שועממתי קשות. הכל היה צפוי מדי, דפוסים חזרו על עצמם, ושום דבר לא עניין אותי מלבד הקפריזות של קוני הילטון, וגם זה בקושי.


ocean

בתגובה ל: מאד-מן, מישהו? (אין ספויילר) מאת: ocean
היה רגע שבו קצת ריחמתי על דון, אחרי שקוני נזף בו, שהוא לא עשה מה שהוא רוצה ודון התעקש שהקמפיין מצוין (הוא באמת היה טוב). אבל אז נזכרתי בדרך שבה הוא התנפל על פגי וחשבתי לעצמי שזו קארמה. לא שזה משנה אצלו משהו, הוא ממשיך להוציא את התסכולים שלו על העובדים, בדיוק כמו שקוני מוציא עליו את שלו (וגם רוג'ר). מעגל שכזה.

היה מעניין גם לראות איך בטי רוצה רק את מה שהיא לא יכולה להשיג או לא יכול להימשך, את הפנטזיה. ברגע שזה הופך לממשי, היא נסוגה. זה מה שקרה עם דון במציאות שלאחר רומא וזה מה שקורה לה עם הנרי.

סאל המסכן.

בתגובה ל: אני נהניתי (ס') מאת: miss bojarsky
שעוד נראה את סאל, שלא כמו פרדי שפוטר ונעלם מהסדרה. איזה מסכן. השיחה שלו עם דון הייתה טעונה במיוחד, ולבי נצבט לראות אותו על סף דמעות ללא עוול בכפו.

גם אני אהבתי את הפרק, אפילו מאוד. מצחיק, בקטע שבו דון אסף את המורה בטרמפ והם האזינו לנאום של מרטין לות'ר קינג, תהיתי לעצמי, איך זה יכול להיות? לא ראינו כבר את המורה מקרינה את הנאום לתלמידיה ודומעת אגב כך? לקח לי כמה שניות לקלוט שאני מתבלבל עם שנות הקסם ועם המורה שקווין ארנולד התאהב בה. אין מה להשוות אותה למורה הנוכחית, היא באמת מאוד מיוחדת ואני מבין מה דון מוצא בה.

המשיכה של בטי להנרי מאוד מעניינת, כי היא חפוזה ונראה שהיא לא מתבססת על כלום מלבד אשליה והרצון שלה לברוח. פתאום היא חושבת עליו, תוהה איפה הוא ומה הוא עושה? והיא כל כך כועסת עליו כשהיא פוגשת בו אחרי שלא הגיע ערב קודם לכן, עד שהיא מטיחה בו את קופסת הפח בזעם. אלה ביטויי הרגש הכי בוטים שהיו לה עד כה, למיטב זכרוני. מאחר שהנרי, אני מאמין, הוא רק נער הפוסטר של הכמיהה שלה, נראה שהבעבוע בה הולך ומתגבר, ארבעה פרקים מסוף העונה.

כאשר רוג'ר נכנס לנזוף בדון הבנתי שבפרקים האחרונים, ואולי בכלל בעונה הזו, חסרות לי מאוד האינטראקציות ביניהם. זה כמעט ולא קורה, נכון? או שאלה רק תחושות שגויות המתבססות על זיכרון מקרטע? טוב שלפחות נרקמים היחסים בין דון לקוני, המהווים אלמנט יפה מאוד בעיניי בפרקים האחרונים. גם בגלל אישיותו של קוני אבל גם בגלל עצם היחסים עצמם. קוני מאוכזב מבניו שלו עד שהוא רואה בדון בן ואף את המלאך שלו, ודון שדמויות האב בחייו היו די איומות. ברגע שקוני אמר את זה לדון שיערתי שכמו בדרך כלל ביחסי אבות ובנים, גם הפעם הוא יינחל אכזבה.

בתגובה ל: אני מאוד מקווה (מד מן 3.09) מאת: yaddo
רוג'ר ודון מאד התרחקו וכמעט ואין ביניהם אינטרקציה יותר וזה באמת חסר. אני בטוחה שגם להם.

התקף הזעם של בטי נבע לדעתי מאגו. מחניפה לה תשומת הלב של הנרי וכשהוא לא הגיע, זה היווה עלבון. ברגע שהוא אישר את העניין בה, היא שוב איבדה עניין. היא ללא ספק בתהליך שהולך ומתעצם.

סאל פוטר בכלל? חשבתי שרק מהחשבון של לאקי סטרייק.

בתגובה ל: אני חושבת שאתה צודק (ס') מאת: miss bojarsky
הוא פוטר לגמרי. אסור שהוא יישאר בסטרלינג-קופר אם מישהו בלאקי סטרייק, חשבון של 25 מיליון דולר, לא אוהב אותו. עצוב אבל ככה זה בעסקים. הוא גם התקשר לאשתו מהטלפון הציבורי כדי להגיד לה שהוא מתעכב במשרד, והקטע עם העובד הכפוף לו שהלך הביתה, הדגיש את המצוקה של סאל.

בתגובה ל: מה שהבנתי (ספ') מאת: yaddo
שהוא מתקשר לאישתו לספר לה שהוא מתעכב במשרד ובמקום מתכנן ללכת למנייאק שהטריד אותו, כדי "ליישר את ההדורים". אבל כנראה דמיינתי את זה. אז בכלל מסכן סאל.

בתגובה ל: אני חשבתי (ס') מאת: miss bojarsky

זאת היתה לחיצת יד מאד דפנטיבית, כזו שהשתמע ממנה שסאל צריך לעשות את מה שצריך לעשות, או שהחברה תעשה את מה שהיא צריכה לעשות.

ואני לא יודעת על איזה אגו אתם מדברים שם למעלה, כל הפרק הזה עסק בקפריזות ילדותיות - של דון, קוני, בטי והבחור מחברת הסיגריות.


ocean

בתגובה ל: הבנתי כמוך מאת: ocean
ללא תוכן

בתגובה ל: אני מאוד מקווה (מד מן 3.09) מאת: yaddo
הייתה ביניהם מריבה לפני כמה פרקים, כשרוג'ר התקשר לדון הביתה בזמן שהוא היה בעבודה ודיבר עם בטי בקשר לחתימה של דון על חוזה, נושא שבטי לא הייתה מודעת לו בכלל. זה הכעיס את דון, שאמר לקופר מאוחר יותר באותו פרק "אני לא רוצה לעבוד יותר מול רוג'ר" ומאז בעצם נפסקו האינטראקציות האישיות ביניהם.

בסה"כ די אהבתי את הפרק, ומעניין שהתחילו לציין תאריכים מדוייקים לאורכו. הרדיו במכונית של דון הזכיר את התאריך 4 לספטמבר, המסיבה של בטי הייתה ב-17, האם ככל שאנחנו מתקרבים לתאריך הגורלי היוצרים רוצים שנדע בדיוק איפה אנחנו נמצאים?

לגבי קוני, אני לא כ"כ חושב שהוא הוציא את העצבים שלו על דון, כמו שהוא פשוט לחלוטין קונטרול פריק. הוא קיבל קמפיין טוב מאוד, אבל זה לא היה בדיוק מה שהוא רוצה אז הוא התפוצץ.

ובפינת צירופי המקרים שלא מעניינים אף אחד חוץ ממני, הפרק עם נאום מרטין לות'ר קינג שודר בישראל ב-15 בינואר, יום הולדתו של קינג.

בתגובה ל: אני נהניתי (ס') מאת: miss bojarsky
זה היה פשוט פרק שהכל בו היה חרא:

דון ננזף ובוגד.
בטי נוזפת וכמעט בוגדת(ואפילו את זה לא עושה בסוף)
סאל מוטרד מינית, ננזף ומפוטר(גם אני חשבתי בהתחלה שהפיטורים הם רק מהקמפיין, אבל אח"כ הבנתי שהפיטורים הם כלליים)
אפילו הנרי מאכזב את בטי, מושלה ובסוף נזרק.

היחידה "שהרוויחה" היא המורה- את דון ואחלה נאום לעתיד.

פשוט קקה.

בתגובה ל: היה חרא של פרק מאת: טיימר
צפיתי בו בסופשבוע האחרון (שקטיגורית ה-HBO ב-VOD היתה פתוחה וחינמית), והוא היה פשוט מעולה!