חצי שעה אל תוך פרק הסיום הבחנתי פתאום שלא מדובר רק בירידה באיכות, בחזרה על עלילות או בשינויים דרסטיים מדי ברוח הסדרה שהפריעו לי, אלא שהיה חסר לי משהו משמעותי ביותר לאורך העונה האחרונה, וכנראה גם בקודמתה: המוזיקה של Explosions In The Sky. הגיטרות הקסומות של הלהקה הטקסנית הזו עיטרו את רוב הפסקול של הסדרה בעונותיה הראשונות, והמוזיקה שלה הייתה כל כך מהותית לאווירה ולרגש. זו הייתה סימביוזה לכל דבר. כיום כשאני מאזין ללהקה, מה שקורה הרבה, אותו לב של "אורות ליל שישי" הוא עבורי חלק בלתי נפרד מהמוזיקה. אבל בעונה האחרונה אלה שירי אינדי למיניהם שנשמעים ברקע של הסדרה, פוגמים בזהותה בלי ששמתי לב.
הבנתי את זה כאמור באמצע הפרק, ואז כמו במטה קסם רבע שעה אחרי כן פתאום הפך הפרק למה שהוא צריך להיות. לפינאלה, למשהו שאמור להתקעקע בי, לפרידה. התחכום והשונות של "אורות" הפציעה לכמה דקות באופן שהומחז היטב על המסך, ובהתאם המוזיקה של Explosions In The Sky פתאום חזרה להתנגן.
אבל אני מקדים את המאוחר. שלושת רבעי השעה הראשונים של הפרק לא באמת ריגשו אותי והיו צפויים. היה ברור שאריק ידחה לבסוף את ההצעה והמשפחה תעבור לפילדלפיה, היה ברור שהוא ילך אל אביו של וינס, היה ברור שהלה יבוא אל המשחק. בנוסף, הצעת הנישואין של מאט לג'ולי הרגישה לי מאולצת ותלושה, אם כי התגובה של אריק ותמי הייתה מצחיקה. סגירת הסיפורים של לוק ובקי במהלך הפרק הייתה מעניינת כפי שהם עצמם היו מעניינים עד כה, כלומר לא. ועד כמה שהיה כיף לראות את לנדרי, והיה כיף וזה נעשה מצוין, הוא כאן בסך הכל לסצינה אחת?
אבל אז הגיע המשחק בסוף, והוא נעשה מצוין. במקום הדרמה והבומבסטיות ניתנה לנו אותה מוזיקה שקבלתי על היעדרה ויחד עמה מעין תמצית יפה של האירוע, כזה שראינו המון פעמים לפני כן בסדרה. לבסוף הזריקה בשניות האחרונות של המשחק והכדור באוויר שהתמזג לכדי הקפיצה בזמן לשמונה חודשים קדימה, היו הולמים עד מאוד. אנחנו לא יודעים אם קרה הדבר המובן מאליו והם ניצחו, או שמא חוט השני המריר והחיוני של הסדרה הצליח להרים את ראשו רגע לפני הסוף, וטוב שכך, כי לא הייתה דרך טובה יותר לסגור את נושא הגמר.
ואז ראינו את כולם בהמשך חייהם, דבר שחששתי שלא יקרה, וזה היה יפה ביותר, אבל בעיני גם חלקי עד מאוד. כמה מושלם זה יכול היה להיות אם לרגע אחד קצר היו נותנים לנו לראות במסגרת המונטאז' גם את סמאש, את לנדרי, את ג'ייסון ואת לילה, אפילו עם הדבר הכי פשוט וטריוויאלי, כמו יושבים עם חברים חדשים או בכיתת לימוד או מה שלא יהיה, רק כדי להראות לנו שהם לא נשכחו גם במעמד הזה. הם "אורות ליל שישי" יותר מאשר הצעירים שהגיעו אחריהם, ולסגור את הסדרה בלעדיהם זה בעיניי מעשה פגום ומצער.
בסופו של דבר הסדרה מתחלקת לשני חלקים, עונות 1-3 ועונות 4-5. לא רק מבחינתי מן הסתם, אלא באופן אובייקטיבי. כל החבר'ה שעוזבים והסיפור על הליונס ומזרח העיר וכל זה, בלי יכולת להשתמש שוב במשפט "Clear Eyes, Full Hearts, Can't Lose". בשביל שתי העונות האחרונות מדובר בפינאלה טובה, וזה בסדר כי הגעתי אליה עם ציפיות תואמות, אבל בשביל סיומת לרגעים הטלוויזיוניים הרגשיים המדהימים ש"אורות" הקנתה לי בשנותיה הראשונות, אני מצטער על כך שהיא לא הצליחה לעמוד בקריטריונים של עצמה.
חצי שעה אל תוך פרק הסיום הבחנתי פתאום שלא מדובר רק בירידה באיכות, בחזרה על עלילות או בשינויים דרסטיים מדי ברוח הסדרה שהפריעו לי, אלא שהיה חסר לי משהו משמעותי ביותר לאורך העונה האחרונה, וכנראה גם בקודמתה: המוזיקה של Explosions In The Sky. הגיטרות הקסומות של הלהקה הטקסנית הזו עיטרו את רוב הפסקול של הסדרה בעונותיה הראשונות, והמוזיקה שלה הייתה כל כך מהותית לאווירה ולרגש. זו הייתה סימביוזה לכל דבר. כיום כשאני מאזין ללהקה, מה שקורה הרבה, אותו לב של "אורות ליל שישי" הוא עבורי חלק בלתי נפרד מהמוזיקה. אבל בעונה האחרונה אלה שירי אינדי למיניהם שנשמעים ברקע של הסדרה, פוגמים בזהותה בלי ששמתי לב.
הבנתי את זה כאמור באמצע הפרק, ואז כמו במטה קסם רבע שעה אחרי כן פתאום הפך הפרק למה שהוא צריך להיות. לפינאלה, למשהו שאמור להתקעקע בי, לפרידה. התחכום והשונות של "אורות" הפציעה לכמה דקות באופן שהומחז היטב על המסך, ובהתאם המוזיקה של Explosions In The Sky פתאום חזרה להתנגן.
אבל אני מקדים את המאוחר. שלושת רבעי השעה הראשונים של הפרק לא באמת ריגשו אותי והיו צפויים. היה ברור שאריק ידחה לבסוף את ההצעה והמשפחה תעבור לפילדלפיה, היה ברור שהוא ילך אל אביו של וינס, היה ברור שהלה יבוא אל המשחק. בנוסף, הצעת הנישואין של מאט לג'ולי הרגישה לי מאולצת ותלושה, אם כי התגובה של אריק ותמי הייתה מצחיקה. סגירת הסיפורים של לוק ובקי במהלך הפרק הייתה מעניינת כפי שהם עצמם היו מעניינים עד כה, כלומר לא. ועד כמה שהיה כיף לראות את לנדרי, והיה כיף וזה נעשה מצוין, הוא כאן בסך הכל לסצינה אחת?
אבל אז הגיע המשחק בסוף, והוא נעשה מצוין. במקום הדרמה והבומבסטיות ניתנה לנו אותה מוזיקה שקבלתי על היעדרה ויחד עמה מעין תמצית יפה של האירוע, כזה שראינו המון פעמים לפני כן בסדרה. לבסוף הזריקה בשניות האחרונות של המשחק והכדור באוויר שהתמזג לכדי הקפיצה בזמן לשמונה חודשים קדימה, היו הולמים עד מאוד. אנחנו לא יודעים אם קרה הדבר המובן מאליו והם ניצחו, או שמא חוט השני המריר והחיוני של הסדרה הצליח להרים את ראשו רגע לפני הסוף, וטוב שכך, כי לא הייתה דרך טובה יותר לסגור את נושא הגמר.
ואז ראינו את כולם בהמשך חייהם, דבר שחששתי שלא יקרה, וזה היה יפה ביותר, אבל בעיני גם חלקי עד מאוד. כמה מושלם זה יכול היה להיות אם לרגע אחד קצר היו נותנים לנו לראות במסגרת המונטאז' גם את סמאש, את לנדרי, את ג'ייסון ואת לילה, אפילו עם הדבר הכי פשוט וטריוויאלי, כמו יושבים עם חברים חדשים או בכיתת לימוד או מה שלא יהיה, רק כדי להראות לנו שהם לא נשכחו גם במעמד הזה. הם "אורות ליל שישי" יותר מאשר הצעירים שהגיעו אחריהם, ולסגור את הסדרה בלעדיהם זה בעיניי מעשה פגום ומצער.
בסופו של דבר הסדרה מתחלקת לשני חלקים, עונות 1-3 ועונות 4-5. לא רק מבחינתי מן הסתם, אלא באופן אובייקטיבי. כל החבר'ה שעוזבים והסיפור על הליונס ומזרח העיר וכל זה, בלי יכולת להשתמש שוב במשפט "Clear Eyes, Full Hearts, Can't Lose". בשביל שתי העונות האחרונות מדובר בפינאלה טובה, וזה בסדר כי הגעתי אליה עם ציפיות תואמות, אבל בשביל סיומת לרגעים הטלוויזיוניים הרגשיים המדהימים ש"אורות" הקנתה לי בשנותיה הראשונות, אני מצטער על כך שהיא לא הצליחה לעמוד בקריטריונים של עצמה.
בתגובה ל: תמיד (ספוילר פינאלה "אורות ליל שישי") מאת: yaddo
מה, כבר נגמר? חלק מסגירת הקצוות יצא קצת מוזר. בשלב מסוים הייתי בטוחה שהפרק הולך להסתיים באיזו חתונה משולשת + חידוש נדרים אחד. האירוסים של ג'ולי ומאט באמת הרגישו תלושים, ואני חייבת לציין - גם כל הקטע בין ריגינס וטיירה. עד שני הפרקים האחרונים מעולם לא הרגשתי שאמורה להיות בינהם אהבה כזאת גדולה. מתחילת הסדרה מערכת היחסים בינהם התבססה על סקס, ומאוחר יותר הפכה לחברות לסירוגין. עם סקס. תמיד נתנו לנו תחושה שליילה יותר מתאימה לו, אז בעיני כל העניין הזה עכשיו היה מאוד מפתיע ואפילו כפוי. כל ענייני לוק ובקי ולאנדרי - כבר אמרת בעצמך.
גם בעיני הסיום האמיתי התחיל במונטאז' על רקע Explosion In The Sky . כשכל הדמויות הסתכלו על הכדור חשבתי לעצמי "האמת, לא אכפת לי אם בשניה הזו תיגמר הסדרה", אז שמחתי מאוד לראות את הקפיצה קדימה בזמן. האמת היא שאנחנו יודעים שהם כן ניצחו, לא? המצלמה התעכבה על היד של ווינס, ג'ס והמאמן טיילר עם הטבעת, וגם לוק נתן את טבעת האליפות שלו לבקי לפני שהוא עלה על האוטובוס כחייל (מאיפה זה הגיע?). אני מסכימה מאוד שהייתי שמחה לראות גם לרגע את כל החבר'ה הותיקים, אפילו שהם כבר נתנו הופעות אורח פה ושם. כמובן שיהיה לנו הרבה יותר אכפת מהם. בכל אופן כל החמש דקות האחרונות היו cry-fest אחד ארוך מבחינתי והיה נפלא לראות את המאמן טיילר עם הקבוצה החדשה בפילדלפיה, ואותו ותמי עוזבים את המגרש ביחד.
היי שלום, אורות ליל שישי, נתת לנו הרבה רגעים יפים.
תוקן על ידי yaddo 10/2/2011 19:52
בתגובה ל: המשך ספוילרים מאת: יערה לא קישרתי בין הטבעת לזה. כנראה הייתי נרגש מדי.
בתגובה ל: אכן מאת: yaddo בסצנות ה"שמונה חודשים אחרי" גם הראו אותם מורידים את השלט "איסט דילון סטייט צ'מפיונס".
בתגובה ל: תמיד (ספוילר פינאלה "אורות ליל שישי") מאת: yaddo אני חושב שבמקרה של אורות ליל שישי, אי אפשר לשפוט את פרק הסיום שלה תחת אותו סטנדרט שבו שופטים פרקי סיום אחרים. בגלל דחיית גזר הדין שהסדרה קיבלה, כל כך הרבה דברים הוכנסו לעונה השלישית ולפרק הסיום שלה שלא היו מוכנסים אם למפיקים היה ברור שהם ממשיכים עוד כמה עונות, וזה שלל למעשה אפשרות לפינאלה אמיתי. באפי היא הדוגמה הטובות ביותר לכך. על טבעי תסבול מאותה בעיה מתי שהיא תסתיים תאר לך איך היה נראה פרק הסיום של ER אם שביתת התסריטאים הייתה קצרה יותר, או לא הייתה מתרחשת כלל, ולכותבים היה מספיק זמן לכתוב 22 פרקים (NBC הייתה מחדשת את ER לעונה מספר 15 בכל מקרה)?
בכל מקרה, הנה כמה מן הדברים שהכי בלטו לי בפרק:
-ההצעה של מאט היא יצוג של כל מה שטוב בסדרה הזאת. פשוטה, יפיפיה ובעיקר, מרגשת עד כדי ניגוב עיניים גברי מלכלוכיות (ולשבריר שנייה חשבתי שג'ולי תסרב).
-החזרה של סצנות 'מאט ואריק מדברים על ג'ולי', 'אריק ותמי מדברים/מתווכחים לגבי מערכת היחסים של מאט וג'ולי' ו-'מאט מבקש עצה מלאנדרי לגבי ג'ולי' הזכורות לטובה מהעונה הראשונה.
-אני חייב להרחיב על הסצנה של מאט ואריק. כל כך אהבתי לראות את התשובה של הבעת הזעם על פניו של אריק שהוא מבין שמאט רציני ואת התשובה שלו. עוד יותר אהבתי לראות זה איך מאט כבר לא מת מפחד מאריק בכל הנוגע לג'ולי ושהוא אומר לו ישירות שהוא לא צריך את רשותו וזו רק ג'סטה.
-איפה ג'ייסון? חיכיתי כל העונה לראות את ג'ייסון וטים ביחד. ספיקינג אוף, איפה סמאש וליילה? שלפחות היו מראיינים אותם לקטע בסוף. אה, ולמה כל כך קצת לנדרי?
-למרות שזה היה צפוי מקילומטרים, אהבתי שבסופו של דבר אריק דחה את ההצעה של הפנת'רס כדי להיות בעלה של הדיקן.
-שמחתי לראות שהכותבים לא הרסו לגמרי את אבא של וינס. הכמה מילים שאריק אומר לו והדרך בה הוא נותן לו את הכרטיס הם עוד אחד מעשרות הרגעים האופיניים כל כך לדמותו של אריק (molder of also grown men).
-ארבע דקות ו-23 שניות של מונטאז' מוסיקלי. זה כל מה שהוקדש למשחק הגמר, בעוד שהגמרים הקודמים אכלו קרוב לחצי פרק. בכלל עדיף היה אם הם היו עושים את מה שהם עשו בעונה 3 שהגמר היה בפרק לפני אחרון בעונה.
-נראה לי שכבר ציינתי את זה מספר פעמים ועדיין אני צריך לחזור על זה. זה לא אמין בעליל ש-two way player (שחקן שמשחק הגנה והתקפה) טוב כמו לוק, שכנראה שיחק בכל פוזיציה חוץ מבקו ההגנה וקו ההתקפה בשלב כלשהו, לא יקבל הצעה מאחת משש מאות המכללות בדוויז'ן אחת ושתיים שמורשות להציע מלגות ספורטיביות, או הצעה להירשם עצמאית למכללה ולשחק בלי מילדה (כמו שסמאש עשה).
-סצנות השמונה חודשים לאחר מכן היו נחמדות והיו קלוז'ר מספק. משחקני ומאמני הליונס ששרדו את המיזוג (מי המאמן הראשי ד"א), באדי חוזר למקומו הראוי בקלנועית, טים בונה את ביתו (לא יכלו להביא את ג'ייסון לכמה שניות שם?), מאט וג'ולי חיים בהפילי אוור אפטר, אריק מדריך עוד קבוצת נערים הבאים ממה שנראה כמו שכונת מצוקה, וכמובן אריק ותמי הולכים יד ביד כשהאורות במגרש כבים.
-הראיונות עם השחקנים בסוף הפרק היו הפתעה נעימה. רק חבל שגם לזה לא יכלו להחזיר את ליילה, ג'ייסון וסמאש (ER הצליחה להחזיר שחקנים שלא הופיעו שנים ארוכות).
בתגובה ל: טקסס לנצח/לעד/תמיד (ס') מאת: -תתש- לגבי הפינאלה המוקדמת, אבל זה כנראה לא הכל, כי מנינו דברים שהיו צריכים להיעשות והיו יכולים להיעשות ובכל זאת לא נעשו.
בתגובה ל: תמיד (ספוילר פינאלה "אורות ליל שישי") מאת: yaddo בראיון לאתר TVLINE, המפיק הראשי ג'ייסון קטימס חושף שצולמו ארבעה גרסאות לסצנה האחרונה של טים; אחת שהוא לבד, אחת עם טיירה, אחת עם ג'ייסון והאחת שראינו עם בילי. למה לא לתת לצופים (אני בינהם) שכל כך חיכו לראות את טים וג'ייסון ביחד פעם אחרונה את מה שהם רוצים? הייתי לוקח גם סצנה עם שלושתם ביחד. קטימס מתרץ את הבחירה בסצנה עם בילי כאפשרות הכי הגיונית (כבן אדם שיצר את רוזוול לא הייתי מנסה לרתום הגיון כטיעון מנצח) בהתחשב כל מה שעבר על טים ובילי ביחד לאורך הסדרה.
עוד סצנה שאפילו לא צולמה היא שלאנדרי, לא טים, היה אמור להיות בבר עם מאט, ג'ולי וטיירה. בזמן הצפייה בפרק שאלתי איפה לאנדרי? החבר הכי טוב שלו התארס והוא לא יוצא לחגוג איתו? גם טים לא באמת היה חבר של מאט או של ג'ולי (וגם של טיירה מאז שהם נפרדו אי שם בעונה הראשונה), לפחות כמו שלאנדרי חבר של שניהם. גם פה לא היה קורה כלום אם פשוט היינו רואים את כולם ביחד.
בתגובה ל: אינעל אמא של המפיקים (או מה שלא קיבלנו בפרק) ס' מאת: -תתש- אני לא מאמינה שהם כבר צילמו את הסצינה עם ג'ייסון ואז החליטו לא להשתמש בה. אתה גם צודק ביותר לגבי לאנדרי. אני גם לא מבינה למה הם מתייחסים לסצינות בקטע של או זה או זה. למה אי אפשר שגם בילי וגם ג'ייסון יעזרו לריגינס לבנות את הבית? למה אי אפשר שגם טיירה תהיה שם? למה אי אפשר לראות גם את לאנדרי וגם את ריגינס בבר? ממש לא מבינה את ההחלטות האלו.
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
