|
 |
|
|||
|
|
|||||
טיולים ואתרים
פורום הטיולים שלנו.
|
ברוכים הבאים לקהילות אג'נדה!
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"
|
ליחצו כאן כדי לעבור לגירסה המקורית של פורום "טיולים ואתרים" התאריך של הטיול הנ"ל לאיזור נחל פראן כבר נקבע מראש, ככה שאפילו שחזרתי מחמישה ימי הליכה די אינטנסיביים באילת, בכל זאת ארזתי תיק עם צידה לדרך, שוב נעליים ומקל הליכה וקדימה לדרך... אלא שהפעם מדובר בטיול קבוצתי. אותה קבוצת מיטיבי לכת של עפר וחגית ועוד קרוב ל-50 חברה נוספים. הפעם עפר וחגית לא יכלו להגיע, אז אני מתנדבת למסור לכם דיווח על טיול באיזור שזו לי הפעם הראשונה שטיילתי בו - נחל פראן העצום בגודלו. אם בטיול הקודם של הקבותה טיילנו בנחל חימר והתרשמנו מהגודל והעוצמה שלו, אז נחל פראן שם אותו בכיס הקטן...
בשני ימי הטיול קיבלנו רק טעימה קטנה מנופי הפראן. לפי המדריך ראינו אולי שמינית מגודלו של הנחל. והוא אכן גדול ועצום. ומרשים. ושווה דיווח. אז להלן מפות הטיול, מקווה שהכיתוב קריא מספיק:  בשבת לא ממש הלכנו לפי המרקר הצהוב, המדריך לקח אותנו לכיפת פראן ומשם לנקודת תצפית השנייה, אין לה שם אז נקרא לה נג 389. המדריך ניווט בהצלחה רבה, ולא באמצעות GPS...  הינה לכם שתי דגימות נוף, ככה בשביל הסיפתח של השירשור.
המשך יגיע בהמשך השבוע... (ולא שכחתי את השרשרור האילתי, גם הוא יזכה להמשך) אחרי כמעט שבוע רצוף של טיולי שטח קיבלתי פטור מהליכות בערב לשבוע הקרוב... אז במקום לצעוד ביישוב אני אקדיש את הזמן לעיבודי תמונות וסיפורים. מצוקי פראן  לא אמרתי קודם שמדובר בנחל גדול ועצום?  הפנורמה הזו צולמה מנקודת התצפית 389 אז צלמו לכם את הנופים הללו בראש להמשך השבוע צודק. התבלבלו לי האותיות...
(אודה מאוד אם אפשר יהיה לתקן את הכותרת, כי לי אין אפשרות עריכה)  שישי, חמש בבוקר, עוד ועוד מכוניות מגיעות לחנייה, עוצרים, מוציאים מהבגאג' את התיקים ומעבירים לבאגאג' של האוטובוס הצהוב. חיבוקים, חיוכים, פנים מאירות של חברים מוכרים. אפילו שמוקדם מאוד, עדיין חושך, עדיין קר - חבורת מטורפים שבמקום לנוח בשבת יוצאת לקרוע את התחת. ואני בראש המטורפים, בהתחשב בקילומטראג' שכבר הספקתי לצבור בימים שקדמו לטיול הזה...
מה שכן, הפעם יש הסעה! יש אוטובוס צהוב ויש את הנהג הקבוע שלנו ככה שעד עצירת הקפה-מאפה בלהבים אפשר לנמנם. בתשע וקצת בבוקר איפשהו בין מצפה רמון לצומת ציחור האוטובוס פולט אותנו בשטח. יאללה... לכו לטייל...  בסדר, הולכים. רק שהבנים יתנו לנו קצת פרטיות, שנוכל להתפנות בשקט    היי... הינה שביל ישראל! באמת מזמן לא נפגשנו      אנחנו מטיילים בנחל אוביל, אחד הערוצים של נחל פארן העצום, נחל קטן ויפהפה, עם בולדרים, מאובנים. המדריך מספר על אוביל שהיה שר הגמלים (התחבורה) של דוד המלך. למעשה אין קשר בין האיזור הזה לבין המקומות בהם דוד המלך הסתובב. לך תבין את ההיגיון של וועדת השמות.  בכל מקרה אנחנו נמצאים הבוקר באותו מדבר פארן ממנו יצאו המרגלים לחקור את הארץ. חזרו למחנה בני ישראל והבהילו אותם עם שמועות מרושעות על נפילים וערים בצורות. חוץ מכלב בן יפונה ויהושוע בן נון. קיבלו עושנ להסתובב 40 שניה במדבר כדי שיעבור דור עד שיוכלו להיכנס לארץ המובטחת       הנחל ממשיך ואנחנו בעקבותיו
  שכבות-שכבות של צור     היי, אני משיגה אותם! מסתובבת לאחור ומצלמת אותם מקדימה. ברוב התמונות רואים אותם מאחור
        עוד לא הסתיימה העלייה הזו? אני עוצרת לסדר את הנשימה ולהקליק את מה שנפרש מולי. יפה איך הצור הזה משתלב בנוף המדברי          ולסיום - זה עם הפרונקל  הינה היגענו לסוף העלייה
  ושם נפרש מולי הנוף של הפארן   מה שנקרא "הצור המשתולל", כאילו מישהו לש אותו וקימט אותו וקיפל אותו ככה לצורות מתפתלות-זורמות יפות כאלו  וזאת התצפית על מצוקי הפארן ועל האיזור הקרוי "הפקק של הפארן" בו הנחל מצטמצם לרוחב של 300 מטר. אפשר להגיע לכאן מכביש 40, ראיתי את הפנייה בדרך לאילת אבל בשוונג של הנסיעה למי יש כוח לעצור ולהיכנס, כבר רוצים להגיע. שמחה שהפעם הזדמן לי כן להגיע ועוד ברגל  אחרי שהתבשמנו מהנוף אנחנו מבינים שאת מה שעלינו קודם בעלייה די מתונה וארוכה צריך עכשיו לרדת בירידה די תלולה וקצרה באדמת גיר. באעסה. זה אומר שאין לרגל במה להיאחז...
  עכשיו כשאני מטיילת אחת בתוך קבוצה גדולה אין לי את הלוקסוס הזה שהיה לי בהרי אילת, להיות לבד בשטח, שכל הירידה נפרסת רק לי, בקצב שלי. אני צריכה לחכות בתור ולהתקדם בקצב של אלו שיורדים לפני. נזהרים לא לדרדר אבנים ועפר על אלו שהולכים תחתינו אוףףףףףףףףףףףףף  טוב, אני מנצלת את ההזדחלות האיטית לעצירות צילום   עד שמכיעים למטה, לנחל, למישור!    ברבע לשלוש האוטובוס הצהוב בא לאסוף אותנו. נו, נהיניתם?
 אמרתי קודם כמה שאני שמחה לקראת האוטובוס הצהוב... זה אומר שאני יכולה להשעין ראש על החלון, לעצום עיניים ולנמנם עד שנגיע לצופר. ובצופר, אנחנו קודם עוצרים בחוות האנטילופות, מקבלים הסברים על החיות, עושים סיור ממנוע ורק אח"כ מגיעים למאהל שם נלון בלילה אלו כבשי רעמה, מהרי האטלס במרוקו, החיות היחידות בחווה שמגורות בכלוב. למה? כי הן הביאו את זה על עצמן. כבשים ערסיות שתוקפות את כולם. הולכות מכות עם הזכרים האחרים כדי לנכס לעצמם את הנקבות שלהם. כדי לנטרל את עיניין המכות, סגרו אותם בכלוב.   דישון לבן עם קרן ספיראלית  יעלים מנשנשים פלפלים, את כל "עודפי הייצוא" מקבלות החיות לאכול, בשלל צבעים   ערוד, חמור בר אפריקאי, אביו של חמור הבית  והינה יעל/ה מתקרבת אלי, תעצרי רגע, אני רוצה לצלם  לא לזוז בבקשה  מה את נדחפת מכוערת אחת...  השכמה עם הזריחה. הצלחתי לישון הלילה מצויין, לקח לי זמן ללמוד להירדם בסיטואציות כאלו של לינה קבוצתית, מזרון ליד מזרון, על רקע סימפוניית נחירות... בטיולים הראשונים עם הקבוצה לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה. למחרת העייפות מכבידה מאוד.
 סוף-סןף יש אנשים בתמונות שלי, לא רק אבנים והרים    הולכים לבקר בארמון הלבן! בשביל מקום כזה קסום מוכנים להתלכלך בירידה באדמת גיר  האבנים הללו מעלים בנו אסוציאציות של וופלות  האמת שזו תמונה שראוייה למחיקה, בגלל שהפוקוס ברח מהנעל למקל, אבל אני מראה בכל זאת להראות איזה "כייף" גדול זה כשהנעל מתחפרת בתוך אבקת הגיר הזה  ככה זה נראה מלמעלה
  עדיין נשאר לרדת את כל המרחק התלול הזה  ויש את אלו שבחרו בהתגלשות על הטוסיק  כך או כך כולנו מגיעים לכניסה המרשימה לארמון הלבן        הקבוצה פותחת שולחן לארוחת בוקר + קפה/תה   צוות קפה א'  צוות קפה ב'  אופס, הקפה גלש  כמו שאתם רואים זו קבוצה מיומנת בהליכה, היו כבר בשביל ישראל, שביל הגולן, שביל הבשורה. לי מגיע שביל הבשורה (שלם), שביל הגולן (חצי) ושביל ישראל (שמינית)  יודעים מה יש בכיס שמתחת לסמל הכתום-לבן? השקית סוכריות של רוחמה!   מארמון הקרטון של נחל ציחור אנחנו מתחילים ללכת לכיוון כיפת פארן. עלייה מתונה בנוף קדומים
    מכניסים להילון ראשון ונותנים גז קבוע  שווה להתאמץ ולטפס ולטפס - עד שמגיעים  פסגת כיפת הפארן, מכאן רואים את כל ערוצי הזרימה  להניח את התיק, המקל, לשבת מול הנוף, לנשום אוויר פסגות   החום של סנדביץ' הגבנ"צ שלי משתלב בגוונים של החום  וזה - מזון לנשמה    המדריך מצליח לגרום לנו לשתוק חמש דקות רצופות... כל אחד יושב מכונס בעצמו מול הנוף, חושב, בוהה, מנמנם   אחרי ששתקנו מול הנוף והתרגשנו מול הנוף וקיבלנו הסברים על שכבות גיאולוגיות מתחילים בהליכה על קו הרכס עד התצפית על "תלם עשת". מכל הצדדים מוקפים נוף קדומים אמיתי
     צהריים, השמש יוקדת, אין אף לא פיסת צל אחת קטנטנה...  אבל כאלו מראות מפצות על החום והעייפות  אחת וחצי בצהריים. אחרי עצירה להפסקת צהריים בנקודת צל קטנה שמאלצת את כולנו להצטמצם, מה שמקדם את האינטימיות בינינו, שהולכים יחד במדבר כבר כמה עונות ברציפות, סנדוויץ' עם ירקות, מים, קפה ונמנום קצר על הרגל של איתי בתור כרית - אוספים את עצמנו וממשיכים ללכת, יותר נכון, לטפס.
 עד שמגיעים הנה, לנ.ג. 389 או... לנקודת "וואו! איזה יופי!"             אנימקשיבה להסברים של המדריך על השכבות, על ה"טעימה" הקטנה לה אנו זוכים עכשיו מנופי הפארן המרהיבים וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה גלידת מוקה-וניל... זאת האסוציאציה שהשכבות האלכסוניות החומות הללו מעלות בי. אח"כ בדרך חזרה הביתה בעצירה בצומת קמה אני אסתפק בכדור קפוצ'ינו, הכי קרוב למוקה-וניל שיכולתי למצוא...
מקרוב יותר  וקצת מרחוק  זהו עמק תלם - עמק שנוצר כתוצאה מסחיפה   לא פירטתי שמות של מקומות בתוך הנוף. מי שמזהה מוזמן להצביע למען נחכים כולנו. יש מקומות שזה לא ממש משנה לי איך קוראים להם ומה זה שם - אני לא חושבת שצריך להסביר כל דבר. לפעמים צריך פשוט לשבת מול הנוף ולספוג אותו פנימה. שהמרחב הגדול הזה יחלחל דרך העיניים כמו שהוא, גם בלי שמות והגדרות. ומכאן אנחנו נשפכים כמו מים בנחל דממה. איזה שם לנחל שזורם לו במקום חבוי שכזה. להזכירכם אין כאן סימוני שבילים ואנו צועדים בעקבות המדריך שמנווט כל הדרך לפי מפה בלבד.
 שוב - מבט נוסף לנוף  ושוב מוצאים מאובנים. אפילו שאני הולכת עם הראש באדמה אין לי תביעת עין טובה לגלות אותם, אז אני מבקשת שיראו לי    הם מחכים לי כי "אם רואים דברים יפים - קוראים לאילנה"... אני מגיעה, מתכופפת לצלם ומתפתח וויכוח מה יפה בקוצים האלה. תחליטו אתם אם יפה או לא    מתקדמים לכיוון הכביש. וכאן, במה שנקרא במפה "עמק דממה" מצאנו שתי מלכודות נמרים
 הייתי עושה לכם חידת מקום ושואלת מה זאת ערימת האבנים הזו, אבל הייתם פותרים את החידה הזו כמו כלום, אז וויתרתי...    והינה היגענו לתמונה האחרונה בשרשור זה. כאן כבר היגענו אל הכביש, בתזמון מדהים הגיע האוטובוס הצהוב, חיכה לנו עד שנסיים עם תרגילי מתיחות, שאנשים יחלצו נעליים ויעלו להיזרק לאיזה נמנום חטוף.  וככה הגיע אל סיומו עוד אחד מטיולי קבוצת רון, טיול באיזור עם גדלים ועוצמות שלא היכרתי ושמחתי להכיר. מזל שמהדרום-דרום הרחוק הזה יש נהג אוטובוס שמחזיר אותנו חזרה הביתה, "עייפים אך מרוצים". סיימתי עם השרשור הזה ובהמשך השבוע יגיעו דיווחי המשך לשירשור האילתי שלי. מקווה שנהינתם ואתם כמובן מוזמנים להגיב. היינו באזור בדיוק שבוע לפניכם ...
389 היא בין הנקודות החביבות עלי בנגב, ובד"כ אנו חולפים על פניה בדרך לנחל עשת ומושב פארן (יוצא סיבוב ארוך של 30+ ק"מ מאזור צומת ציחור) את מלכודות הנמרים לא הכרתי- תודה.  אם כי עדיין לא חשבנו על שם מתאים...
עשינו ביומיים האלו כ-57 ק"מ: מחניון עדה לחניון ציחור- כ-25 ק"מ, מציחור למושב פארן כ-32 ק"מ. סיימנו בחושך, בעיקר כי היתה התעקשות על שתיית מקינטה לפני שיוצאים בבוקר, וכמובן שנסחבנו עד אחרי 8:00... סה"כ זהו אזור סלחני המאפשר הליכות ארוכות.  (1).gif) מאת ארינמל בתאריך 30/1/2013  הייקר התכוון למעוק של נחל עשת בו ניתן לראות טרוורטין מאובן.
389, כבודה במקומה מונח, ועדיין מחכה לשם...  נדמה לי שחגית סיפרה פעם על הקבוצה.
שאלת ואני אשיב שוב. זו קבוצה שהתחילה את דרכה לפני 7 שנים במסגרת של קק"ל. הם צעדו בשביל ישראל לכל אורכו וכשסיימו שמרו על מסגרת עצמאית והמשיכו להיפגש אחת לחודש לטיולי סופשבוע בעוד שבילים. הם הלכו בשביל הגולן, שביל מים לים, שנה שעברה בשביל הבשורה. לא תמיד מטיילים לפי נושא, אבל העיקר שנפגשים אחת לחודש, עולים על האוטובוס שלוקח אותנו ליעד זה או אחר לטיול שכולם נהנים בו. כן, זו קבוצה שיודעת ללכת ועושה מסלולים די קשים, אבל לא רצים מהר מדי. בסופו של דבר כולם מגיעים. יש לנו מדריך שכבר מכיר את הקבוצה והוא זה שמוביל ויחד עם הוועד המארגן קובעים את המסלולים. לרוב זה הולך ככה: 4 טיולי דרום בחורף ואח"כ 4 טיולי צפון עד יוני. בקיץ יוצאים לפגרה. העלות של כל טיול נעה סביב 300 ש"ח, רק כדי לכסות את העלויות של אוטובוס-מדריך-אוכל-לינה. לנים במאהלי אירוח או באוהלים, במקומות נוחים עם שירותים ומקלחות. בשישי בערב כולם מתגייסים למטבח ומכינים יחד ארוחת ערב לתפארת. במהלך הטיולים כל אחד דואג לעצמו לסנדוויצ'ים, אבל תמיד יש כיבוד. הרכב הקבוצה השתנה עם השנים, עדיין ישנם חברים מהגרעין הוותיק ויש חברים חדשים שמצטרפים, מגיעים לטיול אחד רואים איזה חברה מקסימים אנחנו, מתאהבים ונרשמים גם לטיול הבא. ככה היכרתי את חגית ואת עפר ועוד הרבה חברים טובים שהמכנה המשותף לכולם הוא אהבת הארץ.   אחרי סיום המסלול בשישי, כדי לעלות לאוטובוס היינו "צריכים" לקפוץ קצת בחבל...  ואם אחרי נאום יחסי הציבור שלי מישהו מעוניין להצטרף, שישלח לי הודעה פרטית ונדבר. 
|
