בתגובה ל: לילה בלתי נשכח ("מד מן" 2.08) מאת: yaddoאתה כותב דברים כל כך יפים על הנשים, מה נשאר לי?
כמה עצוב לראות את ג'ואן מעזה לחלום בגדול ולהנות, רק בשביל
להתאכזב שוב. ארוסה מפציר בה ללכת להסתכל על בתים ולא
לעבוד, אבל באותה נשימה מזכיר שהיא חייבת להמשיך לעבוד.
בשבילה זו לא טרחה, היא מעדיפה להיות נחוצה, אלא שרק לוקחים
אותה כמובן מאליו.
כמו את פגי, שאנשי הכנסיה לא מבינים ולא רוצים להבין את מה
שהיא מציעה להם. היא חושבת שזו הסיבה שהיא עזבה את הכנסיה,
את הקהילה, אבל הסיבה האמיתית היא זו שהאב גיל מציע: היא לא
חושבת שהיא ראויה. זו כבר פעם שלישית העונה שרומזים לה שהיא
צריכה להבין ולקחת את מה שמגיע לה: פעם אחת בובי אומרת לה
להשאר אישה תוך שהיא לומדת את עולם הגברים בו היא יכולה
להיות שווה בין שווים, פעם אחת ג'ואן אומרת לה שהיא צריכה
להפסיק להתנהג כמו ילדה ולפחד מהמיניות שלה, ועכשיו הכומר,
מתייחס כמובן גם הוא למיניות שלה (ולכן פגי כל כך מובכת, עד
כדי דמעות).
רק כשהיא תבין שמגיע לה, ושהחטא שלה היה כל כך זעום שהוא לא
שווה את ההסתתרות הזו, את הדיכאון הזה (והפרק העכבריות
הרגילה שלה נראית כבר כמו דכאון של ממש). הפעם היחידה שהיא
נראתה בחיים היה כשזעמה על אנשי הכנסיה שלא הבינו את הרעיון
שלה, ועל גיל שלא הגן עליה. זה הכיוון בו היא צריכה לבחור:
לדעת את המגיע לה ולדרוש אותו.
וכמו בטי, שמתחילת הסדרה חשה אבודה ומנוצלת בתפקידה כעקרת
בית. מסכה בשביל דון, חזות יפה ותו לא. אני חושבת שהדרדרותה
הכבירה מתחילה פה עכשיו. היא שומעת מכל עבר כמה היא נהדרת,
אבל תמיד כמחמאה לדון, לא משהו שהיא עמלה עליו כל הזמן. זו
לא הבגידה שפוגעת בה, כולם בוגדים, אני בטוחה שהיא יודעת,
והיא גם העלימה עין מספיק זמן, אבל לפחות נשים אחרות
אהובות, והיא מעולם לא היתה. הוא אוהב אותה כמו שאוהבים
צעצוע יפה, או כמו שהוא אוהב את הסיסמאות החלולות שלו. "מה
נשים רוצות? קרבה", אז הוא נותן לה את הקרבה הזו, כתוצאה של
משוואה מסובכת, לא כמשהו שנובע מתוכו.
דון המנוול. דיק המנוול. בטי המסכנה (והנוראית. אני מדמיינת
את סאלי המבוגרת נזכרת בתמונת אימה
היפיפיה והמנוכרת* בשמלת
המסיבות, במיטה, עם קרן האור בתוך עיניה).
*כבר השתמשתי בזה פעם. גם זכרתי אז את כל הסיבות, אבל אני
בכל זאת רוצה לומר את זה שוב. ספוילרים בשרשור, אין
ספוילרים בהודעה המקושרת.