שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
הפעם בלי אייקונים..


הפעם בלי אייקונים..
פורסם לפני 3748 ימים     מאת שיר ללא     סה"כ תגובות: 8     תגובה אחרונה לפני: 3746 ימים

יושבת ובוהה.. ממש כך. יכולות לעבור דקות ארוכות מאוד עד שאעכל את זה שאני צריכה לרדת מהאוטובוס/ להתייחס ללקוח/ לקום לעבודה ועוד כהנה מטלות יומיומיות.
לא יכולה להסביר למה ועל מה התנהגות זו באה.. יכולה לנסות לפרש אבל לא בטוחה שיהיה פירוש אחד מדויק לענין זה.

שבוע שעבר היתה אזכרה של חודש.. לא יאמן שחודש עבר (טס..) מאז המוות הפתאומי של ארוסתו של אחי.. ומהניתוח של אמא.. ובכלל מאז שהכל רעד והתמוטט לנגד ענינו..

כעת יודעת שהזמן אכן עושה את שלו, נותן לחיים מקום בקושי ובכאב שנוצר כדי לאפשר את המשך קיומנו בעולם.. לא יכולה להגיד שזה עבר.. והכל בסדר עכשיו.. זה יהיה שקר מוחלט. אבל יכולה להגיד שעברנו מדרגה, שלב, סיבוב מסוכן... הגענו (ואני מדברת עלי ועל משפחתי.. כי אצל אחי אני מאמינה שהמעבר הוא הרבה יותר מורכב ואיטי..) למצב של הכלה, של הבנה שהחיים ממשיכים וצריך לאסוף את השברים (ואת כל הביגוד והמוצרים שנקנו עבור החתונה והחיים החדשים שנגדעו בטרם עת..) ולהתקדם עוד קצת.. עוד רגע.. עוד יום.. כדי לא להשתגע לגמרי..

כשהלכנו לבית החיים (הקברות) נתגלה בפני בפעם הראשונה קברה של יהל.. בדקות הראשונות חשתי מעין סטירת לחי מצלצלת לגבי המציאות שנמצאת לנגד עיני ואין לאן לברוח.. יהל איננה ולא תשוב עוד.. לאחר מספר דקות שבהן הדמעות זלגו מעצמן המראה של הקבר התחיל להתבהר לי.. ראיתי למולי קבר שבו רשום "יהלי" ואת תאריך לידתה ופיטרתה.. כמה משפטים שרשמו עליה.. ואת המשפט שכ"כ הדהד בראשי שהמשפחה שלה ואחי קבעו יחד שזה יהיה המשפט שירשם על קברה.. "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" היא היתה בעלת אופי מיוחד שידע לקחת את החיים לכיון הנכון, תמיד היתה בשליטה וכאילו מעשיה הדהדו אחריה תמיד.. תעוזה שלקחה על עצמה בהרבה מקומות בחייה, שאנשים מעטים יכולו להגיע לשם.. והיופי שהיא השאירה אחריה.. הוא ההדר שפשוט היה חלק ממנה.. ואכן בתקופתה האחרונה לחייה היתה כולה אושר, שמחה וצחוק.. עד יומה האחרון.. האבן היתה שבורה וזה כמובן סימן את העניין שחייה נגדעו במפתיע.. ושברו את לבבות כולנו.. בין השברים פיזרו אבני חמרה (אדומות וחומות) ואבנים נוספות כדי לחזק את הזכרון כמה היא היתה מחוברת לאדמה.. וכמה אהבה היתה בה שהכל זרם החוצה בעת מותה.

הרב שרון שלום אמר דברי חוכמה רבים.. שנראה שהוא היחיד שכולם הקשיבו לדבריו.. (לגבי שאר הרבנים ואנשים שדיברו שרמת הקשב והריכוז של הסובבים היתה נמוכה..) הוא ציין שהחכמה הגדולה ביותר בחיים היא לדעת לעצור בזמן.. לדעת להרפות כשצריך ולתת מקום לאחר להכנס לתוך חיינו, כמו בזוגיות.. ששני אנשים באים עם דעות שונות ואופי אחר יחד עם רצון ליצור משפחה, בתנאי שידעו להרפות כשצריך ולעמוד על דעותיהם כשניתן.. וכן, כמובן שהוא דיבר על הקושי והכאב שיש לו מקום בחיים אבל צריך באיזה שלב גם לדעת להחזיק את עצמנו לקום ולהמשיך הלאה.. לא לשכוח את העבר ואת הדברים הקשים ומצד שני להיות עם הפנים קדימה.. לא להשאר עם הפנים אל האדמה ובעצם ללכת במקום.. הוא הוסיף ואמר שכל אחד יכול לתת עשרות תירוצים הכי אמיתיים ונכונים לגבי המקום שבו הוא נמצא ולמה הוא שם, החכמה והדבר הנכון הוא לדעת את המקום ולנסות משם להיות יותר טובים (עם עצמנו ועם שאר היקום). ולא לתת לרגשי הנחיתות והמרמור להישאר בנו יותר מן הרצוי.

אני חושבת שכל מה שקורה לנו בחיים הם שיעורים שעלינו ללמוד, ולאו דווקא עונשים או תוצאות של דברים שעשינו בעבר.. החיים הם שיעור שעלינו ללמוד ואיש לא יוכל ללמוד אותם או לעבור אותם במקומי או במקום כל אדם אחר שנמצא בסיטואציה אחרת.. אפשר לסייע.. אפשר להיות שם בשבילו אבל לעבור במקומו את הדרך ואת השיעור לא יתן דבר..
לא יודעת אם עברנו שיעור "באמונה.." או שיעור ב"אחדות המשפחה.." או "כמה אנשים אכפת להם מאיתנו באמת.." רק יודעת שזה חיזק בנו את הידיעה שהכל דינמי בחיים.. הכל יכול להשתנות מהקצה אל הקצה.. כמו שישנה בדיחה שעברה אצלנו באותם ימים שלפני ואחרי הטרגדיה בימים בהם אמא היתה מאושפזת בבי"ח (כמעט חודש היתה שם.. למרות שמישהו אמר "תוך 48 שעות משתחררים הביתה"- כנראה שהתכוונו לרופא המנתח...) הבדיחה אומרת ש"אם רוצים לספר בדיחה לבורא עולם ספרו לו על התוכניות שלכם.." וזה ממש כך. שום דבר לא ברור מאליו.. שום דבר לא באמת נשאר לנצח.. רק אנחנו צריכים לדעת לעשות חסדים וטוב בעולם בכדי שהעולם ישתנה ויהיה יותר טוב.. כי זה באמת מה שנשאר.. הזכרונות... וכן, לדעת לקחת הכל (או לפחות חלק) בפרופורציות ולזכור שמה שצריך לקרות יתרחש.. ואחנו פה בכדי לקיים תפקידים שונים לגמרי ממה שתיארנו לעצמנו אי פעם.. כל אחד נמצא פה בשביל מטרה אחרת.. רמת החשיבות היא שווה בין כולם.

היום אני חוגגת את יומולדתי (הלועזי) ה27.. וזוכרת תמיד שהרב קרליבך אמר ש"יומולדתך הוא היום שבו הקב"ה החליט שאי אפשר בלעדייך". ואני לוקחת את זה למקום שכמו שציינתי לפני.. מקום של הבנה שיש עוד דברים לעשות.. יש עוד דרכים לצעוד בהם.. ובעיקר שיש עוד חיים שלמים להפעיל ותמיד תמיד לזכור את העבר ולראות לאן הגעתי עד כה.. ולפרגן לעצמי על הדרך.. ולדעת תמיד ששום דבר לא מובן מאליו.

קצת עייפה בכדי לאחל לכל אחת ואחד איחולים אישיים.. אני נוהגת לברך את החברים שלי ביומולדתי.. אמרו לי לא פעם שיש סגולה לכך.. אז משתדלת לעמוד בהנהגה זו שלקחתי על עצמי מזה שנים רבות..

רוצה באמת לאחל המון אושר ושמחה, הבנה וקבלה של כל אחד בעולם סביב אוהביו, מכריו ואלו שקצת התרחקו מסיבה זו או אחרת.
המון הצלחה בהמשך הדרך האינסופית שכל אחד/ת עובר/ת.. -מי כמוני יודעת שאחרי כל נפש יש סיפור חיים מרתק ומפליא..
שכל מה שתבואו איתו במגע.. יפרח וישגשג למגע של ברכה ושפע..
תודה רבה לכולם..
שבת שלום והרבה אור ואמונה
אני.330- הייתי חייבת :)




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0781)