'עמיתים לטיולים' טבע, ארכיאולוגיה והיסטוריה סביב בקעת מצר - בהובלת אבנר עופר ועמית מנדלסון יום שישי ערש"ק פרשת יתרו, כ"א שבט תשע"ג ( 1.2.13 )
נתחיל את הטיול בגת ובורות מים ובפארק מגיני מענית, בתל נרבתה שבו שער אבן מונוליתי היחיד מסוגו בישראל, קולומבריום קטן ועמדות שמירה, ונסייר בתל עד סביבות השעה 8:15. אם הזמן יאפשר נוסיף ביקור במערת הקבורה ובפינת ירמי. נמשיך ל"באר הרומית", גבעת יוסף קפלן ומצבת מיכאל אטינגוף, נעלה במעלה בנחל נרבתא לתל זאבים, בו נבקר בבור מים שהוסב למערת מגורים, נמשיך ל"פינת רויטל" ונשקיף לעבר בקעת מצר, אותה נקיף מצפון וממזרח בדרכנו למקבץ אבני גבול לאורך "הקו הירוק" הישן. נמשיך למכלול ביר אל אסייאר, ואם הזמן יאפשר נדרים לעבר מערת מצר ובקיבוץ מצר נראה את בורות המים הקדומים ביותר שהתגלו בישראל.
מפגש בשעה 7:30 בחניית בית הקברות של קיבוץ מענית. הוראות: מהשער של הקיבוץ מממשיכים ישר עם הכביש עד שלאחר הרפת מגיעים לכיכר. בכיכר פונים שמאלה וממשיכים עם הכביש בדרך שעולה לאורך הגדר ההיקפית של הקיבוץ. לאחר כ-50 מטר מתחילת העליה נמצא בית העלמין. הכוונה לבעלי סמרטפונים: http://waze.to/hsvbbthjes
סיום משוער במצר: 14:00 הנהגים יוקפצו חזרה לקיבוץ מענית.
יש מצב שאני חוזרת שוב לאילת באפריל, סימנתי לי בלוח שנה גשר חביב משישי עד יום העצמאות (שלישי) הפעם אני רוצה להגיע לנחל גישרון, בסיבוב הזה וויתרתי עליו ואני מקווה שעד אז יסיימו עם עבודות הגדר ויפתחו את כולו למטיילים. תלוי גם איך יהיה מזג האוויר אז. ו... ים. לשנרקל בחוף אלמוג וגם לצלול. יש עוד מסלול שאני רוצה לעשות. קראתי עליו באתר של גיא שחר, על מסלול שחוצה לרוחב את הרי אילת, מכביש 12 עד באר אורה. גם עשה לי חשק. נראה.
לאור מנת הגשמים החריגה שספגו חלקים מהרי אילת בסוף ספטמבר (ובמיוחד אזור יטבתה), ופריחות מדבריות נדירות שאת חלקן אפשר לראות פעם בעשר שנים בערך.
אילוצים שונים "חסמו" את הביצוע עד כה, אבל מקווה מאד לצאת החודש.
לגבי מסלולים, יש לי עניין במיוחד בסיבוב הנחלים יטבתה-ארגמן (האזור הזה עבר בחורף הנוכחי 2 אירועי גשם נדירים וחריגים בעוצמתם), כמה שבילים ואתרים שלא ביקרתי בהם בעבר (כמו יער הולנד ו"ארץ החרדונים" שכבר סוקרו בפורום ע"י סאקרה), ובדרך לאילת, אם לא תהיה בעיית שטח אש, מעוניין לעבור במכלול שבילי כיפת עשת. כמובן שכל תוכנית היא בסיס לשינויים...
חלק מהמינים הספציפיים צצו על פני השטח גם לפני 3 שנים (כמו לשון-אפעה רבת עלים, אותה ראיתי לפני 3 שנים בנחל שיזף) אבל יש עוד הרבה מינים נדירים ומעניינים. חוץ מזה גם אפקט של "מרבדי פריחה" (כמובן לא בקנה המידה הים-תיכוני) הוא דבר נדיר במרחב הזה.
לפני יותר משנה ראיתי בלון לבן וחייזרי צמוד לקיבוץ מיצר. הסתבר שזה מפעל לטיהור שפכים שאמור גם לייצר אנרגיה (ביו-גז) לא ידוע לי אם חלק מתוצרי הטיהור מופנים לנחל. שווה בדיקה. מצאתי ברשת את המסמך הזה. גם הוא לא קשור בהכרח לנחל.
גם אני הבחנתי בעבר בצבעם העכור-צהבהב של המים בבריכת המפל.
שזקוקים לדעתך לפרוש או הרחבה נוספים. להערכתי, בקישור אפשר למצוא פרוש לרב התבליטים באנדרטה ויש שם גם ערך מוסף המקשר בין עקדת יצחק לפסל. אגב,השם איננו "גוילי אש" אלא "מגילת האש". (גוילי אש ,זה ספר הנצחת הנופלים במערכות ישראל)
אדום - תוכנית נתיבי ישראל. ירוק (כמה מפתיע) - תוכנית הרט"ג. נלקח מהסרטון שלעיל.
לטעמי, כדאי להפוך את הנושא הבוער לשרשור חדש. (בו אולי בורים כמוני יקבלו הסבר למה החלופה של הרט"ג מסבה פחות נזק. לכאורה, המנהרה שלהם עוברת תחת שטח בתולי הרבה יותר - נחל שרף, עין אורחות - וגם למנהרה יש לכרות פתחי אוורור וכו')
חוץ מזה: הסינים, אותם בחרו להעסיק בכרייה - ידועים בפרוייקטים ההרסניים שלהם, בראשם אולי הפרויקט ההרסני ביותר בעולם שבוצע עד היום: סכר שלושת הערוצים.
ההסבר של רט"ג היה שלחלופה שלהם יש מספר יתרונות: א. מעבר באזורים שממילא נהרסו כבר. ב. קטע ארוך יותר במנהרה = נזק סביבתי מועט יותר. ג. פתחי המנהרות, שבהם ירוכזו צוותי העבודות ולכן ייגרם בהם נזק סביבתי, ימוקמו באזור מפעלי צין, ולא במישור ימין.
סרט תיעודי (כ-50 דקות) על חורבת אן-נחס בירדן (מול חצבה) כולל שיתוף ארכיאולוגים ישראלים. יש גם קפיצה למבצר האלה (חורבת כייפא) וסקירה די יפה של המתרחש, אם כי החומר מוצג באופן קצת תיאטרלי כיאה לאמריקאים - הוא עדיין נסוב על עבודה רצינית ומקצועית. 4 חלקים (כ"א 15 דקות) - מומלץ! (הסרט באנגלית ללא כתוביות)
יצאנו שוב לדרוש בשלומן ולראות אם עלו במשקל והתפתחו יפה.. נתחיל מסקנה- הכל כל כך יפה שלא נורא אם הכלניות לא משהו... לא יודעת להסביר מה קרה השנה, (גם בשוקדה),אבל הכלניות שבשנים הקודמות ידעו לייצר שטיחים אדומים וצפופים, מסתפקות בינתיים בכתמי צבע דלילים ולא כל כך מרשימים.
ההתחלה היתה מבטיחה, כשראינו את סכר אדוריים מלא מים וילדים משכשכים באגם שגלש אל הסכר.
ברקע בהק באדום המדרון המוכר שפותח כל שנה את תצוגת שטיחי הכלניות
אבל כאמור, בהמשך, הכלניות לא ענו על המצופה. לא נורא.. הכל כל כך ירוק ויפה, מצאנו פינה מול הנוף הפתוח והכלנית הפרטית שלי סיפקה כתם אדום ויפה..
חוץ מכלניות יש עוד כמה פרחים בשטח למשל, לשון הפר הסמורה בכחול משגע
או קדד גדול פרי
וגם זחל שכמעט הצליח להסוות עצמו לחלוטין על עלה של מרווה ריחנית.
עוד פרחו-זהביות,איריס א"י,צהרונים,עיריות גדולות,מצליבים ומורכבים צהובים.
עדיין יש זרימה חזקה. השלווה של שישי בבקר לא מרמזת דבר על הרבים שיהיו שם מאוחר יותר. מנסים לנצל כל רגע. עברנו במעט את ממוצע הגשם הרב עונתי, וזו אחת הסיבות שהמים לא מחלחלים מהר.