שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
הבתולה מלודמיר .


הבתולה מלודמיר .
פורסם לפני 2958 ימים     מאת ניק בדוי     סה"כ תגובות: 27     תגובה אחרונה לפני: 2912 ימים

שמה המלא היה חנה רחל ורברמאכר (1805 - 1888 לערך ) היתה בתו היחידה
של ר' מאניז ורברמאכר שהיה מחסידי האדמו"ר ר' מרדכי מצ'רנוביל ( 1770 - 1837 ).
נולדה בלודמיר, למדה תנ"ך אגדה, מדרש, ספרי מוסר ודינים. היתה מהירת תפיסה ושנונת לשון עד שהגיעה גם לידיעה גדולה בתלמוד ובנושאי כליו.

נתארסה בצעירותה, אולם באחד הימים כשהלכה אל קבר אמה והרבתה שם בתחינותיה וברוב בכי ויללה עייפה נפשה ושקעה בתרדמה. כאשר הקיצה כבר ירד הלילה, בשוב אליה רוחה ראתה עצמה בבית הקברות, תקפתה אימה גדולה, עמדה על רגליה לרוץ בחשכה בין המצבות, זועקת בקול פחדים.
ברוצה נתקלה באחת המצבות, נפלה ונתעלפה. נשארה שוכבת בעילפונה עד אשר עוברי דרך ששמעו את צעקותיה התליחו להוציא אותה, באפס הכרה הובאה לבית אביה. הרבה שבועות אחרי כן היתה חולה. אחרי שהבריאה סיפרה שבזמן אובדן הכרתה עמדה בפני בית דין של מעלה וראתה ושמעה דברים נפלאים.

בעקבות מחלתה קיבלה חנה רחל נשמה חדשה. היא ביטלה את אירוסיה והחלה לעסוק בתורה
ובתפילה מהשכמת הבוקר ועד חצות היום,כשהיא עטופה בטלית ומעוטרת בתפילין, וכותב עליה חוקר החסידות הורודצקי: "התנהגה כגבר". במכתבה המשוחזר (או המדומיין) לארוסה בו הסבירה את ביטול אירוסיה כתבה : "הראו לי מן השמיים על דרך חדש,איני רוצה עוד להיות ככל הנשים הנישאות ומסתפקות במצוות שהן לנשים בלבד,רצוני לקיים כל התורה,הכל כמו הגברים...".

מאז חדלה לנהוג מנהגי אשה והתחילה לדקדק במצוות כדין גבר יהודי. מאז נתפרסמה בשם "די לודמירער מויד" (הבתולה מלודמיר) וגם "די הייליגע בתולה" (הבתולה הקדושה). לבשה טלית קטן והתפללה בהתרגשות רבה ובדבקות עצומה כשהיא עטופה בטלית ומעוטרת בתפילין. כל הימים ישבה על התורה ועל העבודה. עיינה הרבה בספרי מוסר והתמידה באמירת תהילים.
במות אביה אמרה אחריו קדיש.

מכספי הירושה הגדולה שקיבלה מאביה בנתה בית כנסת ועל ידו חדר,שיעדה ללמוד בו תורה.
(בית כנסת זה נתקיים עד הזמן האחרון והיה מקום תפילה לחסידי זלוטופול- עיירה בפלך קיוב שבאוקראינה). בשבת, בשלוש סעודות ובמלווה מלכה שערכה כדרך האדמור"ים היתה פותחת את הדלת מחדרה לבית הכנסת והאריכה בדרשה בחסידות ומוסר לפני הנאספים שערכו שם "שולחנות", היא הביאה את שומעיה להתפעלות נלהבת.
קולה שמעו ופניה לא ראו .
במשך זמן קצר הלכה ונתפרסמה פרסום גדול וחסידים לאלפים באו אליה אף ממקומות רחוקים.
גם רבנים ואדמורי"ם נהו אחריה, האדמו"ר מנשבין העיד עליה שהיא בעלת "רוח הקודש". הרבה סיפורי מופת התהלכו עליה בקרב חסידיה שנקרו על שמה "חסידי הבתולה מלודמיר".

הרבה אדמור"ים דיברו על ליבה שתשנה את דרכה ותהיה כיתר הנשים,בייחוד השתדלו להשפיע עליה שתסכים להינשא לאיש. אבל היא לא שמה להם לב עד שבא אליה אדמו"ר ר' אהרן מצ'רנוביל בנו של האדמו"ר ר' מרדכי, והראה לה על הסכנות הכרוכות בדרכה זו,שהיא למעלה מהשגת השכל האנושי הפשוט. דבריו של האדמו"ר מצ'רנוביל השפיעו עליה. היא נישאה לאיש בהיותה כבר כבת ארבעים שנה.

אחרי נישואיה פחתה השפעתה. אף קשר הנישואין לא עלה יפה והיא נפרדה במהרה מבעלה. משגברו הלשונות הרעות עלתה לארץ ישראל,כנראה סביב שנת 1860 (ועל רקע עליות אחרות של חסידים מאותה תקופה). השתקעה בירושלים וחזרה להתנהג כמנהג אדמו"ר. תחילה התיישבה לכמה שנים בצפת והתרועעה שם עם משפחת טובנהויז המפוארת. בייחוד התיחדה עם העסקנית המפורסמת בת שבע טובנהויז,אך עזבה את העיר צפת ועלתה לירושלים.

בירושלים המשיכה לנהוג מנהגי אדמו"ר חסידי, התעטפה בטלית והניחה תפילין וערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים. לימדה תורה,אמרה מאמרי חסידות והעניקה ברכות. עם נשים אחרות התפללה בכותל המערבי ובקבר רחל.
לפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

ר' מאיר טובנהויז (1865-1937) מספר על דרך חייה של "הבתולה מלודמיר" בירושלים כדלהלן:
"אשה נמוכה היתה,בשערותיה נזרקה שיבה אך פניה הפיקו הדרת קודש.רבים מבני ירושלים הכירו אותה שהיתה אצה מדי בוקר בבוקר את הכותל המערבי,והיא לבושה כערביה,ידיה החזיקו בטלית ותפילין ואחריה הלכו זקנות וזקנים שנתקבצו כולם יחדיו לבקש ברכתה.---- בשבת אחרי הצהריים היינו מוצאים את הבתולה מלודמיר יושבת בראש השולחן,כמנהג הרביים מפולין ועורכת "שלוש סעודות" כדת וכדין. אך כל זאת כאין וכאפס היה לעומת מה שנתחולל בערב שמחת תורה,המוני עולי רגל מחברון,מצפת ומטבריה,כולם נהרו אל דירת האשה כדי לזכות בברכתה".

בכל ראש חודש היתה נוהגת הבתולה מלודמיר , להוביל את מעריציה לקבר רחל ולערוך שם תפילה מפוארת עם טקסים רבי רושם. על קברה של רחל אמנו הרבתה והתפלל והיתה שוטחת את כל הבקשות שנצטברו אצלה בארבעת השבועות, כדי להענות לכל הדורשים את מוצא פיה.


נפטרה,ככל הנראה בכ"ב בתמוז ה'תרמ"ח (1888) ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים.
בשנים האחרונות הפכה דמותה סמל בעיני תנועות המקדמות את מעמד האשה ביהדות.
על חייה נערכו מספר מחקרים,ואף נכתב מחזה בשם "הבתולה מלודמיר" שהועלה
בתאטרון החאן ב- 1997. לפי סברה מסוימת חלק מהמוטיבים במחזה "הדיבוק" נלקחו מדמותה.

במשך השנים ובמיוחד בתקופת הכיבוש הירדני בהר הזיתים,נעלם מקום קבורתה. לאחרונה ביוזמת מספר נשים ששמעו את סיפורה והתפעלו מעצם המעשה ומאורח החיים אותו ניהלה,נשלחו חוקרים מיוחדים שעברו על כל רישומי הקבורה של החברה-קדישא האשכנזית בהר הזיתים בתקופה המשוערת בה נפטרה. פעלם נשא פרי ומקום קבורתה התגלה בהר הזיתים.
הונחה שם אבן אדומה למטרת זיהוי מקום מנוחתה. כך יכולים אלה המבקשים לפקוד את ציונה של האשה הצדקת המסתורית לעלות ולבקש שתהא מליצת יושר על כל עם ישראלץ

תפעל ישועות ותביא ברכה לכל אלה הפוקדים את ציון קברה.

-- ת.נ.צ.ב.ה --





אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0625)