• השביל השחור: הר שלמה - נחל המפלים - נחל נטפים
• השביל האדום: הר ברך - נחל מתק - הקניון האדום
• תמונות משיטפונות אתמול ממדבר יהודה
• השביל הירוק: הא אמיר - עמודי עמרם

• השביל האדום: קניון שחורת - גיא אבוד
• השביל האדום/שביל ישראל: פארק תמנע
• השכמה מוקדמת...הדבורניות ממתינות באולגה...
• סיפור בית החרושת נור בעכו וחיפה לצפוניים שביננו
• מסלולים בדרום שניתן לבצע בהתראת שטפונות

ונכנס לתוך העמק הקניוני העצום. ערוץ הנחל הלבן מתפתל כמאה מטרים מתחתנו, עטור בשני צדדיו בקירות סלע וחוואר זקופים. נחל היורד מההרים הגבוהים חוסם דרכנו ואנחנו עוקפים אותו מדרום. המעיין או סימני המעיין ניבטים אלינו בצד השני. פעם היתה כאן בריכונת קטנה, היום נאדה, לא רואים בלום. אני מתענג למראה המפל האדיר הצונח מאחורי. ממשיכים הלאה, השביל מתחיל לטפס בהרים, הנווטן מראה גובה 175-, אי שם למעלה אני רואה מפל גבוה וזקוף, מה עד לשם צריך לעלות? צומת שבילים, הגובה 130-. בחיי 420, 420 מטרים אנכיים אנחנו צריכים לטפס עכשיו אל ראש המעלה. אכן אתגר יפה בחרנו לעצמנו כאשר החלטנו לעלות את מעלה ענבה.

יאללה למלאכת ההטעמות!
אתה על מעלה ענבה ואני על הר שלמה

תכננו בכלל לעלות ב"נאקב עלום" (מעלה צאלים הדרומי), לעשות את נחל ענבה עליון ומשם להמשיך להר בן יאיר.
אבל לאחר שחבריי המתלהבים ברחו לי על השביל הרומי המוליך ממצדה לעין ענבה שבנחל צאלים, הרגשתי חופשי להתנתק מהם ולעשות את המעלה המופלא הזה ששנים רבות עברו מאז פסעתי במשעוליו בפעם האחרונה.
אז הפעם היינו ילדים טובים, הלכנו רק על שבילים מסומנים. שילובי הסמ"ש איפשרו לנו לבצע מסלול מרהיב, אתגרי וקשה לאורך כשבעה עשר קילומטרים.

כך אומר לנו הטיפוס המוזר שניצב בש.ג של מתחם מצדה מזרח.
טוב, נהלים מטופשים, מה לעשות השביל יוצא מתוככי המתחם. שלחנו את המסונדל הזריז שעלה למשרד וכמובן שלא מצא שם אף אחד שיהיה מוכן לקבל ממנו את מ"ס הטלפון.



שישה ק"מ המרחק ממצדה לעין ענבה שבנחל צאלים. השביל ברובו משמים למדי אבל ככל שמתקרבים לנחל המטייל נחשף למראות יפים ומרשימים יותר של שטפו התחתון של נחל צאלים.





קירות המסלע החווארי הזה גרמו פעם לאסון נורא כאשר קיר כזה התמוטט וצנח על אוהלו של שגיא וסליסקי ז"ל שבחר שם לעבור את הלילה.



"מעלה הפרדות" עולה על הקיר הצפוני של נחל צאלים בדרכו לנחלים משמר והרדוף.



ועוד קצת מנחל צאלים.

נחל ענבה הצונח במפלים אדירים,מגיח מדרום ומחייב את השביל להתעקל דרומה. ממול כבר רואים את כתמי העשב, הקנה והסוף וריכוז דקלים זעיר המציינים את מיקומו של עין ענבה. מכאן גולש הנחל במפל מרזב מרשים שנראה כי ניתן לרדת בו. מנחם מרכוס טוען בספרו העוסק במדבר יהודה הדרומי שניתן לרדת את קיר המצוקים שממערב למפלים של נחל ענבה. במבט מלמטה זה נראה הזוי למדי.

מפלי נחל ענבה.



מפל המרזב .



כתמי עין ענבה.





"גיא סלעים"





על הצלע השמאלית של הגבעה הימנית עובר מעלה ענבה יעדנו הבא.

קריאה טלפונית שאני מקבל מהבן בהיותי בראש מעלה ענבה. האוטו שחנה אז לפני כשתים עשרה שנים בחניון נחל צאלים נפרץ והמשטרה העבירה את המידע המעצבן לביתי. ועכשיו צריך לרדת את כל המעלה המסויט הזה בידיעה מה מחכה לך למטה. את הדרך הביתה עשינו כאשר מפת מדבר יהודה הדרומי משמשת מגן בפני הרוח המכה החודרת דרך החלון הפרוץ.

מצומת השבילים המתומרר ע"י שילוט סמ"שי השביל עולה מערבה. עץ שיטה סלילונית מסמן את "רגלי המעלה".



בחלקו התחתון השביל מתפתל בינות לבולדרים עצומים.







בהמשך השביל מטפס בתלילות רבה, חוצה מדרון דרדרתי נוח למדי, עולה במקביל ומעל לערוץ צר העולה מערבה ונחסם במפל אימתני בגובה מפלצתי של מאה מטרים ויותר.

שרה'לה מטפסת במעלה ענבה.











ראש המפל, פינה קסומה, מוצלת (היה קר מידי) מתאימה לארוחת בוקר עם כוס קפה (חבל, ערכת הקפה נשארה בבית).



אז ארוחת בוקר לא אכלנו כאן כי רצינו קודם לסיים את העליה אבל שתיית מים, בהחלט.

עוד כמה מאות מטרים בערוץ הרדוד ומגיעים לצומת סמ"שים, ירוק (בו עלינו) כחול (עולה לראש המעלה ובו נמשיך) ואדום (מושך מערבה למחוזות אחרים).



עליה של כשישים מטרים אנכיים וזהו, העליה הסתיימה, ראש מעלה ענבה. הנווטן מראה גובה 290. כ - 470 מטרים עלינו עד לכאן מעין ענבה.
מסביב גבעות נמוכות. הר בן יאיר מתנשא בסילואטה מרהיבה הרחק מדרום לנו. ובמערב בולטת כיפתו המחודדת של הר ענוב.

ממשיכים כשלוש מאות מטרים על במת ההר מזרחה. גבעה סלעית בולטת לכיוון צפון ואנחנו מושכים אליה. והנוף ממנה, משהו, משהו.



גיבורי דוד המלך: איתי, הידי וריבי, מעבר לקניון האדירים של נחל צאלים.



שרה'לה חוגגת את סיום העליה.



וממהרת לרדת לרמת הביניים.



מכאן צריך לרדת כמאה מטרים אנכיים ותלולים לרמת הביניים ולחצות את נחל ענבה.

מפל חביב וגב מרהיב הפותחים את מסכת המפלים/גבים של נחל ענבה התחתון.

ישבנו בו רבע שעה והתחבטנו.
ביום העצמאות 2010 היינו בדיוק בצומת הזה, בתחתית מעלה ענבה, בדרך לאיזה נחל עלום באזור.
חודש אפריל, 9 בבוקר, ומד הטמפ' בשעון הראה 35 מעלות.
מצד אחד, לא רצינו לחזור סתם את כל הדרך, אחרי שהגענו עד לשם.
מצד שני, זה נראה מסוכן מדי לטפס למעלה ולבצע אחרי זה טיול אתגרי בחום הזה.
בסוף החלטנו לחתוך.
בדרך חזרה נכנסנו לגיא בהק האהוב עלינו, והספקנו למדוד שם 38 מעלות.
עשינו בשכל.

הליכה משמימה (איך הביטוי הזה ששאלתי מנתב?) וממושכת על רמת הביניים. אני סורק את המדרון האדיר היורד אלינו ממערב מרמת בן יאיר טמחפש בו נתיבי עליה/ירידה אפשריים.

מעבר אחד.



מעבר שני, אלי מטייל המליץ עליו בתשובה לשאלתי מלפני שבוע.



מתקרבים לכביש וחותכים לכיוון חניון מצדה מערב.
עוד אנו מתענגים ולוקקים שלגון במעין קפיטריה בחניון וחברינו - אלו שנטשו אותנו על השביל לנחל צאלים - מגיעים. הם ירדו דרך כביש מעלה בן יאיר.

ירידה תלולה בשביל הרץ. עוד קצת ומגיעים למכונית הסבלנית.

"שממה = ישימון, מדבר, צייה; שיממון, הזנחה, הרס, חורבן, אין יישוב; ריקנות, בדידות, שעמום"
דרך משמימה היא אם כך דרך מדברית. לאו דווקא דרך משעממת.
אבל כן, יש דרכים שבהחלט יכולות לשעמם.

אחרי שקראתי את הדיווח הססגוני שלך, מסתבר שלא, רק עברנו ליד השלט שמצביע על מעלה ענבה. עשינו עצירה ליד עין ענבה והמשכנו לכיוון למצדה. היה נחמד לטפס איתך את המעלה, כשאני למעשה יושבת על כיסא המחשב ולא זזה מטר...