שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
אשמח לעזרה, לסיוע או לכל עצה, הארה רלוונטית


אשמח לעזרה, לסיוע או לכל עצה, הארה רלוונטית
פורסם לפני 1027 ימים     מאת lalapo     סה"כ תגובות: 9     תגובה אחרונה לפני: 1021 ימים

כתבתי פה בעבר כמה הודעות.

חוויתי 'קצת' קשר עם אישה. אחת.

חשבתי שהייתה שם אהבה גדולה, אבל בדיעבד, התברר לי שבאיזשהו מקום שתינו מצאנו מקום של נחמה האחת בשנייה.
ההרגל, והמקום הבודד שלנו בעולם הזה, הוביל אותנו האחת לשנייה, ולכן גם נשארנו בו כל כך הרבה זמן.

למען האמת, אנחנו עד היום בקשר חברי (כן, חברי לחלוטין, כבר שנה בלי מגע, גם כשאנחנו לבד ויש את כל האפשרויות לגעת).

במקביל לקשר שלי איתה (ואגב, בידיעה גמורה שלה) תמיד חיפשתי גבר. המשכתי לצאת לדייטים ולחפש את שאהבה נפשי.

כך או כך, כשהופסק הקשר ביני לבינה (בהתחלה גם לא דיברנו), הגעתי לאחד הצ'אטים, ומצאתי מישהי אחרת. חריפה, שנונה, מטלטלת בהווייתה, וכל כך מושכת על אף הווירטואליות המעצבנת.

לא אפרט כאן, אבל בגדול, הקשר בינינו לא היה בריא.
היא מתוסבכת עד מעל הראש, עד כדי כך שזה הגיע למצב שהיא איימה עליי מילולית, ומשהו בי נסגר כלפיה.
כן, עדיין יש בי כמיהה גדולה אליה, לקשר פיזי איתה וכיו"ב, אבל הפסקנו לשוחח מזה כמה שבועות. כי די. זה לא הולך לשום מקום.

אין לי אפשרות לחיים עם אישה.
וחלק מהפסקת הקשרים שפירטתי לעיל, הכול כדי להתחיל קשר עם גבר, ולבנות בית, ולהקים משפחה.

אני מלאת מחשבות וחששות כה גדולים.
עד כדי כך שמרגיש, לעתים, שאין בי את הכוחות הללו.

מישהי כאן הזכירה בפוסט קודם את רביטל ויטלזון והפרויקט שלה.
והיא פרסמה שם פוסט על אישה סטרייטית שלאחר מספר שנות נישואים, בעלה סיפר לה שהוא הומו. והיום, כשהיא דוסית עדיין, ובעלה חוזר בשאלה והומו, ההתמודדות שלה בלתי אפשרית ובלתי הגיונית.

קראתי את הכאב העצום של אותה אישה.
ולא. אני לא רוצה לרמות אף אחד.
אני באמת ובתמים רוצה חיים עם גבר. רוצה בית דתי ומשפחה מאושרת.

הרבה כאן כתבו על הבחירה שלהן - הבחירה הלא מאושרת או הקשה מאוד שלהן.
והדבר שאני הכי לא רוצה לעשות זה להתחתן מחוסר אהבה. אני לא חושבת שזה מגיע לאף אחת מאיתנו.

זה שובר אוותי - המצב הזה.
שלי, שלכן, של כולנו.

כי לא.
ניסיתי לנהל קשרים עם נשים. ופשוט לא. אני בהחלט לא רוצה במערבולת הרגשות הזו. כאב ראש גדול.
מעבר למשיכה ענקית, לא הרגשתי שיש שם משהו אמיתי.

ומנגד, גברים,
יצאתי עם לא מעט, ולא הרגשתי חיבור כמו שהיה לי עם שתי הנשים שהזכרתי קודם.

עכשיו אני בקשר עם בחור.
פשוט נסיך.
בחור כל כך טוב.
שבאמת, אם היה לי שכל, הדבר הראשון שאני צריכה לעשות זה להציע לו בעצמי נישואים.
אבל אני מפחדת.
בעיקר עליו. אבל גם על עצמי.
אין בי רצון לרמות אותו, ולהכניס אותו לחיים שלא מגיעים לו.
מגיע לו מישהי נורמלית, אחת שתאהב אותו בלב שלם. ושתעריך את טוב הלב שבו (על אף שאני מעריכה מאוד).

ובתכלס בננות,
אין לי רצון לרמות את עצמי במשך כל החיים.
אני רוצה להיות מאושרת.
אני חושבת שמגיע לי להיות מאושרת.
לא עשיתי שום דבר רע.
מגיע לי.
לא?





אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0781)