עוד שלמות בחסות "מחלקת גנים ונוף". גם העלילה, גם הגגים החזותיים (עוד ציור קיר פוגעני נפלא, שזכה לתמיכה גם מהציורים של ג'סיקה הגולד דיגר ובעלה, וכמובן - השער), גם הבדיחות המילוליות ("חבר המועצה האוזר! ראיתי את הפין שלך"; "אין לי מושג מה אמרתי הרגע"), וגם הטירופים הקצרים שבאו בדמות האזרחים הברברים שבאו לפגישות. מעבר לכל זה הפרק זכה למנה נדיבה של רון ואפריל, מה שכמובן שדרג אותו אוטומטית, וכלל כמה רגעים שהפכו לקלאסיקה מיידית. בראשם כמובן הביקור של רון סוונסון בביתה של אפריל סוונסון, כלומר לאדגייט, כולל השכפול בדמות האחות, כינוי החיבה של אפריל והעובדה שהיא ידעה שהוא דיוק סילבר מהרגע הראשון שפגשה בו. מפתיע לפיכך שאמה לא הביעה יותר התלהבות כאשר קיבלה את פניו בכניסה, אבל אולי היא פשוט השתלטה במהירות על התרגשותה, או שמוחה סירב לקשר בין שתי הדמויות הללו. מכל מקום, פרק אדיר.

בתגובה ל: 94 פגישות ("מחלקת גנים ונוף" 2.21) מאת: yaddo
שלמות היא מילה טובה לתאר את הפרק הזה. זו גם היתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשהוא הסתיים. המחשבה השנייה היתה שזו סדרה מאוד אינטליגנטית. לסלי על השער כשהוא נפתח לראשונה, ה-1 במרצטמבר, המגניבות של אפריל והכימיה המעולה שלה עם סוונסון - הכל שם היה מושלם. צר לי על הגזיבו, אלוהי הגזיבות ינקום דמו. הוא אומנם היה מכוער, אך אם לא נזכור את ההיסטוריה, היא נדונה לחזור על עצמה, וכך ביום מן הימים עוד זוג מעורב ינשא בפאוני ויגרור אחריו מרחץ דמים. חבל.

מצאה חן בעיניי ההכרה של אנדי בכך שהוא ואפריל יכולים (או לא יכולים) להיות זוג. בחיי שלקח לו מלא זמן. איזה יופי שהוא סוף סוף מתחיל להרהר בכיוון הזה. אם יקרה שם משהו, הם יהיו הזוג הכי מתוק בטלוויזיה.

זה קצת מוזר, אף פעם לא אהבתי את איימי פוהלר, אבל אני פשוט מתה על לסלי. ואני קצת מקנאה בדמות הזו, כי הייתי שמחה למעט מההתלהבות שבה היא מבצעת את העבודה שלה. כמה נפלא שאכפת לה מהכל, אבל לא מהדברים שחשובים לרוב האנשים, כמו תדמית, דימוי ציבורי או ההעדפה שלא להביך את עצמם כל הזמן בפומבי. אני אוהבת את ההתלהמות שלה. לא תמיד היא צודקת ולא תמיד המניעים שלה אציליים, אבל היא תלך עם הראש בקיר (באופן מילולי. היא תבנה קוביית לבנים קטנה ותפגין במדשאות פאוני כשהיא על ראשה), אם מישהו יתכנן להרוס גדר אבן שיקרה לליבה. והיא גם חמודה להפליא. ההתחרפנות שלה בגלל אן ומארק מובנת והגיונית לאור הפחד שלה משינויים. היא נלחמה בהתפתחות השלילית של הגן, בזמן שבאמת הרגישה צורך לצאת נגד זו הטבעית והחיובית של הזוגיות (חתונה = מרחץ דמים). וכמה יפה שעם ההשלמה בחרה להתנצל בפני הגולד דיגר, כי הבינה שהפעם אולי נלחמה מהסיבות הלא נכונות. הזדהיתי מאוד עם הצורך של לסלי להשאיר דברים כמו שהם. קירות מתקלפים, רצפת עץ הרוסה וגזיבו רעוע הם מוכרים ונוחים. ומי יודע איזה גזיבו מחכה לנו מעבר לפינה. עדיף גזיבו רעוע ביד מאחד שצבוע למשל בצבע כתום. אני לא אוהבת כתום.

כמה כיף היה לקבל את הפרק הזה אחרי קומיוניטי 2.01 המוצלח. שילוב מנצח.

בתגובה ל: ס' מאת: רעות
ואני לגמרי איתך בנוגע לאיימי פוהלר/לזלי נופ. ממעין שכפול מיותר למייקל סקוט היא הפכה לדמות בפני עצמה, ועוד כזה שקשה לעמוד בפניה. הטיזר בפרק הזה הציג זאת באופן מושלם. כאשר היא מגיבה בעליצות לדבריו של מארק ("אני אוהבת לייעץ!"), הוא אומר לה "אני מרגיש שאת סרקסטית" והיא משיבה, "לא, אני באמת אוהבת לייעץ!". אצלה אין סרקזם ולא ציניות, וזה מה שהופך אותה לכל כך אהובה ואת הסדרה לייחודית בנוף כל הסיטקומים.

בתגובה ל: יפה אמרת מאת: yaddo
חיבבתי אותה, אבל לא תפסתי ממנה קומיקאית-על.
אבל עכשיו אני לגמרי מאוהבת בה בעקבות לסלי, היא פשוט מחממת את לבי.
וכשהיא ולואי סיקיי היו ביחד בכלל חשבתי שעוד רגע מתפוצץ לי הקישקע.

בתגובה ל: ס' מאת: רעות
הפרק עצמו היה מבחינתי כמו כל פרק אחר של פארקס - חמוד. הדברים שכתבת עליו לעומת זאת היו כל כך נבונים ומרגשים.

בתגובה ל: 94 פגישות ("מחלקת גנים ונוף" 2.21) מאת: yaddo
אחות של אפריל אדירה לא פחות ממנה.

בתגובה ל: אוי, זה מהפרקים היותר אהובים עלי מאת: Krunos
היה אדיר ביותר, למרות הנושא הבעייתי...
אני חושב שהדמות של כריס זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לסדרה הזאת ולז'אנר בכלל.