אם עד עכשיו לא חלקתי את התלהבותכם היתרה לגבי סאלי, הרי שהפרק הזה שינה את דעתי. הסצינה בה היא נוזפת במבוגרים שצוחקים לאחר שסבהּ נפטר [1] בעודו קונה לה אפרסקים, היתה נהדרת. היה זה שיעור עצוב שהגיע מוקדם מדי, וחוזק ע"י דיווחי בורסה מיד אחרי נזיר שמצית עצמו באש. מכאן, לדעתי, נפגוש בסאלי אחרת - כועסת, מתוסכלת ומרדנית, כזאת שתגשים את משאת לבו של יוג'ין ותהיה מישהי שיזכרו.

עוד כמה נקודות:

* בטי הצטיירה כאנוכית והיסטרית במשך כל הפרק, במיוחד כשהיא נזפה באביה על ניסיונותיו להסדיר את הבלתי נמנע, משום שזה גורם לה אי נוחות.

* אהבתי את פרצוף ה'אמרתי לך' שפגי הפגינה כלפי דון לאחר כשלון המצגת.

* דון מתנגד למתנת הקסדה של יוג'ין לבנו, בתואנה ש-"מישהו מת בעודו חובש אותה". כנראה שיש רק מקום אחד בבית לשאילה מהמתים.


ocean

1. "זה מוזר, יש לזה טעם של שוקולד אבל עם ריח של תפוזים". ריחות לא קיימים הם תחושה מקדימה ידועה לשבץ, היה נחמד שככה רמזו לנו על מה שעתיד להתרחש.

בתגובה ל: "The Arrangements" (ס' למד-מן 3.04) מאת: ocean
ללא תוכן

בתגובה ל: "The Arrangements" (ס' למד-מן 3.04) מאת: ocean
יש סדרות שאני לא מצפה מהן לאמינות אבל ממד מן שחרטה על דיגלה את הראליסטיות אני מצפה לקצת יותר.
אני מתכוון לקטע בהתחלה שבו סאלי נוהגת באוטו. קצת קשה לי להאמין שילדה בת 10(פה אני מקשר לשאלה מקודם שלי) בכלל מסוגלת לנהוג. הרגל שלה לא יכולה להגיע לגז. בטח שלא להחליף הילוכים(יכול להיות שזה רכב אוטומטי, לא ידוע לי ממתי יש רכבים אוטומטיים ובתור אדם מבוסס ייתכן כי לדון יש מכונית אוטומטית).
מה גם שאחיה יושב לו מאחורה ושותק. אתם מכירים ילד בן 6 שהיה יושב מאחורה ושותק או להבדיל לא היה רץ לספר להורים שלו? אני לא מכיר ילד כזה.

זה אולי נשמע קטנוני, אבל לי זה הפריע.
מה גם שאם לפחות היו מפתחים את זה, אבל הקטע הזה היה ונשכח. כן, זה היה חלק מהרצון להראות את החוסר האחריות של ג'ין, אבל הם לא ממש פיתחו את זה מעבר לקטע עם הקסדה וזה לא יצר מספיק חיכוכים על הרקע הזה.
אין לי מושג אם חוסר אחריות זה גם תסמין לשבץ. גם אם כן, לא אהבתי.

ותגובה לנקודה המרכזית שלך: יש לסאלי מזל שהיא לא יהודיה, כי היא היתה צריכה לשמוע 7 ימים של צחוקים וקטעים.

בתגובה ל: חוסר אמינות מאת: טיימר
היא לא לחצה על הגז, היא רק אחזה בהגה בזמן שיוג'ין לחץ על הדוושה עבורה (לא זוכרת לגבי ההילוכים, אבל אם היו שם כאלה, אז כנראה גם בהם הוא שלט). יש קטע שבו הוא אומר לה שהוא מעלה את המהירות עד למקסימום המותר ולוחץ על הגז.

זה היה מזעזע משהו, אבל לא בלתי אמין. בעיני לפחות.

אני יכולה להבין איך עם הורים כמו דון ובטי, לא רצים לגלות...

בתגובה ל: חוסר אמינות מאת: טיימר
היא משפחה לא מתפקדת. היא לא מתפקדת במובן ש

בתגובה ל: זה לא לא-אמין בכלל מאת: איימס
הדרייפרים לא מתפקדים בשום אופן. הכל מראית עין ואין שם שום
דבר בפנים. בגלל זה יש להם ילד בן שש שלעולם לא יספר לאימו
כלום, וילדה בת 11 שתעשה דברים שילדים אחרים אולי לא יעשו, כי
סבה, אותו היא מעריצה, מתיר לה.

חוץ מזה שמדובר על שנות השישים. זה נראה כמו תעלול חסר אחריות,
אבל לא כמו אירוע מסוכן שהוא נראה לנו.

אגב, אני חושבת שאחותי או מישהו אחר מהמשפחה נהג באוטו בגיל
מאוד מאוד צעיר, אחרי שנשאר שם לבד לכמה דקות (כשנסענו לקחת
איזו אחות מהגן. לא זוכרת את הפרטים, גם אני הייתי קטנה).

בתגובה ל: "The Arrangements" (ס' למד-מן 3.04) מאת: ocean
גם אני מצטרפת למתרשמים מסאלי אחרי הפרק הזה.

בתגובה ל: "The Arrangements" (ס' למד-מן 3.04) מאת: ocean
גם כאשר נזפה בתחילת הפרק באביה על כך שהוא מעציב אותה, וגם על כאשר נזפה בבתה כי היא עצמה עצובה, היחס נבע מאותו מקום. בשני המקרים האדם שמולה היה עצוב לא פחות ממנה, אבל היא רואה בהחצנה או בביטוי של הרגשות הללו - אפילו בשביל דברים פרקטיים לחלוטין - מעשה אנוכי שפוגע בה. למעשה היא האנוכית ביותר, שלא איכפת לה מרגשותיו של אף אחד אחר מלבדה. אהבתי מאוד את המבט הכמעט מזועזע שדון נתן בה כאשר היא צעקה על סאלי האבלה.

בתגובה ל: תוספת לגבי היחס של בטי (ספוילר) מאת: yaddo
כן היא אמא נוראית והיא לא טובה בלהתמודד עם רגשות של אנשים אחרים אבל מצד שני אני חושבת שאם היתה לה האפשרות היא לא היתה בוחרת בחיים האלו, ושגם לאמא שלה המיתולוגית יש חלק באיך שהיא יצאה.

זה נראה שבטי נכנעה לחינוך להדחקה שקיבלה מאמא שלה וסאלי לעומת זאת הולכת להתמרד בחינוך הזה.

בסופו של דבר פשוט כואב לי על בטי, דון הוא לא היחיד שתקוע בעשור הלא נכון. כמו שאני מבינה את המחנק שהוא מרגיש לפעמים בתפקיד דון דרייפר, תפקיד שהוא בחר דרך-אגב, אני מבינה גם את בטי שגודלה להיות גברת מכובדת, אישה ואם לפני שהיא הספיקה להתבגר באמת.

בתגובה ל: "The Arrangements" (ס' למד-מן 3.04) מאת: ocean
הפרק הזה הסעיר אותי מאוד וחשבתי עליו במשך ימים אחר כך. לבסוף שוכנעתי לחלוק את המחשבות עם אחרים (וסליחה על הקופי-פייסט).

אתחיל בלומר שזה היה פרק יפייפה, היו בו הרבה מאוד רגעים מדהימים ביופיים ופשוטתם. ובכלל, זו הגדולה של הסדרה לדעתי - היא מעבירה את המסרים שלה בצורה כל כך פשוטה ושקטה, כמעט כבדרך אגב.

מוטיב האירוניה מאוד חזק במד-מן. הדמויות חוות הרבה מאוד דברים שהן לא משתפות אף אחד אחר בהן (בניגוד לרוב סדרות הטלוויזיה, שבהן הרגשות מעובדים מול דמויות אחרות, דרך שיחה ודיון בהם). בשלב הזה בסדרה אנחנו הצופים יודעים על כל אחת מהדמויות סודות שהיא לא חלקה עם אף אחד אחר (או כמעט אף אחד אחר), ולכן כל סצנה תמיד טעונה במשמעויות וסאב-טקסט מעבר לעלילה הישירה שבה.

(מכאן והלאה, ספויילרים לפרק)

* דוגמא מצויינת היא כמובן, הסצנה של סאל היקר ואשתו בחדר השינה.
קיטי אומרת "בזמן האחרון אתה מתנהג מוזר". אנחנו יודעים שלאחרונה היה לסאל מפגש עם גבר בפעם הראשונה בחייו, וגם חשיפה מול דון דרייפר, וזה מן הסתם ערער אותו מאוד.
הוא עונה לה במשפט הרב משמעי: I am not myself. היא שואלת "מה זאת אומרת?"
איזו שאלה יפה! כמה קשה להיות לא-עצמך. כמה קשה לחיות את השקר, לתחזק אותו במשך שנים, עד מותך.
במובן מסויים, זה מה שמצופה ממנו - קיטי מבקשת שאפילו ימציא משהו, רק שישתף אותה. תודה על הרשות, קיטי, סאל ישמח לספר לך סיפור כיסוי, שיש לו אחיזה במציאות - יש לו תקופה מלחיצה בעבודה. הוא צריך להוכיח את עצמו. טעות הכי קטנה, והכל יתמוטט. סאל יחשף.

ומה קורה מיד? סאל עושה טעות ונחשף.

* בהמשך ישיר לכך, כשאנשי פפסי רואים את הפרסומת המצולמת, למרות שהיא בדיוק, אחד לאחד, העתק מדוייק של המקור מ"ביי ביי בירדי" - זה לא זה. למה? "זו לא אן מרגרט".
לפי דעתי, מה שלא עובד שם זה הבמאי. סאל ביים את הפרסומת כמו גבר הומו שמביט באישה בהערצה ורואה בה דיווה, משהו יפה וגדול מהחיים (כפי שנרמז לדעתי בהצגה שעשה לקיטי בחדר השינה). אן מרגרט שידרה משהו סקסי מתחת-לפני-השטח התמימים (בפרק הקודם הגברים דנו בזה בהרחבה). בפרסומת היה חסר המשהו הפתייני הנסתר, כי זה משהו שסאל לא מחפש, והוא לא מספיק מנוסה כדי לזייף את זה עדיין.

* ובמקום אחר.... סצנות מדהימות בין שלושה דורות: ג'ין - דון - סאלי. הרבה מאוד דברים יש שם לנתח, אבל גם אני אתרכז רק בטרגדיה האישית של סאלי. באמצע הפרק היה כבר ברור שבסופו ג'ין כבר לא יהיה איתנו. עכשיו רק נותר לחכות לסטירה ולראות איך סאלי עומדת לעבור את זה.
כל כך יפה בעיני להתרכז באבל של סאלי (ופרס ה"The Gift" על נאום פוסט-מוות הכי שובר לב הולך ל...) במקום בזה של בטי. קודם כל, בטי היא דמות שקשה לי מאוד להזדהות איתה. היא מרוכזת בעצמה ברמות בלתי נסבלות, שזה יכול היה להיות מובן ומקובל, אם זה לא היה בא כל הזמן על חשבון הילדים שלה (ונכון ש"אלה שנות ה-60" - הערכים אחרים והאפשרויות העומדות בפניה מצומצמות. אז (א) אני לא שופטת אותה, רק מציינת כמה קשה לי איתה, ו(ב)גם בתקופות הכי חשוכות בהיסטוריה מבחינת גידול ילדים, היו אנשים שיש להם אמפתיה טבעית וחמלה, והיו כאלה שלא).

אבל אחזור לזו שכן מעניינת אותי, זו בשבילה הזלתי דמעות בפרק הזה - סאלי. הילדה המסכנה, הבלתי-נראית, היושבת-מתחת-לשולחנות, הרעבה-לאהבה הזו... אם יצא לכם לראות את הפרק שוב, שימו לב שכשהשוטר מודיע על כך שסבא שלה נמצא מת, היא מגיבה ב"לא..." כמעט לפני שהמילים הרישמיות נאמרות. ככל שהיא ילדה צעירה ומאוד לא חשופה לעולם, יש בה משהו מספיק בוגר להבין את גודל האסון שלה עוד לפני שאומרים לה. אני מרגישה שזה בגלל שתשומת הלב והאהבה שהיא הרגישה מג'ין בכמה ימים שהוא חי איתם היו כ"כ שונים ממה שהיא רגילה, שהיה בה משהו שכל הזמן חיכה שזה יסתיים. סוף-סוף מישהו מבוגר שם לב שהיא קיימת, התייחס אליה וליכולות שלה (לקרוא, לנהוג, ואמר לה: "You can really do something"), חלק איתה חכמת חיים והומור... זה היה טוב מכדי להיות אמיתי (ולכן כל העניין עם הכסף בפרק הקודם - סאלי בוחנת את גבולות האהבה של ג'ין).
וכשהיא נואמת את נאום האניה שלה, היא לא שואלת (כמו אניה, או כמו שמצופה מילדה קטנה שנתקלת במוות בפעם הראשונה) "איך זה יכול להיות שהוא מת" אלא "איך יכול להיות שהוא מת ולכם לא אכפת בכלל". הצער והכעס הם על כך שהחיים ממשיכים, ויחזרו להיות בדיוק מה שהיו לפני שהיא זכתה לקצת תקווה.

אני רואה בעיני רוחי את סאלי גדלה ומפתחת את האופי שלה, וברור לי שסבא שלה ישאר דמות מפתח משפיעה בחיים שלה. האדם הראשון שהאמין בה, שאמר לה שהיא יכולה. סאלי תגדל ותהייה פמיניסטית ראדיקלית, ואני אשמח בשמחתה.

* מחשבה אחרונה, על הסצנה בין פגי לג'ואן, בה ג'ואן מלמדת את פגי שיעור קטן ב"יסודות הפרסום למתחילים". גרם לי לצחוק. וגם לחשוב כמה פגי מנסה כל כך להיות אשת פרסום טובה, אבל היא ממש לא שם. זה לא טבוע בה, אחרת היא היתה מיישמת את זה בחיים שלה בלי לחשוב אפילו (לעומת דון, למשל, שחיי את זה. הוא יודע תמיד מה רוצה הלקוח ומה רוצה הצרכן, גם בעבודה וגם בחיים שבנה לעצמו).

בתגובה ל: עוד מחשבות על The Arrangements (יופי של שם לפרק) מאת: Which Witch
ללא תוכן

בתגובה ל: טוב שבאת מאת: yaddo
ללא תוכן

בתגובה ל: טוב שבאת מאת: yaddo
תבואי יותר!

בתגובה ל: עוד מחשבות על The Arrangements (יופי של שם לפרק) מאת: Which Witch

אני מסכימה עם מה שכתבת על סאל ואשתו, אולם אני חולקת על מסקנותיך לגבי הבימוי שלו - הפרסומת נפלה משום שמדובר ברעיון גרוע כמו רוב החיקויים (="זאת לא אן מרגרט"), ולא בגלל ההוראות של סאל שנאלץ להיות נאמן למקור.

גם לגבי פגי אנו חלוקות - היא כשלה בפרסום המודעה שלה משום שהיא *לא* רוצה הרפתקאות במנהטן ו*לא* רוצה באמת שותפה, היא רק צריכה עזרה בתשלום החשבונות. היא גם העלתה רעיון טוב יותר לפרסומת שנדחה עקב קיבעון הלקוחות, ובסופו של דבר הוכיחה את צדקתה. אולי היא לא אשת פרסום ברמה של דון, אבל היא טובה הרבה יותר מפיט, הארי, פול ושות'.


ocean