שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
לא חדשה לכן אין צורך בקבלת פנים.


לא חדשה לכן אין צורך בקבלת פנים.
פורסם לפני 3719 ימים     מאת הן אפשר     סה"כ תגובות: 29     תגובה אחרונה לפני: 3713 ימים

רוצה לשתף ולא להיות במצב של הכרה, אנונימיות עדיפה פה. וזה לא בגלל שאני מתביישת, זה לא הענין כאן, הנוחות משחקת פה תפקיד מכריע.
אז אני פה כמו כולן כי אין לי מקום אחר להיות בו. גם כי אני הנני דתיה ולסבית אומנם לא מוצהרת אבל מי שקרוב אלי באמת יודע זאת.
לא מצויה בזוגיות וגם לא הייתי. אולי בעבר חשבתי שהיה משהו רציני אך לא כך היתה המציאות בשטח.

עברתי פגיעה מינית, אין לדעתי הגדרה שאפשר להכניס בה אותי כמו "התעללות מינית" / "ניצול מיני"/ "אונס"/ "גילוי עריות".. לא אוהבת הגדרות כי הם בעצם לא אומרות דבר.

אספר בקצרה,בכדי שלא יהיו יותר מדי שאלות שיסטו מן המקום שעליו אני רוצה לדון איתכן.

הפגיעה היתה לפני למעלה מ 17 שנים. והיא בוצעה ע"י אח שלי.

אז לא ממש הבנתי מזה אומר ובטח לא הגדרה. רק שזה אסור. וכשאמא גילתה היא לא ידעה להתמודד עם המציאות שהכתה את פניה. ועשתה את הנכון בעיניה, ביררה איתי אם עד איזה שלב זה הגיע, וכמה זמן. והכל מבלי באמת לתת לי תמיכה (כאילו אמרה לי שאני אשמה איפשהו) ולסכימו של שיחה (שאיני זוכרת היטב) אמרה לי לשתוק ולא לדבר על זה לעולם. אחרת יקחו אותו רחוק מהבית ושבטח ש"איני רוצה שיקחו אותו מחוץ לבית.".
ולו.. לא להעיז להתקרב אלי ולבקש סליחה. דרך אמא.
כמובן שבתור ילדה לא ידעתי לעשות דבר מלבד לציית להורים ולזכור שמה שהם אומרים או עושים הוא הכי טוב עבורי.
והאח אומנם קצת התרחק בעקבות השיחה שאימי ניהלה עם כל אחד בנפרד.. (ממש קג"ב מניטורי)
אבל התחיל לגעת בי שוב.. בתחילה ברחתי פיזית למקום אחר.. אח"כ כשזה חזר על עצמו הצלחתי לומר "לא!" לא יודעת מאין הגיע לי הכוחות הללו. ואיך היה לי את האומץ. אבל מאז שהוא שמע שאני אומרת ל-א! אז זה פסק.. פיזית זה פסק.. נפשית הייתי שבורה לגמרי.

שנים ניסיתי למצוא את עצמי בין אנשים וחברויות ונפשי לא מצאה מנוחה.
מעולם לא היה לי חבר. לא שבנים עינינו אותי אי פעם.. אבל בעקבות הפגיעה זה רק הרחיק פי 10 יותר. ונהפכתי עם השנים לאדם טרוד, עצבני, ורגיש מדי (כל דבר הסעיר אותי) ובודד מאוד.
באיזה שהוא שלב בחיים החלטתי שאני חייבת לקבל עזרה שמה אתפוצץ או אזיק לעצמי כי לקחת את כל הקושי הזה ואת הבדידות הזאת לבד, זה לא נורמלי ובלתי אפשרי.
אז שתפתי בעקיפין ובשקרים לבנים מישהי שסמכתי עליה שהיא תפנה אותי לגורם פסיכולוגי שיעזור לי.
וכך היה. הלכתי לפסיכולוגית נהדרת ובמימון עצמי. ומבלי שאף אחד ידע.. בניתי את עצמי מחדש. מה גם גיליתי אז אצלה שאני שבר כלי וחייבת לזכור שאיני אשמה במה שהיה. אני הייתי קורבן. ושאני בסדר גמור.
עם הזמן הפסקתי ללכת אליה לא בגלל שמצינו את הפגישות. פשוט הייתי במקום של בניה ולא היה לי כוח לחפור בעבר שוב ושוב.
מה שלא היה חכם כיון שהעבר רודף אותי. פשוטו כמשמעו. לא מצליחה להשים גבולות הגיוניים מזה אהבה?! ואיך לעזאזל אחרים יקבלו אותי (במיוחד אנשים שמגלים על נטייתי המינית) אם אני לא מצליחה לקבל את עצמי. שלא לדבר על לאהוב.
כאילו מכשול נוסף שנוצר. (גם ככה לא פשוט ליצור זוגיות גאה במזגר הדתי ולנשום.)

אז אני מעלה לדיון כאן את הענין הזה.
איך בתור אחת שהאמון שלה נשבר בעבר. יכולה לעבוד על עצמי ולהכיר בחורה שמתאימה לי ולקיים זוגיות טובה ופורחת.
אני יודעת שזה לא פשוט, קל וחומר בקהילה שלנו.
תודה על הזמן שהקדשתם לי.
ואשמח לקרוא תשובות.

הניק שלי הוא בעקבות השיר "הן אפשר שיהיה זה פשוט כבר מחר.." כי תמיד נראה שמחר יהיה יותר טוב מעכשיו..




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר עבודה בעגלות Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0625)