וואו, כבר הרבה זמן שלא ראיתי פרק בתוכנית טלוויזיה שגרם לי לרצות להתאבד עד כדי כך
(כנראה מאז שהעונה הקודמת שודרה).
אני חושב שמעולם לא חשתי כזאת הזדהות מוחלטת עם דמות פיקטיבית כמו שחשתי ברגעים האחרונים
של הפרק. התרגשתי כשוולט הסביר לה את המניעים מאחורי המעשים שלו, ולרגע חשבתי שאולי סוף
סוף ייפול לה האסימון והיא תגלה איזשהו מינימום של אמפתיה למצב שלו (הכעס שלה עליו מוצדק
אבל לא עד כדי כך, בעיקר בהתחשב בעובדה שהיא לא יודעת על הדברים הבאמת מטרידים שהוא
עשה), ואז היא הלכה ועשתה את הדבר הכי נוראי שהיא יכלה לעשות וניפצה את בועת ההדחקה
שוולט כל כך הקפיד לטפח. כל הזמן הזה הוא חשב שהוא דחק אותה לפינה, שאם היא לא יכולה
לספר למשטרה אז בעצם אין שום דבר שהיא יכולה לעשות, הוא בכלל לא העלה על דעתו שזאת
אפשרות.
לא האמנתי שסקיילר תהיה כזאת כלבה, אלוהים. אני תוהה אם היא היתה מתנהגת שונה אם היא
היתה מגלה את זה בשלב מוקדם יותר, כשוולט עדיין היה חולה בצורה אנושה יותר. נכון שכרגע
היא רק מתפללת שהוא יתפגר כבר ויפתור לה את התסבוכת הזאת, אבל אני לא יודע עד כמה היא
באמת עומדת מאחורי המילים האלה, ואם כן - וואו, הם ממש טובחים את הדמות שלה, הא? איך
אישה יכולה להיות כל כך קרה? אני גם תוהה אם יותר מטרידים אותה הפשעים שהוא ביצע או עצם
העובדה שהוא הסתיר אותם ממנה.

הסצינה האחרונה היתה מזעזעת, אבל עוד לפניה היינו צריכים לחזות בג'סי המסכן שהעביר את כל
הפרק בהאזנה להודעה הקולית של ג'יין עד שניתקו אותו ועכשיו לא נשאר לו כלום. למרות שאף
פעם לא איבדתי מישהו יקר, הסצנות האלה עדיין הצליחו לגעת בפחד שמושרש כל כך עמוק, כנראה
בכל אחד, שכמעט וייבבתי בבכי בהזדהות עם הסבל שלו. בשלב מסויים גם אני רק חיכיתי כבר
לשמוע שוב את ההודעה שלה, ובסוף כשההודעה נותקה באמצע לרגע נאחזתי ביחד איתו בתקווה
הבלתי הגיונית לחלוטין שהיא באמת הולכת לענות בפעם הבאה. אבל כמובן, זה לא קרה. נוראי.

הקטע עם האנק היה נחמד אבל קשה לי להגיד שהוא מאוד מעניין אותי כרגע. הפחד שלו מעניין
אל-פאסו מרגיש קצת תמוה בהתחשב בדברים שהוא עשה בפרק הזה כדי להתחמק משם, אבל אולי אני
צריך להתרענן שוב בעונה הקודמת כדי להזדהות עם העניין יותר לעומק.

ענייני הקרטל הם הכי פחות מעניינים הפרק אבל הם מעוררים בי תקווה לקראת העתיד. עד היום
וולט היה צריך להתמודד עם הערסים של הקרטל פחות או יותר אחד על אחד ואיכשהו לשרוד, מה
לעזאזל הוא יעשה כשיהיה מחיר על ראשו? הוא חושב שבזה שהוא לא מייצר יותר סמים הוא מתרחק
מצרות וחוזר לדרך הישר, כשלמעשה כרגע זה הדבר היחיד שיכול להשאיר אותו בחיים.
הפלאשבק בתחילת הפרק היה קצת תמוה ולא ברור מה היה כל כך דחוף להראות לנו אותו עכשיו,
חוץ מכדי להכיר לנו את המקסיקני האקראי ההוא. בכלל, נראה שהעיסוק בקרטל הוא הצד החלש של
יוצרי הסדרה, זה סוג של תירוץ בשבילם להכניס את כל קטעי האלימות המסוגננים והדמויות
הצבעוניות שהם לא יכולים להכניס בקווי העלילה ה"רגילים" כי הם יראו מוקצנים מדי בשביל
הדרמה העדינה והריאליסטית שהם טווים שם. אני מניח שחלק מהקסם של הסדרה הוא הניגוד הזה
בין חיי הפרברים האפרוריים של וולט לעסקי הפשע המלוכלכים שהוא נכנס אליהם, אבל איכשהו כל
הסצינות שלא מערבות את וולט וסביבתו הקרובה נראות מעט אינפנטיליות ביחס לכל שאר הסדרה
(גם לא אהבתי את הסרנדה מהעונה הקודמת).

מצד אחד אני לא יכול לחכות לפרק הבא, ומצד שני אלוהים אדירים זה רק הפרק השלישי לעונה!!!
לאן עוד זה ידרדר??? אני חושב שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לדמויות האלה הוא אם מטוס יתרסק
עליהם ויגאול אותם כבר מייסוריהם.

בתגובה ל: ברייקינג באד 3X03 מאת: אריאל87
סיכום מרתק, אם כי אני לא מסכימה עם חלק מהדברים שכתבת.
קל לטעון שסקיילר כלבה כשנקודת המבט שלה משנית בסדרה ואוהבים מאוד את וולטר. היא מאוד מעצבנת ומקבלת לדעתי יותר מדי זמן מסך, אבל אי אפשר לטעון שהכעס שלה אינו מוצדק. מדובר באישה שגילתה שבעלה מייצר/ סוחר סמים. לא רק שהיא מתנגדת למה שהוא עושה מבחינה מוסרית, הוא גם משקר לה, והיא מרגישה שהיא לא מכירה אותו יותר. ואז במקום להניח לסקיילר לכעוס בשקט ולקוות שיום אחד היא תסלח לו, וולט דוחק אותה לפינה ומכריח אותה לחזור לתקופה שבה היתה מאושרת, בזמן שהיא אומללה כל כך. הם כבר לא ביחד וזה די מתבקש ואנושי מצידה לרצות לנפץ את בועת ההדחקה שלו. זה גם נקמני וילדותי, אבל מותר לה. היא פגועה וכועסת.

גם אותי האנק לא מעניין אותי כרגע ואני לא מבינה לאן הסיפור שלו הולך, אבל אני דווקא חושבת שענייני הקרטל חשובים, כי הם מניעים את העלילה. הפלאשבק בתחילת הפרק היה חשוב להמשך וטוב שהראו לנו אותו. הוא נועד להכניס הכל להקשר ולהוות בסיס לכל ההסברים שהגיעו במהלך הפרק. יותר מהכל הוא נועד להסביר לנו כיצד קשורים לעלילה המתנקשים האילמים שעד כה נוכחותם היתה לא ברורה. אתה מבין, זה לא שהם צצו משום מקום לכבוד העונה החדשה, הם היו שם מההתחלה, אבל אנחנו לא שמנו לב כי היינו מרוכזים מדי בג'סי ובחברה שלו ובמהפך של וולט מאיש הגון שנקלע לנסיבות לאיש "קצת" פחות הגון שמכתיב אותם. זה מה שאני אוהבת כל כך בסדרה הזו, הכל(!) מתחבר. תחזיק מעמד, נדמה לי שכבר בפרק הבא יפרוץ הכאוס שכולנו מצפים לו ויאחד את וולט וג'סי נגד הקרטל.

אתה צודק, מדהים שזה היה רק הפרק השלישי. כל כך הרבה כבר קרה, ויש תחושה של מהומת אלוהים באוויר. אני יודעת שעדיין מוקדם להכתיר את העונה הזו בתור העונה הטובה ביותר, אבל יש לה פוטנציאל מטורף לכך. איזה כיף שעושים סדרות כאלה. ברייקינג באד פשוט מושלמת: היא מכילה בתוכה את המתח שכמעט ולא קיים במד מן ואת העומק שלא תמיד קיים בסאנס. זה לא הוגן להשוות בין הסדרות, כי כולן נפלאות ושונות, אבל נדמה לי שיש לא מעט מקומות שבהם ברייקינג באד מובילה עליהן בהרבה.

בתגובה ל: עוד ספויילרים מאת: רעות
אוקיי, אני יכול להזדהות עם תחושת הבגידה של סקיילר,
וההתנהגות של וולט עכשיו היא באמת אנוכית וכנראה בלתי נסבלת
מבחינתה, אבל איך היא יכולה לשכוח כל כך מהר שמדובר באדם
שהיה עד לא מזמן חולה סופני ושהפעולות שלו נבעו מהמצב הנוראי
הזה ומדאגה למשפחה שלו? אמביוולנטיות תהיה טבעית, אני לא
מצפה ממנו לסלוח לו על הכל תיכף ומיד, אני גם יכול להבין את
הצורך להתרחק ממנו, אבל נראה שהיא איבדה כל שמץ של רגש שאי
פעם היה לה לאדם שהיא כל כך אהבה פעם וכל טיפת אמפתיה שאי
פעם היתה לה לאדם שהיא כל כך דאגה לשלומו עד לא מזמן.
וולט בגד באמונה של סקיילר, זה נכון, אבל אם יש נסיבות מקלות
כלשהן לביצוע פשע - לוולט יש כל אחת ואחת מהן. וכמו שוולט
אמר, הפשע שלו הוא הדבר הכי קרוב שיש לפשע ללא קורבנות (אם
כי נראה שהרעיון הזה די מנוגד לאג'נדה של הסדרה עצמה, שבאה
להוכיח את מעגל ההרס הבלתי נמנע הנובע מחיי הפשע. אבל סקיילר
לא יודעת על זה).
בקיצור, הייתי מצפה ממנה להרהר קצת בנושא לפני שהיא פונה
לכאלה פתרונות קיצוניים, או להשתגע בהתחלה מרוב הלם ולהרהר
אחר כך, או להפעיל *מתישהו* קצת שיקול דעת ורגישות, אבל נראה
שסקיילר התחרפנה על ההתחלה והיא סוחבת את החירפון הזה עד
הסוף, בלי ניסיון מינימלי להבין למה וולט עשה את מה שעשה.
אני מניח שזה היה פחות מכעיס אם סקיילר היתה עונה לטיעונים
השקולים של וולט בצורה שקולה באותה מידה במקום להיות האישה
ההיסטרית והמסרסת שהיא, בגלל זה כל כך שמחתי כשוולט סוף סוף
הסביר לה היום בצורה רהוטה ופשוטה למה הוא עשה את מה שהוא
עשה, כי לא יודע, אולי איכשהו סקיילר הצליחה לא להבין את מה
שלנו נראה מובן מאליו, אבל כנראה שזה היה ברור לה ופשוט לא
אכפת לה, ואני פשוט לא מבין איך לעזאזל לא אכפת לה!

בתגובה ל: עוד ספויילרים מאת: רעות
בנוגע להשוואה בין ברייקינג באד למד מן(לסאנס לא הצלחתי
להתחבר, מצטער):
ברייקינג באד מצליחה להביא אותי לשיאים רגשיים שמד מן אפילו
לא מדגדגת. זה מעניין, כי נראה שבסוף העונה השלישית של מד מן
קורה מהלך דומה למה שקרה בסוף העונה השנייה של ברייקינג באד.
רציתי לשבח את כותבי ברייקינג באד על האומץ להפריד את הזוג
הראשי של הסדרה, ואז נזכרתי שגם מד מן עושים בדיוק את אותו
הדבר, ובשתי הסדרות לא נראה שיש סיכוי שהזוגות האלה אי פעם
יחזרו (אם כי לאור הפרק האחרון של ברייקינג באד, נראה ששם
הסיכוי הוא אפילו יותר קטן).
ובכל זאת, הפירוד של וולט וסקיילר הרבה יותר קורע לב מהפרידה
של דון ובטי. וזה בסדר, אני מניח. לא כל סדרה אמורה לגרום לי
לייבב בבכי, ובכל אופן ברייקינג באד הרבה יותר מלודרמטית ממד
מן המאופקת, אז נראה לי שזה יותר הבדלים של סגנון מאשר הצלחה
של ברייקינג באד במקום שבו מד מן נכשלו.
האיפוק של מד מן אולי מונע ממני להתפרק מול המסך, אבל הוא גם
מציל אותה מלהדרדר לקטעי AXN מביכים שאפשר למצוא לעיתים
בברייקינג באד. מד מן מרגישה לי יותר שלמה ואחידה ברמתה,
בעוד ברייקינג באד לפעמים נוטה לנסיונות ססגוניים שמרגישים
לפעמים כמו קפריזות של סטודנטים נלהבים לקולנוע. לפעמים זה
עובד (קטעי השחור-לבן חוזי העתיד מהעונה הקודמת) ולפעמים זה
לא (השיר התמוה מהעונה הקודמת, סצינת הפתיחה של העונה
הנוכחית, שאם אני כבר מזכיר אותה - מישהו יכול להסביר לי מה
הקטע עם הזחילה???)(ואני מודע לכך שחלק מהצופים דווקא הכי
אוהבים את הקטעים האלה, זאת רק דעתי). ההבדל הזה בעיני מבהיר
למה מד מן זוכה ליותר הצלחה מברייקינג באד, כי גם אני תמיד
מעדיף להשתעמם מסדרת טלוויזיה מאשר להיות מובך ממנה (במקרה
הגרוע ביותר, כן? אני בד"כ הכי מעדיף להנות), אבל אחוזי
המבוכה בברייקינג באד הם עדיין נמוכים מאוד מאוד ביחס לכמה
שהיא איכותית, ואני בכל זאת מעדיף מבוכה שנובעת מנסיונות
חתרניים על פני מבוכה שנובעת מקונפורמיות-יתר (איך פגשתי את
אמאש'ך, לדוגמה), ככה שאני סלחן מאוד במקרה הזה.

בתגובה ל: ובנוסף (ספוילרים גם למד מן, מה ששודר עד היום) מאת: אריאל87
אני חושב שהפרידה\גירושין של דון ובטי הייתה פחות כואבת מפני שהיחסי שלהם היו שבורים כבר תקופה ארוכה. נכון שהיא נתנה לו לחזור בסוף העונה השנייה ואחרי שנכנסה להריון, אבל בטי עדיין הייתה לא מאושרת. עד כמה שהנסיעה לאיטליה הייתה מרעננת ונהניתי לראות אותם זוהרים כל כך יחד, לאחר מכן היה ברור שזה היה בסה"כ ניסיון כושל (במודע או לא) לשחזר את הקשר הנוצץ כפי שהיה בתחילתו (לפני שהיכרנו את הדמויות). מצד שני, בטי היא דמות ילדותית ונקמנית וכמו סקיילר גם היא מצאה ניחום בגבר אחר מתוך יצר נקמה וחיפוש אחר נחמה. בטי אף ניסתה זאת בעבר לפני שהחליטה לחזור אל דון, אבל לא הטיחה לו בפנים את הסטוץ עם קפטן מדהים. מאוחר יותר, היא כבר עשתה זאת כשזרקה אותו סופית והחליטה ללכת עם הנרי (?).

לגבי סצינת פתיחת העונה: אני הנחתי שמדובר במעין טקס דתי מקומי.
http://www.ehow.com/how-does_4924292_mexicans-traditionally-religious-pilgrimages.html
http://www.sacred-destinations.com/mexico/mexico-city-basilica-guadalupe

מה הקשר של כל זה לזהותו של "הייזנברג", לעומת זאת, לא ברור.

בתגובה ל: ברייקינג באד 3X03 מאת: אריאל87
היא היוותה תירוץ לשתף בסדרה את דני טרג'ו, שכידוע, אף סדרה או סרט שיש בה דמות של עבריין דרום אמריקאי אינם שלמים בלעדיו.

וברצינות - דווקא היא היתה חשובה מאוד לדעתי וסגרה הרבה מעגלים - סוף סוף אנחנו יודעים מה הסיפור של שני האילמים, למה הם רוצים להרוג את וולט, ומה הקשר שלהם לדון משהו הזה עם הפעמון ולטוקו המיתולוגי.

זה היה עוד פרק נהדר. נהניתי במיוחד מהסצינה שסקיילר מזמינה את המשטרה.

אתם שואלים לאן העונה הזאת עוד תתפתח אם ככה זה נראה אחרי 3 פרקים בלבד? אז קודם כל, מן הסתם וולט יחזור לבשל, כנראה כדי להציל את חייו (וגם כי אם לא, אז אפשר לסיים את הסדרה), ומן הסתם גם ג'סי יהיה שם. מה שאותי מסקרן כרגע זה הרמז שניתן בתמונת הפרומו של העונה



למה לעזעזל צריך להתעסק בחומרים רדיואקטיבים כדי לייצר מת'?

ואולי אני גם מביט קצת רחוק מדי, אבל נורא מסקרן אותי איך הסדרה תסתיים, בבוא העת. לפי אופיה הקודר, אני מניח שהפי הנד לא יהיה, והשאלה היחידה היא אם וולט ימות מהסרטן או שהוא יחוסל.