מתחילה בהמלצה חמה:

תולעת מילים.

http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=wordworm

בתגובה ל: שרשור על ספרים ועל קריאתם? מאת: קימונו
את "אישה בורחת מבשורה" של גרוסמן. מתמוגגת ונחנקת ושוב
מתמוגגת.

קיבלתי הוראות ברורות לחכות עם קריאת הספר הזה עד שאני חוזרת
לארץ סופית, פן אתחרט...

ואתן?

בתגובה ל: קוראת כרגע מאת: קימונו
לפחות תעני על השאלון של תולעת מילים :-)

וגם אני מצטרפת להמלצה, אחלה בלוג.

בדיוק התחלתי את "המאהבות" של אלפרידה ילינק (זוכת פרס נובל לספרות, מיינד יו). עד כה הוא משובח, אבל אני בעמוד 25 אז זה עוד לא סופי.

בשבת סיימתי את "השקרן מאומבריה" של ביארנה רויטר. עליו אני אמביוולנטית, מצד אחד היה מצוין ואפילו מצאתי את עצמי צוחקת בקול למקרא הספר פה ושם, אבל מצד שני הסוף היה מהסופים הגרועים שנתקלתי בהם כבר הרבה זמן אז נשאר לי טעם קצת מבאס ממנו.

בתגובה ל: אם כבר המלצת מאת: נוסעת סמויה
אבל לא לקרוא את הסוף, זה מה שאת מציעה?

וגם, שמחה לשמוע שיש לך זמן לקרוא :)

בתגובה ל: אז לקרוא את "השקרן מאומבריה" מאת: קימונו
גם ההתחלה לא מוצלחת מאוד, היה לי קשה להיכנס לספר.
אבל האמצע מעולה!

בתגובה ל: אם כבר המלצת מאת: נוסעת סמויה
עכשיו לא מעט פוסטים של התולעת והתובנה המרכזית שהיכתה בי זה שנמצאה אחותה התאומה והזהה של נוסעת.

רק אני חשבתי (עד היום) שאת אקסמפלר יחיד?

אגב, ברוך שובך.

בתגובה ל: ישבתי לקרוא מאת: הויז ק
התובנה מתבקשת, אבל שימי לב שהתאומה אינה זהה.

1. אני ממש לא מחובבי גרוסמן.

2. אני אוהבת שניכר בספרים שלי שקראתי אותם, ולכן אני גם מהדקת את הדפים כשאני מדפדפת, מניחה אותם הפוכים במקום שעצרתי, ושומו שמים - אפילו עושה אוזניים. עם זאת אני מכבדת את רצונם של אחרים, ובספרים שאינם שלי אני מתנהגת כאילו הם מוצגים מוזיאוניים.

בתגובה ל: קוראת כרגע מאת: קימונו
והוא מחכה לתורו כשאסיים את הספר הנוכחי שאני קוראת, שהוא ספר ביוגרפי על הסופר הנרי ג'יימס (באנגלית) מאת דייויד לודג'. חייו של ג'יימס לא היו מסעירים במיוחד בלשון המעטה, אך הוא הקיף את עצמו בהרבה אנשים מעניינים, וישנם כמה אנקדוטות משעשעות על אנשי רוח מתקופתו כגון אוסקאר ווילד, אדית וורטון, ג'ורג' ברנרד שאו ועוד. מכיוון שאני לא ממש מכירה את ספריו של ג'יימס (ראיתי כמה עיבודים לקולנוע) הדבר גורם לי לרצות לקרוא את המקור, אם כי תמיד נמנעתי עד עכשיו כי הוא נחשב סופר שלא קל לקרוא אותו.

בתגובה ל: קוראת כרגע מאת: קימונו
את אנה גאבאלדה, "הייתי רוצה שמישהו יחכה לי באיזשהו מקום"
משום מה תקועה איתו כבר הרבה יותר מדיי זמן
וזה ספר קטנטן, אוסף סיפורים קצרים.
אבל נראה לי שזה לא הוא, זו אני
:)
בקיצור עוד לא הצלחתי להחליט מה אני חושבת עליו
אבל בהחלט מתכוונת לסיים אותו

בתגובה ל: אני קוראת/לא קוראת מאת: violette
הוא מאוד מאוד יפה. אני לא בוכה מספרים לעתים קרובות, וממנה כן בכיתי משום מה...

בתגובה ל: קראת את "להיות יחד, זה הכול" שלה? מאת: alla_alla
תודה :)

בתגובה ל: שרשור על ספרים ועל קריאתם? מאת: קימונו
נתקלתי "בערוגת התות", מעניין ומומלץ

בתגובה ל: סיפור יוצא דופן מאת: 101148
של מאיר שלו. סופר שעד לפני שנתיים לא קראתי ולו ספר אחד שלו מסיבות אישיות. עד שנפגשנו לשיחה מעניינת בערב אחד בברקלי לפני שנתיים. מאז, אני משתדלת להשלים את הפער :-)

בתגובה ל: מתחילה לקרוא את "סוד אחיזת העיניים" מאת: interlude
הוא אחד הסופרים האהובים עלי. (וגם על אמא גאה |סמיילי_משקפיים )

אני בתקופת מבחנים ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי קוראת ספרים ממש תת רמה. עכשיו אני קוראת את :למאטיס יש את השמש בבטן" שכבר הרבה זמן אני רוצה לקרוא אותו. בנתיים נחמד, פחות טוב מ "הנה אני מתחילה".

בתגובה ל: |ממליצה לך להשלים את הפער מהר מאת: נעמונת
ללא תוכן

בתגובה ל: היייייי זה הספר שלי!!! מאת: החננה מפתח תקווה
א-י-ן על הספר "הנה אני מתחילה" שום ספר של יהודית קציר לא ישתווה אליו, וקראתי כמה ספרים שלה. אז בבקשה לא להשוות. טוב?

אני ניסיתי לאחרונה לקרוא כמה ספרים ולא התחברתי לאף אחד מהם.
אמרו לי שמשאלה אחת ימינה הוא ספר ששווה לקרוא אותו, אבל מאד לא אהבתי אותו.
וגם על "חוכמת הבייגלה" דיברו רבות, וגם אותו לא אהבתי.

הספר האחרון שאהבתי היה של חנוך דאום "אלוהים לא מרשה" שמדבר גם על הומואים בישיבות ההסדר.
ספר מעניין, שווה קריאה.

ואם למישהי יש המלצה על ספר וורוד מענייין שעדיין לא קראתי, זה הזמן להמליץ.

בתגובה ל: אני ומחשבים זה כמו ואני ו... מאת: החננה מפתח תקווה
כדאי להכנס לאתר של דנה פלג נדמה לי שהיא השאירה הודעה כאן לפני כמה שבועות... יש באתר שלה רשימה של ספרים ורודים מקוריים ומתורגמים.
הספר פיקניק הוא ספר סיפורים די ורוד מומלץ גם הוא...

בתגובה ל: יש כמה ספרים ורודים לא רעים מאת: סברה בעולם הגדול
שמנסות לקרוא את "נשים קטנות" שהבת קיבלה לבת מצווה, רק כדי להירגע, ומוצאות את ג'ו לסבית בהכחשה? אני אומרת לכם, לא צריך ספרים ורודים. יש לסביות בכל ספר מצוי. למשל, מכירות את ספרי ההמשך של "האסופית"? יש שם אחת ליידי קורנליה. פמיניסטית לוחמת, שהייתה כנראה לסבית רדיקלית אם רק הייתה יודעת שיש אופציה כזו בעולם.
בקיצור, המצב שלי ממש חמור.

וברצינות, מי שעוד לא קראה את "עגבניות ירוקות מטוגנות" - ללכת לקרוא את זה עכשיו ומיד. הסרט מקסים ואהוב, אבל הספר בהחלט הרבה יותר ורוד.

בתגובה ל: ומה עושים עם כאלה מאת: alla_alla
מצבך טוב.

הצהרות האהבה הנלהבות של אן לדיאנה הספיקו לי :-)

ומה דעתך על ג'ורג' בחמישיה של אניד בלייטון?
(למרות שאני העדפתי חד משמעתית את לוסיאן ואת הרביעיה בכלל. הבוציות של ג'ורג' מעולם לא עשתה לי את זה).

בתגובה ל: אם את זקוקה לספרי ההמשך של האסופית מאת: אנה ק
זוכרת את כל השם. סרט מדהים משנות ה-60 סרט אנגלי רגיש ביותר, בשחור לבן... מספר את סיפורן של שתי נשים אחת מבוגרת ואחת צעירה... מומלץ.

בתגובה ל: אם את זקוקה לספרי ההמשך של האסופית מאת: אנה ק
ואני אומרת את זה בצער, כן... אני כל-כך אוהבת אותה (אפילו אם מתעלמים מהחיבה הכללית שלי לג'ינג'יות).

אצל אניד בלייטון יש כמה וכמה בחורות ובנות "נעריות" בכל הסדרות לכל הגילאים. כאן אני חושדת בסופרת עצמה.

בתגובה ל: לא, אן היא סטרייטית מאת: alla_alla
האם היא סטרייטית או לסבית?

העיקר שהיא אוהבת אישה אהבת נפש :-)

בתגובה ל: מה זה משנה מאת: אנה ק
ללא תוכן

בתגובה ל: מה זה משנה מאת: אנה ק
הייתי נכנסת עכשיו לויכוח על הרצף הלסבי והמיניות הנזילה,

אז מזל שאין מצב שאעשה את זה, כי מה שנזיל כרגע זה המוח שלי...

בקיצור, ויתרתי לכן עד הפעם הבאה :))

בתגובה ל: שרשור על ספרים ועל קריאתם? מאת: קימונו
של נטלי אנג'ייר

או כמו שכתוב על הכריכה
"כל מי שחי בתוך גוף של אשה או לידו צריך לקרוא ספר זה"
ונראה לי שמי ששני חלקי המשפט רלוונטים לה - על אחת כמה וכמה ;-)

הספר הזה לא נח אצלנו על המדף אלא מדי פעם עושה סיבוב אצל עוד אשה, שבדרך כלל מחזירה אותו תוך כדי שהיא מספרת איך היא המליצה עליו לנשים שסביבה.

לא באמת קוראת עכשיו אף ספר. אבל הספר הבא כבר קורץ לי ואני מקווה שאגיע אליו בשבת.

בתגובה ל: שרשור על ספרים ועל קריאתם? מאת: קימונו
<div dir='rtl'><font size='6'><b>העץ הנדיב</b></font><br /><br /><strong>סיכום מאת:</strong><a href="http://he.shvoong.com/writers/zoharbar/"; title="zoharbar" target="_blank">zoharbar</a><br />שלום שמי זוהר וברצוני לדבר על הספר המדהים העץ הנדיב,בספר זה מסופר על ילד שיש לו עץ ועל שיתוף הפעולה ביניהם.<br/> אבל ברצוני להעלות אפשרות נוספת לקריאת ספר זה מהסוף להתחלה,ולא כפי שנהוג לעשות בכל ספר,משום שספר זה מלמד בצורתו הצנוע, שטבע האדם הוא להרגיש שייך רק אחרי שהוא מקבל משהו מהחברה,ואלו ספר זה יכול ללמד אותך בקריאה הפוכה,בדיוק את ההפך,שעל מנת שתרגיש שייך אתה קודם צריך לתת ואולי רק אחר כך לקבל,ואילו הנתינה הראשונה שבאה ללא תנאים,היא הנתינה האמיתית שאיתה אדם צריך לקום בבוקר,<br/> ואם גם הוא יקבל משהו מהחברה בסופו של דבר,אז יש לאדם זה רווח כפול גם האנרגיה הפנימית שלו ששידר החוצה,וגם האנרגיה שקיבל חזרה מהחברה סביב.(יש משהו מאוד חזק במישפט לתת כדי לקבל.ולא לקבל כדי לתת)כי נתינה צריכה להיות נקיה ללא תמורה חזרה וללא אינטרס אישי(גלוי או מוסתר)אלה מירצון אמיתי.<br/> ואילו בספר זה מראה לנו הסופר על המערכת יחסים של העץ כנותן ואילו הילד כלוקח,יש פה קצת מצב של ניצול הדדי בין העץ לילד.לכן אני מבקש אם תוכלו לקרוא ספר זה מהסוף להתחלה,ולומר מה דעתכם בנושא.<br/> בברכה זוהר בר <br/><br /><a href="http://he.shvoong.com/books/childrens-literature/1966386-%D7%94%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%91/"; target="_blank">העץ הנדיב</a> פורסם במקור בשוונג-Shvoong: <a href="http://he.shvoong.com/books/childrens-literature/1966386-%D7%94%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%91/"; target="_blank">http://he.shvoong.com/books/childrens-literature/1966386-%D7%94%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%91/</a>; </div>

בתגובה ל: שרשור על ספרים ועל קריאתם? מאת: קימונו
<div dir='rtl'><font size='6'><b>גולני של מי?</b></font><br /><br /><strong>סיכום מאת:</strong><a href="http://he.shvoong.com/writers/zoharbar/"; title="zoharbar" target="_blank">zoharbar</a><br />הספר "גולני של מי?" סיפוק המספר את סיפורם של מספר לומים בגדוד 12 של חטיבת גולני ומעמיד את הסופר (אור ספיבק) מול דמותו של זגורי (בוכריס) אשר שרתו יחד באותה המחלקה אי שם בשנות ה-90.<br/> קראתי את הספר מספר פעמים על מנת להבין גם את השאלה של הסופר וגם כדי למצוא את התשובה.<br/> ובכל פעם שסיימתי לקרא את הספר עלתה במוחי כל פעם שאלה ותשובה אחרת.<br/> הסופר מצטייר במהלך הספר כלוחם טוב אשר עושה את כל המוטל עליו ואין לו בעיות משמעת יוצאות דופן במהלך שירותו הצבאי (ואשר מרגיש דחוי מהחברה הגולנצ'יקית בעקבות זה) אבל מולו הוא שם את דמותו של הלוחם זגורי אשר מצייר כלוחן על ומנהיג מלידה (היה מאגיסט ברוב שירותו הצבאי ולאחר מאבק עם מ"פ הפלוגה הרובאית <שזגורי כמובן ניצח> הפך להיות קשר מג"ד עד סוף שירותו )שבמהלכו צבר בעיות משמעת רבות (יש עמוד בספר אשר מספר בקצרה את בעיותיו של זגורי וקשה להאמין שכל בעיות המשמעת שייכות לאותו חייל).<br/> ברצוני לחדד את שאלתו של הסופר ולהעלות מספר שאלות:<br/> מה הצבא באמת רוצה? את הלוחם הטוב והממושמע שעולה את מה שאומרים לו או את המנהיג עם בעיות המשמעת שעושה כל העלה על רוחו <מרד פה, מרד שם, כלא פה כלא שם> אבל סוחף אחריו את חבריו למחלקה, לפלוגה ולגדוד בכל את יחפוץ וכמובן בצורה המקצועית והפיכת חבריו ללוחמים בחטיבת גולני <גם בזמן שהוא יושב בכלא המנהיגות נשארת>.<br/> האם מנהיגות של חיילים "בעייתיים" יכולה להתרחש אך ורק בחטיבת גולני או בכל חטיבה אחרת בצה"ל (לכל חטיבה יש מסורת משלה)ץ<br/> האם מנהיגות של חיילים "בעייתיים" היא מנהיגות בעלת אוזן יותר קשבת? כי הרי זגורי מצטייר בספר כמן אבא של החיילים ולא המפקדים או הקצינים אשר פיקדו עליהם במהלך שירותם. (נהוג בגולני שהקצינים הם לא חלק מהמניין כי בגולני החייל הפשוט הוא החייל האולטימטיבי)<br/> האם חיילים אלו עם הבעיות משמעת הם החיילים שבעקבותיהם נערים חדשים דורשים ורוצים להגיע דווקא לחטיבת גולני (דרישת המתגייסים הגבוהה בצה"ל לאורך למעלה מ 30 שנה) <br/><br /><a href="http://he.shvoong.com/books/1969952-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99/"; target="_blank">גולני של מי?</a> פורסם במקור בשוונג-Shvoong: <a href="http://he.shvoong.com/books/1969952-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99/"; target="_blank">http://he.shvoong.com/books/1969952-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99/</a>; </div>