שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה





*עברנו דירה! בואו לבלוג החדש והנאה של קפה+טלוויזיה
חיפוש בפורום

Follow CoffeePlusTV on Twitter
נר שמיני וחוקי


נר שמיני וחוקי H_C_8
פורסם לפני 4095 ימים     מאת חתול-רובוט     סה"כ תגובות: 12     תגובה אחרונה לפני: 4092 ימים

***פרולוג – נר שלישי***

"אבל שירלי,", מחה קארל סאק, "זה לא הוגן! כבר שבוע שאנחנו מתכוננים כאן לחג המולד, ויש לנו עוד שבוע שלם עד שהוא יגיע".

" אין לי מושג על מה אתה מדבר, קארל", ענתה שירלי בקור רוח.

"אל תיתממי, יקירה. את זו שיזמת את כל זה. אחרת, איך תסבירי את העובדה שכבר שבוע את מחלקת מצנפות אדומות לכל עובדי המשרד, ואפילו לובשת אחת כזו בעצמך, ברגע זה ממש – מצנפת, דרך אגב, שאם אני לא טועה, רקומות עליה המילים 'מרי כריסטמס'?"

"ג'יזס, באמת ניחנת בחושים משפטיים מחודדים. לכבוד הוא לי להינשא לגבר פיקח כמוך, יקירי. מה עם איזה נשיקה?"

"אל תסטי מהנושא, שירלי. כל מה שאני מבקש הוא שנציין גם את החג *שלנו* לפי המסורת. בלי רוח, בלי צילצולים ובלי כדורי אש ענקיים. זה הרבה לבקש?"

"אבל כבר דיברנו על זה. לנו יש את חג המולד, לכם יש גזיליון חגים. ועוד ארוכים כמו נצח! תזכיר לי כמה זה גזיליון כפול שמונה?"

"שמונה גזיליון. אבל זה לא העניין, שירלי. העניין הוא שאני מתבולל בן מתבוללים, שעומד להינשא לנוצרייה ושמעולם לא הפגין אפילו גזיליונית של זיקה לדת שלו, אבל לפעמים המפיקים בכל זאת זקוקים לקצת יידישקייט ושולפים את השורשים שלי מהבוידעם, וכנראה שעכשיו הגיע רגע כזה. בחייך, שירלי, אנחנו כבר שלושה ימים בתוך החג ועדיין לא הדלקתי אפילו גפרור. אני מתחנן, למען שלום בית, נר אחד, זה כל מה שאני צריך"

"בסדר"

"בסדר?!"

"אתה יכול לקבל את הנר האחרון, בתנאי שאנחנו מנצחים בארבעת המשפטים של ארבעת הימים הקרובים. אבל אני לא אשלה אותך, קארל – זה לא הולך להיות קל"

"את צוחקת? זה יהיה קל כמו עוגת חנוכה. מתי בפעם האחרונה הפסדנו במשפט?"

"נדמה לי שזה קרה כשהמטופלים של האוס עדיין הלכו לעולמם מפעם לפעם. אבל ארבעת המשפטים הקרובים הם כנראה הקשים ביותר שהמשרד שלנו לקח על עצמו אי-פעם. אני ממליצה שלא תפתח תקוות"

"אני הולך לקנות את החנוכה'ס קנדלסטיק. תרשמי אותי למשפט הראשון"או-או! טהנהנהנהנה!!! [נעימת הפתיחה משתלבת בדברים של קארל בהרמוניה נהדרת]


**********


***משפט ראשון – נר רביעי***

שמש [של בית-הדין, לא של החנוכייה, דבייייל]: "בית המשפאאאאאאאאט! כולם לקום! כבוד השופטת בלונדינית-חתיכה-עם-רגליים-משגעות-ועיניים-מדהימות-שאו-שהתחילה-ללמוד-משפטים-בגיל-ארבע-או-ששכבה-עם-כל-האנשים-הנכונים[-לא-כולל-אלן-שור]-או-שהיא-סתם-נראית-ממש-טוב-לגילה!"

שופטת: "תשובות ב' וג'. אבל אני מעדיפה שתקרא לי השופטת גלוריה וולדון"

קארל [לעצמו, מגחך]: "וול-דאן. מתאים לאלן שור"

שמש: "והיום בבית-הדין – קליטוס ג'ונס, תלמיד כיתה ו' שתובע את חברת אפל. קליטוס דורש מאפל מאה מיליון דולר כפיצוי על כך שמכשיר האייפוד שאפל שלו נהרס כאשר הוא הכניס אותו לבלנדר והפעיל את מעבד המזון הנ"ל"

שופטת: "אתם עושים צחוק?"

קארל: "קודם כל, כן. אבל זה עדיין פחות מצחיק מהעובדה שכבודה קיימה יחסי מין עם אלן שור!" [רחש בקהל].

פרקליט חלקלק של אפל: "התנגדות!"

קארל: "תאמין לי, גם אני הגבתי ככה כששמעתי על זה"

שופטת [בחירוק שיניים]: "התקבלה. ועכשיו, מר סאק, איך אתה מתכוון להצדיק את התביעה המגוחכת הזו?"

קליטוס: "שילמתי חמישים דולר על האייפוד! הוא נהרס וכל המוזיקה שלי עליו!"

קארל: "נדמה לי שמרשי הסביר זאת בדרך הטובה ביותר. ומה, אדון ג'ונס הצעיר, עשתה חברת אפל כשהעלית בפניה את הבעייה?"

קליטוס: "הם אמרו שזה נזק שלא כלול באחריות! וגם לא הסכימו לפצות אותי על כל השירים שהורדתי באימיול!"

פרקליט חלקלק: "זה מגוחך! [לוחש לקארל:] בוא נסגור את זה בעיסקת טיעון"

שופטת: "בית-הדין יצא עכשיו להפסקה. אם הצדדים לא יגיעו להסדר מחוץ לכתליו, נתכנס כאן בעוד שעה לנאומים מסכמים ולגזר-הדין.

מסדרון בית-המשפט. הפרקליט החלקלק מציע לקארל לפצות את קליטוס בעשרה מיליון דולר ולגמור כבר עם הסיפור הזה. קארל מנסה לשכנע את קליטוס שזו עיסקה כדאית, אבל הלה מסרב, בטענה שבין השירים שנגרסו היה גם השיר 'דונט יו וויש יור גירלפרנד ווז הוט לייק מי' של להקת ה'פוסיקט דולס', שאותו הוא קיבל מחברתו לספסל הלימודים אליסון גרינברג, שחודשיים מאוחר יותר החזיקה לו את היד במהלך משחק 'חמש דקות בגן-עדן', אבל בסוף בחרה לצאת עם ריק ג'נינגס הדפוק, מה שעושה את האובדן הזה לבעל ערך רב במיוחד. קארל לא משתכנע, אבל נאלץ, בלחץ מרשו, לדחות את העיסקה.

חוזרים לאולם המשפט. זמן לנאומי הסיכום. הפרקליט החלקלק נואם באופן משכנע מאוד, מבהיר כי תעודת האחריות שוללת מראש פיצוי על נזק שנגרם בגין 'שימוש בלתי הולם', מציין שבחוברת ההפעלה של האייפוד גם אין אזהרה מפני שימוש במכשיר כבכדור טניס, טוען שההאשמה הזו היא כמו תביעה נגד נפגע ירי בתואנה שהוא לא עשה מספיק כדי להגן על עצמו, ואף מציע לפצות את קליטוס הקטן, לפנים משורת הדין, ולהעניק לו מכשיר אייפוד שאפל חלופי, בתנאי שהוא יבטיח להתייחס אליו במשנה זהירות. סטיב ג'ובס מחייך את חיוכו השטני וטופח על כתפו של הפרקליט החלקלק.

קארל עולה אל הדוכן. הוא פותח: "גבירתי השופטת. אין לי ספק שכל טענה של עמיתי נשמעת הגיונית כשלעצמה. אבל – אבל אם ננתח כל אחת מהן בנפרד, נגלה שמדובר בשטויות במיץ עגבניות. בלנדר הוא מכשיר להכנת אוכל. מכשיר ידידותי. מכשיר יומיומי שנועד להכין אוכל. אוכל הוא צורך קיומי. הוא מביא שמחה לחיי האנשים. בדיוק כמו סדרת הטלוויזיה הזו, נו, על משרד של עורכי דין מטורללים מעיר גדולה במסצ'וסטס, שתי מילים, הראשונה היא השם של העיר, עם וויליאם שאטנר וג'יימס ספיידר וקנדיס ברגן וגם עם המותק הזה, נו, ג'ון לרוקט, ושמפיק אותה דייויד אי. קלי, משודרת ברשת ABC [מישיר מבט אל המצלמה. מחייך. מניף שלט עם שם הסדרה, הערוץ שבו היא משודרת ושעות השידור שלה]. בקיצור, חברת אפל לקחה מכשיר שנועד לגרום לאושר והנאה, והופך, בשילוב עם המוצר שלה, לכלי-משחית. נדמה לי שיש כאן קייס לבית-דין פדראלי"

רחש הולך וגובר בקהל. השמש קורא לסדר באולם. השופטת חוככת רגע בדעתה, ואז מכריזה: "לאור כל מה שנאמר כאן היום, אני מוצאת את הנאשם...

"...אשם. אני פוסקת על פיצוי של מאה מיליון דולר לתובע, בתוספת הוצאות משפט. הישיבה הזו ננעלת!"

סטיב ג'ובס: "נו, כסף קטן. זה לא ימנע מאיתנו להמשיך ולהפיץ את המוצרים היפים-אך-חסרי-הערך שלנו בכל העולם, לגבות עבורם מחירים שערורייתיים, ולחכך ידיים בהנאה בעודנו צופים בהם מתקלקלים שוב ושוב ושוב, ואז מספקים תיקונים גרועים שנעשים יקרים יותר ויותר ויותר, מוהאהאהאהאהאהא!"

קליטוס: "מגניב. מאה מיליון, אה? נראה אם ריק ג'נינגס הדפוק יכול להתחרות בזה"

קארל [לעצמו]: "זה הולך להיות אפילו קל יותר משחשבתי. אני הולך להכין את המצות. עכשיו הכול תלוי בפרקליטיים המצויינים שהמשרד שלנו מעסיק".


**********


***משפט שני – נר חמישי***

שמש: "בית המשפאאאאאאאאאט! כולם לקום! כבוד השופטת מאמא-שחורה-גדולה-וקשוחה!"

כולם קמים. השופטת, אפריקנית-אמריקנית בעלת גוף ומחוספסת-למראה, מתיישבת במקומה, ובעקבותיה עושים זאת כל הנוכחים באולם.

שמש: "והיום באולם [התקציר הזה מוגש למענכם בחסות חברת אפל המשיקה דגם חדש של אייפוד שאפל – בטוח לשימוש במטבח ובמגרש הטניס] – אתל וויליאמס, קשישה בת 87 משיכוני העוני של בוסטון, נגד חבר הקו-קלוקס-קלאן המוצהר אדולף ווילקס בות'. את הנאשם ייצגו עורכי הדין ג'רי אספנסן וקייטי לויד ממשרד קריין, פול ושמידט..."

ג'רי [לוחש לקייטי]: "א-א-אני לא בטוח שזה שקיבלנו את השופטת הזו הולך לעזור לנו"

שמש: "...ואת הנתבעת ייצג עורך דין שחור!"

קייטי [לג'רי]: "אני חושב שאכלנו אותה"

ג'רי: "מוק מוק מוק"

קייטי [לנאשם]: "ועוד היית חייב להופיע ככה לדיון? מה רע בחליפה ובעניבה?"

נאשם [עם סדין לבן וברדס שחושף רק את העיניים]: "כוח לבן! מוות למיעוטים!"

ג'רי [בחרדה מופגנת]: "מוק! כלומר – ת-תזכירי לי למה הסכמנו לייצג אותו?"

קייטי: "לא יודעת. הוראה משירלי. אנחנו עושים את זה פרו-בונו"

שופטת: "טוב, אין לי את כל היום ויש לי עוד שבעה תיקים לפני הפסקת צהריים, אז בואו נגמור עם זה כבר. אני מוצאת את הנאשם אשם. גזר הדין יוקרא בעוד..."

קייטי [מתפרצת]: "עם כל הכבוד, כבודה, את לא יכולה לעשות דבר כזה. במקום שממנו אני באתי, שהוא אנגליה, לא היו נותנים באנגליה לדבר כזה לקרות באנגליה. אנגליה. חוץ מזה כבודה אפילו לא שמעה במה מרשנו מואשם..."

שופטת: "עופי לי מהעיניים לפני שאני יורדת מהדוכן ומכסחת אותך ג'רי-ספרינגר-סטייל, כמו שאנחנו עושים במדינה *הזו*, ארצות הברית של א-מריקה!"

ג'רי: "א-אבל כבודה, מי ש... שאמור לקבוע אם מרשנו אשם או לא אשם הם בכלל ה-ה-המושבעים..." [מוציא מכיסו חפץ קטן ומאורך, עשוי עץ, תוחב אותו בין שפתיו, וממשיך בביטחון עצמי מופרז:] "תקשיבי לי טוב, לאקישה. הצרות שלך לא מעניינות אותי, הן לא מעניינות את אדולף כאן – אגב, אני יכול לקרוא לך אלף, נכון? פשוט 'אדולף' נשמע קצת אירופי מדי – הן בעצם לא מעניינות אף-אחד. תגידו לי, ברצינות, מישהו כאן מתעניין בעומס על מערכת המשפט שלנו? תרימו יד אם כן. אני סופר. אפס. אפס. א-" [קייטי שולפת את הסיגר המזוייף באלימות, ושומרת אותו בכיסה. היא מתנצלת בשם ג'רי. ג'רי מסתובב סביב עצמו כמה פעמים עם הידיים צמודות לברכיים, מנתר באוויר ואומר 'מוק'. השופטת מודה שמי שקובע הם המושבעים, ומקציבה חמש דקות לנאומים של שני הצדדים]

עשר הדקות הבאות כוללות נאום רהוט, זועם ומהוקצע של הפרקליט השחור הכריזמטי, שגורר הינהוני הסכמה ומילמולי אהדה מצד חבר המושבעים. מיד לאחר מכן מגיע נאום נרגש של ג'רי, שמספר על חייו כאדם בעל צרכים מיוחדים, שמנסה להשתלב בחברה, אך זו דוחה אותו בכל פעם מחדש. הוא לא מזכיר את הנאשם אפילו במילה. אף עין באולם לא נותרת יבשה, כולל זו של השופטת, שממררת בבכי. עורך הדין השחור מתנצל בפני התובעת ומודיע לה כי המצפון שלו אינו מאפשר לו להמשיך ולייצג אותה. גברת וויליאמס האומללה – ספק אם היא מבינה מה מתרחש סביבה, לאחר הטראומה הקשה, פיסית ונפשית, שהנחיל לה הנאשם – רק מנידה בראשה בתיסכול. ראש חבר המושבעים מבקש את רשות הדיבור.

ראש חבר המושבעים: "נראה לי שבמצב הנוכחי מיותר לצאת להפסקה. אני לא חושב שיש אפילו טעם שנתייעץ, כשלכולנו ברור שהנאשם...

"זכאי"

השופטת נועלת את הישיבה, צהלות נשמעות מכל עבר, הנאשם מצדיע במועל יד וניגש להודות לקייטי, שמתנערת ממנו בשאט-נפש. ג'רי מזמין אותה לחגוג את הניצחון הלא ראוי בבאר, אבל היא אומרת שהיא לא יכולה, כי קארל מתכנן מסיבת חנוכה במשרד ביום שישי, וביקש ממנה להכין לכבוד זה קותלי חזיר בחמאה – מאכל חנוכה מסורתי, לדבריו.

ג'רי [באכזבה קלה]: "פְרוּק"


**********


***משפט שלישי – נר שישי***

דני: "אולי נדלג על זה? הרי אני דני קריין, אני לעולם לא מפסיד"

אלן: "זה היה רלוואנטי במקרה שהיית מייצג מישהו במשפט הזה, או במשפט כלשהו בעונה האחרונה"

דני: "זו בטח מחלת הפרה המשוגעת שאני סובל ממנה שמונעת ממני לתפקד. אבל כשאבריא אני אחזור לייצג אנשים, נכון, אלן?"

אלן: "אני לא יודע. כל מה שעשית בחודשים האחרונים היה להפריע לי במשפטים שלי, לבצע מעשים נלוזים בעצמך בפומבי, לירות באנשים באקדח פיינטבול, ולהיעצר בכמה וכמה הזדמנויות שונות"

דני [זורח מגאווה]: "אני דני קריין"

אלן: "בקיצור – נראה"

שמש: "בית המשפאאאאט! כולם לקום! כבוד השופט חתיאר-זקן-וסופר-שמרן-עם-קסדה-על-הראש-שאוהב-להכות-עם-הפטיש-שלו-על-השולחן-ולספר-אנקדוטות-מחייו-הפרטיים! והיום – מדינת מסצ'וסטס נגד אוסאמה איבן-שאהיד, מחבל אל-קעאידה שנמלט מאפגניסטן היישר לכאן, ונתפס בעת שהכין פצצה רבת-עוצמה שאותה הוא התכוון, לפי הודאתו, להטמין במחלקה האונקולוגית של בית-חולים לילדים..."

דני [שולף אקדח ויורה באוויר]: "התביעה דורשת עונש מוות! ועדיף כאן ועכשיו!"

שמש: "...את הנאשם ייצג אלן שור ממשרד קריין, פול ושמידט"

דני: "זה אנטי-אמריקני, אפילו בשבילך!"

אלן: "תאמין או לא, גם אני חושב ככה. אני לא יודע מה גרם לשירלי לקבל את התיק הזה"

דני: "שירלי... אפילו דבר כזה לא מפחית מהאהבה שלי כלפיה"

אלן: "גם אתה מדמיין אותה עכשיו בתלבושת של חדרנית צרפתייה?"

דני [מדמיין את אלן בפאה בלונדינית ובתלבושת של שירלי שמידט]: "אה, כן, בטח. אז מה אתה מתכוון לעשות עם הדמוקרט הערבי הזה?"

אלן: "למען האמת, אני לא מצליח לתקשר איתו. הוא מסרב לדבר איתי, ורק חוזר שוב ושוב על המשפט 'מוות לאמריקנים'. אני לא מאמין שיש לנו סיכוי, אבל חייבים לנסות, למען האתיקה המקצועית"

דני: "אם ג'ורג' בוש עדיין היה נשיא, האיש הזה היה עומד עכשיו מול כיתת יורים, לא מול חבר מושבעים"

שופט [דופק בהיסטריה, שוב ושוב, עם הפטיש על הדוכן]: "סדר שיהיה פה! מר שור, מה שאותה עושה כאן זה אנטי-אמריקני, אפילו בשבילך!"

אלן: "כבודו מספר לי? אבל כל אחד צריך לשחק עם הכלים שאלוהים נותן לו"

שופט: "שלא תעז להזכיר את אלוהים, הרטיקון!"

אלן: "אחת-אפס לכבודו. בכל מקרה... דני, מה, לעזאזל, אתה עושה?!"

דני [צופה בסרט פורנוגרפי, בפול ווליום, במכשיר הדי.וי.די הנייד שלו. האנחות והגניחות נשמעות היטב, חזק וברור, בכל רחבי אולם המשפט]: "אני רק צופה בסרט פורנוגרפי. החדש של ג'נה ג'יימסון, דרך אגב. מומלץ בחום, כבוד השופט"

שופט: "באולם שלי לא יהיו דברי תועבה כאלה! אני גוזר עליך מאסר בעוון ביזוי בית-המשפט!" [השומרים גוררים החוצה את דני, שקורא לעבר השופט: "אבל כבודו פשוט חייב לראות את מה שהיא מסוגלת לעשות עם כדור באולינג, לא מייצרים נשים כאלה יותר"]

כעבור עשר דקות פוסע דני מעדנות בחזרה אל האולם, מתיישב ליד אלן ומדליק את מכשיר הדי.וי.די שלו, הפעם עם אוזניות.

אלן: "אבל איך? כל פעם משליכים אותך למעצר, ובכל פעם מחדש אתה משתחרר בלי שיהיו לזה שום השלכות בהמשך! אתה לא לוקח אחריות על המעשים שלך, אתה חוטא וחוטא, ואתה לא מסוגל להישאר בתא נעול ולו למשך חצי שעה. איך אתה עושה את זה?"

דני: "אני דני קריין"

שופט [דופק בפטיש]: "סדר בבית המשפט! בואו נשלח כבר את המוסלמי הזה אל הכיסא החשמלי. מר שור, יש לך מה לומר להגנתו לפני שהמושבעים קובעים שהוא אשם?"

אלן: "לא ממש, כבוד השופט. כלומר – האיש אשם. אני יודע את זה, אתה יודע את זה, כולנו יודעים את זה [קם ממקומו ומתחיל להתהלך באולם]. הרי מדובר בחלאת המין האנושי [מגביר את קצב הליכתו]. ובכל זאת – לפעמים מגיע רגע שבו עלינו לשאול את עצמנו: מי אנחנו באמת? האם הפנים שאתה רואה במראה כשאתה קם בבוקר, כבודו, הם באמת אתה? האם הפנים היפות שאני רואה בבוקר באמת מייצגים את הנפש האצילית שלי? האם אמריקה..."

דני [מרים את ראשו]: "שלא תעז להשמיץ כאן את אמריקה! זה אולם של בית-המשפט!"

אלן: "חס וחלילה [דני נרגע וחוזר להתעמק בסרט הפורנוגרפי]. אני רק אומר – מראה, פנים, בוקר, אמריקה – אני מסוגל להרשות לעצמי דברים כאלה. כבוד השופט מסוגל להרשות לעצמו. אלוהים יודע שגם דני, כאן, מסוגל.

דני: "אני כל-כך עשיר שקניתי מטוס פרטי לטייס של המטוס הפרטי שלי, כדי שלא יאחר לעבודה!"

אלן: "כן... ובכן... אבל האם החייל האמריקני, שבא ממשפחה מעוטת יכולת וזוחל עכשיו במדבריות של עיראקיסטן מסוגל? האם האימא החד-הורית בגטו שמכורה להירואין מסוגלת? [מגביר את קצב ההליכה שלו עד לכדי כמעט-ריצה] גבירותי ורבותי! אמריקה, אלפיים ותשע. ברק אובמה! הדמוקרטיה החזקה בעולם! אבל האם זה באמת כך? ג'ורג' בוש האב – מה הוא היה חושב על מדינה כזו, שיעור האנאלפביתיות, כבוד השופט! רבותי, חבר המושבעים, האם ידעתם שהילארי קלינטון? לא אני, אני הצבעתי לבחור השני. שרה פיילין, כבוד השופט. גוואנטנאמו. ברק אובמה! [לוקח כוס מים ומכלה אותה עד תומה בלגימה מהירה אחת]. האם זו אמריקה שאתם רוצים לראות? האם באמת יש לכולנו סיכויים שווים? בשביל זה הקמנו את האומה הגדולה, האדירה, המפוארת שלנו? רבותי, כבודו, רוזוולט! בילבו באגינס! שרה פיילין! אבטלה הולכת ומתגברת! הזכות לשאת נשק!, ומה אנחנו, רוס פרו, כבוד השופט, כבוד חבר המושבעים, ספק סביר, תודה" [מתמוטט על כיסאו, ספוג בזיעה].

דני [מזיל דמעה]: "זה היה מצויין. איזה כישרון. איזה וירטואוזיות"

אלן: "אתה רוצה להגיד לי שהבנת משהו מהנאום שלי?"

דני: "איזה נאום?"

כעבור שעה מתכנס בית-המשפט מחדש. השופט שואל את המושבעים אם הם הגיעו להחלטה פה-אחד. יושב ראש חבר המושבעים אומר שכן, מוסר לשופט את הפתק עם ההחלטה, ומכריז כי במשפט של מדינת מסצ'וסטס נגד אוסאמה איבן-שאהיד, המושבעים מצאו את הנאשם...

יושב ראש חבר המושבעים: "זכאי"

אוסאמה משחרר יללת שימחה אדירה, מחבק את אלן שור ומכריז כי יקדיש לו את אירוע הטרור הבא שהוא יבצע – פיגוע כימי בבית-מחסה לחתלתולים צמריריים במיוחד. דני יורה בו והוא מתמוטט, שותת דם. השניים צועדים לאטם, באין מפריע, אל מחוץ לאולם.

דני: "שבעים ושתיים בתולות? אני חייב להודות שאני קצת מקנא בממזר הזה"

אלן: "גם אני וגם אתה יודעים ששירלי עדיפה"

דני: "הו, שירלי בהחלט לא בתולה, אם אתה מבין למה אני מתכוון [הודף את גדודי העיתונאים שצובאים עליו] תודה לכולכם, אני דני קריין, אני פיקדתי על ספינת חלל!"


**********


***משפט רביעי – נר שביעי***

"לכל השדים והרוחות", חושבת שירלי לעצמה, "חבורת הלא-יוצלחים הזו הצליחה לנצח בשלושת המשפטים הבלתי-אפשריים לכאורה שהפלתי עליהם, בלי שום סיבה נראית לעין. לפחות הפעם אלן לא שינה את חוקת ארה"ב. אבל זה אומר שאני חייבת להפסיד במשפט היום, או שאיאלץ להדליק נרות חנוכה הערב, מצב בלתי נסבל לכל הדיעות. מזל שדאגתי למשפט שאין שום דרך בעולם לנצח בו"

שמש: "בית המשפאט! כולם לקום! כבוד השופטת היספאנית-אימהית-בוגרת-וחייכנית-גם-אם-במבט-ראשון-היא-נראית-די-קשוחה-שתמיד-תתגמש-ותכופף-את-החוקים-מתוך-אמפתיה-כלפי-החלשים. והיום: הליך פורמאלי בלבד, בעל המכולת קים סון פארק נגד השודד האידיוט בוב 'גורילה' גורלובסקי – כן, כולכם מכירים את המקרה הזה מהתוכנית 'הפושעים הטיפשים ביותר של אמריקה', ובכל זאת תזכורת – גורלובסקי לא רק שנקלט בשבע מצלמות אבטחה שונות, לא רק ששכר בעצמו צוות שיתעד את ניסיון השוד, לא רק שהתעקש שהצוות הזה יכלול צלם משטרתי, לא רק שביצע את השוד עם אקדח מים, ולא רק שהחזיק אותו הפוך וירה בעצמו, אלא הוא גם התעקש לצעוק במהלך השוד את שמו המלא, ואת כל המקומות הנוספים שהוא מתכוון לשדוד. מטעם התביעה תעמוד כאן שירלי שמידט ממשרד עורכי הדין קריין, פול ושמידט..."

שירלי [לעצמה, אבל צועקת]: "תביעה?! איך, לעזאזל, זה קרה? כנראה שלכל השעות האלה של רקימת מזימות היה את המחיר שלהן. איך לא שמתי לב לזה? ומה אני עושה עכשיו?"

שמש: "ומטעם ההגנה – אלוהים ירחם עליו – עורך-דין-טקסאני-מטורף"

מלווין: "ייייי-הא! אני עושה את זה בהתנדבות!"

שופטת: "בואו נגמור עם זה. כולנו ראינו את השוד בטלוויזיה, כך שטענה של ספק סביר לא תתקבל כאן"

שירלי: "רגע... אולי הוא חולה נפש"

נאשם: "את קוראת לי משוגע? אני אשדוד אותך!"

שופטת: "גברת שמידט, חשבתי שאת מייצגת את התובע. והמשפט הזה הוא כל-כך קל שאפילו הקטע של אישה-לאישה שבדרך כלל יש בינינו הוא לגמרי מיותר הפעם"

מלווין: "אולי תעשו אותו בכל זאת? זה מרגש אותי עד כדי איייייי-הווווווו!"

שירלי: "אני מרימה ידיים. ניצחתי בקרב אבל הפסדתי במערכה. ג'יזס יודע שהתאמצתי. בעונות הקודמות זה בטח היה מצליח לי, עם הגמדה והיצאנית והדראג-קווין. אגב, מישהו הבין לאן הן נעלמו ולמה לא הזכירו אותן או את הסיבה להיעלמותן? סתם מחשבה שחלפה לי בראש. אה, כלומר, התביעה דורשת פיצוי בסך..."


**********


***נר שמיני [ספוילר רציני לעונה האחרונה בקטע הזה בלבד. אבל תקראו בכל זאת]***

כל הצוות המצומצם של משרד 'קריין, פול ושמידט' עומד סביב חנוכייה גדולה ומפוארת. על השולחנות המשרדיים פזורות ברוחב יד צלחות ועליהן מצות, קודלי חזיר בחמאה, אמפנאדאס ממולאות בתירס, ואף תרנגול הודו צלוי בשלמותו.

אלן: "אני חושב שהחגיגה האתנית היפה הזו בהחלט מגיעה לנו, אחרי שורת ההצלחות של השבוע. לא כולל המשפט שלך, שירלי. אפילו מלווין פאלמר היה מנצח אותו, בלי להעליב"

שירלי [חורקת שיניים]: "קארל, אתה מוכן לגמור עם זה כבר?"

קארל מדליק אקדח גז, מקרב אותו אל הנרות, ומתחיל לשיר קטע שהוא חושב שהוא זוכר מההפטרה שלו בבר-מיצווה. בדיוק כשהוא עומד להדליק את הנר הראשון, מתפרץ לחדר היועץ המשפטי של המשרד פול לויסטון בזעקות אימים: "לעצור! תעצרו את הכול!"

כולם ביחד: "?"

ג'רי: "מוק מוק מוק"

פול: "זה פשוט מאוד. תנו לי להסביר: כזכור לכם, לאחרונה נרכש המשרד שלנו בידי תאגיד סיני, ושמו אף שונה ל'צ'אנג, פול ושמידט'. הסינים, שהם הבעלים החוקיים שלנו נכון לרגע זה, מתנגדים בכל תוקף לחגיגות החנוכה. קחו למשל את ח', תייר יהודי בסין. ח' נמצא כבר כמעט חודש במדינה הזו, והוא אינו מאוהב – בלשון המעטה – בעיר הקפואה והמלוכלכת שבה נגזר עליו להתגורר, שבה אין שום קהילה יהודית, בית חב"ד, אכסניית תרמילאים בעלת ציביון ישראלי, ובעצם, אין אף יהודי בעיר הזו פרט לח' ולבת-זוגו, הרחוקים ממשפחתם ומחבריהם ועצובים משום שאין באפשרותם לציין את חנוכה כהלכתו [וכאילו על-מנת לזרות מלח על פצעיהם, אין חנות, מסעדה או מכולת בעיר ובמדינה שאינם גדושים עד-זרא בקישוטי חג מולד שונים ומשונים, כולל זבניות סיניות בסופרמרקט שחובשות מצנפת אדומה, במדינה שהנצרות בה היא במקרה הטוב דת שולית ואזוטרית]. והנה, לפחות יש להם זה את זו, והנה הם מאלתרים חנוכייה, קונים נרות, ומתכננים לציין את החג בכל-זאת, מזמינים חברים סינים, אירופים וצפון אמריקנים להדלקת נרות חגיגית, ואף קובעים לבצע הדלקת נרות משותפת אחת עם הוריהם, באמצעות מצלמת רשת. אלא שאז נכנסת לתמונה הרפובליקה העממית, שמסתערת בכל כוחה על ח', והופכת הליך ביורוקרטי פשוט-לכאורה של הארכת אשרת השהייה שלו במדינה למסלול ייסורים מתיש ובלתי-נגמר, שמאלץ אותו לארוז בחופזה, לקנות כרטיס רכבת ולצאת את העיר, מחשש שיהפוך לשוהה-בלתי-חוקי, ולבלות שבעה ימים תמימים בעיר אחרת, קפואה לא פחות [אבל יפה ונקייה בהרבה], בהמתנה לסיום הליכי הארכת האשרה [או להודעה כי עליו לעזוב את המדינה לאלתר]. כך נאלץ ח' לוותר על כל שמץ של רוח החג שעוד היה באפשרותו להשיג, להתנתק למשך שבוע מחברתו לחיים, והדבר אף סיכל את תוכניתו לשבת בשקט, בשלווה ובניחותא מול המחשב האהוב והמוכר שלו ולהקליד על גבי המקלדת הגדולה והרחבה הודעה מסויימת שהוא התחייב לכתוב לפורום מסויים שהוא חבר בו. במקום זאת, ח' האומלל נאלץ לקחת את המחשב הזעיר של חברתו, ולנסות לכוון את אצבעותיו, הנוקשות בשל הקור העז ששורר בעיר הנקייה, אל המקשים הזעירים הנכונים [ומכאן טעויות ההקלדה הרבות באותה הודעה]. בנוסף, במקום לפנות לעצמו יום של שקט ושלווה לצורך כתיבת ההודעה המסתורית, הוא נאלץ לכתוב אותה במשך שלושה ימים, במספר מקומות שונים ובמצבי עייפות משתנים – רכבת קפואה, המיטה העליונה בחדר זעיר של אכסניית נוער צנועה, המסדרון הקפוא של אותה אכסנייה, ואף הבאר הנעים [אך נוטה לקיפאון] של אותו מוסד [ומכאן הרמה הבלתי אחידה של פרקיה השונים של ההודעה]. אם כן, כפי שראיתם, הסינים לא מתכוונים לתת לאף אדם לציין את חג החנוכה, ואנחנו, למרבה הצער, איננו יוצאי-דופן. אני נאלץ לבקש מכם להפסיק עכשיו את המסיבה ולפנות את המשרד"

קארל: "אבל אני, לתומי, חשבתי שכל העניין בהדלקה הזו הוא לשמח את לבו של אדם בודד, שנאלץ לציין את חנוכה הרחק ממשפחתו, ולהשרות עליו מעט מרוח החג"

פול: "כך זה אכן התחיל, אבל עם השנים נשכחה הכוונה המקורית, וההדלקות הללו הפכו למעין פאן-פיקשן בהפוכה, פארודיות על סדרות שונות, שהפכו מהוקצעות, איכותיות, מתוחכמות, מהנות ומצחיקות יותר ויותר משנה לשנה, והגיעו, לכל הדיעות, לשיא של ממש השנה, עם שבעה נרות מבריקים באמת ובתמים. אבל ככל שההדלקות הוירטואליות הלכו והשתבחו, כך הן גם הלכו והתרחקו מהמטרה שלשמן נוצרו, והפכו לסוג של ספיישל לחגים, בלי קשר אמיתי לחנוכה, למעט כדור-האש המסורתי, והשנה אפילו הוא לא היה תמיד בגודל הנדרש. יתר על כן, במקרים רבים נראה שהצורך לשלב חנוכייה, נרות ויהודים רק הפריע להתפתחותה התקינה של העלילה הבידיונית, ושהחג נתחב לעלילה באופן מלאכותי למדי. קצת כמו ארבעת המשפטים שלך, שירלי"

שירלי: "לדעתי זה דווקא היה רעיון לא רע בכלל. אם הוא היה מצליח, כמובן"

ג'רי: "מוק מוק מוק"

קארל: "אז מה נעשה, פול? יכול להיות שאתה בעצם אומר שעבר זמנם של נרות החנוכה האלה? שמהשנה הבאה, באופן רשמי, לא יהיו יותר הדלקות, אלא רק סיפורים?"

פול: "אני לא יודע, קארל. אני רק יועץ משפטי ומשבית-שמחות מקצועי. ובכל מקרה [פונה אל המצלמה], יש *לכם* שנה שלמה לדון בזה"

קארל: "היי, אל תגנוב לי את הקטע של הקיר הרביעי!"


**********


***אפילוג***

מאוחר יותר באותו ערב משמים, דני ואלן יושבים על מרפסת המשרד, מעשנים סיגר ולוגמים וויסקי.

דני: "אני לא כל-כך אוהב יהודים, אבל אני עדיין חושב שזה לא היה בסדר לבטל את ההדלקה"

אלן: "קיווית שתוכל להציץ למחשוף של שירלי כשקארל ייתן לה להדליק נר"

דני: "כן"

אלן: "גם אני"

דני: "בשביל זה יש חברים"

אלן: "כבר נעשה מאוחר, יש לי דרך ארוכה הביתה"

דני: "רוצה לישון אצלי?"

אלן: "כבר חשבתי שלא תציע את זה. אבל בלי פורנו בשתיים בלילה, יש?"

דני: "אלן, אתה חבר אמיתי"

השניים ממשיכים לשבת ולעשן. המצלמה מתרחקת מהם, עוקבת אחר עשן הסיגרים המסתלסל, אל מעבר למרפסת, ממנה נשקף נוף פנוראמי נהדר של בוסטון. באופק נראה כדור אש ענקי המשתולל ומכלה את העיר. מניין הגיע? כיצד נוצר? מהי תכליתו? את זאת לעולם לא נדע, אבל אפילו הוא לא מסוגל לפגוע בידידות מופלאה כל-כך.


*****סוף*****






תוקן על ידי yaddo 18/12/2009 19:41

אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך



מאמרי הקהילה
"הסמויה" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "הסמויה", הסדרה הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה (הוכח מדעית).
26/9/2010
"מד מן" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "מד מן", AKA "הגברים של שדרות מדיסון".
23/9/2010
"glee" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי glee.
27/10/2010
"אבודים" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי סדרת המיסתורין.
30/10/2010
"יומני הערפד" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי סדרת הערפדים.
4/11/2010
"ילדי האנרכיה" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי דרמת האופנוענים של קורט סאטר.
2/11/2010
"צ'אק" - דיוני הפרקים
כל הדיונים שהיו לנו על פרקי "צ'אק".
10/10/2010
"קומיוניטי" - דיוני הפרקים
כל הדיונים על פרקי "קומיוניטי".
11/10/2010
"דם אמיתי" - דיוני הפרקים
דיוני הפרקים של סדרת הערפדים של אלן בול.
30/9/2010
"דקסטר" - דיוני הפרקים
דיוני הפרקים שהיו לנו על פרקי "דקסטר".
9/10/2010
"שובר שורות" - דיוני הפרקים
כל הדיונים על פרקי "שובר שורות".
9/10/2010



המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.1084)