אני ממש אוהב את העונה הזו של "מד מן". אפילו ארחיק ואומר שאני נהנה ממנה יותר מהשתיים שקדמו לה. לא יודע למה, הרי צפיתי בשלוש העונות האלה במה שניתן להגדיר כרצף (בעונה הראשונה צפיתי בצפייה מרתונית כשראיתי שהשנייה מתחילה בהוט 3, ומיד כשהשנייה הסתיימה שם התחילה השלישית בארה"ב).
העלילות העונה פשוט עובדות מצוין. המוות של סבא ג'ין והשפעתו על סאלי הקטנה שבכלל מקבלת הרבה זמן מסך העונה, הנישואים המתפרקים של כמעט כולם (ג'ואן והרופא, פיט וטרודי, הפרידה הסופית של סטרלינג ואשתו כשזה התחתן עם אחרת).
הפרק הזה היה הטוב עד כה בעונה. הוא הכיל את הסצינה שנכון לעכשיו אני מכריז כסצינה הטובה ביותר בעונה הטלוויזיונית הזו- דון מבחין כי שני איטלקים מנסים להתחיל עם אישתו ובהתנהגות דרייפרית קלאסית מנסה "לכבוש" אותה בעצמו. הכיבוש הוא דבר שדון זקוק לו ותר אחריו כל הזמן, אפילו אם זה "הימור בטוח" כי זו אישתו. בעצם, זה תמיד "הימור בטוח" כשמדובר במיסטר דרייפר (אלא אם זו לורליי גילמור, אותה הוא לא הצליח לכבוש השבוע, אבל זו בכלל סדרה אחרת).
סצינה נוספת שאהבתי הייתה כשבטי מסבירה לבתה על הנשיקה הראשונה וכיצד היא תזכור אותה תמיד, כשלא ברור האם היא מדברת על דון או על הבחור ממשרד המושל שנישק אותה בתחילת הפרק.
והמבט המעריץ שנעצה בה סאלי כשזו מרחה ליפסטיק מול המראה היה מושלם.
צריך עוד פרקים כאלה, שמתמקדים יותר בזוג הדרייפרים ולא ב"סטרלינג קופר".
