הדוד שמחה

אֲנִי גָּר בִּרְחוֹב שָׁמְגָר חָמֵשׁ.
בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ קוֹמוֹת שֵׁשׁ
וּמַרְתֵּף.
מִי בַּמַּרְתֵּף גָּר? חַיִּים הַסַּנְדְּלָר.
וּמִי בְּקוֹמָה אָלֶף ? אֶפְרַיִם הַסַּפָּר .
וּבְקוֹמָה בֵּית ? דָּן הַנַּגָּר.
וּמִי בְּגִימֶל ? הָרוֹפֵא.
וּבְדָלֶת ? משֶׁה הָאוֹפֶה.
וּמִי בְּהֵא? אַבָּא, אִמָּא וַאֲנִי (אֲנַחְנוּ סְתָם שְׁכֵנִים).
וּמִי בְּקוֹמָה שִׁשִּׁית? לְעֵת עַתָּה לֹא אַגִּיד!

מָה עוֹשֶׂה הַסַּנְדְּלָר חַיִּים? נַעֲלַיִם לַסַּפָּר אֶפְרַיִם,
גַּם לְדָן הַנַּגָּר וְלָרוֹפֵא גַּם,
אֲבָל לְמשֶׁה הָאוֹפֶה - מַגָּפַיִם!
וְלִי סַנְדָּלִים עוֹשֶׂה.
וּלְמִי עוֹד? לְעֵת עַתָּה זֶה סוֹד.

וּמָה עוֹשֶׂה אֶפְרַיִם הַסַּפָּר?
מְסַפֵּר אֶת חַיִּים הַסַּנְדְּלָר
וְאֶת דַּן הַנַּגָּר
וְאֶת הָרוֹפֵא
וְאֶת משֶׁה הָאוֹפֶה גַּם.
וַאֲפִלּוּ אוֹתִי מְסַפֵּר פַּעַם בְּחוֹדְשָׁיִם
(נוֹרָא יָפֶה!).
וְאֶת מִי עוֹד?
לְעֵת עַתָּה זֶה סוֹד.

וּמָה עוֹשֶׂה דָּן הַנַּגָּר?
שְׁרַפְרַף לְחָיַיִם הַסַּנְדְּלָר
וְכִסֵּא לְאֶפְרַיִם הַסַּפָּר עוֹשֶׂה.
וְשֻׁלְחָן לְמשֶׁה הָאוֹפֶה.
וְלִי נוֹתֵן קְרָשִׁים,
וְלִפְעָמִים גַּם מַסְמֵר (לא יָשָׁר!).
וּלְמִי עוֹד?
לְעֵת עַתָּה זֶה סוֹד.

וּמָה עוֹשֶׂה הָאוֹפֶה?
לֶחֶם לְחַיִּים הַסַּנְדְּלָר אוֹפֶה,
וּלְאֶפְרַיִם הַסַּפָּר גַּם,
וּלְדָן הַנַּגָּר גַּם,
וְלַחְמָנִיּוֹת לָרוֹפֵא,
וְלִי –
(אִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ יָפֶה)
נוֹתֵן עוּגָה (וְכַמּוּבָן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר "תּוֹדָה").
וּלְמִי עוֹד?
לְעֵת עַתָּה זֶה סוֹד.

וַאֲנִי מַה?
מְתַקֵּן אֶת הַסַּנְדָּלִים אֵצֶל הַסַּנְדְּלָר חַיִּים
(וְשׁוֹמֵעַ הֲמוֹן סִפּוּרִים בֵּינְתַיִם).
וְאֵצֶל אֶפְרַיִם - מִסְתַּפֵּר פַּעַם בְּחוֹדְשָׁיִם
(הוּא מְסַפֵּר אוֹתִי נוֹרָא יָפֶה).

וּמִדָּן הַנַּגָּר מְקַבֵּל קְרָשִׁים
וְלִפְעָמִים גַּם מַסְמֵר (לֹא יָשָׁר!).
וְאוֹמֵר לָרוֹפֵא: "אָ",
וּלְמשֶׁה הָאוֹפֶה: "תּוֹדָה" (בְּעַד הָעוּגָה).

אֲבָל הֶחָבֵר הֲכִי-הֲכִי-הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי,
זֶה שֶׁלְּמַעְלָה גָּר
(וְסוֹף-סוֹף אֲגַלֶּה אֶת הַסּוֹד)
זֶה הַדּוֹד שִׂמְחָה הַזַּמָּר!
בֶּאֱמֶת, כְּשֶׁשִּׂמְחָה שָׁר
זֶה נֶהֱדָר!
מְחַיֵּךְ בַּמַרְתֵּף חַיִּים הַסַּנְדְּלָר,
וְאֶפְרַיִם הַסַּפָּר מְצַפְצֵף!
וְדָן הַנַּגָּר מְפַזֵּם וּמְנַסֵּר,
וַאֲפִלּוּ הָרוֹפֵא אֶת מִצְחוֹ מְיַשֵּׁר!
וּמשֶׁה הָאוֹפֶה לִי נוֹתֵן עוּגָה,
(כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר "תּוֹדָה"),

וְכָל זֶה בֶּאֱמֶת נִפְלָא וְנֶהֱדָר,
כְּשֶׁהַדּוֹד שִׂמְחָה שָׁר!
מַמָּשׁ כָּל הַבַּיִת
(וַאֲנִי הֲכִי!) מֵאֻשָׁר!
וְלֹא רַק אֲנַחְנוּ:
כֻּלָּם, כָּל רְחוֹב שָׁמְגָר ,
שְׂמֵחִים כְּשֶׁהַדּוֹד שִׂמְחָה שָׁר!

נפגשים ביום שלישי, אל תשכחו בגדים ספורטיביים, ובשר לעל האש בסוף! מי מביא מה?

אני חושבת ברצינות על מוט בלנדר
בזמן האחרון מתה על מרקים סמיכים ומעוכים
והמועך פירה שלי הלך לעולמו

חוצ מזה טגנתי היום משהו ממש שערורייתי
שרציתי מאד לנסות כי אף פעם לא עשיתי
טבעות בצל לפי מתכון של אהרוני

הצלחתי להתאפק ולאכול רק שתי טבעות בצל
ואת השאר זללו הבן שלי והחברה שלו
ועוד טבלו אותן במיונז
זה טעים לאללה לצערי
וכמובן שלא אחזור על הנסיון הזה

ש – יומיים, לילה ונסיעה קצרה

כמה דברים בשם אמרם:
התאריך העברי ביום שבו יהיה הניתוח שלי הוא ב' ניסן, היום השני של חודש ניסן.
בספר שמות, פרק י"ב פסוק ב' כתוב:
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."
חודש ניסן הוא החודש הראשון, כיוון שהספירה מתחילה מהאירוע המכונן ביותר - יציאת מצריים –היציאה מעבדות לחירות.

אני באמת מרגישה סוג של יום הולדת. מצד זה של הניתוח, הכול חדש ובלתי נתפס. מזכיר לי קצת את מה שהרגשתי לפני הלידה הראשונה. זה היה נראה פיקטיבי. נשים שכבר ילדו היו מעין מועדון סגור שאיש לא ידע מה באמת קורה מאחורי דלתותיו. אז זה דומה.

בהמשך אותו פרק יש הוראות מפורטות מאוד לגבי מצוות קרבן פסח, ולקחתי משם בפינצטה את הדברים האלה:
"... בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ... וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.

בקיצור – הכול כבר נאמר!

ומצאתי בהרצאה שהעבירה מישהי בכנס נשים ציטוט של שיר מאת המשוררת האמריקאית אדריאן ריץ', שנקרא: Prospective immigrants please note:.
אני רוצה להביא כאן רק כמה שורות מהשיר:

"…Things look at you doubly
And you must look back
And let them happen…

…The door itself
Makes no promises,
It is only a door."

אני נוראית, לא יודעת לשמור על קשר .
בכל אופן כייף , כייף , כייף לקרוא את החוכמות, העזרות ושאר הגיגים.

על מנת לגוון, עשיתי עכשיו מרק בטטה. יצא מעולה. פשוט, קליל וטעים.
עובר בקלילות ולא מכביד. ממליצה בחום.