה שינוי בצורת חשיבתו וגם מבחינה פיזית הוא למד להגן על עצמו, מה ששימש אותו בהמשך ככלי עבודתו לצייד עבדים.

למרות שדא-גיל הצטייר כטיפוס קשוח שהתאכזר לעבדים, גילינו גם צדדים אנושיים בו ואת טוב ליבו כשהוא הציל עבדים ודאג להם למקום מסתור.|כפיים|

גם היחס לחבריו היה מעורר הערצה!|נשיקה2| הוא אהב אותם כמו שאוהבים בני משפחה. ויחסו החם אליהם נמשך עד לרגע האחרון שלו כשרכש עבורם חלקת אדמה למגורים. הם תמיד חשבו שהוא שהוא השאיר בצד כסף לעצמו ולמעשה, הוא דאג לחסוך את הכסף בצורה נבונה למענם.
לעיתים כעסתי על שהיה קריר לגמרי לסול-הווא שכל כך אהבה אותו...


אבל מצד שני, אפשר לראות את זה בצורה אחרת...לדא-גיל לא היה רגשות לסול-הווא ולכן, הוא לא רצה להשלות אותה. לצערו (ולצערה של סול-הווא) הוא לא הצליח לשכוח את און-ניון.|לא|




ואם אותה הזכרנו...במשך 10 שנים היא ביכתה את מותו של האדון שלה דא-גיל...התפללה מידי שנה עבור נישמתו וכאבה את "מותו". לשמחתה, טא-הא ניצב בדרכה ואיפשר לה להמשיך הלאה בחייה. לטא-הא גם היה עבר עצוב אחרי שאיבד את אישתו ובנו הפעוט...אני חושבת שטא-הא ואון-ניון מצאו נחמה זה בזרועות זו. הם ראו זה בזו את נקודת האור לעבר העתיד שתאפשר להם לשכוח מהעבר הכואב.|ביי-בוכה|

בפרק האחרון כשדא-גיל נלחם ברגעיו האחרונים|חרבות| וביקש מאון-ניון לעזוב עם טא-הא אז און-ניון ביקשה בליבה סליחה מדא-גיל על כך שהיא שוב נוטשת אותו...היא הזכירה הכרת תודה וגרמה לי לחשוב שהכוונה היא שלמעשה, מעולם היא לא באמת אהבה אותו אלא רק הייתה אסירת תודה לו על יחסו הטוב כלפיה.|פליאה|
הסצינה הזאת הציקה לי עוד יותר, כי כך דא-גיל מצטייר עוד יותר מסכן ופתטי...בעוד שהוא חי את חייו עם התקווה לשוב ולראות את אהובתו היחידה, היא למעשה לא הרגישה מעולם כמוהו.

כפי שדנה ציינה, סיומי הפרקים הסתיימו בצורה כזאת שנועדה להותיר תחושת מתח בצופים בצפייה לפרק הבא...אך לעיתים הסיומים האלה היו יותר מידי מוגזמים כדוגמת התמונה הבאה:



לגבי דמויות העבדים, היה עצוב לראות איך היאנגבן המרושע ניצל אותם לצרכיו בעוד שהם היו בטוחים כי הם פועלים למען עצמם ולמען עתיד טוב יותר...הסיום של אופבוק היה טראגי אך בכל זאת אהבתי את מעשיו ברגעים האחרונים שלו...הוא היה נחוש עד לשניה האחרונה בחייו.|אצבעלמעלה|
צ'ובוק ידעה שיש סיכוי שלא תראה אותו שוב אם תיתן לו ללכת. אך היא הבינה שזה הדבר הנכון לעשות...שניהם ירגישו רע עם עצמם אם יברחו יחד בעוד שכל שאר העבדים נרצחו באכזריות ע"י ה"עבד" המתחזה



לגבי צ'ול-וונג...יש סדרות שבהם אני מסמפטת את הרע בסדרה יותר מאשר את הדמויות הראשיות. אך כאן המקרה היה שונה לחלוטין...צ'ול-וונג היה רע בצורה שפשוט לא ניתן לחבב אותו. לא ראינו אצלו צדדים אנושיים, חמלה או חרטה. הוא רק פעל באכזריות בלי קווים אדומים. לשאפתנות שלו לא הייתה גבול. גם בסוף כשהוא בכה בזרועותיה של אישתו לא ריחמתי עליו אפילו לא לרגע.|חולה|



לסיכום - הסדרה אולי לא אחת הסדרות ההיסטוריות הכי יפה שראיתי אבל דמותו של דא-גיל היא אחת הדמויות שהכי אהבתי.|נשיקה2| ולכן, זאת כבר סיבה טובה לכך שאני לא מתחרטת שצפיתי בה.|מאוהב|