|
 |
|
|||
|
|
|||||
טיולים ואתרים
פורום הטיולים שלנו.
|
ברוכים הבאים לקהילות אג'נדה!
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"
אתם צופים כרגע בהודעה טקסטואלית מתוך פורום "טיולים ואתרים"
|
ליחצו כאן כדי לעבור לגירסה המקורית של פורום "טיולים ואתרים" שישי (שעבר), רבע לתשע בבוקר, אני נוחתת בכניסה לפארק תמנע
 סתאאאםםםם.... הייתי רוצה... מחמש בבוקר אני נוהגת רצוף עד שהיגעתי הנה, כמעט בלי לעצור.  אני נפרדת מ-49 ש"ח בכניסה וזוכה לשמוע את ה"כל הכבוד לך" הראשון לטיול זה מהבחורה בבוטקה כשאני מספרת לה על התוכניות שלי ליום זה.  הפיז'ו הכחולה נשארת לנוח מהנסיעה הארוכה בחנייה, סמוך למרכז המבקרים ואני עם התרמיל - מקל - קנון יוצאת לדרך  הפעם לא אלאה אתכם בציטטות גיאולוגיות. קיבלתם ממני מספיק אבנים בשירשור הקודם. הפעם נתבשם מהנופים. ואם פה ושם תתפלק לי תמונה שכבר הראיתי קודם, עמכם הסליחה...    זו הפעם השנייה שלי בפארק תמנע. הייתי פה לפני שנתיים וחצי, רק שאז טיילתי בין האתרים בפארק עם המכונית. סוג של "טיול משפחות" עם עצירות במקומות האטרקטיביים. הפעם אני אחזור למכונית רק לקראת סוף היום. עד אז אני צועדת על שתי רגליי.
היגעתי עם המון מרץ וככה אני הולכת בדרך לטפס על ההר הראשון ברשימה.  הדרך לבמת ההר עוברת במסלול ארוך ויחסית מתון בתוך ערוץ של נחל אלכסון, שחוצה בלאכסון את הגוש סלעי הגרניט הגדול של הר תמנע   הינה דייק! לא אמרתי קודם שאני תלמידה טובה. מסבירים לי ברור אז אני מבינה ויודעת למצוא אותם אח"כ בעצמי  אמרתי בלי אבנים, אבל איך אפשר שלא... הם כאלה מרשימים     הינה עוד דייק   אני קוראת את שלטי ההסבר ומבינה שאני צועדת על אדמה מלאה סלעים בני מיליונים. דייקים שחורים למכביר שחוצים את ההרים, סלעי חול מרשימים ביופיים, פטרייה.
אני מוקפת ביופי שכזה מכל עבר.          הינה עוד דייק
 ועוד אחד   השביל מטפס למעלה   הינה היגעתי למצוק התלול שמקיף את פסגת ההר. התקינו דרגיות להיעזר בהן, אז אני נעזרת. מטפסת והינה אני על במת ההר...   רק חבל שכשאני מגיעה סוף-סוף לקצה העלייה הראות לגמרי לא משהו. עכורה. סמיכה. מטשטשת את הקונטור של ההרים ממול. מקשה על הצילום. במת הר תמנע שטוחה לחלוטין, אני יוצאת להקפה, לבדוק איך נראה הנוף המעורפל מכל כיוון      ואותו הנוף בשחור לבן - מה עדיף?  כשתיכננתי את הטיול עלתה המחשבה ללכת ממעלה מלחן עד מעלה ברך. מדדתי כ-20 ק"מ במפה ומייד הבנתי שהגזמתי לגמרי. זה לא לליגה שלי...
  אני אחרי שנים של טיולים התקבלתי סוף-סוף לליגת מיטיבי הלכת, אבל הליגה של המתמהמהים, אלו שעוצרים אינסוף פעמים להפסקות סידור נשימה, הפסקות מים, הפסקות צילום, הפסקות נמנום וכו'.   ככה אני יושבת לי על הקצה, הרגליים מתנפנפות להן באוויר... עוד יתרון של טיול בדד: אף אחד לא נבהל ומרחיק אותי מהקצה. "תיזהרי! בדקת שהסלע יציב? קומי משם! תעשי טובה תתרחקי" הם סתם משליכים עלי את פחד הגבהים שלהם או שפשוט לא בא להם לחלץ אותי אח"כ מתוך התהום  אני עוברת עם המבט על קו האופק המעורפל, מקצה אל קצה - הינה - אם הייתי בליגת מטיבי הלכת של הרצים/שועטים - הייתי מתחילה ללכת כאן, מאחורי הר מכרות, עולה במעלה מלחן, הולכת על מצוקי תמנע, עד להר ברך, זה עם האנטנות, עוברת אותו עוד קצת ויורדת שם, במעלה ברך לתוך בקעת תמנע. צריך להיות טיול משהו-משהו. במקום זה אני מבטיחה לעצמי לדגום קטע קצר מהדרך, מהר ברך לאורך המצוק עד הפנייה לבאר מלחן.    ועכשיו המבט מופנה למטה, לקרקעית הבקעה שפרושה תחתי, היי... הינה גבעת בורג. אני מזהה אותה מלמעלה. עוד מעט אסתובב סביבה מגובה פני האדמה.  עוד מבט בנוף ועוד מבט ועוד אחד אחרון חביב לפני שאני קמה לרדת.    רגעעעע... עוד מבט אחד.... אחרון חביב  ואני מוסיפה אבן קטנטנה, אחת, שלי. זהו. עכשיו אפשר להתחיל לרדת.  אחרי הפסקת נוף + הפסקת מים ותפוח אני מתחילה לרדת מהפסגה. הירידה תלולה, קצת מפחידה כי אין במה להיאחז.
זאת הירידה - מלמטה כלפי מעלה       היגעתי סוף-סוף למישור!  מהבוקר לא ראיתי אף לא נפש חייה. זה ביטוי שיהיה שכיח למדי בתיאורי ההליכה שלי בימים הקרובים. אני לבד במדבר. ומשום מה בכלל לא מרגישה בודדה. אני מתיידדת עם ההרים שמקיפים אותי מכל עבר ועד שאעזוב אותם הם יהפכו לחברים קרובים שאני לומדת לקרוא לכל אחד בשמו ולאפיין אותו.  כשסוף-סוף היגעתי אל תחתית השביל היורד מההר - שביל ישראל ממשיך ימינה לכיוון האגם, אני פונה שמאלה לכיוון עמודי שלמה. ושם - חזרה לציוויליזציה. אוטובוסים שהביאו הנה קבוצה מאורגנת, יום כייף של איזו חברה. והם חוגגים שם בקולי קולות.  הרמקולים בתמונה לא לקישוט, ברגע הצילום הם מנגנים בקולי קולות שיר של אייל גולן. לא שיש לי משהו נגד אייל גולן, רק למה דווקא כאן?!  עלתה בי המחשבה להתפלח לקבוצה כאילו אני משלהם ולקבל שיעור בסנפלינג. נראה מדליק. רק שאני לא משלהם. את? פנייך מועדות לעמודי שלמה. מה, כבר שכחת? ואת בכלל לא מקנאה באלו שגולשים עכשיו מהצוק העצום הזה. רק עכשיו ירדת מהר תמנע. למה שתקנאי. שהם יקנאו.  עמודי שלמה, ענקיים, עצומים, אדירים, כבירים בגודלם
גדולים-גדולים-גדולים מזל שיש פה אנשים להמחיש את קנה המידה. אני מאתגרת את הקנון שלי לנסות לתפוס את כל הגודל הזה בפריים אחד, או בכמה.       להלן פנורמות יפות שאח"כ בבית תפרתי בתוכנה     בפעם הקודמת שביקרתי כאן טיפסתי במדרגות למעלה, לראות את התחריטים בראש העמודים. עכשיו אני מוותרת. טיפסתי מספיק ליום אחד.
    אני הולכת לחפש פיסת צל בין העמודים יפי המראה הללו. מקום "שווה" לארוחת צהריים. מגיעה החבורה של היום כייף עם המדריך. אני שמה לב להופעה של כמה מהבנות. באו לפארק עם נעלי עקב. יפה להן. הרווחתי גם צל של עמודים יפהפיים, תירותיים להחריד, וגם הסברים שנקטעו באמצע כי קראו להם לבוא לאכול. מה? לא יכלו להתאפק עוד קצת? אפשר לחשוב שמהבוקר הם נהגו ארבע שעות ועוד טיפסו על איזה הר...    הלכו ונהייה שקט. העמודים קורצים לי... "נו, למה את לא מצלמת? צלמי אותנו, אנחנו כל כך יפים"       שוויצרים. אבל מה שכן, באמת יפים  עוד מבט אחרון-אחרון חביב בגדולים-יפים הללו
 ועוד אחד. באמת שמבטיחה שהפעם זו התמונה האחרונה...  זהו. הגיע הרגע להמשיך. אחרי מנוחת הסנדוויץ' ולא ספרתי כמה קליקים - עליתי על שביל פנימי שלוקח אותי אל הפטרייה - פטרייה וחצי - גבעת בורג - וחזרה אל מרכז המבקרים.   כדי שאהיה מסוגלת להמשיך אני זקוקה לעוד הפסקה. הפעם למנוחה כללית. הפטרייה נראית כמקום המושלם להישכב תחתיה בצל, לעצום עיניים ולנמנם קצת ברוח הקלה. זו היתה "הפסקת הנמנום" הראשונה לטיול זה (כבר הוזכרה בשרשור הקודם)  הבטחתי לא לחזור על תמונות, אבל מה לעשות שהיפיופה הזאת ראוייה לתצוגה נוספת... (כן, סאקרה, עורכים בפארק סיורי לילה ולשם כך מאירים את ה"מוצגים" בתאורה מיוחדת. לכן התקינו את פנסי התאורה הללו. כן, זה מכוער) כאן הם מוסתרים    פטרייה וחצי - גם אותה כבר הראיתי לכם נראה שהפטרייה עשוייה כולה מתחרה אדומה. לא אמרתי קודם שיפה כאן?    אני מתקדמת לכיוון הבורג החביב הזה שמזדקר מהכיוון הזה... ואח"כ מהכיוון ההוא. כמה חבל שלא מרשים לטפס. אם היה מותר הייתי עולה עד השפיץ של הבורג...
בואו תקיפו יחד איתי את הבורג החביב הזה          כמעט סיימתי את הסיור בפארק. נשאר עוד קילומטר או שניים של הליכה על הכביש. אולי מישהו יעצור לי טרמפ?
 אף מכונית לא עוברת וככה אני הולכת לאיטי עד שהיגעתי חזרה אל הפיז'ו הכחולה שנחה לה בשלווה לא מופרעת. - "זהו? חזרת?" היא מתעוררת מהנמנום שלה - "תראי", אני עונה לה, "הבוקר טיפסתי על ההר הזה" - "מה היה לך לחפש שם???" היא לא ממש מבינה  אני מוציאה את מד הצעדים מהכיס. השעה עכשיו 15:30 להלן המספרים:   התמונות מוכיחות שאני לא ממציאה. כבר השמיצו קודם את המד צעדים שלי, אמרו שהוא מכוייל כמו הצרות שלי, שהמדידות שלו לא הגיוניות. אבל לי לא אכפת. כתוב. 23 אלף צעדים!!! אני אלופת מיטבי הלכת המתמהמהים!!! 
|
