עומדים בשער

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

בראשית בראו ROSK את הבלוג עומדים בשער שעסק בתקשורת הספורט האינטרנטית בעיקר, והברנז'ה היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויאמרו ROSK יהי אור ויאירו חלק מהרעות החולות בתקשורת הספורט. ויראו הגולשים כי טוב.

אחר כך לקח ייגר מאיסטר את הבלוג והחל לטפל גם בעיתונות הכתובה, והוא החזיק מעמד לאורך זמן עד שאתר ONE פתחו את פיהם ואיימו על תפוז. ייגר מאיסטר החליט לסגור את הבסטה ולהעביר את השרביט הלאה.

בהמשך הגיע תמיס תופולוי שניסה לחדש את הבלוג באכסניה חדשה. כך עשה מספר מועט של חודשים עד שנעלם פתאום ללא שום הסבר שניתן לגולשים.

כאן החלטתי לקחת את הפיקוד על הבלוג ולאורך שנה וחצי (עם הפסקה קטנה) ניסיתי לעקוב, להעיר, להצביע על בעיות ולסקר את תקשורת הספורט בארץ על כל גווניה. בחלק מהזמן הצטרף אלי שושו השועל ועל כך תודתי.

העבודה הסיזיפית על הבלוג גבתה ממני משאבים רבים. הזמן שבו עברתי על מגוון אמצעי התקשורת היה בעוכריי, וכתוצאה מכך נעלם גם מעט הזמן הפנוי שהיה לי. עקב כך החלטתי לשנות את הבלוג ולהפוך אותו לפורום בו כולם יוכלו לבקר, לסקר ולהתדיין על האספקטים השונים של תקשורת הספורט, ובכך להקל מעט את העומס שנמצא על כתפיי.

המציאות די טפחה על פניי במהלך החודשים האחרונים כשראיתי שעדיין רוב התכנים מועלים בפורום החדש ממקלדתי ומספר הגולשים שלוקחים חלק פעיל בפורום הוא מינימלי.

לפיכך אבקש מהגולשים לא להתעצל ולהעלות כאן את טרוניותיהם בנושא תקשורת הספורט, להגיב ולבקר את המוצר שנותנים לנו בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים ובאינטרנט. אני ממשיך לכתוב כאן בפורום, אך בתכיפות נמוכה יותר, ולכן בקשתי זו מכם. כמו כן אני ממשיך להשתדל לעמוד בכל הכללים שקבעתי לעצמי, כשהכלל החשוב ביותר הוא לסקר בצורה אובייקטיבית ללא משוא פנים. אני מקווה שעמדתי בו בעבר ואני גם עומד בו בהווה.

תודה לכל מי ששלח ושולח אלי חומרים אל האימייל, לכל מי שכתב וכותב אייטמים, לכל מי שהגיב ומגיב וגם לכל מי שקרא וקורא. תודה מיוחדת לתקשורת הספורט שלנו שמתנהגת כפי שהיא מתנהגת (מצטער על ההכללה) שבלעדיה לא היה קם הבלוג עומדים בשער מלכתחילה.

היו ברוכים וזכרו: אם שוטים, לא נוהגים ישר להאמין להם.

קולורבי
colorabi9@walla.co.il

תוקן על ידי קולו רבי 22/6/2010 12:16

הסיפור הגדול של היום (ואתמול) הוא אלי גוטמן. במעריב מדווחים רק על חלק קטן מהטענות של אלי גוטמן - נגד שיבוץ המשחקים של ההתאחדות לכדורגל וחוסר ההתחשבות. אבי רצון בטור משלו תוקף את ההתאחדות לכדורגל כאילו זו אשמתם שהפועל ת"א עברה שלב. בכל אירופה קבוצות משחקות שני משחקים בשבוע ואם הפועל ת"א תעלה (בעזרת השם) לשלב הבתים, אז היא תצטרך למצוא דרך לשחק בתדירות כזו על בסיס קבוע יותר ממש כפי שהיה עם מכבי חיפה. בידיעות אחרונות עמיר פלג מתייחס לנושא מנקודה הפוכה לאבי רצון ובטור מתלהם ומבולבל טוען שאלי גוטמן הוא שחצן ובכיין. מצד אחד מספר שגם באירופה משנים סגלים בליגה לקראת משחקים חשובים, אך מצד שני טוען שגוטמן הגזים בשינויים של הסגל. אני זוכר לא מעט מקרים מקבוצות אירופאיות בהם יותר משלושה שחקני סגל ראשון מצאו עצמם נחים על הספסל במשחקים פחות חשובים. עוד הוא טוען כי הכנסת ורמוט ושכטר היא שערוריה כיוון שנכנסו בפיגור ולא התחממו במחצית. הגול נכבש בתחילת המחצית השניה, כך שקשה לי להאמין שגוטמן יכול היה לנחש מראש את התוצאה. מהטור עולה ריח של נקמה בגלל תחושת זלזול בקבוצתו האהודה של עמיר פלג, הפועל חיפה.

למרות זאת הסיפור הגדול בנושא גוטמן עדיין מגיע מידיעות אחרונות. מה שבמעריב מתואר בחצי משפט, מתברר כתחילתה של מתיחות בין אלי טביב לאלי גוטמן בידיעות אחרונות. מתיחות שבינתיים הסתיימה בהתנצלות טלפונית. צנציפר מדווח בפרוטרוט על המאורעות בחדר ההלבשה של הפועל וכן על הביקורת של ההנהלה לגבי ההרכב שהעלה גוטמן וההתנצלות עצמה. על פי המשתמע מהכתבה עולה כי צנציפר נמצא בקשר טוב מאוד עם טביב או עם הראל שמעבירים לו דיווחים על החלטותיהם.

אופירה אסייג ממשיכה באתר ONE את צנציפר ומספרת שהדברים שנאמרו בחדר ההלבשה חמורים הרבה יותר אפילו ממה שמתואר בעיתון ידיעות אחרונות. על פי אסייג מתברר שאלי גוטמן עבר מספר קווים מול הנהלת הפועל ת"א ושחקניה ויש להשקיע הרבה עבודה כדי לנסות להשיב את האידיליה בחזרה.
http://www.one.co.il/Article/164355.html

בתגובה ל: אלי גוטמן מאת: קולו רבי
בעוונותי הרבים עשיתי הבוקר מעשה שלא ייעשה ונכנסתי לONE.
לא הייתי צריך ללכת רחוק יותר מהידיעה הראשית על מנת לסגור
את העמוד בשאט נפש ולרוץ לשירותים. אותה ידיעה ראשית היא, כמובן,
פרי עטה של אופירה אסייג ומספרת על מה שקרה בחדר ההלבשה של הפועל ת"א
אתמול לאחר ההפסד להפועל חיפה. אני לא רוצה להיכנס למהות הכתבה, אותה ישפוט
כל אדם בר דעת ויחליט לבד האם היא רצינית. אני רוצה לשפוט
את הצורה, ולכן אצטט כאן מספר פסקאות:

1) "אחרי המבוכה הגדולה התפנה גוטמן לחפש אשמים אחרים להפסד פרט לעצמו ופתח במונולוג נגד ההנהלה כאשר הבוס אלי טביב עומד לצידו והמאמן לא מתבלבל בפה הגדול שהוא פותח ומאשים"

מעבר לתחביר הלקוי שימו לב למילים: "המאמן לא מתבלבל בפה הגדול שהוא פותח". כמו כן אופירה משחילה בעדינות של פיל את דעתה המקצועית על גוטמן - "לחפש אשמים אחרים פרט לעצמו". מקסים.

2) "טביב נותר המום מהלכלוכים של גוטמן על הבוסים בנוכחותו מול השחקנים והתאפק שלא לענות אך כשגוטמן שוב ניגש לבונדר שנתפס כשעיר לעזאזל עם אצבע מאיימת ומאשימה והחל שוב לנבוח עליו, טביב נכנס לתמונה וניסה להרגיע את גוטמן"

גם כאן התחביר לא משהו אבל הכתיבה הציורית של אופירה שוברת שיאים כאשר היא מספרת על לכלוכים ונביחות.

3) "כאן חובה לציין שהנהלת הפועל ת"א עמלה בקדחתנות מול ראשי ההתאחדות לכדורגל בניסיון לדחות את המשחק ולא הצליחה!"

אני נשבע שהמשפט הזה מופיע במרכז הידיעה כולל סימן הקריאה שבסופו.
כאן אופירה למעשה חושפת גם בפני הקורא העילג ביותר (ולא חסרים כאלו בONE) איפה האינטרס שלה נמצא.

אחרי זמן רב שלא ביקרתי בONE אני חייב להודות שהופתעתי. אין כאן אפילו מראית עין של עריכה, ולא אתפלא אם אופירה היא זו שהקלידה את הידיעה למערכת הניהול של האתר, בחרה תמונות והעלתה לראשי. מישהו אמר אופירע-תון?

נבחרת הנשים של ישראל הובילה 5 הפרש 10 שניות לסיום והכדור אצל הנבחרת הלטבית. הפרשן באולפן, גילי מוסינזון, עדיין פחד להכריז בריש גלי שהנצחון הישראלי מובטח.

אני נתקל בהתנהגות כזו של פרשנים ושדרים שפוחדים לסכן את המוניטין או האגו או השד יודע מה ולא מוכנים לצאת בהכרזות על זהות המנצחים גם בשניות הסיום. לפעמים הפרשנים אפילו מודיעים שרק בעוד 2-3 דקות (למשל, בכדורגל בדקה ה-85 ביתרון 3-0) הם יודיעו שהמשחק אכן גמור.

חלק גדול מהפחד הוא בגלל הזכרון הקולקטיבי שחלק ממנו נמצא בסדרת הספרים "הוצא מהקשרו". כולנו זוכרים את משה גרטל מודיע לכולם שהאמריקאים מפסידים במשחה השליחים או את יורם ארבל כבר מסדר נצחון לאקטובה על מכבי חיפה. הפרשנים לא רוצים לומר משהו שהם יצטערו עליו בהמשך כמו קביעת זהות המנצחת שיכולה להתברר כטעות.

השאלה היא מדוע זה אמור להפריע להם ולנו? טעויות קורות אצל כל אחד ופרשנות אינה מדע מדוייק. ייתכנו מצבים בהם הפרשנים טועים כמו כל אחד בכל מקצוע. הרי הדברים החשובים הם יכולת הניתוח, הידע ויכולת ההבעה. יכולת הניבוי אינה חלק מהתפקיד. הרי אם היתה, אז הפרשנים היו מביאים 16 בטוטו על בסיס קבוע. לפעמים נדמה שקביעת זהות המנצחת לקראת סיום משחק נתפסת כסוג של נחרצות אצל הפרשן ואסור לו לטעות, כי אז הוא ייתפס כאחד שאין לו כל מושג.

מה קורה בארה"ב? שם פשוט נמנעים מלהעלות את הנושא ברוב המשחקים המשודרים. בעיקר מתייחסים למהלכים, לניתוח, לסיפורים אישיים ולצדדים אחרים, אך משתדלים להימנע בכלל מלנחש את התוצאה. בשידורים בארץ אני נתקל בלא מעט מקרים בהם השדר שואל את הפרשן אם הקבוצה הזו תנצח, ואז מתחילה ההתפתלות עליה דיברתי קודם.

אם לא רוצים לצאת בהכרזות על זהות המנצחת, אפשר פשוט לא להעלות את הנושא הזה כלל בשידור, כמו בארה"ב. חשובים הרבה יותר צדדים אחרים כמו ידע על פני ידעונות.

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6 7

עמוד הבא