משפחות הקשת

משפחות הקשת
פורסם לפני 207 ימים מאת אנה ק סה"כ תגובות: 46 תגובה אחרונה לפני: 186 ימים

איך עוד אין כאן התייחסות לכנס שיהיה השבוע ולגל הכתבות על משפחות להט"ביות וחד הוריות?

אז למי שטרם קראה:

על ילדים להומואים ולסביות במערכת החינוך

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בתגובה ל: אולי הבת שלך צודקת וצריך לכתוב במקום :אם-אב מאת: סברה בעולם הגדול
ערב במסיבת שורשים באחד מבתי הספר הדתיים הפתוחים והמודרניים שקיימים בבירה.
כל ילדה בכיתה ו' הכינה מצגת על המשפחה שלה.
אימא, אבא, 5 אחים (חוץ מסבים דודות וסבתא רבא). לפעמים יש גם כלב. חתול יש רק לנו. יש שתי בנות שיש להן רק אח או אחות אחד/ת - וזה בלט כמו מדורה בחושך. יושבות המסיבה (לא ברור למה ועל מה, אבל הייתה הדרת רגלי האבות, האחים והסבים מהמסיבה) נעו בכיסאות באי-נוחות למראה משפחה עם "רק שני ילדים". או למראה המצגת של ילדה שאבא שלה נפטר.

הבת שלי עוד לא עידכנה על המצב המשפחתי החדש במצגת שהיא הכינה. מזל. זה בדיוק הגיל שבו הניסיון לעמוד בגאווה בכך שאתה "אאוט", עלול להיות בלתי נסבל ומצלק. "עברנו" את "מבחן הנורמה" הפעם. עם הבא בתור, לא יהיה לי מזל שכזה.

אני רוצה לחיות בעולם שלכם, שם אפשר לכתוב הורה א' והורה ב' והמסר המינימלי שעובר הוא שיש כל מיני משפחות וכולן בסדר. אבל בעולם שלי, עד שההגמוניה הדתית (החרד"לית?) תפסיק לשלוט במוחות כולנו, אני צריכה להתמודד עם חריגותי, עם חריגותם של ילדיי, עם חוסר רגישות של מערכת שאמורה להיות רגישה, עם מסיבות שורשים דביליות שאין מהן שום מפלט או מסתור, ועם רגשות האשם על הפינה שאליה הכנסתי חמש נפשות קטנות ואהובות. וכל זה עוד לפני שהבאתי לחיים שלהם איזו בת זוג או משהו בסגנון. בינתיים "סתם" עזבתי את אביהם.

(וזה בית ספר שהוא באמת שיא הפתיחות, יחסית. ברצינות).

When I'm good I'm very good, but when I'm bad I'm better.

בתגובה ל: אני מסכימה עם האבחנה מאת: alla_alla
כי את מצפה למשהו שהוא בניגוד להתנהגות האנושית המוכרת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בסיטואציות דומות, לא רק בדוגמה הציונית דתית הספציפית, אלא בכל מקום שבו ראקציונרים מנסים ומצליחים להסיג לאחור התקדמות ליברלית בשם ערכים שמרניים ויציבותם.

לרוב, למרות היותו שפוי, לא באמת אכפת. המצב הנתון שבו הוא חי הוא נח ומוכר לו ואם הוא לא בעצמו הומו או מסורבת גט, הוא צריך לגייס את כל האמפטיה והאיכפתיות שלו כדי להבין למה זה נוגע לו בכלל. הוא לא ישוש לעשות את זה. הלך רוח אמפטי ושוחר טוב (שאני לא מזלזלת בו ובטח לא מכחישה את קיומו), הרבה יותר נח להפנות למען מטרות שבקונצנזוס.

לרוב, בגלל היותו שפוי (כלומר בעל מבנה נפשי שכיח ונורמלי) יש גם כמיהת מעמקים לאידאולוגיה וסדר חברתי שמרני, שנובעת מנטיה לנוסטלגיה ומימד דומיננטי יותר או פחות של אישיות סמכותנית (שיש לכולם, זה לא פתולוגי). לכן יחסו של הרוב לראקציה נע משוויון נפש ועד לקבלתה בברכה. הקבוצה שאת בונה עליה, כמו כל הקבוצות שמקדמות ערכים ליברלים והומנסטיים היא קבצת אליטה. קבוצות כאלה יכולות להגיע להשגים משמעותיים[1] אם הן צריכות להתמודד רק עם אדישותו של הרוב. אבל לאליטה ליברלית אין סיכוי במאבק על ליבו של הרוב הדומם, מול אליטה ראקציונרית חדורת מוטיבציה ופעילה.

[1] כמו למשל המעמד של הומואים ולסביות בחברה האזרחית בישראל, שהושג בזכות המאמצים של אליטה משפטית ליברלית מצומצמת.

בתגובה ל: טוב, את צודקת וגרמת לי להתייאש סופית... מאת: alla_alla
אסור להתייאש :)

אולי פוליטיאה צודקת עקרונית, אבל השטח שאני מכירה הוא שונה לגמרי והרבה יותר תואם את מה שאת כתבת מלכתחילה. הולך ומתהווה לו זרם שלישי ברור ומובחן שכולל את החינוך המעורב דתי-חילוני, ואת כל מי שמשתייכים לקצה הליברלי של האורתודוכסיה המודרנית. ושם הרבה הרבה יותר קל (ומשפחות של 5 ילדים הן לא הסטנדרט, אולי שני אחים ועוד שלושה חצאי אחים, אם כבר :) )

אלה - אני באמת לא דוגמה טובה, אני מגדלת את הילדים בלב תל אביב, הזכות לשונות, והכבוד לשונות זה אחד הערכים הכי בסיסיים של הקהילה כאן. אני כמעט ולא צריכה להתמודד עם אמירות של הילדות מהכיתה על עצם היותה של הבת שלי שונה, האמהות שלהן מגיבות מיידית ובנחרצות. לכאן מתקבצים כל השונים, מכל הסוגים, והאמהות לא יכולות לסבול את המחשבה שהילד שלהן יהיה זה שלועג הפעם. ואנחנו לא בחינוך דתי.
אולי שווה לברר קצת עם לסביות שמגדלות את ילדיהן בפרברים. אנחנו התמודדנו עם זה רק שנה אחת משנות חייה של הילדה (נ"י) וזה באמת היה קשה לנו, מהרבה בחינות אנחנו לא מותאמות לפרברים. אבל יש הרבה הרבה זוגות שכן עושים את זה ובהצלחה.

הרבה פעמים הקושי העיקרי והראשון הוא הקושי הפנימי. הפחד, תחושת האשמה. יצאת לדרך חדשה כדי לתת לילדים שלך קודם כל אמא שמחה ומתפקדת. הרווח של זה מול המחיר של השונות הוא עצום בעיני. זה לא סולם הערכים של כל אחת, הרבה יעדיפו להקבר חיים מאשר לשאת את מחיר השונות באופן חברתי. את בחרת את זה, ונראה לי שמגיעה לך טפיחה עצומה על השכם כל יום. טפיחה שתחזק אותך ברגעים שהמחירים מציירים מול עיניך בבהירות. זה עולם הערכים שלך ואל תפחדי לחזק בו את ילדייך, כמו שאבותינו ידעו למה הם מתבדלים ומשלמים מחיר. לאמונה יש כוח עצום ומיטיב בחיים שלנו. וגם להרגל, בסופו של יום מתרגלים להרבה דברים שחשבנו שלא ניתן להתרגל אליהם. שלב המעבר או יותר גרוע - צעד אחד לפני הנהר זה הרגע הכי הכי קשה.

ואם כבר מצאת את עצמך תחת שלטון חינוכי חרדלי (גם אם פתוח למודרנה) הייתי מאמצת את מה שאבותינו בני העדה החרדית המציאו מזמן, וזאת שיטת הפיצול. יש דברים שמותר להגיד רק בבית, לחשוב רק בבית ולעשות רק בבית. זה משכלל את היכולת של הילד לקחת את המערכות השלטוניות בערבון די מוגבל בעודו מציית ציות מלא.

לא בטוחה שבירכתי אותך כבר על היציאה לחיים חדשים - והופ את כבר עמוק בתוכם - שיהיה המון הצלחה, שהעצמאות והשמחה שבחיים החדשים יהפכו לך הרגל.

בתגובה ל: משפחות? הקשת? ביליתי השבוע ערב מאת: alla_alla
זה הזמן להתחיל לשנן לעצמך ~המשפחה שלנו אחלה, המשפחה שלנו אחלה, המשפחה שלנו אחלה...~
שונות זה לא דבר נעים, אבל עצם השונות אינה מצלקת. קשה לי להאמין שהילדים שלך יצליחו להסתובב לאורך זמן במקומות שבהם אתם המשפחה הגרושה היחידה. אין לי מושג באיזה חממה הם עכשיו, אבל בעולם הדתי שאני מכירה (לצערי כי רב) נישואים אינם מחזיקים מעמד, ויש לא מעט ילדים להורים גרושים.

הילדים שלך הפסידו משפחה לחלוטין שבלונית, והרוויחו אמא מתפקדת ושמחה. הם הרוויחו שהם לא צריכים לחיות בתוך זוגיות שאינה מתפקדת. הם הרוויחו גם דוגמה של התמודדות עם קושי, ואת המסר החשוב שלא נשארים לסבול. את יודעת את זה, אני יודעת את זה, וגם בית הספר של הילדים יודע את זה. התפיסה של להישאר יחד בשביל הילדים היא הרי פאסה לחלוטין גם במקומותינו.

לילדים שלך יש ב"ה שורשים, ויש להם משפחה, ואין סיבה שאת תתמלאי רגשות אשם ממסיבת שורשים. לא נראה לי סביר להפוך את נושא המשפחה לנושא רגיש שאי אפשר לעסוק בו - זה חסר סיכוי. כך שאין ברירה אלא לחזק את עצמנו ואת הקטנטנים, כך שיוכלו במסיבה שכזו להרים את הראש בגאווה (או לפחות בתור אנחנו לא פחות טובים מכל אחד אחר).

אז יקירתי
לא להיבהל מנבואות הזעם של פוליטאה. עם כל הכבוד לתיאוריה, ב"ה אנחנו חיות במציאות שעובדת לפי כללים אחרים.
~חיבוק גדול~
תנשמי עמוק
תחבקי גם את הילדים שלך
ויהיה בסדר :-)

(וראבק, אאל"ט איפה שאת גרה עכשיו איש לא מניד עפעף על גרושה. ואם להיות קטנוניים - הבי"ס של הילדים שלך הוא אמנם פתוח למדי, אבל הוא בכלל לא מועמד רציני בתחרות שיא הפתיחות של בתי הספר הדתיים בעיר).