עוד פרק גימיק מטה מודע-לעצמו, אבל הפעם גאוני במיוחד, וזה סופרלטיב שאני לא אוהב לזרוק סתם כך - כזה שמפרק את הנוהל הסיטקומי הבזוי להשליך מדי פעם פרקי לקט שבו החברים נזכרים בקטעים שכבר ראינו בעבר. "קומיוניטי" לוקחת את הרעיון והופכת אותו על פיו. היא מציגה לנו קטעים ושברי קטעים סופר-מושקעים של דברים שהחבורה עשתה ואנחנו לא ראינו - ועכשיו אני רוצה לראות אותם, את כולם, במיוחד את ההרפתקה בבית רדוף הרוחות! - ומשתמשת בהם כדי ליצור תבנית של התנהגות, גם של הדמויות אבל בעיקר של הקבוצה כקבוצה. באופן הזה היא מטפלת באופן מאוד שנון ומתוחכם ברעיונות של ייצוג, תפישה וזיכרון. לא בכדי הפרק מתחיל בכך שהקבוצה יוצרת דיורמה של עצמה, אות לאופן שבו הם רואים את עצמם. אין לי מצח כל כך גדול, נכון? ומה עם כל הרגעים הקטנים בין ג'ף לאנני? מה שיפה הוא שכל הסיפור הזה מתחיל בגילוי של משהו שאנחנו כבר ידענו והחבורה לא: הציצים של אנני הוא זה שגנב את העטים, לצד המון דברים נוספים, סגירה מצוינת של אחד הפרקים הטובים של העונה.
לפעמים הפרקים הגימיקיים מבדרים בפני עצמם אבל לא מצחיקים אותי בטירוף, אבל הפעם התבנית של הפרק סיפקה כר פעולה נרחב להמוני בדיחות אדירות, אם מדובר בעצם התמונה שבפלאשבקים (החברים בכותנות משוגעים בגלל הרעלת כספית? מה לעזאזל?) או כשטרוי מגלה שהוא מנע מעצמו אינונים שלא לצורך. קטע הגלי קלאב המצוין והמבריק, שאפילו כלל את פירס שנע קדימה ואחורה בכיסא הגלגלים, הבהיר את המהות של הפרק. כשאנני העירה על כך שמדובר בזיכרון מר עקב מותם של אנשי המועדון המקוריים, ג'ף הגיב שהוא "נזכר מסביב לחלק הזה". הזיכרון הסלקטיבי בוחר את הייצוג הכי נוח של כל אחת מהדמויות, אבל היה גם צעד קדימה בפרק הזה, שבעיניי היווה כולו אמירה חכמה על כל יצירה שלא תהיה, שבכל רגע נתון חושפת את מה שהיא בוחרת תוך התעלמות מהיתר. מאחורי כל סיפור יש עוד סיפור.
הווילון המוסט שחשף את "אחורי הקלעים" של פרק הפלסטלינה הוא המייצג המובהק לכך. כבר בזמן אמת ידענו שאנחנו רואים משהו שמאחוריו יש עוד משהו, ואילו עכשיו מסתבר שהיו המוני דברים שלא ראינו ולא ידענו לאורך כל הזמן הזה. היה כיף לראות את פרק חג המולד ההוא מהזווית הזו, כמו גם את הפוטג' הנוסף שלא ראינו מהפרק כשעאבד מבין שג'ף ובריטה משתרללים לאורך כל השנה.
סיפורים מצוינים נוספים שמאחורי הסיפורים: התחפושות של הדיקן היו עונג לשמו וכל אמתלה הייתה טובה יותר מקודמתה, אנני עם חגורה סגולה מכה את חבריה, המונטאז'ים לצלילי שרה ברייליס, הגג החוזר על The Cape שהיה - שוב – גאוני לגמרי ("הסדרה תחזיק שלושה פרקים!", "שש עונות וסרט!"), והשורה שרמזה בלי להראות בפועל: "מתוך כמה פתחי אוורור תזחל השנה?". אגב כך ניתנה לצ'אנג ההזדמנות לעשות משהו מטריד, והוא עשה זאת היטב מן הרגע הראשון שהופיע בתחתונים ומרח עצמו בווזלין. הדובדבן שעל הקצפת היה סרט האנימציה של הדיקן על הכתוביות. אני לגמרי מקווה שהוא הראשון מני רבים.
מונטאז' הנאומים של ג'ף בסוף לא היה סתם הנאום הרגיל, אלא קשר את קצוות הפרק באופן שבעיניי העלה את חבורת קומיוניטי מדרגה. כל הפלאשבקים שבפרק הצטרפו לפלאשבקים של נאומיו של ג'ף, ונראו כמו מחווה לסקובי דו או שלל החבורות שמדי פרק או ספר נקלעות להרפתקה אחרת. בית רדוף רוחות, סוחרי סמים היספניים מכוונים אקדח לראשו של פירס, ג'ף במדי נהג קטר ועוד כהנה וכהנה רגעים שאת חלקם אפילו קשה להגדיר. לדידי הקטע הזה והפרק הזה הקנו לחבורת קומיוניטי ממד מיתי, וזו גם הייתה כוונת המשורר, הרי ג'ף חותם את הנאום באומרו שמבחינתו ההתנסויות הרעות הן רק דרכו של היקום לגבש אותם לכדי סופרגרופ. בכך הפכו הפלאשבקים מלאי הריבים והדם הרע לנוסטלגיה חמודה ומחממת לב. רק כלב היה חסר להם. לפחות יש קוף.
עוד פרק גימיק מטה מודע-לעצמו, אבל הפעם גאוני במיוחד, וזה סופרלטיב שאני לא אוהב לזרוק סתם כך - כזה שמפרק את הנוהל הסיטקומי הבזוי להשליך מדי פעם פרקי לקט שבו החברים נזכרים בקטעים שכבר ראינו בעבר. "קומיוניטי" לוקחת את הרעיון והופכת אותו על פיו. היא מציגה לנו קטעים ושברי קטעים סופר-מושקעים של דברים שהחבורה עשתה ואנחנו לא ראינו - ועכשיו אני רוצה לראות אותם, את כולם, במיוחד את ההרפתקה בבית רדוף הרוחות! - ומשתמשת בהם כדי ליצור תבנית של התנהגות, גם של הדמויות אבל בעיקר של הקבוצה כקבוצה. באופן הזה היא מטפלת באופן מאוד שנון ומתוחכם ברעיונות של ייצוג, תפישה וזיכרון. לא בכדי הפרק מתחיל בכך שהקבוצה יוצרת דיורמה של עצמה, אות לאופן שבו הם רואים את עצמם. אין לי מצח כל כך גדול, נכון? ומה עם כל הרגעים הקטנים בין ג'ף לאנני? מה שיפה הוא שכל הסיפור הזה מתחיל בגילוי של משהו שאנחנו כבר ידענו והחבורה לא: הציצים של אנני הוא זה שגנב את העטים, לצד המון דברים נוספים, סגירה מצוינת של אחד הפרקים הטובים של העונה.
לפעמים הפרקים הגימיקיים מבדרים בפני עצמם אבל לא מצחיקים אותי בטירוף, אבל הפעם התבנית של הפרק סיפקה כר פעולה נרחב להמוני בדיחות אדירות, אם מדובר בעצם התמונה שבפלאשבקים (החברים בכותנות משוגעים בגלל הרעלת כספית? מה לעזאזל?) או כשטרוי מגלה שהוא מנע מעצמו אינונים שלא לצורך. קטע הגלי קלאב המצוין והמבריק, שאפילו כלל את פירס שנע קדימה ואחורה בכיסא הגלגלים, הבהיר את המהות של הפרק. כשאנני העירה על כך שמדובר בזיכרון מר עקב מותם של אנשי המועדון המקוריים, ג'ף הגיב שהוא "נזכר מסביב לחלק הזה". הזיכרון הסלקטיבי בוחר את הייצוג הכי נוח של כל אחת מהדמויות, אבל היה גם צעד קדימה בפרק הזה, שבעיניי היווה כולו אמירה חכמה על כל יצירה שלא תהיה, שבכל רגע נתון חושפת את מה שהיא בוחרת תוך התעלמות מהיתר. מאחורי כל סיפור יש עוד סיפור.
הווילון המוסט שחשף את "אחורי הקלעים" של פרק הפלסטלינה הוא המייצג המובהק לכך. כבר בזמן אמת ידענו שאנחנו רואים משהו שמאחוריו יש עוד משהו, ואילו עכשיו מסתבר שהיו המוני דברים שלא ראינו ולא ידענו לאורך כל הזמן הזה. היה כיף לראות את פרק חג המולד ההוא מהזווית הזו, כמו גם את הפוטג' הנוסף שלא ראינו מהפרק כשעאבד מבין שג'ף ובריטה משתרללים לאורך כל השנה.
סיפורים מצוינים נוספים שמאחורי הסיפורים: התחפושות של הדיקן היו עונג לשמו וכל אמתלה הייתה טובה יותר מקודמתה, אנני עם חגורה סגולה מכה את חבריה, המונטאז'ים לצלילי שרה ברייליס, הגג החוזר על The Cape שהיה - שוב – גאוני לגמרי ("הסדרה תחזיק שלושה פרקים!", "שש עונות וסרט!"), והשורה שרמזה בלי להראות בפועל: "מתוך כמה פתחי אוורור תזחל השנה?". אגב כך ניתנה לצ'אנג ההזדמנות לעשות משהו מטריד, והוא עשה זאת היטב מן הרגע הראשון שהופיע בתחתונים ומרח עצמו בווזלין. הדובדבן שעל הקצפת היה סרט האנימציה של הדיקן על הכתוביות. אני לגמרי מקווה שהוא הראשון מני רבים.
מונטאז' הנאומים של ג'ף בסוף לא היה סתם הנאום הרגיל, אלא קשר את קצוות הפרק באופן שבעיניי העלה את חבורת קומיוניטי מדרגה. כל הפלאשבקים שבפרק הצטרפו לפלאשבקים של נאומיו של ג'ף, ונראו כמו מחווה לסקובי דו או שלל החבורות שמדי פרק או ספר נקלעות להרפתקה אחרת. בית רדוף רוחות, סוחרי סמים היספניים מכוונים אקדח לראשו של פירס, ג'ף במדי נהג קטר ועוד כהנה וכהנה רגעים שאת חלקם אפילו קשה להגדיר. לדידי הקטע הזה והפרק הזה הקנו לחבורת קומיוניטי ממד מיתי, וזו גם הייתה כוונת המשורר, הרי ג'ף חותם את הנאום באומרו שמבחינתו ההתנסויות הרעות הן רק דרכו של היקום לגבש אותם לכדי סופרגרופ. בכך הפכו הפלאשבקים מלאי הריבים והדם הרע לנוסטלגיה חמודה ומחממת לב. רק כלב היה חסר להם. לפחות יש קוף.
בתגובה ל: פרדיגמות של זיכרון אנושי (ספוילר "קומיוניטי" 2.21) מאת: yaddo אבל מעבר לזה באמת שאין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבת - ניתוח מצוין שכיסה פחות או יותר את הכל.
(אגב, היתה אמורה להיות הערת שוליים איפשהו? יש שם [1] לא מוסבר, ואשמח לדעת מה התכוונת להוסיף.)
ואכן, פרק מצוין. סמכתי על דן הרמון ושאר הצוות ש-כהרגלם-ייקחו נושא שחוק יחסית ויעשו עליו טוויסט מגניב, מיוחד, מעניין, ומגניב כבר אמרתי? וכל כך הרבה התייחסויות לכל מיני דברים מסביב, תיאוריות של מעריצים (למשל [ספוילר בלבן] כל הקטע על ההשתרללות של ג'ף ובריטה, שאכן שוערה על ידי חלק מהצופים - ראיתי את זה במדור ה-Wild Mass Guessing בטי.וי.טרופס, ואני מניחה שעכשיו כבר יתקנו את זה מהשערה לעובדה - או בקטע עם ג'ף ואנני [ועאבד ופירס],ההתייחסות לכל מיני סרטונים של שיפרים ביוטיוב), סדרות אחרות, קונבנציות של עלילות בטלוויזיה, הדינמיקה הכללית של החבורה... הכל נעשה באמת בצורה נהדרת. והקטע הסוגר! הו, נפלא! בינתיים צפיתי פעמיים, ומן הסתם אצפה שוב בהמשך, כי יש יותר מדי פרטים קטנים שאפשר לפספס בקלות. איזה כיף של סדרה. כלומר - איזה כיף שיש סדרות כאלה.
בתגובה ל: *פרדיגמות של (כן, אני קטנונית כהרגלי) מאת: פשוט יעל הערת השוליים נכנסה לבסוף לגוף הטקסט, לפסקה האחרונה, ובטעות השארתי את ההפנייה.
בתגובה ל: ג'ף/אנני מאת: yaddo הסצנה הזו בפרק היתה נהדרת גם בלי שידעתי על הקליפ המקורי (ובכלל, יש לי הכרות די מצומצמת עם הז'אנר הזה של סרטוני-שיפרים באופן כללי), אבל אחרי שרואים את המקור זה עולה בכמה רמות והופך למחווה גאונית לגמרי.
.It's called chemistry. I have it with EVERYBODY
בתגובה ל: פרדיגמות של זיכרון אנושי (ספוילר "קומיוניטי" 2.21) מאת: yaddo זה היה הפרק הכי טוב בסדרה, ומבחינתי זה היה השיא הטלוויזיוני של 2011. לא שזה חוכמה, כי צמצמתי את הצפיה שלי בטלוויזיה לקומיוניטי, דוקטור הו, גלי ודיילי שואו. אבל עדיין.
אהבתי את הצורה שהפרק מסביר שאנחנו באמת רואים רק חלק קטן מהחיים של הדמויות, ובצורה מסוימת מכתיבים לנו את האופי שלהן ואת התחושות שלנו לגביהן, כאשר בפועל ישנם אירועים משפיעים ורבדים אחרים שסדרות טלוויזיה בכלל לא מראות לנו, ואני די בטוח שזו הסדרה הראשונה שמתעסקת בזה בצורה פתוחה ולא ככלי עלילתי. שימו לב שמלבד הגילוי על הציצים של אנני, לא קיבלנו פה שום פרט עלילה חדש נוסף אלא אוסף קוריוזים.
השיא של הפרק, השיפ האפשרי בין פירס ועבאד. זה היה פשוט היסטרי.
אני לא חלק מהטקסט. אני סתם חתימה
בתגובה ל: פרדיגמות של זיכרון אנושי (ספוילר "קומיוניטי" 2.21) מאת: yaddo מחווה קטנה לעונה האחרונה של שובר שורות?
וכן, פרק מצוין.
בתגובה ל: זה רק הגעגועים שלי, או שהיתה שם גם (ספ') מאת: lambert fan אשמח לדעת איפה? אני מזמן מייחלת לרפרנס ש"ש בקומוניטי.
ואיזה פרק מעולה. הפרק המדהים של העונה, בעיניי, הוא עדיין פרק המבוכים ודרקונים, אבל הלקט היה לא פחות ממבריק (ואחד המצחיקים בהיסטוריה של הסדרה). די מדהים שאף אחד לא עשה את זה בעבר.
וגם כמה נפלא שהקליפ של השיפ היה לחלוטין מחווה לפאנוויד קיים? כמה מרושע ומחמיא בו זמנית לאומללה שהעלתה אותו.
בתגובה ל: אופס, סאות'פארק עשו את זה קודם. מאת: נטלוב כשג'סטין בייטמן הנחתה את התוכנית בסוף האייטיז, כש"קשרי משפחה" הייתה באוויר ועשתה המון פרקי לקט, הם עשו על זה מערכון חביב. באנימציה גם "מוכרים בלבד" עשתה את זה כבר בפרק השני שלה.
בתגובה ל: אני אכולת געגועים ולא זיהיתי אחת כזו... מאת: נטלוב אולי יש הרבה סרטים על קרטלי סמים מקסיקניים וכולם נראים אותו דבר, אבל כיוון שאני לא ראיתי אותם, זה הזכיר לי רק את הקרטל של וולטר והאחים המקסיקניים הרצחניים שלו (גם באיך שהם נראים ולבושים). אלו שני קטעים קטנטנים מתוך הנאום של ג'ף בסוף.
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: טוב, יש מצב שזאת רק אני מאת: lambert fan אבל רק עכשיו שמתי לב לחולצה המעולה של עאבד
בתגובה ל: לא נראה לי שיש קשר מאת: דור אני אוהבת גם שטרוי עדיין שותה מהכוס הצבעונית בזמן שפירס הולך להיות מוצא להורג בכל רגע
בתגובה ל: הא, גדול מאת: יערה אוף, צריך לראות את הפרק הזה עם זכוכית מגדלת.
בתגובה ל: טוב, יש מצב שזאת רק אני מאת: lambert fan אבל זה לא היה נראה לי מספיק מובהק. הו, לו רק מישהו היה זועק "יו" או "מיסטר ווייץ'". מחכה למחווה יותר עצבנית בעתיד הקרוב. :)
בתגובה ל: כן, גם אני רציתי שני הקטעים האלה יהיו רפרנסים מאת: נטלוב אם מסתכלים טוב בפרטים רואים שבהחלט היתה פה כוונה למחווה. הדגשתי בתמונה לטובת מי שמתקשה.
קבצים מצורפים:
בתגובה ל: לדעתי זה די מובהק מאת: lambert fan ללא תוכן
בתגובה ל: לדעתי זה די מובהק מאת: lambert fan ללא תוכן
בתגובה ל: טוב, יש מצב שזאת רק אני מאת: lambert fan שג'ף אומר בנאום המקסיקנים, כפי שמופיע בתמונה אצלך, "לב המים הוא אמת", ומיד אחרי כן בבריכת הכרישים הוא צורח, "המים האלה הם שקר!".
בתגובה ל: פרדיגמות של זיכרון אנושי (ספוילר "קומיוניטי" 2.21) מאת: yaddo הפרק היה מצחיק, ומאוד חכם, אבל כל המטא על מטא הזה יוצר קצת ניכור אצלי בשלב מסוים. זה מרגיש כמו לצפות בתרגיל על סדרת טלוויזיה ולא בסדרה ממש. ולמרות שזה מצחיק ושנון אני מעדיף את המינון של הרפרנסים העצמיים האלה כמו שהוא היה בעונה הראשונה, עם הערות של עבד פה ושם ואולי איזה סטוריליין מדי פעם. בעונה הזאת היו כמה פרקי גימיק מעולים ומהטובים שבסדרה (ובכלל), אבל המינון שלהם היה גבוה מדי לדעתי, בעיקר כשברור שהסדרה יודעת להיות ממש מצחיקה גם בלי לעשות מחוות לז'אנרים כל דקה או להיות אובר-דה-טופ- מטא.
בתגובה ל: לא יודע (ספוילר) מאת: MooTzk היוצר של הסדרה אמר שבגלל שהוא תמיד מרגיש שכל רגע הולכים לבטל אותם, הוא רוצה ליצור את כל הפרקים המטורפים האלה עכשיו ולא לחכות איתם לעונה שאולי תבוטל. אני מסכימה שזה יוצר מינונים גדולים מדי של פרקים 'מיוחדים' וגם לי בא פרק שבו כולם סתם יושבים בספריה ומדברים על דברים מפגרים.
בתגובה ל: לא יודע (ספוילר) מאת: MooTzk הפרק האחרון (18) היה נפלא, והיו עוד פרקים טובים, אבל באופן כללי יש הרבה יותר מדי מטא, וזה נורא מעייף אותי ומעיף לי את הסעיף. אולי בגלל זה בניגוד לכולכם אני לא נופלת מקומיוניטי. כל המטא הזה חמוד כשהוא במינונים נמוכים. בכל מינון אחר הוא פשוט לא אכיל בעיני.
והסיבה שלא עשו פרק כזה בעבר, הוא כי פרקי לקט הם פרקים שבהם לא מצלמים כלום, מכל סיבה שהיא; עייפות החומר, תקציב, שחקנ/ים לא זמינים וכן הלאה. בגלל זה העובדה שקומיוניטי עשתה פרק כזה זה נחמד מאוד, אבל לא הבנתי מאיפה הגיע "מושקע". זה פרק כמו כל שאר הפרקים, שצולם כמו שכל פרק אחר היה מצולם. אין פה שום דבר מושקע יותר מהרגיל. אבל כן, נחמד לראות מה קורה מאוחרי הקלעים, כלומר, את מה שקרה ולא הראו לנו.
בתגובה ל: זו, עקרונית, דעתי על העונה הנוכחית של סופרנצ'ורל מאת: מיקה הפרק מושקע ולו כי יש בו 75 סצינות ב-21 דקות, הרבה מעבר לפרק שגרתי בסיטקום, וכי הוא מצולם בלוקיישנים שונים, וכי הקאסט לבוש בכל פעם באופן שונה (פלאשבק התחפושות של הדיקן ארך פחות מדקה, לצורך העניין) וכו'. את יכולה לא לאהוב, אבל ההישג הזה מרשים.
אישור ההודעה
דחיית ההודעה
אישור המשתמש
חסום את המשתמש
