שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



ישראל ברוסית
לפני חודש נפטר קרוב משפחה שלי...


לפני חודש נפטר קרוב משפחה שלי...
פורסם לפני 3054 ימים     מאת אלי צפון     סה"כ תגובות: 47     תגובה אחרונה לפני: 2922 ימים

הוא הגיע לשיבה טובה, 3 ימים לפני יום הולדתו ה-83. לא היו לו ילדים [לא בגלל בחירתו/בחירת אשתו, אלא בגלל בעיות (עקרות) שמנעו זאת מהם], ומתוף כך גם לא נכדים ונינים. הם חיו בישראל 14 שנים, לא ידעו את השפה, ולא ממש התחברו ל"ישראלים-שורשיים". הוא גדל בבית מסורתי למדי, אביו היה ממוצא יהודי-פולני, ואמו הייתה יהודיה-אוקראינית. כשבריאותו היה טובה למדי, עם דגש על "למדי", הוא נהג לפקוד את בית הכנסת כל שבת, למרות שלא היה אדם דתי ולא חבש כיפה ביום-יום.

ולפני חודש, לאחר יסורים וכאבים רבים, הוא החזיר את נשמתו לבורא. הוא מאוד רצה שההלוויה תהיה על פי המסורת, עם מניין, קדיש וכדומה.

וכאן אנחנו מגיעים אל הבעיה הכאובה. הוא נפטר בשבת בבוקר, וקבורתו הייתה ביום ראשון למחרת. בגלל שלא היו לו צאצאים והוא לא היה מחובר ל"ישראלים-שורשיים" [וגם ל"רוסים" למען האמת], לא היו מספיק אנשים בהלוויתו, דהיינו עשרה גברים יהודים, כדי שיהיה אפשר לעשות מניין ולומר קדיש.

ההלוויה הייתה אמורה להתחיל ב-3 בצהריים, אבל נדחתה ל-3 וחצי, 3 וארבעים. אמי ואבי, כמו גם חברותיה/שותפותיה לעבודה של אמי [שהן דתיות] ניסו לגרד מכל מקום שלא יבוא את אותם "גברים יהודים" נכספים. בסופו של דבר, לאחר מבוכה רבה, ורמיזתו של הקברן שצריך להתחיל כבר [הוא כל הזמן הסתכל על השעון וגילה קוצר רוח] הצליחו להשיג את אותם "עשרה יהודים". חלקם היו מרוקאים מכורסים, שכרסם ביצבצה מתוך החולצה [שהפכה לחולצת בטן], הפלאפון שלהם לא הפסיק לצלצל במהלך כל ההלוויה, פיהם הפעור לא הפסיק לפהק וניכר היה לכל שהם נמצאים במקום אחר, על אף שמבחינה פיזית הם היו שם. איך שההלוויה ניגמרה, הם הסתלקו משם בין רגע, בלי שיהיה אפשר להודות להם, לכל הפחות, על תרומתם הצנועה לקיום המניין [והקדיש].

יהיו שיגידו "למה בכלל צריך קדיש?", "מי בכלל צריך את המניין הזה?", "מדובר במנהגים פרימיטיביים וכו', שפג תוקפם ואבד עליהם כלח" וכולו וכולו... אבל, לאותו אדם זה היה חשוב. הוא היה מאמין ושומר מסורת [עד כמה שיכל וידע מה מותר ומה אסור], אשתו נהגה להדליק נרות כל שבת. הם אפילו תרמו כמה פעמים כספים לבית הכנסת האשכנזי במקום מגוריהם [שאותו אחד נהג לפקוד כל שבת כשבריאותו הייתה טובה יותר].

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה שלי. האם באמת עדיף משפחות צרות או/ו ללא ילדים, כמו שיש להרבה אירופאים ו"רוסים" במדינת ישראל? האם כל זה באמת עדיף כדי שנוכל להשוויץ עד כמה אנחנו נאורים ומתקדמים, אבל לעת זקנה לא יהיה מי שידאג לנו? נכון שתיאורטית משפחה עם מעט ילדים, תצליח לספק לכל אחד מילדיה יותר תשומת לב ורווחה כלכלית גדולה יותר, אבל האם החיים מסתכמים אך ורק ברווחה כלכלית ועושר כספי? משפחה בלי ילדים בכלל, יכולה לשמור את כל כספה לעצה בלבד. כמו שנאמר, "מי שאוכל לבד - אוכל יותר", השאלה האם אותה משפחה לא תשלם על האגואיזם והאנוכיות שלה כשתזדקן ותהפוך לסיעודית, ולא יהיה מי שיעזור להם. לא יהיה מי שיתן להם [לבעל ולאשה] תמיכה נפשית ורוחנית, תשומת לב, חיבוק, יחס חם וכדומה.

אז כן, הוא היה מאוד מסודר, מאוד מדוקדק, כמו יקה. הבית שלו נראה כמו מוזיאון. הכל מצוחצח ומגוהץ, הכל נקי ומסודר. אבל מה כל זה שווה כאשר אין למי להשאיר את זה? כאשר אין המשכיות... כאשר הלכה למעשה שורשים, מסורת והיסטוריה של אלפי שנים, נגדעו בבת אחת...

אם יש כסף, אם יש תנאים, אם האבא והאמא הם בעלי בגרות נפשית גבוהה, מה רע בזה שיש להם הרבה ילדים? אני לא מדבר על אלו שלא מסוגלים לטפל בילדיהם, ואחר כך אותם ילדים הופכים לנזקקים, עבריינים, נרקומנים וכדומה.

עוד דבר הוא, שמשפחות שבהן יש ילד אחד בלבד, אותו ילד גדל להיות אגואיסט, אוטיסט רגשי, אדם שחסר מיומניות חברתיות... "מרובע". וילד שגדל במשפחה מרובת ילדים, יודע להיות יותר נדיב, יותר חברותי, להתחלק במה שיש לו עם אנשים אחרים, ועוד ועוד..

נכון שיש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן.. אבל ראיית העולם של עולים מברית המועצות [ושל רוסים ברוסיה] היא שצריך להביא ילד אחד בלבד, ולהשקיע בו הכל. אבל... מה קורה אם הילד לא מגיע לגיל בגרות, אם הוא מת כתוצאה ממחלה, תאונת דרכים, שירות בצבא [מלחמה או פעולה צבאית], כל דבר... מה ההורים עושים אז? נשארים ללא ילדים? ללא צאצאים... בלי מישהו שימשיך את האבולוציה שלהם.

מה דעתכם?




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1094)