שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
המצעד בירושלים - סיפור אישי ומוסר השכל


המצעד בירושלים - סיפור אישי ומוסר השכל
פורסם לפני 3677 ימים     מאת תה ירוק     סה"כ תגובות: 75     תגובה אחרונה לפני: 3667 ימים

רציתי לפתוח שרשור על המצעד בירושלים. רציתי לדבר על החשיבות של המצעד, של המצעדים בכלל, וכל מיני דברים כאלה. במקום זה, החלטתי לפתוח בסיפור אישי.

כבר חמש שנים וחצי שאני מתנדבת בשירות ההרצאות של הבית הפתוח. לא אלאה אתכן בהסברים לגבי השירות (זה בפעם אחרת - ופרטים על התנדבות אצלי :)), רק אומר בקצרה שמדובר בשירות הדומה מאד לחוש"ן, שבו מקיימים מפגשים בבתי ספר, משטרה, צבא ומוסדות חינוכיים או טיפוליים אחרים ועורכים היכרות לאנשים עם החוויה של לחיות כהומו/לסבית, בעולם שלנו שאיך לומר - לא מי יודע מה אוהד את התופעה...
במשך כל השנים הללו, אני לא חושבת שהיתה לי ולו הרצאה אחת שענין המצעד בירושלים לא עלה בה. בשנה-שנתיים הראשונות הדברים היו כלליים ביותר, אך מאז המאבקים הסוערים בשנים 2005-2007, עלה הנושא ביתר שאת: 'למה דווקא בירושלים?' היא אחת השאלות החוזרות ונשנות במפגשים אלו. הרבה טענות נשמעות נגד המצעד. אומרים שאנחנו מנסים דווקא לעצבן את החרדים, שהמצעד הוא פרובוקטיבי ובוטה, ועוד כהנה וכהנה דברים המבוססים על חוסר ידיעה של כל הטוענים (למשל - כל מי שאי פעם היה במצעד בירושלים, יודע שפרובוקטיבי ובוטה הן הגדרות הרחוקות מאד מהמציאות בשטח).
לכל הטענות האלה יש לי תמיד תשובות. אני מתחילה בד"כ עם העמדה האישית שלי, ומסבירה למה אני באופן אישי אוהבת יותר את המצעד הסולידי בירושלים, על פני אחיו הגדול והמוחצן בת"א. אני מסבירה את הרקע למצעד, קצת הסטוריה ומאיפה בא השם הזה, "גאוווה", שמשום מה כל כך מקומם את כולם.. אני מעדכנת את השומעים על כך שאין לנו זכויות שוות בכל (לרוב הם לא מודעים לכך), ומספרת על הפעם הראשונה שלי במצעד, על העוצמה שהביחד הזה נותן, אחרי שכמעט כל השנה אנחנו לרוב די לבד בהתמודדות היום-יומית שלנו עם הסביבה, הומואים ולסביות פרטיים שחיים את חייהם, מי יותר בקלות ומי הרבה פחות.
אבל למרות כל זאת, אני תמיד מאוכזבת. תמיד מרגישה שלא הצלחתי להבהיר את עצמי מספיק. אני מקווה שבסוף המפגש איתנו משהו בכל זאת נשאר, אבל כל פעם מחדש זה מתסכל שאחרי כל התשובות המנומקות, יכולים האנשים מולי לומר שוב, ממש כאילו לא אמרתי דבר - 'אבל בכל זאת - למה דווקא לעצבן את החרדים?'
לפני חצי שנה העברתי הרצאה בתיכון הראל בירושלים. שמעתי שם מבן זוגי להרצאה את אחד ההסברים המדויקים והיפים ביותר ששמעתי אי פעם לסיבת קיום המצעד. כל כך הצטערתי שלא הקלטתי את דבריו או לפחות רשמתי אותם מיד אח"כ. אני אנסה בכל זאת, במספר שורות, להעביר את הרעיון:

רוב ההפגנות שאנחנו מכירים, שאנחנו הולכים אליהם בחיינו, מופנות כלפי רשויות המדינה. אנחנו מפגינים כדי להילחם על זכויותנו שמופרות, כדי להיאבק על מה שצודק בעינינו. בהפגנה שלנו, על אף שגם מאיתנו נשללות זכויות מסויימות, מאבק על זכויות במישור המדיני אינו העיקר. המצעד שלנו, אינו מופנה בעיקרו כלפי המדינה, אלא דווקא כלפי החברה. זהו מאבק על הזכויות שלנו ברחוב. אם היינו נלחמים רק על הזכות לאמץ, להינשא, לרשת את אהובינו - היינו כנראה הולכים להפגין מול הכנסת. אבל מצעד הגאווה הוא הפגנה על זכויות אחרות. זו הפגנה על הזכות לחיות במרחב הציבורי כמו כולם. ואת הזכות ללכת יד ביד ברחוב ללא תחושת אי נעימות קשה (במקרה הטוב) לא יקנה לנו אף חוק בכנסת. מצעד הגאווה אומר פעם אחת בשנה 'הנה, אנחנו קיימים, אנחנו חלק מהחברה הישראלית וגם לנו יש מקום וחלק במרחב הציבורי שלה.'

רציתי לכתוב עוד פסקה שלמה על השינוי שחל בחברה הישראלית בכלל, ועל השינוי המתחיל לבצבץ לו גם בחברה הדתית, אבל א. כתבתי כבר המון וב. כבר נורא מאוחר ויש לי מחר לימודים. אז אני רק אסכם ואומר שבע"ה ביום חמישי הקרוב אני אצעד במצעד בירושלים, זו השנה השישית ברציפות. אני מאמינה בלב שלם שרק אנחנו יכולות לשנות את ההווה ואת העתיד שלנו. מקווה לצעוד בתוך גוש גדול לבן-סגול של ארגון בת-קול :)

מתפקדת ראשונה למצעד בירושלים - מיכל י. תה ירוק!

מי עוד מגיעה?




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1094)