שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



ברוכים הבאים לקהילות אג'נדה!
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים בארץ ישראל"

הודעות נוספות מפורום טיולים בארץ ישראל
הודעות נוספות מפורום טיולים בארץ ישראל


ליחצו כאן כדי לעבור לגירסה המקורית של פורום "טיולים בארץ ישראל"



הצעת טיול. "ארץ תפוח".דביר רביב
הצעת טיול. "ארץ תפוח".דביר רביב
מאת ella k
בתאריך 10/7/2008
בס"ד
ו תמוז התשס"ח, שבת פרשת 'בלק'
"ארץ תפוח" משתרעת בלב ליבו של השומרון. בין שכם – שילה, ראש העין – ג'יפתליק (צומת דמיא). סביב מפגש כביש 60 (כביש גב ההר) וכביש 5 (חוצה שומרון). הכינוי "ארץ תפוח" מופיע במקרא פעם אחת ומתייחס לאזור מרכז השומרון. אזור המהווה אזור תפר וחפחפה בין נחלות אפרים ומנשה.
הפסוקים המעניינים המתארים את הגבול בין הנחלות מופיעים בספר יהושע:
"וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ: לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה לִבְנֵי אֶפְרָיִם: וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה: נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ..." (יהושע יז, ז-י).
בתרגום השבעים אנו מוצאים את אותו תיאור עם מעט הבדלים:
"והלך אל הגבול אל ימין ואל יששיב אל עין תפתות: למנשה תהיה ותפת אל גבול מנשה לבני אפרים: וירד הגבול אל נחל קרנה נגבה לנחל יריאל אלה לאפרים בתוך עיר מנשה וגבול מנשה צפונה לנחל והיו תוצאותו הים" (תרגומו של חיים שלי לתרגום השבעים יהושע יז, ז-ט).
הבה ננסה להבין את תוואי הגבול: ובכן, הגבול מגיע אלינו מכיוון צפון-צפון-מזרח, מכיוון עמק המכמתת. משם הולך הגבול אל הימין (דרומה, כמו כינוי האזור הדרומי בנחלת אפרים – "ארץ ימיני"), אל יושבי עין תפוח. על פי תרגום השבעים הגבול הולך אל מקום הנקרא 'ימין', לאחריו אל מקום הנקרא 'יששיב' ולאחריו אל מקום הנקרא 'עין תפתות'. כבר בראשית המאה ה-20 עמדו חוקרים על כך, שהכפר יסוף משמר את שמו של היישוב 'ישבי' / 'יששיב' (המוכר לנו היטב מימי בית שני), וזיהו את העיר תפוח בתל הסמוך הנקרא תל אבו זרד. יש לציין כי זיהויים אלו שרירים וקיימים עד היום ונתמכים בסקרים ארכיאולוגים שנעשו בכפר יסוף ובתל אבו זרד (להלן). לזיהוי 'ישבי' / 'יששיב' / 'ישוב' עם הכפר יסוף, אנו מוצאים חיזוק משמעותי מאזכורו של ישוב בשם 'ישב' בחרסי שומרון, ההצעה השנייה לזיהויה של 'ישב' עם חורבת סיב המצויה צפונית לטול כרם, לא קשורה ולא רלוונטית. לזיהוי 'תפוח' / 'תפת' / 'תפתות' עם תל אבו זרד, אנו מוצאים חיזוק משמעותי בהגיון הגיאוגרפי ובשטח – תפוח נזכרת פעם נוספת במקרא ברשימת 31 מלכים שהכה יהושע, רשימה זו מסודרת בחלקה בסדר הכיבוש ובחלקה בסדר הגיאוגרפי. תפוח נזכרת בין בית אל לחפר (יהושע יב, טז-יז). בית אל מזוהה בוודאות עם הכפר ביתין, חפר מזוהה בוודאות עם תל אל מוחפר אשר בעמק דותן. ומה באמצע? לא להאמין, על אותו קו בדיוק, אבל בדיוק, מצוי תל אבו זרד (אם אתם לא מאמינים קחו מפת סימון שבילים 1:50,000 מס' 6-5 "בקעת הירדן ומזרח השומרון" ותמתחו קו בין ביתין שבקצה המפה לתל אל מוחפר שלא נראה במפה זו אך הוא מצוי כ-2 ק"מ מצפון לאות 'ן' של הכיתוב 'עמק דותן' [במשבצת של נ"צ 170/205] ותופתעו, זה על המילימטר!). דרך אגב, בצורה דומה זיהו את העיר גולן עם 'סחן א-ג'ולאן' – פשוט מתחו קוים בין 5 ערי המקלט האחרות וראו שהן על אותם קוים! בנוסף, בין שכם לשילה אין תל משמעותי נוסף אשר ניתן לזהות בו את תפוח. מה גם שבמקורות הספרותיים מתקופת המקרא, לא מצינו עיר נוספת במרחב זה.
הלאה, מה עם היישוב 'ימין' המופיע בתרגום השבעים? ומה עם 'עין תפוח' / 'עין תפתות'?
ובכן, במידה והיה יישוב בשם 'ימין' כפי שמופיע בתרגום השבעים, מתבקש לחפשו באזור שמצפון-מזרח ליסוף ותל תפוח. סביר מאד שהשם ימין ניתן ליישוב זה עקב מיקומו בדרום הנחלה (נחלת מנשה). בכל מקרה השם 'ימין' לא השתמר באזור וניתן להציע מספר חורבות רלוונטיות. לגבי 'עין תפוח' – כאן יש לנו מידה רבה של ודאות באשר לקיומו של יישוב בשם זה המצוי בסמוך למעיין גדול באזור יסוף ותל תפוח, מקום שכזה ניתן די בקלות לקבוע ולזהותו עם המעיינות הגדולים שלמרגלות הכפר יסוף (ישב המקראית) – עין א-תותה ועין א-הג'א, מעיינות אלו יוצרים בית שלחין גדול – גן עדן של ממש, עם אמות מים זורמות, עצי פרי ונקבת פירים ארוכה. אל לנו לשכוח כי ישב ועין תפוח מצויים ב-"ארץ תפוח" שניתנה לשבט מנשה, מכאן הגבול עולה לתל תפוח. על גבי התל שכנה עיר אשר בסקרים השונים נמצאו בה ממצאים רבים. לדוגמה, בסקר של פינקלשטיין בשנות ה-90, מצא פינקלשטיין עיר מבוצרת 28 דונם, עם קרמיקה החל מהתקופה שלפני כניסת בני ישראל לארץ [ברונזה תיכונה – 37% ; ברונזה מאוחרת – 1.2%], תקופת ההתנחלות בה הייתה שייכת לשבט אפרים [ברזל 1 – 8.4%], תקופת המלוכה, עת שכנה בירת הממלכה בעיר שומרון ; "תקופת חרסי שומרון" – אזכור 'ישב' הסמוכה [ברזל 2 – 24.3%], וממצא דל מהתקופה ההלניסטית – 5% בה אולי שכן מבצר מ-"ביצורי בקחידס" (להלן) ומהתקופה הרומית – 2.3%. על היותה עיר מבוצרת ניתן להבחין בשטח או כמו שניסח זאת פינקלשטיין בקצרה בתיאורו את הממצא בתל: "טרסה בולטת שבבסיסה ניכרות אבנים גדולות, מסתירה כנראה ביצור".
לגבי המשך הפסוק – מתפוח יורד הגבול לנחל קנה. כידוע, עד המאה ה-20 היה מקובל כי נחל קנה הוא נחל שכם (ואדי אל קצב שפירושו נחל הקנה), ניקח לדוגמה את אב הכנסייה אבסביוס אשר זיהה במאה ה-4 את היישוב עטרות שבגבול אפרים (עטרות הנזכרת בגבול הדרומי! אבל לא משנה...), עם הכפר אל עטרה המצוי ע"ג הרכס של חומש מעל לנחל שכם (ואדי אל קצב) אותו זיהה מן הסתם עם נחל קנה כגבול נחלת אפרים. רק במאה ה-20 החלו חוקרים לשים לב כי ישנו ואדי המשמר את השם 'ואדי קנא' המצוי למרגלות הישוב קרני שומרון. למעשה זהו הנחל היחיד בארץ אשר שמו השתמר במדויק במשך למעלה מ-3,000 שנה! ובכן, הגבול יורד כאמור מתפוח מערבה לנחל קנה. לדעתי, ניתן להניח כי 'נחל קנה' המתואר בפסוק, הוא הנחל המתחיל למרגלות תל תפוח המתחבר בסופו של דבר לקטע הנקרא ואדי קנא. נחל זה נקרא בתחילה 'ואדי יסוף', לאחר מכן 'ואדי א-שייח' ו-'ואדי א-שמי' ומרגלות היישוב עמנואל הוא מתחיל להיקרא 'ואדי קנא'. חיזוק לזיהוי הזה ניתן לדעתי להביא מתרגום השבעים – כפי שראינו, אחד השינויים בתרגום השבעים לקטע זה הינו בפסוק: "וירד הגבול אל נחל קרנה נגבה לנחל יריאל" – מפסוק זה ניתן להבין כי ישנם שני נחלים שהגבול עובר לאורכם. זאת אומרת שהגבול נמשך לאורך ואדי אחד ולאחר כמה ק"מ הגבול מתחבר לנחל נוסף ועובר לאורכו. אם נבחן את השטח, נראה כי 'ואדי יסוף' המתחיל למרגלות תל תפוח, הינו אחד מיובליו של נחל גדול יותר המתחיל את זרימתו בסביבות הכפר ינון (לפנים ינוח המקראית). נחל זה המכונה בראשיתו 'ואדי ינון' הינו היובל המרכזי של נחל קנה, אך השם המקראי "נחל קנה" ניתן לדעתי ליובל היורד מתל תפוח – 'ואדי יסוף' – 'ואדי א-שייח' – 'ואדי א-שמי' ולהמשכו לאחר החיבור עם היובל המרכזי המכונה בקטע זה 'ואדי ערעור' או לכל הפחות לקטע היובל המרכזי לאחר החיבור עם 'ואדי ערעור' – הקטע בו כאמור השתמר השם המקראי – 'ואדי קנא'.
מעניין לציין כאן שתי אנקדוטות – האחת, בוואדי שממערב לכפר איסככא מצוי מעיין קטן הנושא את השם 'עין אל קצב' שמשמעותו עין הקנה (כמו קנה של נשק), יכול להיות שכך השתמר שמו של נחל קנה המקראי בהתחילו כאן... (למרות שהשם עין אל קצב / ואדי אל קצב נפוץ יחסית). האנקדוטה השנייה, השם 'נחל קרנה' הנזכר בתרגום השבעים, ניתן לנחל אולי על שם מתחם אבו קרנין, מתחם מבוצר המצוי באוכף בין 2 כיפות גבוהות הנראות כקרניים, ביניהם עברה הדרך המרכזית שהובילה לשכם (כיום כביש 55), על שם מתחם זה קרוי היישוב קרני שומרון. במידה וההשערה נכונה, מקור השם נחל קרנה ושם היישוב קרני שומרון – חד הוא – מתחם אבו קרנין (כיום בין הגבעה של משה זר לרמת גלעד).
השם תפוח כשם של יישוב מופיע עוד כמה פעמים בשמם של 2 ערים בנחלת יהודה – תפוח בשפלה ובית תפוח בהר. מעניין לציין כי בשונה מתפוח דנן, לתפוח שביהודה, לפחות לזו שבהר, השתמר השם בצורתו המקורית בשם כפר מערבית לחברון – תפוח. מעניין כי בשם תפוח נקרא אחד מצאצאי כלב בן יפונה – הבן חברון (דבה"י א ב, מג).
תל תפוח מצוי על גבי רכס גבוה המהווה קו פרשת מים בין אגן נחל שילה (מדרום) ואגן נחל קנה (מצפון), על גבי הרכס או לפחות על חלקו עברה דרך בתקופות רבות, דרך זו קישרה בין מישור החוף (באזור ראש העין) ובין מרכז השומרון / ההר המרכזי / הר אפרים / הר המלך ועוד. לאורך הדרך הזו שכנו יישובים אחדים, ביניהם הכפרים איסככא ויסוף. לקראת סוף ימי הבית השני ולאחר מכן היה ככל הנראה שוק באזור יסוף, שוק המכונה בברייתא "כופת היישוב" (תוספתא דמאי א, יא). משוק זה היו מייצאים תבואה ויבול למישור החוף אותם גידלו ב-'הר המלך' היהודי. נראה כי הברייתא עוסקת בימים שלאחר מרד בר כוכבא – בו נחרב פלך עקרבה היהודי ולאזור חדרו שומרונים. בסמוך לתל תפוח מצויה חורבת א-דיר, סביב חורבה זו מצויות מספר מערות קבורה, רובן בעלות כוכים. איתן קליין הראה כי על פי מקבילות אדריכליות למערת הקבורה הרומית מחורבת א-דיר הסמוכה לתל תפוח, ניתן להעלות את ההשערה כי מערה זו הייתה שייכת למשפחה יהודית שהתגוררה בסמוך.
על גבי הדרך אשר נסללה כנראה בתקופה הרומית, עובר כיום הכביש המקשר בין אריאל לכפרים איסככא, יסוף ותפוח המתחדשת (היישוב הישראלי תפוח). בין יסוף לתפוח המתחדשת, ניתן להבחין בקטע מן הדרך הרומית.
על גבי הרכס, שוכנת כיום בירת האזור היהודית – אריאל. במובן מסוים אריאל ירשה את מקומה של בירת המחוז תפוח – ומעתה תקרא "אריאל – בירת 'ארץ תפוח'".
נקפוץ קצת אחורה, בין תקופת המקרא לתקופתנו – בתקופה ההלניסטית, ברשימת המקומות אותם ביצר המצביא הסלבקי בקחידס לאחר קרב אלעשה, נזכרים בין היתר – אמאוס, בית חורון, בית אל, תמנתה פרעתון, טפון (המקבילה במקבים היא 'תפוח' ; בנוסף, בתרגום השבעים ליהושע טז-יז נזכרים במקום 'תפוח' שמות דומים ל-'טפון': 'אטפוט', 'תפו', 'תפת', 'תפתות') – לשני המקומות האחרונים (או שאולי 'תמנתה פרעתון' הינם שני מקומות שונים) יש הרבה מאד הצעות זיהוי, רובן בדרום יהודה. ההצעות המעניינות ביותר הן: זיהוי פרעתון עם כפר עטיה (קלין), טפון / תפוח עם תל תפוח שלנו (רפפורט) וזיהויה של תמנה עם חורבת א-תל הסמוכה לכפר חארס – המזוהה עם תמנת חרס עירו של יהושע בן נון. חיזוק לזיהוי זה מביא אריה יצחקי – בחורבת א-תל הסמוכה לכפר חארס נמצאו שרידי מבצר גדול מן התקופה ההלניסטית, המבצר מזכיר מאד את המבצר ההלניסטי שנמצא בחרבת עקד שליד אמאוס וזוהה עם אחד המבצרים שבנה בקחידס. המעניין והמשותף להצעות אלו הוא שהן מצויות על אותו קו רוחב פחות או יותר – כפר עטיה הסמוכה לעקרבה במזרח, תפוח במרכז וחורבת א-תל במערב.
כפי שראינו ונראה בהמשך – "ארץ תפוח" מהווה אזור גבול מהרבה בחינות, גיאוגרפיות ויישוביות. אחת מהן היא הגבול היישובי בין יהודים לשומרונים בתקופתו של יוסף בין מתתיהו. בספרו 'מלחמת היהודים' מתאר יוסף בן מתתיהו את גבולות ארץ שומרון: "ותחילתה מן הכפר הנקרא גנים אשר בעמק הגדול וסופה בקרבת פלך עקרבים... הגבול בין שתי הארצות הוא הכפר ענות, הנרקא ברקאי..." – על פי תיאור זה פלך עקרבה נכלל בתחומי ארץ יהודה. הגבול בין יהודה לשומרון הוא בכפר אשר שמו – 'אנואתו בורקאיוס'. אבי יונה זיהה כפר זה עם חורבת ברקית המופיעה במפת ה-P.E.F בצמוד לחאן א-סוויה המצוי 3 ק"מ דרום-מזרח מתל תפוח.
לסיום, קצת תנ"ך בעיניים גיאולוגיות – הגבול בין נחלות אפרים ומנשה כפי שמתואר ביהושע פרקים טז-יז, עובר למעשה בדיוק (מדהים) בגבולו הדרומי של קער שכם. הגבול יוצר מן 'משולש הפוך' כשקודקודו הדרומי הוא העיר תפוח והצלעות נמשכות – צפון-מזרח דרך הפרוזדור של עמק המכמתת (עמק תלם בין קער שכם לקמר תרצה) לשכם ולבקעת בית דג'ן. וצפון-מערב דרך נחל קנה ('ואדי יסוף' – 'ואדי א-שייח' – 'ואדי א-שמי' – 'ואדי קנא') לכפר פרעתה ("פרעתון בארץ אפרים" [שופטים יב, טו]). במרכז מצוי חלקו הדרומי של קער שכם המתחיל ממש מצפון לתפוח – המחשוף הראשון של המסלע הקירטוני הרך המאפיין את קער שכם ושוליו, מצוי בגבעה המשמעותית הראשונה שמצפון לתל תפוח – חרבת עטרוד (נ.ג 690), חורבה זו יושבת על כיפה קירטונית גבוהה, יפהפיה המהווה את תחילתו של קער שכם הנמשך צפונה עד לגלבוע. אם עד כה היו לנו קמר חברון ומצפון לו קמר רמאללה, אזי מתפוח וצפונה העניינים מתפצלים: קמר תרצה – צפון מזרחה, קער שכם – צפונה וקמר ענבתא–אם אל פחם – צפון מערבה. ניתן בהחלט לומר כי "ארץ תפוח" ותל תפוח במרכזו, מצויים במרכז הגיאולוגי של השומרון. "טבור הארץ" הגיאולוגי. יש לציין, כי משולש זה (המכונה "המשולש ההפוך של מרכז השומרון"), ניכר ובולט מאד לעין בתצלום אויר, במפה גיאולוגית וכמובן בשטח – עמק האורך (עמק תלם – המכמתת) ושינוי במסלע ובנוף.
האזור בו אנו עוסקים מכונה כאמור במקרא "ארץ תפוח". מעניין שבמקרא כמעט ולא מופיע הכינוי "ארץ" עם תוספת עיר מסוימת. הכינוי "ארץ" במקרא, משמש בדרך כלל ככינוי לאזורים גיאוגרפים בעלי מאפיינים מיוחדים כמו: "ארץ מקנה" ו-"ארץ הנגב" או ככינוי לארצות נרחבות כמו: "ארץ מצרים", "ארץ כנען", "ארץ ישראל", "ארץ אדום", "ארץ הגליל" או ככינוי לאזורים קטנים יותר כמו נחלות השבטים: "ארץ בנימין", "ארץ נפתלי", "ארץ זבולון", "ארץ אפרים", "ארץ גד" או "ארץ יהודה". ומלבד "ארץ מוריה" ואולי גם "ארץ המצפה" ו-"ארץ כבול", נזכרות במקרא מספר רב יחסית של ארצות קטנות בהר אפרים (המורחב). באזור זה, המהווה את חלקו המרכזי והצפוני של ההר המרכזי, נזכרות שש ארצות שונות (!) – "ארץ שלישה", "ארץ שעלים" / ארץ שועל", "ארץ ימיני" ו-"ארץ צוף" בחלקה הדרומי של נחלת אפרים, "ארץ תפוח" בחלקה הדרומי של נחלת מנשה, ו-"ארץ חפר" בחלקה הצפוני של נחלת מנשה. בנוסף, בתעודות מצריות נזכרות ערים נוספות באזור כמו "ארץ שכם" ו-"ארץ גינה" (ג'נין – לפנים עין גנים / בית הגן המקראית). ניתן אולי להוסיף את עשרת החבלים הנזכרים בתיאור נחלת מנשה ("וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה...").
הסיבה לריבוי זה, נעוצה ככל הנראה בהבדל הגיאוגרפי המובהק בין חלקו הדרומי של ההר המרכזי לחלקו המרכזי והצפוני, בין יהודה ובנימין לאפרים ומנשה או אם נרצה בין יהודה לשומרון –
החל מרמאללה (הרמה המקראית) וצפונה הנוף של במת הר רציפה ואחידה משתנה. נופו של גב ההר מפסיק להיות אחיד – שדרת ההר מתרחבת ונוצרים אזורים שונים בעלי ייחוד גיאוגרפי מחד, ועמקים ובקעות מאידך. אזורים אלו מקבלים במקרא שמות ייחודיים על שם ערים (כמו חפר ותפוח) או על שם ייחוםד הגיאוגרפי (כמו צוף – על שם התצפיות היפהפיות בהרי גופנה). מצפון לקו יריחו – רמאללה – מעלה בית חורון, אנו מוצאים במערב את הרי גופנא, במרכז את המשכה של רמת בית אל ובמזרח מדבר המכונה בשפה הגיאולוגית – "המונוקלינה של העוג'א", זאת אומרת, שבשונה ממדבר יהודה הבנוי מקער, מדבר בנימין או מדבר דרום השומרון בנוי משיפולים מזרחיים של קמר (קמר רמאללה). הלאה וצפונה העניינים הולכים ונהיים מורכבים יותר.
שינוי נופי זה קשור במבנה הגיאולוגי של שדרת ההר המרכזי – חלקה הדרומי של שדרת ההר המרכזי בנוי מקמר אחיד (קמר חברון) שעל שיאו עובר (פחות או יותר) קו פרשת המים הארצית. מצפון לקמר חברון מצוי קמר נוסף הנקרא קמר רמאללה, בשונה מקמר חברון, קמר זה מצוי ממערב לקו פרשת המים הארצית ועל כן הנוף נעשה מורכב יותר – במערב הרי ירושלים הנשענים על חלקו הדרומי של קמר רמאללה, במרכז אזור הררי לא מסודר הנשען על קער ירושלים בדרומו ועל רמת בית אל בצפונו ובמזרח המשכו של מדבר יהודה הנשען על חלקו הצפוני של קער מדבר יהודה.
ניתן לשים לב שהמעבר בין הנוף הבמתי-רמתי הרצוף המאפיין את הר חברון לבין הנוף המשתגע והלא מסודר המאפיין את אזור שכם, נעשה בצורה הדרגתית – על פני נחלות בנימין ואפרים.
הצעת טיול:
נחנה את רכבנו ב-ש.ג המזרחי של אריאל, כדאי להודיע לש.ג על יציאתנו לביקור במעיינות / בתל. נצעד על הכביש כ-200 מטרים עד שנראה מצד שמאל (צפון) חניון רכבים, מעט לפני החניון נרד לשטח. מולנו (ממזרח) נראה את הכפר איסככא ובינינו לכפר מצוי עמק, מעין תיאטרון טבעי שהופך בחלקו הצפוני לוואדי צר, נרד בין עם הטרסות לכיוון הקטע הצר. הוואדי בבת אחת הופך לצר – חתך V ובאותה נקודה נבחין במדרגות חצובות בגדה המערבית. מול המדרגות בגדה השנייה (המזרחית) לכיוון הכפר כ40 מטרים נבחין בעין אל קצב, משמעותו בעברית הוא קנה. כיוון שבמורד הנחל מצוי מעיין נוסף לא מסומן נקרא לזה – עין אל קצב א-פוקא, או בשמו העברי – עין הקנה העליון. ישנה בריכת אגירה קטנה, אך מוזנחת מאד, אך מקום סבבה סך הכול. מכאן נחזור בחזרה למדרגות החצובות ונמשיך במורד הנחל עוד כ-150 מטרים עד שנבחין מימין לנו (מזרח) בריכוז של פטל ופתח של מערה, זהו המעיין התחתון והלא מסומן – עין אל קצב א-תחתא נקרא לו או בשמו העברי – עין הקנה התחתון. המעיין נובע בתוך מערה בעלת שלוש בריכות רדודות, מקום מקסים (ניתן לרחוץ). מכאן נוכל לחזור לרכבים או להמשיך לתל. במידה ונחליט להמשיך לתל ניקח עימנו נשק ארוך. נמשיך צפונה עד שהנחל יפתח לעמק של ואדי יסוף, כאן נצמד לצד ימין (דרום) ונלך בעליה מתונה עד שנבחין מימין בתל המתנשא. לאחר טיפוס של כ-15 לתל, נגיע לחורשת שקדיות יפה, מבלי לשים לב נכנסנו לעיר. נמשיך עוד כמה עשרות מטרים לפסגת התל, הפסגה די שטוחה עקב מחשוף החוואר בראשה. על הפסגה (בחלקה המזרחי) מצוי המבנה לכבודו של אבו זרד. נטפס לגג המבנה. מכאן התגלה לעינינו נוף מרהיב ביותר של מרכז השומרון – "ארץ תפוח" לאחר תצפית של כחצי שעה לפחות נרד חזרה לתל ונעשה סיבוב, נחפש את חומת העיר הכנענית אותה או את מלכה הכה יהושע בן נון שהתגורר כאן בסמוך (כפר חארס). מכאן נרד צפונה לעין תפוח אשר מתחת לכפר העתיק והיפה יסוף (לפנים ישב המקראית), כאן בינות למטעים, זורמים פלגי מים באמות ומשקים בית שלחים גדול, באחד המעיינות מצויה נקבת פירים. מכאן נמשיך בדרכינו לכיוון תפוח המתחדשת (כפר תפוח), עם הגיענו לש.ג נבחין במן דרך רומית היורדת לכיוון דרום-מערב נלך בה כמאה וחמישים מטרים (יש סימון לבן-כתום-לבן) עד שנבחין בפתח מערת הנטיפים של תפוח. הכניסה למערה לא קלה, כדאי להיעזר בחבל.
נושא הטיול: ארץ תפוח
נחלה: על גבול אפרים ומנשה.
סוג טיול: משולב רכוב ורגלי (מיטיבי לכת).
ציוד מיוחד: סנדלים (הליכה במים), פנס, משקפת, חבל.
משך: הליכה מה-ש.ג של אריאל למעיינות וחזרה – כ-20 דקות הליכה לכל כיוון. כל המסלול מאריאל לתפוח – בין 2 ל-4 שעות, תלוי בקצב.
שירותים מים ודלק: בתחנת הדלק של אריאל
אתרים נוספים באזור: גבעת תפוח מערב, חרבת עטרוד, חאן א-סוויה, עין א-סוויה, חרבת שונה.
ביטחון ובטיחות: לעין הקנה העליון (עין אל קצב א-פוקא) ולעין הקנה התחתון (עין אל קצב א-תחתא) כדאי להצטייד באקדח. לתל תפוח ולעיינות תפוח כדאי להצטייד בלפחות נשק אחד ארוך. יש לציין כי המעיינות בבוסתן עין תפוח מצויות ממש למרגלות הכפר.

בברכת "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"













אפשר לשאול את דביר
מאת ella k
בתאריך 13/7/2008




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר עבודה בעגלות Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.3262)