רקוויאם (ספוילרים למכביר לפינאלה של אבודים)
|
|
רקוויאם (ספוילרים למכביר לפינאלה של אבודים)
פורסם לפני
3935 ימים
מאת mortana
סה"כ תגובות: 18
תגובה אחרונה לפני: 3933 ימים
(שימו לב, יש גם ספוילרים לספר "אשתו של הנוסע בזמן" ו"החוש השישי", למי שעוד לא ראה)
בשבת צפיתי בסוף של "אבודים" ומאז איני מוצאת לעצמי מנוחה. כל ילדותי ונערותי אמרו לי, בעיקר אבא שלי: "זה רק סרט/סדרה". עד היום אני לא מסוגלת להפנים. אתם יכולים להסתודד מאחורי גבי ולומר עלי שאני לא יודעת להפריד בין מציאות לבדיון, אני מרשה לכם. אבל גם זה לא יעזור. זו טוטאליות מאוד מדאיגה.
מאז שבת בערב אני מדוכדכת ואבלה. שש עונות הייתי מאוהבת בד"ר ג'ק שפרד. רציתי ללדת לו תינוקות ולעזור לו למצוא משמעות בנחמה של היומיום.
בשבת הוא עצם עיניים, ממש כפי שפקח אותן לפני שש עונות, כשווינסנט, כלב הלברדור היפהפה, רובץ לצידו. ואני בכיתי והתאבלתי עליו ועודני מתאבלת, עדיין לא יודעת איך לתפוש את אינותו.
שכבתי בלילה במיטה ולא הצלחתי לישון. הפכתי במוחי שוב ושוב את האירועים, דאגתי כיצד יחזור דזמונד הביתה, חשבתי האם קייט הרגישה כשג'ק מת והרגשתי שמן הראוי הוא שיודיעו לה ושתעשה לו טקס אשכבה עם מתי המעט שנותרו בחיים ושהכירו ואהבו אותו. את הרופא שחי לבדו ומת לבדו.
הסדרה אמרה לנו – ממש כמו "עמוק באדמה" – שכל אחד מת במוקדם או במאוחר. וכך חברי הקבוצה הזו, שלמדתי לאהוב, נעו במעין "לימבו", מנהלים חיים מבלי לדעת שהם כבר לא חיים, כמו ב"החוש השישי", וכשהגיע הזמן לעזוב, להרפות מעולם החיים, לוותר ולהביט קדימה – התאספו כולם בכנסיה (וזה חייב להיות בכנסיה, כי מי שאיחד את כולם היה "הרועה הנוצרי", והפסיק הבודד הזה מפריד את הסדרה מלהיות סדרה כל-אנושית). היה מרגש עד כדי היפוך בטן לראות כמה אחוות גורל ועבותות של רגש נוצרו ביניהם, וכיצד הם מביעים זאת לפני שהם צועדים יחדיו אל האור הבוהק. במיוחד קייט שניגשה אל ג'ק, ליטפה את לחיו בכף ידה ולחשה לו: "כל כך התגעגעתי אליך" (פלאשבק לקלייר שמחכה לראות שוב את הנרי שלה ("אשתו של הנוסע בזמן").
בספיישל של ג'ימי קימל ששודר מיד לאחר הפינאלה, המשפט הראשון שהוא אמר היה: "המסקנה הראשונה שלי מן הסדרה היא שכלבים לא מגיעים לגן עדן". וזו נקודת הבוז היחידה שיש לי כלפי כל דת ממוסדת באשר היא. בגן העדן שלי חיות המחמד שלנו יחכו לנו (פלאשבק לסרט "לחלום אותך" עם רובין וויליאמס שבו הוא פוגש בגן עדן את אשתו הציירת ואת הכלב שלו). בכל פעם שמסתיימת סדרה, אני חשה ריקנות. וחרדה פן לא אוהב שוב. הסוף הזה מהדהד לי בראש כמו תופים מבשרי רעות והלב מתכווץ בתוכי כמו שמרגישים גם שלא רוצים שספר אהוב ייגמר. ואז משהים אותו עוד טיפה כדי לא להיות בצד השני של הסוף.
קבצים מצורפים:
 
|
|
|
|
(שימו לב, יש גם ספוילרים לספר "אשתו של הנוסע בזמן" ו"החוש השישי", למי שעוד לא ראה) בשבת צפיתי בסוף של "אבודים" ומאז איני מוצאת לעצמי מנוחה. כל ילדותי ונערותי אמרו לי, בעיקר אבא שלי: "זה רק סרט/סדרה". עד היום אני לא מסוגלת להפנים. אתם יכולים להסתודד מאחורי גבי ולומר עלי שאני לא יודעת להפריד בין מציאות לבדיון, אני מרשה לכם. אבל גם זה לא יעזור. זו טוטאליות מאוד מדאיגה. מאז שבת בערב אני מדוכדכת ואבלה. שש עונות הייתי מאוהבת בד"ר ג'ק שפרד. רציתי ללדת לו תינוקות ולעזור לו למצוא משמעות בנחמה של היומיום. בשבת הוא עצם עיניים, ממש כפי שפקח אותן לפני שש עונות, כשווינסנט, כלב הלברדור היפהפה, רובץ לצידו. ואני בכיתי והתאבלתי עליו ועודני מתאבלת, עדיין לא יודעת איך לתפוש את אינותו. שכבתי בלילה במיטה ולא הצלחתי לישון. הפכתי במוחי שוב ושוב את האירועים, דאגתי כיצד יחזור דזמונד הביתה, חשבתי האם קייט הרגישה כשג'ק מת והרגשתי שמן הראוי הוא שיודיעו לה ושתעשה לו טקס אשכבה עם מתי המעט שנותרו בחיים ושהכירו ואהבו אותו. את הרופא שחי לבדו ומת לבדו. הסדרה אמרה לנו – ממש כמו "עמוק באדמה" – שכל אחד מת במוקדם או במאוחר. וכך חברי הקבוצה הזו, שלמדתי לאהוב, נעו במעין "לימבו", מנהלים חיים מבלי לדעת שהם כבר לא חיים, כמו ב"החוש השישי", וכשהגיע הזמן לעזוב, להרפות מעולם החיים, לוותר ולהביט קדימה – התאספו כולם בכנסיה (וזה חייב להיות בכנסיה, כי מי שאיחד את כולם היה "הרועה הנוצרי", והפסיק הבודד הזה מפריד את הסדרה מלהיות סדרה כל-אנושית). היה מרגש עד כדי היפוך בטן לראות כמה אחוות גורל ועבותות של רגש נוצרו ביניהם, וכיצד הם מביעים זאת לפני שהם צועדים יחדיו אל האור הבוהק. במיוחד קייט שניגשה אל ג'ק, ליטפה את לחיו בכף ידה ולחשה לו: "כל כך התגעגעתי אליך" (פלאשבק לקלייר שמחכה לראות שוב את הנרי שלה ("אשתו של הנוסע בזמן"). בספיישל של ג'ימי קימל ששודר מיד לאחר הפינאלה, המשפט הראשון שהוא אמר היה: "המסקנה הראשונה שלי מן הסדרה היא שכלבים לא מגיעים לגן עדן". וזו נקודת הבוז היחידה שיש לי כלפי כל דת ממוסדת באשר היא. בגן העדן שלי חיות המחמד שלנו יחכו לנו (פלאשבק לסרט "לחלום אותך" עם רובין וויליאמס שבו הוא פוגש בגן עדן את אשתו הציירת ואת הכלב שלו). בכל פעם שמסתיימת סדרה, אני חשה ריקנות. וחרדה פן לא אוהב שוב. הסוף הזה מהדהד לי בראש כמו תופים מבשרי רעות והלב מתכווץ בתוכי כמו שמרגישים גם שלא רוצים שספר אהוב ייגמר. ואז משהים אותו עוד טיפה כדי לא להיות בצד השני של הסוף. קבצים מצורפים:
|
|
בתגובה ל: רקוויאם (ספוילרים למכביר לפינאלה של אבודים) מאת: mortana ככל שעוברים הימים מאז הפינאלה כך אני אוהב אותה יותר וסבור שהיא מאירה באור יפה את כל הסדרה שלפניה, מה שרק מעצים את הריק. אני מתקשה לחשוב על סדרה נוכחית שאני אוהב מאוד, ויש כמה וכמה כאלה (העיקריות, בשליפה, הן "מד מן", "ילדי האנרכיה", "צ'אק" ו"קומיוניטי"), שיכולה לתפוס את מקומה של "אבודים". היא רחוקה מלהיות מושלמת, אבל הייתה לה יכולת מכשפת לתפוס אותי, לשלהב אותי, לגרום לי לצעוק "פאק!" על המסך, לתת לי לראות בכל פעם משהו טלוויזיוני חדש ובלתי צפוי, לתהות מה לעזאזל קורה מול עיניי. עד כמה ש"אבודים" פרצה את הדרך, אני מתקשה לראות בזמן הקרוב סדרה שתלך בעקבותיה ותעשה את מה שעשתה באותה מידת הצלחה.
|
|
בתגובה ל: אני מבין אותך (ללא ספוילרים) מאת: yaddo אם כי, עם כל האהבה לסדרות המשובחות של דיוויד סיימון, הן לא מהסוג המלהיב, הכיפי והמרגש. צריך באמת משהו חדש כזה.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: טראמיי? מאת: miss bojarskyלא בינתיים לפחות. גם "הסמויה" לקחה את הזמן עד ששאבה אותי פנימה (בשעתו הזמנתי את HBO ב-VOD רק כדי שאוכל לצפות בפרקי העונה השלישית בימי חמישי במקום בימי ראשון). מה שכן, אני חייב לציין שאחרי הבאסה שחשתי עם תום אבודים, צמד פרקי סוף העונה השלישית של "צ'אק" הוציאו אותי מזה לגמרי (ספוילרים בלינק, כמובן).
|
|
בתגובה ל: לא, איזה "טרמיי" מאת: yaddo הלכתי לאיבוד בשלב כלשהו.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: החלטנו על "טרמיי" בסוף? מאת: miss bojarsky החלטתי שאני פורש. דווחו לי אם זה אי פעם יהיה מעניין.
|
|
בתגובה ל: אני החלטתי על טראמיי מאת: איילון צפון לי מעניין כבר עכשיו, אז קשה לי להגיד לך. כבר הספקתי לשכוח - את הסמויה ראית?
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: חבל... מאת: miss bojarsky ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: כמובןץ הסדרה הטובה בעולם וכו'. מאת: איילון צפון אני אנסה בכל זאת לדווח אם אני ארגיש שהעניינים נהיים שם סוערים יותר.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: אז בסדר מאת: miss bojarsky no pun intended...
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: הממ, בחירת מילים מעניינת מצידי מאת: miss bojarsky ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: חבל... מאת: miss bojarsky אני ממש נהנית בינתיים, חבל שיש רק עוד 3 פרקים. כבר שכחתי כמה העונות שלהם קצרות. לפחות אנחנו יודעים שזה חודש לעונה שנייה. אגב, מישהו שם לב שלפרק הקודם "Shallow Water, Oh Mama" קראו במקור "shoo fly don't bother me" ? מעניין למה. אולי במקור השיר שהם שרו בסוף הפרק היה אמור להיות זה עם הזבוב, ובסוף הם החליטו להחליף אותו?
|
|
בתגובה ל: החלטנו על "טרמיי" בסוף? מאת: miss bojarsky ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: "טרמיי", ככה הם מבטאים את השם מאת: yaddo ללא תוכן
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: אני מבין אותך (ללא ספוילרים) מאת: yaddo יש הפניה לפתיל הזה, אבל משום מה עם תמונה של הראל סקעת...
ואגב, ראיתי היום במקרה ב- Who's Dating Who שאוונג'לין לילי יצאה במשך 5 שנים עם דומיניק מונהן (צ'ארלי).
|
|
בתגובה ל: רקוויאם (ספוילרים למכביר לפינאלה של אבודים) מאת: mortana (מומלץ, שתדעו), אז אני רק אומר פה שאני מבינה לליבך.
אל תהיה קוקוס, אלוהים מנסה לדבר איתך
|
|
בתגובה ל: רקוויאם (ספוילרים למכביר לפינאלה של אבודים) מאת: mortana על וינסנט. חיפשתי אותו שם, אבל הוא לא בא :( אולי הוא נקשר לגורלו של וולט. תכלס, את אבא שלו הוא כבר לא יראה, אז לפחות שישאירו לו את הכלב.
אגב, "אשתו של הנוסע בזמן" - זה היה ספוילר לסרט או לספר? P:
|
|
בתגובה ל: יאדה מאת: roswella אני מחרימה אותו, אז זה היה ספוילר לספר.
ואני חייבת סליחה לווינסנט. ג'ק כמובן לא מת לבדו, וינסנט היה איתו. נראה לי שפשוט הוא נשאר עם ברנרד ואשתו עד שמת (והלך לגן עדן מיוחד של כלבים. גזענים).
|
|
|
 |
מאמרי הקהילה
|