משפחות ניפגעי נפש

כאם לחולה נפש בן 27 כיום שמחלתו פרצה בגיל הינקות וכאם לבן שלא חולה והוא אחיו הבכור של החולה וכמי שעוסקת בתחום הפסיכו גאריטרי והפסיכיאטרי כבר 30 שנה אני נשאלת חדשות לבקרים כיצד אני מסוגלת להתמודד באופן יומיומי עם מצבים קשים, חוסר אונים וגודש רגשי. תשובתי היא: בזכות היחסים הדו-סיטריים עם המטופלים ומשפחותיהם איזון וסימטריה המושתתים על מתן עזרה רפואית מבעד לפריזמה של אישיותי, וקבלת הערכה, אהבה והוקרה מן המטופל. הנכס הגדול מכולם שאני זוכה בו הוא ההזדמנות להכיר אנשים מופלאים, אנשים מתמודדים. כל אחד בדרכו מרים את הכפפה שזרקו לו החיים ועושה בה כפי שרק הוא יודע ויכול. החולים הרבים שפגשתי חיזקו אותי ותרמו לצמיחתי." כאמא לבחור בן 27 החולה במחלת הכסיזופרניה כשהמחלה פרצה בגיל צעיר מאוד ולמערכת לא היו תשובות למהות המחלה של בני למערכת לא היה מענה לקושי של ההיתמודדות שלי ושל בני הבכור עם מחלת של הבן החולה לא היו קבוצות תמיכה לא היה מי שינחה אותי למרות עיסוקי והקירבה למערכת הדעה הרווחת היתה כי מחלות נפש ובמיוחד כסיזופרניה פורצות רק לאחר גיל הבגרות והוא לא מיתחת לגיל 25 חלקה של הדינמיקה המשפחתית באטיולוגיה: אנשי מקצוע שונים מתייחסים לאינטרקציה בין חברי המשפחה ודפוסי התקשורת בה כגורמים למחלות הנפש ובעיקר לסכיזופרניה. ניסיונות להסביר את המחלה על רקע המשפחה הפתוגנית לא הובילו לתובנה גבוהה יותר של המשפחה, אלא גרמה להתעלמות אנשי המקצוע מן מהמשפחה וקשייה. התעלמות שהגבירה את תחושות התסכול והאשמה והגבירה את חוסר שיתוף הפעולה בין בני המשפחה ואנשי המקצוע. לכן החלתתי עם חברי היקר להקים את פורום התמיכה למשפחות פגועי נפש. מתמודדים עם בן משפחה פגוע נפש? זהו בדיוק המקום עבורכם לשתף ולהתמודד מטרת הפורום ליצור קבוצת תמיכה בה נוכל לשתף כל אחד מנסיונו עם ההתמודדות ונסיונו האישי

הודעה

מחבר

שעה

תאריך

שלום,
אני בן 26 וגר צמוד להורים.
דוד שלי (אח של אבי) הוא אדם בן 70+, גרוש, חי לבד.
אבי בן 60.
הדוד לדעתי חולה במחלת הסכיזופרניה. הוא לא הובחן ע"י גורם מקצועי.
הסיפור הוא כזה:
מדובר באדם מברית המועצות שמתגורר בעשרות שנים האחרונות בארה"ב וישראל. הוא נוהג להחליף
דירות כל כמה חודשים ובין דירה לדירה כאשר הוא בישראל הוא נעזר באבא שלי ומתגורר אצלו
בבית.
הסיבות למעבר הדירות הן: מרעילים אותו, גונבים לו, הסתכסכויות עם בעל הדירה, רודפים
אחריו... זה מה שהוא טוען. היו מקרים בהם הוא נעל את המקרר, שם פתקים במקומות מסויימים
כמו דלת או חלון כדי לראות אם מישהו היה בדירה וכן הלאה...
כשהוא מתגורר בבית הוריי הוא טוען לעיתים שאימי מרעילה אותו ולכן אינו מוכן לאכול
מבישוליה.
הוא טוען שאבא שלי/מישהו אחר רוצה לקחת לו את הפנסיה.
יש לו מאבקים עם ביטוח לאומי על זכאויות לפנסיה והוא טוען שחייבים לו הרבה כסף. הבנקים
רוצים לקחת לו את הכסף ולהעביר לאדם אחר... הסיפור חוזר על עצמו בכל פעם שאני מקשיב לו.
עקב העברית החלשה שלו הוא לא מבין ולא מבינים אותו בבנקים/חברות/מוסדות ציבוריים.
כיום הוא עצמאי (מתנייד לבד, מכין אוכל לבד, הוא משתמש רק בתרופות טבעיות), והחשש שלי
הוא מהיום בו הוא יצטרך עזרה בתפקוד היומיומי - הוא לא יתן לאף אחד לתת לו תרופות ולהכין
לו אוכל..
כמובן יש לציין שהוא לא מודע למחלה שיש לו(לפי דעתי).

אחרי הסיפור הארוך יש לי כמה שאלות:
1. האם לדעתך הוא חולה? ובאיזו דרגה (אם קיימות דרגות)?
2. האם קיימת עזרה מהמדינה בטיפול/קצבה/כל דבר אחר לחולים במחלה?
3. כיצד עלינו להתמודד איתו ביום יום? להתעמת איתו על דברים/להסכים על טענותיו?
4. כיצד עלינו להערך ליום בו הוא יצטרך את העזרה שלנו? המחשבה ההגיונית שלי אומרת שביום
שזה יקרה והוא יאלץ להעזר באדם אחר הוא ישים קץ לחייו.

אלו השאלות שצצו לי בינתיים.

תודה מראש על העזרה,

אור.

דפדוף בעמודים:

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6

עמוד הבא

מאמרי הקהילה

	משפחה של נפגע נפש - חשוב שתדע: 16/10/2009
	המטפל והמשפחה 16/10/2009
	המחלה הקשה ביותר: דיכאון 16/10/2009
	נקודת זיכוי במס הכנסה לנטולי יכולת 16/10/2009
	חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 חלק א 7/8/2009
	החוק טיפול בחולי נפש חלק ב 7/8/2009
	חוק טיפול בחולי נפש חלק ג 7/8/2009
	חוק טיפול בחולי נפש חלק אחרון 7/8/2009
	מהי הפרעת מניה דיפרסיה? 7/8/2009
	מהי חרדה חברתית וכיצד מטפלים בה? 7/8/2009
	האמת שמאחורי האשפוז הפסיכיאטרי 2/8/2009
	הפרעת אישיות גבולית 2/8/2009
	תופעות אפשריות בחולי סכיזופרניה 2/8/2009
	מהי סכיזופרניה 2/8/2009
	ברה"ן - מידע לחיילים 2/8/2009