אז...איך היה לכן המצעד?
אני משרשרת את כל ההודעות בנושא וכל מה שהתפרסם לאחר המצעד עצמו.
זה הזמן לשפוך את חמתנו, להודות על הטובה ועל הרעה ולפזר חיוכים ואנחות רווחה.

אני נהניתי בקטעים בהם הייתה מוזיקה חסידית על המשאית שלנו, היה בזה משהו די מדהים...
וזהו. לי אין סבלנות לפוליטיקה. אני באה לשמוח ולהצהיר על קיומנו.
אני אנצל גם את הבמה הזו להגיד תודה למארגנים שעמלו נון סטופ ובשנה הבאה מקווה שרק נשתפר עוד יותר.

בתגובה ל: מצעד הגאווה ת"א 2011 מאת: עברתי רק כדי לראות

(וגם למג"ב יש במה להתבייש)


חזרנו לא מזמן ממצעד הגאווה בתל אביב. גאווה גדולה לא הייתה שם.

לא בגללנו, אנחנו הגענו עם חולצות של קהילה דתית גאה ושיר בלב. עם ילדה בת שלוש חמושה בדגל גאווה והמון רצון לשמוח. בדרך הסברנו לה שפעם בשנה יש חג לכבוד המשפחה שלנו,לכבוד משפחות כמו שלנו, והיא הקשיבה בצמא לנאומים, הסתכלה על כולנו בהערצה ושמחה.

לgoogle ולמג"ב היו רעיונות אחרים על איך חוגגים.

לא הייתי חלק מהדיון האם זה לטובתנו לחבור לגוף מסחרי במצעד. אני מודה שלא התערבתי בהכנות ולכן הרגשתי שאין לי זכות להלין על הבחירה. היום אני יכולה להגיד בוודאות שלדעתי זה היה משגה חמור, ויסלחו לי חברי, אין בביקורת שלי שום דבר אישי נגד העושים מלאכתם נאמנה.

אבל אני מקדימה את המאוחר...

הגענו למשאית וחיכינו שנצא לדרך. התרגשנו לראות את השלטים של הקהילה הדתית הגאה על המשאית, אם כי הרגשנו שהמשאית קצת גדולה עלינו... הילדה רק רצתה לעלות על המשאית (הציעו לנו כבר לפני שבועיים וסירבנו, לא רצינו לחשוף אותה לכל כך הרבה צלמים).

ואז התחיל המצעד. השיר הראשון היה מוסיקה חסידית וכולנו הרענו ושרנו. אני והקטנה צועדות סמוך למשאית כשהיא על הידיים שלי. השיר השני כבר לא היה ראוי. מוסיקת מועדונים שמתאימה לגופים מסחריים ולמסיבות, אבל לא לקהילה דתית צועדת.

המארגנת שלנו ביקשה מהם לשנות את המוסיקה, אבל זה לא עזר. בחרנו בהתקוממות שקטה. אם לא מחליפים את המוסיקה אנחנו לא צועדים. כמה דחיפות קלות מצד השוטרים והמוסיקה התחלפה. שוב צעדנו... אחרי שיר אחד המוסיקה שוב "התקלקלה". חיכינו שיר ושניים וכשהבנו שזה לא הולך להשתנות מחינו שוב. הפעם הדחיפות כבר היו יותר חזקות.

בפעם השלישית נטענו רגלינו באדמה וסירבנו לזוז. המארגן דחף אותי ואת הילדה בגסות. סירבנו לזוז. ואז הוא הפעיל את המג"בניקים "אם הם לא צועדים תוציאו אותם מהמצעד". אז הם דחפו אותנו חזק מאוד. הילדה התחילה לצרוח. כשבת הזוג שלי ניסתה לחלץ אותי ואת הילדה הוא לא נתן לנו לצאת ורק המשיך לדחוף. "זאת מסיבה, למה אתה עושה לנו את זה" שמעתי אותה אומרת לו. לקחתי את הילדה איתי וביקשתי מהחברה שלנו לרדת מהמשאית (הם רקדו מאחור, לא מודעים למה שקורה מלפנים).

לבסוף ירדנו כולנו. ניסינו להוריד את השלטים שלנו מהמשאית, אבל לא נתנו לנו להתקרב. התקבצנו בגוש מאחור, שרים ורוקדים. בשלב הזה עשיתי משהו שלא עשיתי מעולם. קניתי צבע אדום וריססתי את השלט שלנו שעל המשאית. לא רציתי שהשלט שלנו יתנוסס בגאון ליד השלט של google. הרגשתי שהסמיכות הזאת מחללת את השלט שלנו. הצלחתי לרסס רק מעט עד שההמון לקח אותי משם. לא עזר שניסיתי להסביר ש google פשוט רימו אותנו. עשו לעצמם יחסי ציבור ואותנו רמסו.

כמה דקות אחר כך המוסיקה השתנתה למוסיקה חסידית. למוסיקה "שלנו". המארגנת ראתה בזה כניעה של google והעלתה אנשים בחזרה למשאית. התאכזבתי. אני מודה. אני חושבת שזאת הייתה טעות. שהיינו צריכים להמשיך ולצעוד במופגן שלא תחת נותני החסות.

לפני שנה חזרנו מהמצעד עם שיר בלב. היום חזרנו דביקות, אדומות פנים, מיוזעות ומיליטנטיות עם לב שבור.

מי ייתן ובשנה הבאה זה יהיה אחרת.



יעל




|והאישה כועסת עלי שהילדה הייתה מעורבת בכל הבלאגן|

בתגובה ל: google לא ראויים לצעוד תחת הדגל שלנו מאת: המכשפה
מכשפה יקרה,
אני שותפה לתסכול שלך.
אחרי עבודה של חודש אינטנסיבי. התרגשות עצומה! גם אני חשה
תסכול לנוכח מה שהיה. אבל גם תחושה של הישג.
אני לא נכנסת לשיקולים של השת"פ עם גוגל.
אני רק רוצה להעמיד דבר אחד על דיוקו ולהסביר למה זהו הישג.
בישיבה שנערכה עם האחראים מגוגל, לפני כחודשיים, הבהרנו להם
כי אחד הדברים שמייחדים אותנו משאר המשאיות היא המוזיקה,
והם הסכימו איתנו.
ולכן גידי ואייל בעזרתה של מיכל יחיאלי, הכינו, הורידו,
העתיקו עשרות שירים חסידיים על מנת שהם יועברו לדיג'אית.
השירים הועברו ואנחנו ביקשנו לשמוע את ה"מש-אפ" (מתברר שזה
חיבור של השירים - את בטח יודעת שאני לא מבינה בזה :)
קיבלנו משהו המורכב משירים חסידים ולועזיים ואפילו שיר
סקסיסטי ומזעזע.
אייל כתב לדיג'אית מייל המסביר כי זו לא הרוח וזה ממש רחוק
מאיתנו.
היא נעלבה!
פנינו לגוגל והם כמובן גיבו אותנו לחלוטין ואמרו שהם דואגים
להסביר לה ולעבוד מולה.
בימים האחרונים הובהר לנו כי הכל בסדר!
הבוקר - אותה גברת מזמרת החליטה שהיא מקדמת את הליין שלה
ולא מקשיבה לבקשות שלנו.
היטבת לתאר את המאבק שלנו כקבוצה צועדת (וזו אחת ההוכחות
לכך שכקהילה דתית גאה אנחנו הרבה יותר חזקים מאינדיבידואלים
או מקבוצה קטנה)
והנה הדיוק:
האחראי של גוגל אמר לדיג'אית "שתרד מהמשאית וכי היא לא
מקבלת תשלום על העבודה וכי הוא לא מוכן להפסיד את הקהל
שלו!"
והוא ציין בפניה שזה לא היה הסיכום.
ההמשך ידוע, אותה גברת חזרה למקורות - והשמיעה שירים
חסידיים ואנחנו חזרנו לרקוד עם המוזיקה שלנו והמשאית.
אני רואה בזה הישג!
התעקשנו על דעתנו ועמדנו על כך עד שקיבלו אותה.
אני לא רואה טעם להמשיך במאבק אחרי שאחד הצדדים הסכים
להתפשר.
למה זה טוב להמשיך במאבק ללא מטרה יותר?
בהמשך היא שוב "גנבה" שירים בלועזית. אבל זה כבר היה בסוף.

לגבי האלימות:
אל דאגה זה יגיע רחוק ולא יעבור בשתיקה!
אשמח לקבל את העדות שלכן בכתב. (למייל שלי)
חג שמח
ובאהבה

בתגובה ל: גאווה תשע"א מאת: אמא גאה
מודה שבסוף היום אין כמו קצת בלגן לשמח אותי. מצטערת מאוד שלא
הייתי אתכן שם. ספרו עוד!

בתגובה ל: הרסתן אותי מצחוק מאת: אור__
ולא יפה לצחוק מהזיעה והדמעות של אחרים.

שבחיי שהיה חם נורא.

אפילו החוקית הודתה שחם ובכל סוף השבוע שאחרי היינו כולנו עם מזגנים.....

(מישהו בחברת החשמל מחכך ידיים בהנאה, זה בטוח).

ולעניין המצעד - כבר שכחתי.
ככה אני - לא נוטרת יותר מדי זמן.





יעל



|לפחות בירושליים תצעדו?|

בתגובה ל: באמת למה לא היית(ם)?!.... מאת: המכשפה
שיותר כעסתן מאשר נהניתן מאנרגיות המרד. טוב שיש חיים מחוץ
לפורום :)

לא צעדתי בתל אביב עקב עומסי סוף שנה באונ' ובירושלים אני מאוד
אשמח לצעוד. מוציאה קריאה גם מהבמה המאוד צנועה הזו לארגן את
צעידת בת קול בירושלים באופן קהילתי, כדי להימנע מסיטואציות
שבהן הקהילה יוצאת נגד המשאית שלה עצמה. אם אין צועדות אין
מצעד.

זו קריאה אחרונה לפני שאני מתחילה לנדנד לכל המעורבות באופן
מאוד אישי :)

בתגובה ל: מצעד הגאווה ת"א 2011 מאת: עברתי רק כדי לראות

קודם כל אני רוצה להבהיר שאני אוהבת את כל הבנות (שאני מכירה) ולא רוצה לפגוע באף אחת אז אל תקחו שום מילה כפגיעה אישית .


סליחה אבל יצא לי לעקוב קצת מקרוב אחרי מהלך העניינים לאחרונה ואני לא מבינה .
באמת חברה. הרי כולנו פה בשביל מטרה אחת - לפעול, לבנות, לגרום לשינוי. אז מה יקרה אם תפרגנו , תעודדו גם כשלא הכל הולך כפי איך שרצינו או גם כשאחת פעלה אחרת ממה שחשבנו . מה זה המשחקים המיותרים על האגו הפגוע\מנופח ?
כשהיינו קטנים רבנו על המשאית - צעצוע בחול, ועכשיו רבנו על המשאית של גוגל..... אז מה ההבדל???
זאת אמרה כן זה אמר לא
ובלגן שלם הולך. במי אנחנו פוגעות? בעצמנו.
ואז אני שואלת את עצמי.
האם אני רוצה להיות חלק מהדבר הזה? אני רוצה שינוי! אני רוצה להיות שייכת, אבל לא ככה. קשה לי עם חוסר תקשורת וחוסר פירגון.
סתם נקודה למחשבה לאלה שבוחשות בסיר הפוליטי קהילתי.

בתגובה ל: רשמים מהמצעד (למרות שלא צעדתי. ואולי בגלל זה...) מאת: נסיכת זהב
ולא יצא לי לעקוב מקרוב אחרי כלום.

אבל אם מישהו היה מעז לדחוף את הילד שלי, הייתי מגיבה ועוד איך מגיבה. על עצמי הייתי עוד יכולה להיות איכשהו סלחנית, אבל כשזה מגיע לילד זה עוד יותר צורם.
(זה רק לגבי גוגל, ולא לגבי מה שאני לא יודעת)




אם כבר פרגון, אולי בנות שהיו במצעד וגם במצעד הרדיקלי יספרו קצת יותר?...(קצת בכלל)

בתגובה ל: רשמים מהמצעד (למרות שלא צעדתי. ואולי בגלל זה...) מאת: נסיכת זהב
ביני ובין אמא גאה שוררת אהבה גדולה. שוררת בינינו לעיתים רבות גם אי הסכמה מהותית לגמרי בנושאים מקצועיים, ארגוניים וקהילתיים. זה לא מפריע לי להזמין אותה לשולחן השבת או לעזור לה כשהיא מבקשת....

זה לא אישי.

אני מפרגנת רבות לעשייה, אבל חושבת שמותר גם לבקר.

לא עמדתי מרחוק, לקחתי חלק פעיל. הילדה שלי נפגעה בשל הנכונות שלי להתנגד בתוקף.

יש הבדל גדול בין משאית בארגז החול לבין משאית שאמורה לייצג אותנו ומציגה בקול רם משהו שמנוגד מאוד למסר שלנו ולמהות שאנחנו מנסים להעביר.

חוסר תקשורת זה דבר בעייתי, אבל בינינו לא שרר חוסר תקשורת. כולנו ידענו מה רצינו ולמה ציפינו ונלחמנו בגוגל כשהם עשו משהו שמאוד מנוגד להמ שסוכם איתם.

(אני יודעת שכנראה שזה לא הם, אלא השכירה שלהם, אבל זה לא מהותי לדיון הנוכחי)

חוסר פרגון אין כאן. יש חוסר הסכמה. ובכל זאת צעדנו יחד.

ובעיניי המסר שאנחנו צועדים איתו כקהיהל הוא מאוד מאוד חשוב. אני רוצה שהמקום שבו אנחנו מרשות לבת שלנו לצעוד יהיה מגונן ומוגן וצנוע ככל שניתן. ובשביל זה אני מוכנה להילחם.




יעל



|שיש לי עוד מה לומר, אבל יש לי מה לעשות|

בתגובה ל: אגו? באמת זה מה שאת חושבת? מאת: המכשפה
ההודעה של הנסיכה נכתבה אמש כהודעה ראשית ושורשרה לכאן בהמשך, כך שאינני בטוחה שהיא כיוונה דווקא
למה שהתרחש בדקות המחאה ההן..

בתגובה ל: מכשפה יקרה מאת: תה ירוק
נדמה לי שהמשפט "כשהיינו קטנים רבנו על המשאית - צעצוע בחול, ועכשיו רבנו על המשאית של גוגל..... אז מה ההבדל???" דווקא די כוון אליי, אבל אולי אני טועה.


ובכל מקרה כמו שאומרים
water under the bridge



מתי המצעד בירושליים?






יעל


|בורת לו"ז גאה, מודה ומתוודה|

בתגובה ל: המממ... מאת: המכשפה
ללא תוכן

בתגובה ל: המממ... מאת: המכשפה
את צריכה לדעת שלא התכוונתי למצעד עצמו , אלא אל מה שהיה לפני המצעד.
ושוב אני לא רוצה לפגוע באף אחת כי אני יודעת שכל מי שעושה ופועל\ת, עושה את הכל בהתנדבות למען הקהילה.
תודה

בתגובה ל: רשמים מהמצעד (למרות שלא צעדתי. ואולי בגלל זה...) מאת: נסיכת זהב
גם אם עקבת מקרוב את עדיין לא יודעת הכל ואף על פי כן את לא
באמת מפרגנת לכולן שהן פה בשביל מטרה אחת. מי שעושה או אומרת
דברים שלא נראים לך את מניחה שיש לה אגו פגוע ו/או מנופח ושהיא
פשוט לא מסוגלת לפרגן.

לא כל ביקורת היא חוסר פירגון.

ובאשר לרשמים מהמצעד הרדיקלי, הנה הרשמים שלי כאאוטסיידרית והם
כוללים גם ביקורת לגיטימית על עצמנו שאיננה חוסר פרגון.

בתגובה ל: מצעד הגאווה ת"א 2011 מאת: עברתי רק כדי לראות
זה היה המצעד הראשון שלי, והתלבטתי רבות קודם לכן אם לבוא
או לא. אמרתי לעצמי שזה לא מקום לבחורה דתיה ולא בא לי
לראות את כל הגופות החשופים שם וכו' וכו', אבל מישהי אמרה
לי שאולי כדאי שאגיע למצעד אחד ואחליט. שקלתי את הדברים,
והחלטתי שהיא צודקת. הזמנתי חולצה דרך הקישור שהיה במייל של
בת-קול, לקחתי הרבה מים וקרם הגנה והגעתי לגן-מאיר בסביבות
11. פגשתי הרבה חברות וחברים, ראיתי הרבה דוכנים מעניינים
ואנשים לבושים (להפתעתי כי רבה!) וגם כאלו שפחות... הדבר
הכי חיובי מבחינתי היו התגובות וההתעניינות של האנשים
בעקבות החולצה של "קהילה דתית גאה". זה התחיל מ-"אתן דתיות?
זה לא קשה?" עבר ל- "?excuse me, what does your shirt
say", ואפילו תגובה ממג"בניק- "איך אומרים אצלכם- אשריכן".
מכיוון ששמענו שהמצעד מתחיל ב-13:00, ומסתבר שעמדנו בקצה
הרחוק מהמשאית של הקהילה, לקח לנו הרבה זמן לפלס את דרכינו
עד שהגענו למשאית. אמנם ציפיתי ליותר שירים חסידיים (באתי
עד למצעד הגאווה כדי לשמוע שלהבת ואוף שמחעס...) אבל מאוד
שמחתי במה שהיה גם ככה. רקדנו כשהושמעה המוזיקה "שלנו"
ופחות כשהיו השירים הלועזיים. פגשתי אנשים חדשים וישנים,
חטפתי מטחים מרובי מים, הזעתי, צעדתי, שרתי, הזעתי, החזקתי
שלט או שניים, הזעתי עוד קצת ונהניתי מאוד מאוד.
בשורה התחתונה- היה יום נפלא, ואני שמחה שהגעתי.
**יש לציין, שלא ידענו על כל הבגאן שהיה בתחילת המצעד, כי
איחרנו לתחילת הצעדה (מסתבר שכנראה הקהילה התחילה לצעוד
לפני 13:00), ושמענו על זה רק אחר כך, בפורום.
~כולם שאלו אותי בשבת מאיפה השיזוף שקיבלתי, וזה אחרי
שנמרחתי 3 פעמים...~

בתגובה ל: איך היה לי המצעד? מאת: טזמניה
טוב אז אולי אוף שמחעס ושלהבת לא היו, אבל אני הרווחתי יום קסום. זה היה המצעד הראשון שלנו, כמו שציינה טזמניה, ומתברר שפספסנו את כל הבלאגן תוך זכייה בהמון מחמאות. החיבוק הגדול מהקהילה הגאה, דווקא הלא דתית, לא מובנת מאליה. גם אני לא חשבתי שיש לי מה לעשות בין הגברים עם התחתונים הורודים והכחולים. פחדתי ופחדתי אבל הגעתי. הגענו שתינו, ואפילו ההליכה הדחוסה בין המשאיות ועד שהגענו למשאית של הקהילה הדתית הייתה משהו. הזענו רקדנו קפצנו התרטבנו וחזרנו. אני לארון שלי. להחבאת החולצה הגאה, הורדת הצמיד הגאה וכל הסטיקרים המהממים נכנסו למגירה. אבל משהו אחד נשאר איתי מעל לכול. החוויה. גם החוויה הראשונית שלנו, וגם התמיכה המטורפת(ראו פרוט אצת טזמניה) שקיבלנו מכל כך הרבה אנשים!!! אז אולי טוב שפיספסנו את הסערה. ושמענו על הוויכוח רק אחר כך(ואז הבנתי את הריסוס האדום על המשאית).
והאמת שאני לא השתזפתי, פשוט כי הצבע שלי מסנוור את השמש.או אולי כי נמרחתי 3 פעמים וזה באמת עזר???