נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון
|
|
 נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון
פורסם לפני
4101 ימים
מאת גיאחה
סה"כ תגובות: 9
תגובה אחרונה לפני: 4100 ימים
[אני לא יודע איך משנים פה את שם המשתמש, אבל זה הנר של אביטל ושלי גם יחד]
אלייזה דושקו מתעוררת על כיסא משונה, איפשהו בין מיטת גניקולוג לכיסא חשמלי, שמתרומם
משכיבה לישיבה. היא פוקחת את עיניה בהפגנת משחק עוצרת נשימה.
"נרדמתי?", היא שואלת.
"לזמן מה", עונה לה טופר, מפעיל הבובות של הדולהאוס, "ואלו היו חמש דקות המשחק הטובות
ביותר של הקריירה שלך".
"שאקום ואלך?"
"אם תרצי. אלוהים יודע שאני רוצה. רצוי לסדרה אחרת. למה שלא יביאו לנו את סאמר גלאו, או
אפילו סתם מישהי מבאטלסטאר?"
"אתה יודע שזה פשוט מגוחך", אומרת אדל בעונה נכנסת לחדר ובידה קלסר הדוק, "ג'וס גם ככה
בזבז עלינו את כל הופעות האורח שהיה יכול, וכבר שלחנו סוכן לסדרה אחרת".
"באמת?", תוהה טופר, מביט בלי משים בישבנה של דושקו כשהיא יוצאת מהחדר בהליכה רובוטית
שאינה קשורה לדמות שהיא משחקת, זה פשוט המשחק שלה. "מכיוון שאני כאן הגאון, זה שמשחק
לאנשים במוח, ולא זכור לי ששיחקתי למישהו במוח כך שיעבור לסדרה אחרת, איך זה שאני לא
יודע על זה? האם שיחקת לי במוח? האם שיחקתי לך במוח כך שתחשבי ששיחקת לי במוח, כשבעצם את
שיחקת לי במוח כדי שאחשוב שאקו שיחקה לך במוח – אה, נכון, היא לא יודעת לשחק בשום דבר".
"הירגע, טופר", אומר בויד שנכנס גם הוא לחדר, "זו הייתה פעילות סודית. לא יכולנו לגלות
עליה אפילו לך".
"מה", פותח טופר והשיער שלו קופץ יותר מתמיד, "מה קורה פה, מאן-פרנד? דברים קורים מאחורי
גבי?"
"לא יכולנו להסתכן", אומרת אדל בחומרה, "זו הייתה משימה שהוזמנה על ידי חברי פורום סודי
ממדינה במזרח התיכון שלא אציין את שמה".
"ישראל?" שואל טופר.
"כן. זה היה קל, הא? זו תמיד ישראל".
"מוזר, העניין הזה".
"בכל אופן. שלחנו סוכן מיוחד, או סוכנת, אני לא יכולה לספר לך כדי לא להרוס את המתח. הוא
נשלח לסדרה מצליחה משלנו, כזו שלא מבוטלת פעם בשנה. והוא נשלח כדי להרוג. זו משימה
בסיכון גבוה".
"רגע, אני לא מבין, הוא נשלח לישראל?" שואל טופר, בעודו מגניב.
"הוא נשלח למקום גרוע הרבה יותר", אומרת אדל ובוהה בדאגה מעבר למצלמה. "הוא נשלח
לסקרנטון".
פתיח: מוזיקת הנה-נה-נה-נה-נהההה העצלה מפתיעה בשילוב מבריק עם הקופצניות של נעימת פתיחת
"המשרד". זה נשמע נורא.
בוקר במשרד, טלפונים מצלצלים ברקע. מייקל נכנס, מחייך בשביעות רצון עצמית, לבוש בתלבושת
מלאה של חייל יווני כולל הקסדה. דווייט רואה אותו וקם מכיסאו.
"למה אתה לבוש כמו אורק מוורלד אוף וורקראפט?", הוא שואל.
קאט לראיון אחד-על-אחד עם דווייט. "אני משתמש בוורלד אוף וורקראפט כדי לשכלל את יכולות
הממשל שלי בציוויליזציות נחשלות. אי אפשר לדעת מתי תזדקק להן".
"לא, דווייט", מתקן אותו מייקל, "זו תלבושת של יהודה המכבי. היום נחגוג את חנוכה במשרד".
"אמ, יהודה המכבי לא היה מהיהודים? חשבתי שהם אלה שנלחמו ביוונים", אומר ג'ים ומלכסן מבט
לפאם, שמצחקקת מעמדת המזכירה.
"כן, טוב, נראה אותך מוצא תחפושת של יהודי בסקרנטון, פנסילבניה, תאמין לי, חיפשתי. אפילו
זרקו אותי מכמה חנויות אחרי ששאלתי".
"להתחפש ליהודי נחשב אנטישמיות, מייקל", ממלמל טובי שחולף על פניו.
"להפריע לבוס שלך באמצע נחשב אנטישמיות", משיב מייקל, "אתה יודע מי כל הזמן הפריע לבוסים
שלו? היטלר".
טובי מגלגל את עיניו.
"להיטלר לא היו בוסים", עונה דווייט, "הוא ידע איך למשול בציוויליזציות נחשלות".
קאט לראיון אחד-על-אחד עם ג'ים. "אתמול ראיתי פרק של 'דולהאוס' באינטרנט", הוא מספר
למצלמה עם חצי חיוך, "ואני חושב שאני יודע איך לעבוד היום על דווייט".
המשרד עובד כהרגלו. טלפונים מצלצלים. מבטים מוחלפים. ג'ים רוכן מעט לכיוון דווייט, ששקוע
בעבודתו.
"אתה רוצה טיפול?", שואל ג'ים, ודווייט מפסיק להקליד ומרים אליו את משקפיו.
"איזה מין טיפול?"
"אתה רוצה טיפול?", חוזר ושואל ג'ים באותו הטון.
"על מה אתה מדבר?"
"אה, רק בדקתי אם אתה 'בובה'. אף פעם אי אפשר לדעת, אתה יודע", אומר ג'ים וחוזר להתרכז
בעבודתו. דווייט ממשיך לבהות רגע באוויר.
"אני לא בובה. אני דווייט".
"איך אתה יודע שאתה דווייט?", מקשה ג'ים, "איך אתה יכול לדעת שאתה לא בובה ריקה, שמישהו
השתיל בה אישיות מלאכותית של דווייט? אולי כל הזיכרונות והמחשבות שלך מתוכנתים מראש, כמו
הדמויות בוורלד אוף וורקראפט? אולי שתלו אותך כאן בכוונה כדי לשבש את חגיגות החנוכה של
המשרד, וברגע שמישהו יגיד משפט מסוים, אתה תופעל ותהפוך למכונת הרג וכל האישיות שלך
תימחק?"
"בלתי אפשרי", עונה דווייט, "מכונות הרג עשויות סגסוגת טיטניום כדי להיות חסינות
לכדורים, ולו הייתי אחת כזו, כיסא המשרד העלוב הזה היה קורס תחת משקל המתכת".
ג'ים קם במבט חתום והולך, משאיר את דווייט להרהר.
מאוחר יותר ביום, ואנג'לה תולה סרטים עם כיתובי "האנוקה שמח", אייקונים של ישו התינוק
וסביבונים גזורים מנייר ממכונת הצילום. דווייט ניגש אליה ומשוחח איתה בלחש.
"אני צריך לבקש ממך משהו", הוא אומר ומביט סביב לוודא שאיש לא מאזין.
"לא, דווייט", עונה אנג'לה דרך שיניה, "גם השנה לא הזמנו סופגניות במילוי סלק. עכשיו
תפסיק להטריד אותי ".
"זה משהו אחר", עונה דווייט, "אני צריך שתבטיחי לי משהו. זה עניין של חיים ומוות".
"מה?" שואלת אנג'לה בחוסר חשק בולט.
"אם יתברר שאני בעצם סוכן רדום שאישיותו של דווייט שרוט הושתלה בו באמצעים מלאכותיים,
אני צריך לסמוך על מישהו שיעשה את הדבר הנכון ויוציא אותי מכלל פעולה אם אני אתחיל לפגוע
בעובדי המשרד. אלא אם כן זה ג'ים, כמובן".
"כלומר, מישהו שיהרוג אותך?"
"כן".
"אני חייבת לחכות עד שתתחיל להשתולל?"
"אוקיי, כולם", קורא מייקל מפתח חדר הישיבות, מנופף חנוכייה מפלסטיק לכל עבר, "תפסיקו
את מה שאתם עושים, הגיע הזמן להתחיל בהדלקת המנורה שלנו. יהיו גם משחקים בסביבון".
"אני לא משחק בשום סביבון", אומר סטנלי ונשאר לשבת בכיסאו.
"גם אתה, סטנלי, היום זה חנוכה, וזה השבוע המיוחד בשנה בו אנחנו שוכחים ליהודים את מה
שהם עשו לישו ואוכלים להם את האוכל".
"ישו מת?", שואל קווין, "הו, יש אוכל".
פאם וג'ים נכנסים ותופסים את מקומם, ואחריהם גם קלי וריאן, שנראה מבועת מנוכחותה, פיליס,
אנג'לה וכל השאר, נו.
"פאם, מכיוון שאת יהודיה..."
"אני לא", מעירה פאם אך מייקל מתעלם.
"את תדליקי את הנרות. כידוע לכולכם, ביום השני של חנוכה נהוג להדליק שני נרות, בדקתי
בוויקיפדיה".
אדל נכנסת למשרדו של טופר. "עשה זאת", היא פוקדת עליו בקול חמור סבר. טופר, שהיה שקוע
במסך המחשב, מזנק ממקומו בבהלה.
"לא שמעת על דפיקה בדלת?", הוא שואל, "אנחנו מתעסקים כאן במלאכה עדינה מאוד. הייתי יכול
למחוק אישיות שלמה מההארדיסק עכשיו אלמלא הייתי גאון".
"ראיתי שקראת במסך המפוצל. עכשיו תפסיק עם השטויות שלך ותפעיל את הסוכן הרדום שלנו. לפי
המודיעין, הם עומדים להדליק את הנרות".
"בסדר, אם את רוצה להתעסק רק בעבודה כל הזמן...", טופר מגלגל עיניו, ואז מקליד במהירות
מדהימה על המקלדת, ועל המסך מופיעים כל מיני דברים משונים. "את בטוחה שאת רוצה לעשות את
זה? זו ההזדמנות האחרונה להתחרט, לפני שיצירת הפאר שכתבתי תפעל את פעולתה".
"עשה זאת, עכשיו", אומרת אדל, ויוצאת מבלי להביט לאחור. טופר לוחץ על כפתור, וזמזום צורם
נשמע כשאנו חוזרים למסיבת החנוכה בדנדר-מיפלין.
"...להדליק נר של האנוקה", מסיים מייקל את הברכה, "פאם, תדליקי את השמש".
לפתע נשמע קול חבטה, וכולם מפנים את מבטם בבהלה לדלת חדר הישיבות שנפתחת בפתאומיות, כולל
קריד, שהיה עסוק עד לאותו רגע בהוצאת הטונרים של הדיו מכל המדפסות.
"חשבתם שתוכלו לחגוג חנוכה בלעדיי?", שואל בזעם אנדי ברנרד שעומד בדלת, "אתם לא יודעים
שבקורנל היו קוראים לי רבי ברנרד?" ובמילים האלו הוא שולף יוקליילי ופוצח בשירת פלצט
גבוהה להחריד של "מעוז צור ישועתי". בעודו שר זוחלת לאורך החדר מרדית', הסוכנת הרדומה,
ובלי שמישהו שם לב מציתה את שולי שמלתה של פאם. הראשון ששם לב לכך שפאם בוערת הוא
דווייט, שמזנק ומנסה לכבות אותה בגופו. אנג'לה, שזוכרת את אשר הבטיחה, תופסת כיסא
ומתחילה לחבוט בו נמרצות. במהרה שלושתם בוערים ושארית חברי המשרד נסים על נפשם, מלבד
קריד, שאוסף את הסופגניות ויוצא בשלווה, אחת מהן בפיו.
קאט לראיון אחד-על-אחד עם מייקל. "כשהייתי ילד, חגגתי בפעם הראשונה את חנוכה אצל חברי
היהודי ג'ואל קליינמן. היינו חברים טובים, חגגתי איתו את כל החגים. זה לא נכון, חגגתי
איתו רק את החג הזה ואחר כך הוא לא הזמין אותי יותר. הוא היה היחיד שלא הרביץ לי. לפני
אותו חג. היום היה החג הכי גרוע מאז אותו חנוכה. אני רואה בזה כישלון אישי שלי כמנהל",
הוא מודה בצער. "בפעם הבאה אתן לטובי להדליק את הנרות".
|
|
|
|
|
|
[אני לא יודע איך משנים פה את שם המשתמש, אבל זה הנר של אביטל ושלי גם יחד]
אלייזה דושקו מתעוררת על כיסא משונה, איפשהו בין מיטת גניקולוג לכיסא חשמלי, שמתרומם
משכיבה לישיבה. היא פוקחת את עיניה בהפגנת משחק עוצרת נשימה.
"נרדמתי?", היא שואלת.
"לזמן מה", עונה לה טופר, מפעיל הבובות של הדולהאוס, "ואלו היו חמש דקות המשחק הטובות
ביותר של הקריירה שלך".
"שאקום ואלך?"
"אם תרצי. אלוהים יודע שאני רוצה. רצוי לסדרה אחרת. למה שלא יביאו לנו את סאמר גלאו, או
אפילו סתם מישהי מבאטלסטאר?"
"אתה יודע שזה פשוט מגוחך", אומרת אדל בעונה נכנסת לחדר ובידה קלסר הדוק, "ג'וס גם ככה
בזבז עלינו את כל הופעות האורח שהיה יכול, וכבר שלחנו סוכן לסדרה אחרת".
"באמת?", תוהה טופר, מביט בלי משים בישבנה של דושקו כשהיא יוצאת מהחדר בהליכה רובוטית
שאינה קשורה לדמות שהיא משחקת, זה פשוט המשחק שלה. "מכיוון שאני כאן הגאון, זה שמשחק
לאנשים במוח, ולא זכור לי ששיחקתי למישהו במוח כך שיעבור לסדרה אחרת, איך זה שאני לא
יודע על זה? האם שיחקת לי במוח? האם שיחקתי לך במוח כך שתחשבי ששיחקת לי במוח, כשבעצם את
שיחקת לי במוח כדי שאחשוב שאקו שיחקה לך במוח – אה, נכון, היא לא יודעת לשחק בשום דבר".
"הירגע, טופר", אומר בויד שנכנס גם הוא לחדר, "זו הייתה פעילות סודית. לא יכולנו לגלות
עליה אפילו לך".
"מה", פותח טופר והשיער שלו קופץ יותר מתמיד, "מה קורה פה, מאן-פרנד? דברים קורים מאחורי
גבי?"
"לא יכולנו להסתכן", אומרת אדל בחומרה, "זו הייתה משימה שהוזמנה על ידי חברי פורום סודי
ממדינה במזרח התיכון שלא אציין את שמה".
"ישראל?" שואל טופר.
"כן. זה היה קל, הא? זו תמיד ישראל".
"מוזר, העניין הזה".
"בכל אופן. שלחנו סוכן מיוחד, או סוכנת, אני לא יכולה לספר לך כדי לא להרוס את המתח. הוא
נשלח לסדרה מצליחה משלנו, כזו שלא מבוטלת פעם בשנה. והוא נשלח כדי להרוג. זו משימה
בסיכון גבוה".
"רגע, אני לא מבין, הוא נשלח לישראל?" שואל טופר, בעודו מגניב.
"הוא נשלח למקום גרוע הרבה יותר", אומרת אדל ובוהה בדאגה מעבר למצלמה. "הוא נשלח
לסקרנטון".
פתיח: מוזיקת הנה-נה-נה-נה-נהההה העצלה מפתיעה בשילוב מבריק עם הקופצניות של נעימת פתיחת
"המשרד". זה נשמע נורא.
בוקר במשרד, טלפונים מצלצלים ברקע. מייקל נכנס, מחייך בשביעות רצון עצמית, לבוש בתלבושת
מלאה של חייל יווני כולל הקסדה. דווייט רואה אותו וקם מכיסאו.
"למה אתה לבוש כמו אורק מוורלד אוף וורקראפט?", הוא שואל.
קאט לראיון אחד-על-אחד עם דווייט. "אני משתמש בוורלד אוף וורקראפט כדי לשכלל את יכולות
הממשל שלי בציוויליזציות נחשלות. אי אפשר לדעת מתי תזדקק להן".
"לא, דווייט", מתקן אותו מייקל, "זו תלבושת של יהודה המכבי. היום נחגוג את חנוכה במשרד".
"אמ, יהודה המכבי לא היה מהיהודים? חשבתי שהם אלה שנלחמו ביוונים", אומר ג'ים ומלכסן מבט
לפאם, שמצחקקת מעמדת המזכירה.
"כן, טוב, נראה אותך מוצא תחפושת של יהודי בסקרנטון, פנסילבניה, תאמין לי, חיפשתי. אפילו
זרקו אותי מכמה חנויות אחרי ששאלתי".
"להתחפש ליהודי נחשב אנטישמיות, מייקל", ממלמל טובי שחולף על פניו.
"להפריע לבוס שלך באמצע נחשב אנטישמיות", משיב מייקל, "אתה יודע מי כל הזמן הפריע לבוסים
שלו? היטלר".
טובי מגלגל את עיניו.
"להיטלר לא היו בוסים", עונה דווייט, "הוא ידע איך למשול בציוויליזציות נחשלות".
קאט לראיון אחד-על-אחד עם ג'ים. "אתמול ראיתי פרק של 'דולהאוס' באינטרנט", הוא מספר
למצלמה עם חצי חיוך, "ואני חושב שאני יודע איך לעבוד היום על דווייט".
המשרד עובד כהרגלו. טלפונים מצלצלים. מבטים מוחלפים. ג'ים רוכן מעט לכיוון דווייט, ששקוע
בעבודתו.
"אתה רוצה טיפול?", שואל ג'ים, ודווייט מפסיק להקליד ומרים אליו את משקפיו.
"איזה מין טיפול?"
"אתה רוצה טיפול?", חוזר ושואל ג'ים באותו הטון.
"על מה אתה מדבר?"
"אה, רק בדקתי אם אתה 'בובה'. אף פעם אי אפשר לדעת, אתה יודע", אומר ג'ים וחוזר להתרכז
בעבודתו. דווייט ממשיך לבהות רגע באוויר.
"אני לא בובה. אני דווייט".
"איך אתה יודע שאתה דווייט?", מקשה ג'ים, "איך אתה יכול לדעת שאתה לא בובה ריקה, שמישהו
השתיל בה אישיות מלאכותית של דווייט? אולי כל הזיכרונות והמחשבות שלך מתוכנתים מראש, כמו
הדמויות בוורלד אוף וורקראפט? אולי שתלו אותך כאן בכוונה כדי לשבש את חגיגות החנוכה של
המשרד, וברגע שמישהו יגיד משפט מסוים, אתה תופעל ותהפוך למכונת הרג וכל האישיות שלך
תימחק?"
"בלתי אפשרי", עונה דווייט, "מכונות הרג עשויות סגסוגת טיטניום כדי להיות חסינות
לכדורים, ולו הייתי אחת כזו, כיסא המשרד העלוב הזה היה קורס תחת משקל המתכת".
ג'ים קם במבט חתום והולך, משאיר את דווייט להרהר.
מאוחר יותר ביום, ואנג'לה תולה סרטים עם כיתובי "האנוקה שמח", אייקונים של ישו התינוק
וסביבונים גזורים מנייר ממכונת הצילום. דווייט ניגש אליה ומשוחח איתה בלחש.
"אני צריך לבקש ממך משהו", הוא אומר ומביט סביב לוודא שאיש לא מאזין.
"לא, דווייט", עונה אנג'לה דרך שיניה, "גם השנה לא הזמנו סופגניות במילוי סלק. עכשיו
תפסיק להטריד אותי ".
"זה משהו אחר", עונה דווייט, "אני צריך שתבטיחי לי משהו. זה עניין של חיים ומוות".
"מה?" שואלת אנג'לה בחוסר חשק בולט.
"אם יתברר שאני בעצם סוכן רדום שאישיותו של דווייט שרוט הושתלה בו באמצעים מלאכותיים,
אני צריך לסמוך על מישהו שיעשה את הדבר הנכון ויוציא אותי מכלל פעולה אם אני אתחיל לפגוע
בעובדי המשרד. אלא אם כן זה ג'ים, כמובן".
"כלומר, מישהו שיהרוג אותך?"
"כן".
"אני חייבת לחכות עד שתתחיל להשתולל?"
"אוקיי, כולם", קורא מייקל מפתח חדר הישיבות, מנופף חנוכייה מפלסטיק לכל עבר, "תפסיקו
את מה שאתם עושים, הגיע הזמן להתחיל בהדלקת המנורה שלנו. יהיו גם משחקים בסביבון".
"אני לא משחק בשום סביבון", אומר סטנלי ונשאר לשבת בכיסאו.
"גם אתה, סטנלי, היום זה חנוכה, וזה השבוע המיוחד בשנה בו אנחנו שוכחים ליהודים את מה
שהם עשו לישו ואוכלים להם את האוכל".
"ישו מת?", שואל קווין, "הו, יש אוכל".
פאם וג'ים נכנסים ותופסים את מקומם, ואחריהם גם קלי וריאן, שנראה מבועת מנוכחותה, פיליס,
אנג'לה וכל השאר, נו.
"פאם, מכיוון שאת יהודיה..."
"אני לא", מעירה פאם אך מייקל מתעלם.
"את תדליקי את הנרות. כידוע לכולכם, ביום השני של חנוכה נהוג להדליק שני נרות, בדקתי
בוויקיפדיה".
אדל נכנסת למשרדו של טופר. "עשה זאת", היא פוקדת עליו בקול חמור סבר. טופר, שהיה שקוע
במסך המחשב, מזנק ממקומו בבהלה.
"לא שמעת על דפיקה בדלת?", הוא שואל, "אנחנו מתעסקים כאן במלאכה עדינה מאוד. הייתי יכול
למחוק אישיות שלמה מההארדיסק עכשיו אלמלא הייתי גאון".
"ראיתי שקראת במסך המפוצל. עכשיו תפסיק עם השטויות שלך ותפעיל את הסוכן הרדום שלנו. לפי
המודיעין, הם עומדים להדליק את הנרות".
"בסדר, אם את רוצה להתעסק רק בעבודה כל הזמן...", טופר מגלגל עיניו, ואז מקליד במהירות
מדהימה על המקלדת, ועל המסך מופיעים כל מיני דברים משונים. "את בטוחה שאת רוצה לעשות את
זה? זו ההזדמנות האחרונה להתחרט, לפני שיצירת הפאר שכתבתי תפעל את פעולתה".
"עשה זאת, עכשיו", אומרת אדל, ויוצאת מבלי להביט לאחור. טופר לוחץ על כפתור, וזמזום צורם
נשמע כשאנו חוזרים למסיבת החנוכה בדנדר-מיפלין.
"...להדליק נר של האנוקה", מסיים מייקל את הברכה, "פאם, תדליקי את השמש".
לפתע נשמע קול חבטה, וכולם מפנים את מבטם בבהלה לדלת חדר הישיבות שנפתחת בפתאומיות, כולל
קריד, שהיה עסוק עד לאותו רגע בהוצאת הטונרים של הדיו מכל המדפסות.
"חשבתם שתוכלו לחגוג חנוכה בלעדיי?", שואל בזעם אנדי ברנרד שעומד בדלת, "אתם לא יודעים
שבקורנל היו קוראים לי רבי ברנרד?" ובמילים האלו הוא שולף יוקליילי ופוצח בשירת פלצט
גבוהה להחריד של "מעוז צור ישועתי". בעודו שר זוחלת לאורך החדר מרדית', הסוכנת הרדומה,
ובלי שמישהו שם לב מציתה את שולי שמלתה של פאם. הראשון ששם לב לכך שפאם בוערת הוא
דווייט, שמזנק ומנסה לכבות אותה בגופו. אנג'לה, שזוכרת את אשר הבטיחה, תופסת כיסא
ומתחילה לחבוט בו נמרצות. במהרה שלושתם בוערים ושארית חברי המשרד נסים על נפשם, מלבד
קריד, שאוסף את הסופגניות ויוצא בשלווה, אחת מהן בפיו.
קאט לראיון אחד-על-אחד עם מייקל. "כשהייתי ילד, חגגתי בפעם הראשונה את חנוכה אצל חברי
היהודי ג'ואל קליינמן. היינו חברים טובים, חגגתי איתו את כל החגים. זה לא נכון, חגגתי
איתו רק את החג הזה ואחר כך הוא לא הזמין אותי יותר. הוא היה היחיד שלא הרביץ לי. לפני
אותו חג. היום היה החג הכי גרוע מאז אותו חנוכה. אני רואה בזה כישלון אישי שלי כמנהל",
הוא מודה בצער. "בפעם הבאה אתן לטובי להדליק את הנרות".
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהללא תוכן
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהROFL גדול על המאש-אפ המופתי. "אתה יודע מי הפריע לבוסים שלו? היטלר!" - LMAO!
אני לא חלק מהטקסט. אני סתם חתימה
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהבמיוחד הירידות על משחקה הלא קיים של דושקו. אני אודה שוב שאני לא רואה "המשרד", אבל עדיין בודרתי קשות.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהמצחיק מאוד! התיאורים של דוויט היו מעולים. המחשבה על 'רבי ברנרד' שר שירי חנוכה מעוררת בי חלחלה.
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהללא תוכן
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהגם אם אני (עדיין. וכנראה ישאר כך בעתיד הנראה לעין.) לא צופה במשרד, אני יודעת על הסדרה מספיק בשביל שגם החלקים הנוגעים לה יהיו משעשעים בשבילי, אבל מטבע הדברים כצופה של דולהאוס החלקים שלה היו מוצלחים אף יותר מבחינתי- בעיקר הגברת דושקו וכשרונה הרב בתחום המשחק...
.You may notice certain things before you die
Mail them to me should they cause
.your algebra to fail
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהממש אפשר לדמיין כל סצינה וסצינה, וכיצד הן מתרחשות במשרד הסקרנטוני. מעולה, מדוייק ומצחיק-מצחיק. במיוחד דוויט והיטלר, וקריד שמרוקן את הטונרים. את בית הבובות מעולם לא ראיתי. לפי הנר הזה, לא נראה שהפסדתי הרבה.
|
|
בתגובה ל: נר שני של חנוכה בסקרנטון, בואכה ג'וס וידון מאת: גיאחהשילוב מצוין בין שתי הסדרות. אפילו לא חלמתי שאפשר.
|
|
|
 |
מאמרי הקהילה
|
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
