אני מאלה שאין להם שום בעיה עם היקום המקביל (אלא אם כן קייט שם), אבל נראה שבפרק הזה, כמו בקודמו, שדרגו משמעותית את תפקידו. הטיפול בדמותו של בן היה רגיש מאי פעם ולמעשה גאל אותו, או לפחות ניסה, מצלו של בן הקודם. אותו מניפולטור אכזר שבשיאיו מחה עשרות אנשים בגז ללא הנד עפעף והקריב את בתו למען עצמו. ביקום המקביל הניסיון שלו לסחוט את המנהל היה גליץ' קטן באופיו הנוח, סטייה קלה שכוונה במהירות לדרך הישר כאשר נאלץ לבחור בין ההפיכה התיכונית - שבעצמה נבעה ממניעים אידיאליסטיים - לבין עתידה של תלמידתו אלכס, עמה יש לו קשר מעט אבהי. שלוש שנים אחרי כן על האי, ביקום אחר בכלל, הסצינה שבה אילנה הזמינה אותו להיות עמם הייתה מרגשת במיוחד. העובדה שהוא פסע אחריה בלי היסוס הוסיפה לכך. זה לקח עשרות שנים ועשרות קרבנות בנפש, כולל אחד מהותי במיוחד, אבל נראה שלבסוף זה קרה. האיש ויתר סוף סוף על מנהיגותו כדי להיות חלק מקהילה קטנה, זנב לאריות במקום ראש לשועלים.

חוץ מזה אהבתי את האזכור לניקי, פאולו והיהלומים.

בתגובה ל: ד"ר ליינוס (ספוילר אבודים 6.07) מאת: yaddo
הנה מה שכתבתי בפורום אחר:

פרק באמת אדיר שמאשר בעיני באופן סופי את התיאוריה שהיקום
המקביל הוא היקום בו כל השאיפות, התקוות או החלומות של
הדמויות מתגשמים בצורה זו או אחרת. רק לגבי סעיד מהפרק הקודם
אני מבולבל, האם המשאלה שלו הוגשמה בכך שנאדיה לא מתה
והנישואים שלה לאחיו זה מעין be careful what you wish for
שכזה, או שהמשאלה שלו בכלל לא התגשמה כי הוא לא בחר בצידו של
ג'ייקוב, והנישואים של נאדיה לאחיו הם העונש שנגזר עליו?
לגבי קייט, אני מניח שההגשמה שלה היא שהיא תיקנה את היחסים
שלה עם קלייר ופתרה את בעיית אהרון, קצת מוזר ומאולץ שזה
הקונפליקט הגדול של חייה, אבל שיהיה. האם זה אומר שבסופו של
דבר היא כן תבחר בצד של ג'ייקוב, או שכמו אצל סעיד גם אצלה
ביקום המקביל לא הוגשמה המשאלה שלה? הפלאש-סידווייס שלה היה
כל כך מבלבל ותמוה שקשה להחליט למה היוצרים כיוונו.

בכל אופן, היו פה כמה קלוז'רים מאוד מוצלחים לעלילות קודמות.
הסיפור של בן ואלכס במציאות המקבילה היה עשוי בטוב טעם
לדעתי. קצת מבאס לגלות שהחיים של אמא שלה די מחורבנים בעולם
האמיתי, אבל אני מניח שזה עדיין עדיף על הטירוף שעבר עליה
באי. ההקבלה בין הגאולה של בן בשני קווי הזמן המקבילים היתה
עשויה בצורה טובה ובאמת מרגשת
הדיאלוג של בן עם אבא שלו היה קצת מאולץ וצולע, אבל זה היה
מעניין שאבא שלו חושב שהעתיד שלהם היה טוב יותר אם הם היו
נשארים על האי, כשבפועל זה פשוט היה גורם לו להיהרג על ידי
הבן שלו. מצחיק שהנאמנות העיוורת של ג'ון לוק לבן קיימת גם
ביקום המקביל, אם כי שם זה מוצג בצורה חיובית ולא פתטית.

גם הסיפור של ניקי ופאולו "נפתר" יפה. לרגע תהיתי מאיפה
לעזאזל מיילס יודע על היהלומים, ואז נזכרתי שהוא יכול לקרוא
את מחשבותיהן האחרונות של המתים. מיילס הוא אחלה דמות וחבל
שהוא לא מקבל יותר זמן מסך. היחס שלו לבן מוזר - מצד אחד הוא
דופק אותו כשהוא מגלה לאילנה שבן הרג את ג'ייקוב, מצד שני
מציע לבן אוכל כשהוא חופר לעצמו את הקבר. נראה שהוא די אדיש
לכל מאבקי הכוח וזה נחמד לגלות שם דמות שהיא לא כל כך אובר-
דרומטית ושאפשר בסך הכל להזדהות עם היחס שלה לכל הסיפור הזה
(הארלי אולי היה ככה פעם, אבל אצלו זה מוקצן מדי וחצי מהזמן
הוא מדבר כמו ילד עם פיגור שכלי). נחמד גם שהזכירו את הסיפור
הזה עם הסחיטה, מצד שני אני לא זוכר אם אי פעם פתרו את
העניין הזה - מאיפה לבן יש כל כך הרבה כסף? מאיפה מיילס
יודע? קיבלנו על זה תשובה פעם או שהם הזכירו את זה רק כדי לא
להעלות את זה שוב יותר לעולם?

זה שריצ'רד לא יכול להרוג את עצמו מחזיר אותי למייקל, שגם לא
הצליח להתאבד (מה שאומר בעצם שכל הדמויות שג'ייקוב נגע בהן
הם בנות אלמוות כמו ריצ'רד, פשוט עוד לא עברו 100 שנה אז לא
ראינו את זה בא לידי ביטוי). מצד שני, כשמייקל סוף סוף כן
מת, זה היה באישורו של אבא של ג'ק, שעד עכשיו חשבתי שהיה
מפלצת העשן. אז אולי זה כן היה ג'ייקוב? או שגם מפלצת העשן
יכולה להעניק את החסינות הזאת? או שהכותבים לא לגמרי ידעו אז
לאן הם הולכים עם אבא של ג'ק ועכשיו הם הכניסו את עצמם
לבלאגן?
חוסר היכולת להתאבד מחזירה אותי גם לניסיון ההתאבדות של לוק
ולפעם ההיא שבה ג'ק רצה לקפוץ מהגשר. גם אז ההתאבדויות נמנעו
ברגע האחרון, אבל זה לא היה בצורה כל כך בוטה כמו עם האקדח
המתקלקל של מייקל או הדינמיט שמכבה את עצמו.
ריצ'רד עצמו... טוב, התירוץ הזה שהוא רוצה להתאבד פתאום נראה
לי די תלוש, זאת תפנית גדולה מדי בדמות שלו, שהיתה עד עכשיו
דלה למדי ופתאום מעבים אותה, אבל בצורה שהפוכה לגמרי למה
שהכרנו אותו. לפני שאפשר לשבור את הדמות צריך לבנות אותה,
וזה לא נעשה טוב אצל ריצ'רד (בן ולוק עברו בעבר גם תהליכים
דומים של משברי אמונה, אבל אצלם זה היה כתוב טוב יותר).

הקטע עם הצוללת היה קצת מגוחך בהתחלה אבל אני שמח לראות
שווידמור חזר. לא שיש לי איזה חיבה מיוחדת אליו, אבל היה
נראה שלגמרי שכחו ממנו וזה גרם לסדרה להראות מקושקשת
ומאולתרת, כאילו עכשיו כשגילינו את מלחמת האלים הזאת אז כל
הקונפליקטים ממקודם נהיו חסרי משמעות. מעניין איך הוא יתחבר
לתמונה הגדולה, אם הוא בכלל מודע לכל הפן המיסטי הזה של
הסיפור.

בקיצור, אחלה פרק. עד עכשיו הייתי ממש לא מבסוט מהעונה הזאת,
אבל עכשיו נראה שהכל מתחיל להתחבר. אני עדיין בכלל לא אוהב
את התפנית המיסטית הזאת של כוחות על טבעיים שנלחמים אחד בשני
וכל מיני חוקים ומועמדים ושטויות אבסטרקטיות שסותרות בעיני
את עלילת המד"ב המאוד מפורטת וספציפית שהיתה עד עכשיו, אבל
עכשיו יש לי קצת יותר תקווה שאני איכשהו אצליח להנות מהמשך
העונה הזאת ומהסיום, גם אם בעיני זה "לא נכון".

בתגובה ל: גם אני מאוד מרוצה מהפרק (ספוילר 6.07) מאת: אריאל87
שהיקום המקביל הוא התגשמות השאיפות. הוא אפרורי מכדי שזה יהיה נכון. היחידי שחייו נראים שלמים באמת שם הוא הרלי. אני לא רואה איך השאר הגשימו את חלומותיהם. בכל זאת, תיאוריה מעניינת.

מסכים לגבי מיילס, דמות מצוינת.
רענן את זכרוני: "שמייקל סוף סוף כן מת, זה היה באישורו של אבא של ג'ק" - אני לא זוכר מעורבות שלו בעניין. מייקל נשלח לספינת התובלה כדי לרגל עבור בן, אבל מי שליווה אותו ושכנע אותו היה טום. בסופו של דבר הוא מת כי בן הרג את קימי, מה שפוצץ את הספינה על כל יושביה ("אז?").

אני יכול להבין את ריצ'רד ואני חושב שזה נעשה לא רע בכלל. אמנם לא התמקדו בו הרבה וחבל, אבל מאוד הגיוני שאדם שחי קרוב ל-200 שנה ואיבד זה עתה את כל - אבל כל - המהות לחייו, ג'ייקוב, ירצה לאבד עצמו לדעת.

מעניין אם בואו של ווידמור אומר שנראה בפרק הבא מה קרה איתו, עם פני ועם דזמונד בעולם המקביל.

בתגובה ל: אני לא חושב (ספוילר) מאת: yaddo
מייקל הוא זה שפוצץ את הספינה, אל תשאל אותי איך בדיוק זה
קרה כי אני לא לגמרי זוכר, אבל אני כן זוכר בבירור שברגעיו
האחרונים כשהוא היה איפשהו בבטן הספינה אבא של ג'ק התגלה
לפניו ואמר לו משהו בסגנון "עכשיו אתה יכול למות" או איזשהו
קשקוש דומה, ואז הכל התפוצץ.

(דקה לאחר מכן)

אוקיי, קראתי בלוסטפדיה. מייקל הוא זה ש*עיכב* את הפיצוץ על
ידי הקפאת חומר הנפץ עם חנקן נוזלי. כשהחנקן הנוזלי נגמר
כריסטיאן שפרד הופיע מולו ואמר לו "אתה יכול ללכת עכשיו" ואז
כל העסק התפוצץ.

אני גם מבין את המניעים של ריצ'רד, אני מבין מאיפה זה בא ומה
המשמעות של זה, אבל זה פשוט לא נבנה בצורה טובה לדעתי. אני
מבין את הרציונל מאחורי זה אבל איכשהו על המסך זה לא אמין
בעיני, אולי כי לא עשו עבודה מספיק טובה בלחזק את האמינות של
המניעים של כל מה שהוא עשה לפני כן. אצל בן זה כן היה אמין,
למרות שזה התבטא ברצון לרצוח במקום להתאבד.

היקום המקביל הוא אפרורי אבל הוא טוב בערך פי מיליוןביליון
על פני החיים על האי - בן מקיים יחסים תקינים פחות או יותר
עם אביו, אלכס לא מתה ולבן עצמו יש אופי בריא ושפוי יותר, גם
לוק נראה שפוי ומאושר יותר עם אשתו לעתיד ונראה שאפילו
היחסים שלו עם אביו תקינים, ג'ק עושה עם הבן שלו תיקון
ליחסים שלו עצמו עם אביו, קלייר "זוכה" באהרון ולא רוצה
להרוג את קייט (קצת קלוש, אבל כנראה שזה כל מה שהיה להם
לעשות עם הדמות האנמית והעלובה של קייט) ואצל סעיד נאדיה
עדיין חיה. אני מסכים שברוב המקרים, חוץ מבמקרה של לוק, בן
והארלי זה נראה קצת קלוש, אבל אחרי הפרק האחרון זה נראה לי
די ברור שלשם היוצרים כיוונו. חשוב לזכור גם את הסיפור של
דוגן שמבטא את הרעיון הזה די טוב.

אני מקווה שבפרק הבא העניין הזה עם דזמונד הנעלם במטסו ייפתר
סוף סוף. בנוסף שכחתי לציין כמה ה"איחוד המרגש" של סאן עם
הארלי וג'ק היה מגוחך, בעיקר כי סאן בעצמה נהייתה דמות
מיותרת לחלוטין ולא ברור למה מייסרים אותה כל כך הרבה ולא
מאחדים אותה כבר עם בעלה, שגם נהיה דמות חסרת תועלת למדי.

בתגובה ל: למיטב זכרוני (ספוילר) מאת: אריאל87
הם לא מגשימים שאיפות. מה לוק הגשים? הוא אמנם חי עם אהובתו, אבל האי היה הגשמת החלום שלו, הווקאבאוט המפורסם שאותו הוא לא יכול לעשות, הוא עדיין על כסא גלגלים והוא בסך הכל מורה. אין פה הגשמות. מקסימום קלוז'ר מסוים, אבל גם זה לא תמיד.

בתגובה ל: גם אני מאוד מרוצה מהפרק (ספוילר 6.07) מאת: אריאל87
לפיה העולם המקביל הוא תוצאה של העסקאות שנכרתו עם ג'ייקוב ולא-לוק. זה לא בהכרח עולם בו כל המשאלות מתגשמות, אבל ללא ספק יש שם התגשמות של משאלה/צורך. ואלה שג'ייקוב מילא מתגשמים טוב יותר מאלה של לא-לוק, שאצלו באמת יש את אפקט ה"תקבלו את מה שביקשתם, אבל לא בדיוק בדרך בה ציפיתם".
עוד אלמנט הוא תיקון יחסי האב-בן/בת שהיו לא תקינים ביקום המקביל (חוץ מקייט עושה רושם, אבל יש מצב שהיא נחתה בצד של לא-לוק ואולי גם עוד נגלה אחרת בהמשך).

אני מסכימה עם יאדו, המניע למוות של ריצ'ארד היה מובן וכל הסיפור היה בנוי יפה.

אני מסכימה עם שניכם, מיילס הוא דמות נהדרת.

בתגובה ל: גם אני מאוד מרוצה מהפרק (ספוילר 6.07) מאת: אריאל87
עוד סגירת מעגל שקראתי עליה היתה שבאי בן הורג את אבא שלו (ועוד הרבה אנשים) עם גז רעיל, בעוד שבפרק הזה הוא מביא לאבא שלו מיכל חמצן חדש. נחמד.

כל העלילה עם המנהל והסחיטה נעשתה די ברשלנות והיתה לא אמינה בעליל, אבל זה לא הפריע לי יותר מדי. חששתי לרגע שבן יעשה את הדבר המניאקי, אבל היה מרגש לראות אותו עושה את הדבר הנכון. גם על האי העלילה איתו היתה טובה, ושמחתי שהוא חזר לחוף. בשוט האחרון שלו הוא נראה כל כך קטן ועייף ומובס. לא ייאמן כמה תהפוכות עברה הדמות הזאת, שעד לא מזמן עוררה אימה אצל כל כך הרבה דמויות (וצופים).

עוד דבר שנזכרתי בו לא מזמן הוא שבמקור הדמות של ג'ק היתה אמורה למות בפרק הראשון של הסדרה, והיוצרים התכוונו שקייט תהיה המנהיגה של האבודים. נכון שזה נשמע ממש מוזר, עכשיו, אחרי 5 ומשהו עונות? מעניין אם היא היתה נשארת אותה דמות, או שהיו משנים משהו בהיסטוריה המטופשת שלה.בטוח שבשלב הזה היה לה תפקיד יותר גדול מאשר להיגרר אחרי קלייר. יש כל כך הרבה דמויות מבוזבזות העונה - קייט, קלייר, הקוואנים. או שזה זמן מבוזבז? לא יודעת. נגיד, מה קרה הפרק הזה, חוץ מההתעמקות (המצוינת) בבן? כלום. כמה אנשים הגיעו לחוף. ווידמור כאן. זהו. אז נכון שהעומק של הדמויות זה אחד הדברים הנפלאים בסדרה, אבל אני כל הזמן חושבת "הלו, הסדרה אוטוטו נגמרת, איך זה שפרקים שלמים עוברים בלי ששום דבר קורה?".

וגם - עוד מישהו מדמיין את האי במבט מלמעלה כמו המפה בMonkey Island, עם תחנות של מגדלור, וחוף, ובקתה מוקפת בעיגול של אפר, ומקום שבו התרסק מטוס? כשהסדרה תסתיים מישהו חייב להפוך אותה לקווסט. והגיבור יהיה הוגו. הוגו ת'ריפווד, Mighty lostie.
וואו. אני צריכה ללכת לישון.

בתגובה ל: עוד סגירת מעגל (ס') מאת: יערה
איזה פרק חזק היה! מאז סוף עונה 5 לא היה כזה פרק... רק רגעים ספציפים חזקים (הצגת מציאות אלטרנטיבית, עשיו מציג לסויר את המועמדים, ג'ק והארלי במגדלור, מלחמת מחנה עשיו במקדש, וזהו נראה לי).

רק אותי ריגש הטיפול של בן באבא שלו? נראה לי שהוא הדמות הכי שונה במציאות השניה, בינתיים. ממש לא קרוב לנוכל, שקרן ורוצח כמו באי. טוב, אבל גם באי מאז מותה של אלכס מציגים התפתחות וצדדים נוספים של הדמות שלו (שלמעשה התחיל קודם לכן, שהציל אותה כתינוקת מהריגה, אם אני זוכרת נכון). כמובן שההתפתחות על האי הגיעה לשיא בפרק הזה, בו הוא כבר בן אדם שונה לאחר כל התהליך הזה, וכבר לא רודף אחרי כוח וסמכות.

מצחיק שאביו אמר שתיכנן לו חיים טובים יותר על האי, כשלמעשה החיים שלו במציאות האלטרנטיבית פי כמה וכמה טובים יותר.

משהו מוזר - בינתיים הפלאשים מציגים לנו שהגורל בלתי נמנע - הדמויות פוגשות אחת את השניה בכל מקרה, לוק נכה, קייט בורחת, סעיד עושה את אותה בחירה ב-2 המציאויות... לכן חשבתי שבן יבחר בכוח על פני אלכס, כמו באי - גם אותה בחירה ב-2 המציאויות. איך זה שפתאום מציגים שהגורל כן משתנה?

היה לי קצת מוזר האדישות של סאן ומיילס כלפי יחסה של אילנה לבן. אמנם בן הוא אויב שלהם, הרג את החבר שלהם, הרג את ג'ייקוב... אבל עדיין. אמנם ריצ'רד לא מצטייר כאויב/כדמות רעה כמו בן, אבל הוא עדיין שייך לאחרים, ולג'ק ולהארלי כן היה איכפת ממנו (סצינה יפה גם כן).

אה, ומה העניין עם כוחות העל ע"י מחשבה של עשיו? מאיפה הביאו את זה פתאום?

בתגובה ל: אני בעד קווסט של אבודים מאת: Drusilla
בדברי אביו של בן הוא העובדה שעל האי הבן שלו רצח אותו (ואפילו לא טרח לקבור אותו אלא השאיר אותו ברכב).

בתגובה ל: אני בעד קווסט של אבודים מאת: Drusilla
"איך זה שפתאום מציגים שהגורל כן משתנה?"

בן שעל האי, בסופו של דבר, הפנה את גבו ללא-לוק. הוא אומנם עבר דרך ארוכה וסיבוב של 180 מעלות בדרך לשם, שבו גם מכר את אלכס תמורת הכוח, אבל בתוצאה הסופית בחר בצד של ג'ייקוב ולא בכוח האולטימטיבי שהוצע לו על ידי לא-לוק. כלומר, בסופו של דבר הוא בחר אותו הדבר גם על האי וגם במציאות האלטרנטיבית. בשנייה פשוט לא היה את כל התהליך שהוביל לשם.

בתגובה ל: לשאלתך (ספויילרים, כמובן) מאת: יעל וזהו
האם בחירה בג'ייקוב היא הנכונה כמו שעשה בחירה נכונה בפלאש הצידה...

בתגובה ל: עוד סגירת מעגל (ס') מאת: יערה
של "הלו, הסדרה אוטוטו נגמרת, איך זה שפרקים שלמים עוברים בלי ששום דבר קורה?". אני כל הזמן סופרת לאחור ולא מבינה איך הכל אמור להיסגר עד הפינאלה כשהתסריטאים לוקחים את הזמן כאילו מדובר בפרקים של "צעירים חסרי מנוח".

בתגובה ל: אני מאוד מזדהה עם התחושה הזו מאת: יעל וזהו
לדעתי היה צפוי שהתסריטאים ידחו כמה שיותר תשובות קרוב לסיום, אולי אפילו לחלקים האחרונים של פרק הסיום עצמו. חוץ מזה, אם תחשבי על זה, אנחנו כבר יודעים המון. אחת השאלות הגדולות שהיא מהי המפלצת נפתרה, אנחנו יודעים שההתרסקות לא הייתה מקרית, וחלק מהאנשים במטוס נבחרו שנים רבות קודם, ושהכל חלק ממלחמה גדולה בין שני כוחות שעדיין לא בטוח לגמרי מי הטוב ומי הרע. את השאר נגלה לאט לאט, ואת הדברים החשובים באמת אני מעריך כאמור שנגלה ממש לקראת הסוף.

מה שכן-אני מחכה לפרק על ריצ'רד. זה יהיה פרק שיגלה הרבה להערכתי ולכן כנראה, שוב, יהיה אחד האחרונים.

בתגובה ל: לא מפתיע בכלל מאת: נעם ד
פעם הראו ציורים מתקופת מצרים העתיקה מתחת למקדש, שבהם היא תוקפת. אנחנו רק יודעים שהיא קשורה ללוק המזויף...

בתגובה ל: אנחנו לא יודעים מהי המפלצת מאת: Drusilla
אנחנו יודעים שהאוייב של ג'ייקוב, או לא-לוק, הוא הוא המפלצת, והוא מסוגל להתגלם בצורה הזו לפי בחירתו כשהצורך עולה. אם יש שאלות מעבר לזה, הן אולי יותר קשורות למיהם ומהם בדיוק ג'ייקוב ויריבו ומה משמעות המלחמה ביניהם, אבל זה כבר קשור אליהם ולא ספציפית לעניין המפלצת.

בתגובה ל: ספוילרים מאת: נעם ד
האויב של ג'ייקוב, זה שישב לידו בסוף עונה 5 במאה ה-19 (לפי לוסטפדיה), היה אדם רגיל כמו שאמר. באיזשהו שלב קרה שהמפלצת השתלטה עליו, מרצון או לא. הרי המפלצת הייתה קיימת בתקופה העתיקה (במצרים כנראה?):

בתגובה ל: ד"ר ליינוס (ספוילר אבודים 6.07) מאת: yaddo
לא יכול לחכות כבר לפרקים הבאים!..רק שימשיך ככה!

בתגובה ל: ללא ספק הפרק הכי טוב עד עכשיו בעונה השישית. מאת: Black light
יהיה פרק די גרוע אם מסתמכים על נתוני העונה הזאת.
אולי גם בזה יש משמעות- לכל טוב יש רע, לכל בן יש קייט, לכל סעיד יש.. סעיד רע.

בכל מקרה
הדמות של מיילס היא מעניינת, אבל נזכרתי בפרק שהוא די פוץ. כנראה כי זו הפעם הראשונה שבה הקצב קצת האט, ושמנו לב לאישיות של יושבי האי.

אני קצת מתעצבן מההתמקדות הזאת ברגשות של כל דמות ודמות, מעל לכל היבט מוסרי.
כשבן אומר לאילנה שהוא הולך להצטרף למפלצת כי הוא היחיד שיקבל אותו, הייתי מצפה שהטיעון -"הוא בן אדם רע שיהרוג הרבה אנשים" יצוץ מתישהו. תמיד מדברים רק על הרגשות והרצונות של הבן אדם עצמו. כאילו המוסר נעלם כליל כשהם עולים על האי. אני מבין שהרבה מדרך חיינו קשורה לחברה שאנו חיים בה, אבל זה קיצוני מדי. חלק מהעקרונות המוסריים שלנו הם גם אבולוציוניים, ומהם קצת קשה להיפטר.
נכון, זה בן. ולא בטוח שזה יעבוד עליו, אבל זה משהו שחוזר על עצמו הרבה על האי.

דרך אגב, עוד שבוע אחד ואני מסיים את הבמחנים!

בתגובה ל: ד"ר ליינוס (ספוילר אבודים 6.07) מאת: yaddo
הפרקים מתקדמים, ולפי מה שהבנתי היה להם רעיון כללי מתחילת הסדרה לגבי הסוף שלה, אז למה העונה הזאת נראת כמו שהיא נראת? זה נראה כאילו אין להם רעיון איך לסיים את הסדרה אבל הם חתמו על מספר פרקים ופשוט מושכים ומושכים במקום להפגיז בכל פרק.

אני מרגיש כאילו הקסם של אבודים נעלם, הם פשוט לא מצליחים למתוח אותי, לא מצליחים לרגש אותי. חשבתי להאשים את זה בעובדה שעברו על הדמויות כבר כל כך הרבה דברים והם נשחקו..אבל לא זאת לא הסיבה כי חסר הרבה התרחשויות והדמויות הפכו מעמוקות ומעניינות לשטוחות וחסרות תוכן.

נמאס לי שכל פריים מגיחה איזה דמות ואומרת איזה משפט חלול בעיניים פקוחות גדולות עם מבט תהומי ואנחנו צריכים להפיל את הלסת בתדהמה, כי זה כבר לא עובד.

גם הפרק הזה השאיר אותי מתוסכל כללית, אני מחכה ומחכה והעונה הזאת לא מתקדמת לשום מקום ורק משאירה אותי עם תחושה שטוב שזו העונה האחרונה כי נמאס לי לראות את הסדרה הזאת (אבל אני מרגיש מחוייב לה אחרי כל כך הרבה עונות ובכלל בתור צופה הדוק ונלהב בעונות הראשונות)
מיילס עיצבן אותי נורא בפרק הזה, הוא היה פשוט אדיש ונראה דיי מגוכח. טוב הבנו כבר שאתה יכול לדבר עם המתים (דבר טיפשי מהתחלה, יש מספיק סדרות שעושות את זה ועושות את זה טוב יותר) חוץ מזה אין לו ערך מוסף. הוא הסתובב כל הפרק עם פרצוף "I don't care", "התסריטאים עוד לא החליטו אם יש לי דעה על מה שקורה פה אז אני פשוט אזרום ואתן לאלנה לירות בבן ואז להתחרט ואני לא אגיד כלום..."

אלנה בעצמה נראת כמו חיקוי עלוב לאנה לוסיה, אבל היא לא ממש מעניינת וכמה שהיא תסתובב עם חזות קשוחה ותנופף ברובה היא לא תצליח לעניין אותי.

*דקת דומיה על מנת לנסות לשכוח את האיחוד המטופש של הארלי וג'ק עם סאן*

נעבור לצוללת המפגרת שצצה פתאום ונראתה כמו גוש גומי שזז במים בליווי סאונד של "וואו עכשיו מוזיקה מד"בית מלחיצה, אתם בשוק?"

העלילה של בן לא הצליחה לעניין אותי יותר מידי, הוא עובד יותר טוב כנבל מאשר עכברון אומלל...זה כמו ארווין סלאון מזהות בדויה שמשחק אותה דמות טובה, אני לא קונה את זה.
ואם בעונות הקודמות שיחקו קצת עם הדמויות שהיו פעם טובות ופעם רעות (בן, ג'ולייט) כאן נראה שכבר הם לא משקיעים יותר מידי מאמץ ביצירת מתח פסיכולוגי בעזרת הדמויות עצמן אלא מפזרים קצת עשן שחור ותוקעים את הפרצוף של לוק.

בקיצור אני מתגעגע לימים הראשונים של אבודים, מתגעגע לתחושת המתח והצפייה לראות את העין הנפתחת של אחד הדמויות שאיתה יפתח פרק חדש, כי כרגע אני צופה בסדרה הזאת כמו רובוט בלי רגשות, כבר לא אכפת לי מי ימות ומי יחייה.
בכלל אני סולד מכל הכיוונים ההזויים שהסדרה הזאת לוקחת, מסע בזמן, החייאת מתים, משחקי אלים, ששת הנבחרים...המד"ב והעל-טבעי השתלט לחלוטין על הסדרה, שזה מבאס כי מה שהכי אהבתי בסדרה זה שתמיד היה אפשר להסתכל עליה מכמה צדדים, לחפש הסבר ריאלי והסבר בדיוני, או פשוט לסמן את זה כ"עוד שאלה" ולחכות שיפתרו בעתיד...

בתגובה ל: מתוסכל מהעונה (ס) מאת: rokestar
הדברים העל טבעיים קשורים לאי בלבד. העולם מחוץ לאי הוא ריאליסטי. זה לא שהייתה תפנית פתאומית לעבר מד"ב... נכון שבהתחלה פחות היה על זה דגש, אבל מצד שני - ראינו על הפרק הראשון מפלצת עשן, דזמונד סובב מפתח בסוף עונה 2, השתחררה אנרגיה, השמיים נהיו סגולים, דזמונד חזה את מותו של צ'ארלי, לוולט יש כוחות על טבעיים, האי גרם ללוק, רוז וג'ין להבריא כל אחד מבעייתו הרפואית/מחלתו...
כנראה שהיו חייבים ללכת לכיוון הזה.

בתגובה ל: שים לב שחוץ מוולט מאת: Drusilla
אולי האי/ג'ייקוב אפשרו לסאן וג'ין להביא תינוקת לעולם כי היא המועמדת, הרי רשום "קוון" על קיר המועמדים.

בתגובה ל: פתאום חשבתי על משהו - ספוילר עונה 6 מאת: Drusilla
ללא תוכן