לפני הצפייה החלטתי למתן את הציפיות שלי. אוקיי, מרטין סקורסזי ואיש "הסופרנוס" טרנס ווינטר, דרמת פשע אפית תקופתית, קלי מקדונלד, מייקל ק. וויליאמס (שבקושי נצפה בפרק הראשון). עם זאת, הזכרתי לעצמי שעם כל הכבוד העצום שאני רוחש ל"סופרנוס", מעולם לא אהבתי אותה באמת, בעיקר מחמת חוסר חיבור בסיסי לאף לא אחת ממיליוני הדמויות שלה. בנוסף נאחזתי באיזו כותרת מהביקורות המוקדמות על Boardwalk Empire (המבקרים בארה"ב צפו בששה פרקים, חצי עונה), שגרסה "טוב אבל לא מעולה".

נראה לי שהנמכת הציפיות הייתה מיותרת. הפרק הראשון היה מצוין וסוחף עד שלא הרגשתי את הזמן הרב חולף. הוא בוים על ידי סקורסזי, מה שניכר בכל פריים. שעה ו-12 דקות – כחצי מהאורך הסטנדרטי של סרט מהבמאי – של דרמת פשע אלימה הכוללת צעיר העושה את צעדיו הראשונים בעולם הפשע, סכינים וקליעים בגב, ראוותנות גנגסטרית סווינגית ומנת פסיכופתים טובה.


מכאן והלאה.

סטיב בושמי בתפקיד הראשי כנאקי תומפסון מצליח ליצור דמות אנושית שקל להזדהות איתה, כך שהחשש שלי מפני חסם בדומה ל"סופרנוס" הושב ריקם. אם הוא לא הספיק, גם דמויותיהם של ג'ימי דרמודי איש המשפחה הצעיר וצלוק הנפש מהמלחמה (מייקל פיט) ובעיקר של מרגרט שרודר, המהגרת מוכת הגורל ובעלה (קלי מקדונלד), אפשרו לי להתחבר אליהן בנקל.

למען האמת, הסצינות עם גברת שרודר בביתה היו קשות במיוחד לצפייה. יש לי בעיה עם ילדים קטנים שנאלצים לבכות מול המצלמות, כי מן הסתם מדובר בבכי אמיתי. כשהילדה הקטנה שלה נחרדה לראות את "אבא" מכה את "אמא", הייתי על סף בכי בעצמי. אהבתי את החיבור של נאקי אל מרגרט. מותו של הנס שרודר היה בלתי נמנע לאור מעורבותו של נאקי, אם כי חשבתי שזה יימשך כמה פרקים. נו, היו חייבים מישהו לטפול עליו את אשמת השוד. למרות שהסיפור על העכברושים היה המצאה, ולמרות שנאקי עצמו עוסק בייבוא אלכוהול לא חוקי, נראה לי שחייו כילד אכן היו עניים וקשים וכללו אב מהסוג של שרודר המנוח, מה שחיבר אותו מאוד אל מרגרט וגרם לו לצאת מגדרו כדי לעזור לה, גם עם כסף בהתחלה וגם יותר מזה כאשר גילה שהיא הוכתה עד כדי איבוד עוברה.

היו לנאקי כמה הזדמנויות שבהן עמד מול חלון ראווה בטיילת. הראשון היה מול מה שנראה כמו חדר תינוקות (WTF?!), אולי תזכורת קשה למותה של אשתו ולעובדת היותו חשוך ילדים. המקרה השני היה מול מגדת עתידות, כלומר גילום העתיד. הפעם השלישית הייתה שלנו כצופים, רואים אותו רוכש זר בחנות פרחים ויוצא ממנה בדרך אל בית החולים, אל מרגרט. במילים אחרות, כל חייו נמצאים בטיילת הזו.

שלוש קטנות:
האם הכרחי היה מצד סוכני הבולשת לפנות אל ג'ימי דווקא באמצע הטיילת, לאור יום, כשהוא עם משפחתו? איזה מהלך מטופש מצדם.
מגניב היה לפגוש את הגנגסטרים הצעירים אל קאפון, כאן עדיין רק זוטר (מצחיק שזיהיתי את השחקן כבר בסצינת הפתיחה למרות כובע הגרב שעל ראשו), ולאקי לוצ'יאנו.
יאללה, אני מחכה לגרטשן מול.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
בסך הכל נהנתי ואני מרוצה. לא הייתי מאלו שכססו ציפורניים לעלייתה לשידור. בדרך כלל אני חושש מאפוסים תקופתיים שכאלה שלפעמים מתרכזים יותר על שחזור הזמנים ההם מאשר עלילה מושכת אבל הפרק הפותח הכיל את שני הדברים.
הרבה דמויות, הרבה נפשות פועלות, יותר מנקודת מבט אחת.

לא הבנתי את אחד הקטעים בסיום כאשר סוכן ה FBI יורה בבחור המשופם. או שלא זהיתי נכון את היורה או שזה מסוג הדברים שנגלה שגם הסוכן הזה טומן ידו בצלחת בצורה כזו אחרת.

הבדיחה עם השופט הייתה מצחיקה.

בתגובה ל: פרק ראשון. ספ'. מאת: Saturn
אני לא מצליח להיזכר במשהו כזה.

בתגובה ל: לאיזה קטע אתה מתכוון? מאת: yaddo
הסוכן נכנס למסעדה של האיש שמאזין למוזיקה ויורה לו בעורף. אתה אמור לזכור את זה כי זה היה בשיקאגו והם כתבו את שם העיר בתחילת הסצנה.

בתגובה ל: כש.. (ספוילר) מאת: Saturn
האיש הוא ראש המאפיה ג'ים קולוסימו, שנרצח ב-20 במאי 1920. לא ברור מי רצח אותו, אבל גם בפרק ניכר שזה מן הסתם לא סוכן אלא מישהו מאנשיו שלו.

שים לב להתריע על ספוילרים, eh?

בתגובה ל: אה (ספוילר) מאת: yaddo
אז כנראה שטעיתי בזיהוי, כי הרוצח נראה לי כמו סוכן ה FBI שראינו במהלך הפרק.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
כתבה בניו יורק פוסט על נאקי ג'ונסון האמיתי.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
אני לא יודעת אם זו תהיה סדרה שאתאהב בה, אבל זו ללא ספק תהיה סדרה שאעריך ואוהב. החיבור העיקרי שלי בפרק היה לג'ימי.

אני גם קיבלתי את התחושה שחייו של נוקי כילד היו לא קלים וכללו אב מכה. מעניין יהיה לראות איזו מערכת יחסים תצמח בינו ובין מרגרט.

חלון הרוואה עם הפגים היה פריקי לאללה.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
יש משהו שמרגיש מאוד מיושן בתוכנית הזאת, אני יודע שכשרוצים
להחמיא לסדרת טלוויזיה אומרים שהיא קולנועית, אבל לפחות
הפרק הראשון היה יותר מדי קולנוע ופחות מדי טלוויזיה, כאילו
הסופרנוס, הסמויה, מד מן וברייקינג באד מעולם לא נוצרו.
הניואנסים בוטים מדי, קצב התקדמות העלילה מהיר מדי, הדמויות
לא מורכבות מספיק והכל קצת נדחף לגרון יותר מדי. נוקי נראה
לי כמו ניסיון כושל ועילג ליצור את דמות הנבל הרגיש והמורכב
שטוני סופרנו ביסס בצורה כל כך מוצלחת ואינטליגנטית לפניו
(אני מזכיר את הסופרנוס רק בגלל המעורבות של טרנס ווינטר,
קיוויתי שזה יהיה קרוב יותר אבל זה לא מתקרב אפילו). הנה,
רגע אחד הוא מטיף נגד האלכוהול באסיפה עירונית, וברגע לאחר
מכן מתגלה שהוא למעשה פוליטיקאי מושחת! אך הנה, תראו איך
הוא עוזר למהגרת האומללה, ומסתכל בהתרגשות על תינוקות בחלון
ראווה! אבל הופ, הנה הוא מתחצף למשרת שלו ומזיין זנזונת
זולה! אבל עכשיו הוא מתגעגע לאשתו המתה! כמה מורכב ומלא
סתירות מצידו. האמת היא שבהתחלה חששתי מפני הליהוק של סטיב
בושמי, אני חושב שהוא שחקן גדול אבל לא ידעתי אם הוא יכול
לסחוב תפקיד ראשי על הגב שלו והליהוק שלו היה נראה קצת כמו
גימיק. לאחר הצפייה אני יכול להגיד שהוא הסתדר שם בסדר
גמור, אבל הכתיבה פשוט לא היתה מוצלחת מספיק.
ג'ימי הוא דמות די סימפטית, יהיה מעניין לראות מה קורה
איתו. הופתעתי לראות כמה מהר הוא לוקח את העניינים לידיים,
אבל שוב, זה נראה כמו עבודה של קולנוען שרוצה לעשות
טלוויזיה אבל לא יודע בדיוק איך.
הסצינה של הסוכנים הפדרלים שמדברים אחד עם השני בטלפון היתה
מוצלחת מאוד. גם סצינת השוד שהתחילה את הפרק והמשיכה בהמשך
היתה עשויה טוב. כל השאר היה בסדר אבל לא עורר בי עניין
מיוחד, אף אחת מהדמויות לא הותירה עליי רושם מיוחד ובאופן
כללי הרגשתי כאילו ראיתי את הכל כבר בסרט אחר.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
שיש תחושה עמוקה של ניסיון מלאכותי לשחזר הצלחה של להיטים קודמים שאת שמותיהם לא אזכיר עד הפסקה החמישית, מאוד אהבתי את פרק הפתיחה. חרף כל הציפיות והסופרלטיבים המוקדמים שנזרקו בחודשים האחרונים, הגעתי ללא ציפיות ולמרבה ההפתעה ללא ידע של ממש על תוכן הסדרה (צפיתי בטריילר לפני זמן רב מבלי לברר מה העלילה המרכזית, חוץ מלדעת את זמן ההתרחשות).

סטיב בושמי הוא ליהוק מעולה והדמות של נאקי מתוסבכת מספיק כדי למשוך סדרה שלמה. אני צופה קשר רציני יותר עם מרגרט המהגרת אחרי מות בעלה העלוב וככל שתתעמק כניסתו של נאקי לדמות הגנגסטר ותהווה ניגוד לאיש העצוב והרגיש שהוא (מישהי צריכה למלא את חלל האישה המתה והזנזונת המעצבנת שהייתה צמודה אליו לאורך הפרק לא מתאימה לתפקיד).

הדמות של ג'ימי התקדמה מהר מאוד מנהג צעיר שרוצה הזדמנות לחייל ללא חת שהולך עד הסוף. הופתעתי כשהוא נתן לנאקי את הכסף מאחר וחשבתי שהוא ביצע את השוד למען תועלתו האישית בלסד. גם שמחתי לראות אותו מנצל את האף.בי.איי. וגם דופק את קוזי\דויל על הדרך.

עד שסטיבן גרהאם הזדהה כאל קאפונה הייתי בטוח שהעלילה בידיונית לחלוטין. כמובן שבטח יש כמה שינויים תסריטאיים מתבקשים...

אם כבר ההשוואה לסופרנוס, חייבים לציין את הטיילת המדוברת ששיחקה חלק חשוב במס' פרקים של הסדרה ההיא (אני מתכוון ויזואלית, אבל הייתה גם עלילת מסגרת שליוותה אותה לאורך מס' עונות). במיוחד זכור לי הספסל שנאקי עומד לידו ומביט על האוקיינוס, אותו ספסל שהופיע בחלומו של טוני בסוף העונה השנייה. בצירוף מקרים משעשע, אני כרגע צופה בתחילת העונה החמישית וסטיב בושמי בדיוק הצטרף לסדרה.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
אבל יקח זמן עד שאני אקלוט את כל השמות.
הקללות הרבות לא מוגזמות לאותה תקופה?
הבנו שזה משודר בכבלים, לא צריך להתאמץ כל כך.
אה,
המוזיקה קצת מעצבנת אבל אני אתרגל בסופו של דבר.

בתגובה ל: אהבתי מאת: Grizeldo
הסצינה עם ואן אלדן (הסוכן הראשי) והסוכן הצעיר בתאי הטלפון עשויה להשתמע כהזדהות עם הצופים שמנסים אבל עדיין לא מצליחים לזהות מי הוא מי, ובטח שלא לזכור את שמות הדמויות...

בתגובה ל: אהבתי מאת: Grizeldo
כלומר נראה שזה היה בגדר הסביר. באשר לתקופה - מאחר שזה מבוסס על מחקר, אני מאמין שכך אכן דיברו. יתר על כן, ב"דדווד", שהתרחשה יותר מארבעים שנה קודם לכן ונשענה גם היא רבות על מחקר, ה-Fuck, ה-Cock וה-Cunt הגיעו כל מילה שלישית בערך.

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
למרות שקצת הלכתי לאיבוד בין כל הדמויות הרבות, בסה"כ היה מעניין ונראה די מבטיח. פחדתי שתהיה מן הרגשה של סרט גנגסטרים ממוצע, אבל זה אפילו לא קרוב. הכל מרגיש מאוד אנושי ומציאותי.
אגב, רק אני חשבתי שהפתיח מצוין?

בתגובה ל: פרק ראשון טוב מאוד מאת: יערה
ללא תוכן

בתגובה ל: דווקא לא נפלתי מהפתיח מאת: yaddo
מה עוד אפשר לבקש מפתיח?
(:

בתגובה ל: Boardwalk Empire 1.01 מאת: yaddo
צפיתי שוב בפרק ועליתי על כרונולוגיה לא הגיונית. אנחנו מתחילים את הפרק על ספה של כניסת חוק היובש לתוקפו, כלומר ינואר 1920, ומסיימים את הפרק עם מותו של ביג ג'ים קולוסימו במאי 1920. כל ההתרחשויות האלה, שנדמה כאילו אירעו בכמה ימים ספורים, השתרעו בפועל על ארבעה חודשים? היה ניתן אולי לתרץ את זה כך אילולא ההיריון של מרגרט שרודר, שנראה בתחילת הפרק בערך כפי שהוא נראה בסצינה שבה היא שרועה על הרצפה לקראת הסוף.