שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
לרעות בגנים/ ארלה הראל


לרעות בגנים/ ארלה הראל
פורסם לפני 1317 ימים     מאת הכי הרבה שאפשר     סה"כ תגובות: 3     תגובה אחרונה לפני: 1310 ימים

ספר שקראתי בשבת.
השאיר אותי ערה ומיוסרת כל הלילה.
בגדול הספר (מבוסס על סיפור אמיתי, הכותב הוא רב ששנים תומך בהומואים דתיים) מספר את סיפורו של הומו דתי, שיצא בשאלה.. חזר.. ניסה טיפולי המרה, לא הצליח.. התחתן עם לסבית, ניסו ללא הצלחה להביא ילדים שלא כדרך הטבע. ואז הוא פתאום התאהב במישהי, והתחתן איתה. בעצת הרב והכל.
נראה לכם מוסרי? הגיוני?
הרי בנישואים נורמליים זה ממש לא לעניין...
ומה זה אומר בעצם? שפשוט הוא לא פגש את האישה הנכונה? או שמשהו במציאות חייו גלגל אותו לכך?
(ואולי אני פשוט לא נשואה לגבר הנכון???
ואם אפגוש פתאום גבר שאתאהב בו?)

כאבו לי גם הלסביות שהתחתנו עם הומואים, כי הן לא מסוגלות שייגע בהן.. עורר לי את השאלה, בשביל מה כל הכאב שאת עוברת? למה את צריכה את זה???
למה את מסוגלת? נפל בדיוק על הסדקים המיואשים שלי..

הפריע לי שהזוגות של ההומו ולסבית בספר אומרים שהם לא אוהבים. שהבית שלהם הוא בלי אהבה. מה ההבדל בכלל בין משיכה לאהבה?
אני לא נמשכת ולא משתוקקת.. אבל לאהוב? למה אי אפשר לאהוב? כמו שאוהבים חברים, ואחים, וילדים, וסתם אנשים בדרך.. מצפים מבני זוג שהאהבה שלהם תהיה אחרת, ובכל זאת. למה בית בלי אהבה?
או שפשוט הם הרבה יותר בקיצון ממני...

לא הצלחתי להבין מה עצבן אותי, אם זאת ההשתקפות שלי שקשה לי לעמוד מולה, או שהוא כמו הבהיר לי איך שהחיים האלה שלי הם לא ממש שלי, או שסתם מעצבן לקרוא סטרייט כותב על גייז...

זהו בערך, שבוע טוב...





אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0313)