פרסום הוא הכל. החזות היא הכל. האמת לא חשובה, רק התדמית.

פיט מוכן למכור את אשתו בשביל פרסום (אבל באופן כללי נדמה שלפיט אין בעיה למכור אף אחד ושום דבר, אם הוא חושב שזה יקדם אותו). הוא כל כך נסער מהתהילה החדשה של קן קוסגרוב - גם בגלל שזה בתחום שהוא חשב שייחודי רק לו (משעשע, בשביל מישהו שעובד עם אמנים וכותבים, והוא רק מנהל החשבונות שלהם), אבל בעיקר בגלל שקן קיבל 15 דקות של תהילה. לכן הם מתעכבים יותר על זה שהוא שמר את זה בסוד עד רגע הפרסום, אפילו יותר מעצם הפרסום עצמו. התגובה של כולם היא חוסר פרגון, אבל פיט חייב להיות יותר טוב מקן ספוילר:באופן כללי קן הוא מתחרה שלו. בצפייה הזו אני מבינה במלואה את ההערה בסוף העונה השלישית- קן גורם ללקוחות לחשוב שאין להם צרכים. הלקוחות של פיט רק מרגישים שהוא מטפל בהם, אבל גם שהם מאוד זקוקים לטיפול. העובדה שהוא שולח את אשתו הטרייה, ועוד מתרעם על שלא עשתה כל שביכולתה, מראה כמה הגינות יש בפיט (אפס).




דון ופגי, לעומת זאת, מנסים לשמר את התדמית של דון בכל מחיר. קודם כשהוא מקבל פרס בטקס חגיגי, שבעקבותו הוא מאותר על ידי עברו, למורת רוחו הברורה (וברור שניסה לברוח מעבר זה), ולאחר מכן כשהוא מסתיר את מקום המצאו, ומשדר עסקים כרגיל (וחיי משפחה מאושרים) למרות שהוא בוגד באישתו, ונמצא במערבולת אישית באותם רגעים ממש.
פגי עושה כל שביכולתה לעזור, וכושלת בפני ג'ואן (שממשיכה ללמד אותה את חוקי העיר הגדולה), ודון מנסה לקבור את הבעיה בדרך היחידה שהוא מכיר, כנראה: לשלם לה המון כסף.
במקביל, הדיוקן המשפחתי מראה שהכל הוא החזות כי זה מה שנשאר. בסופו של יום מהמשפחה הזו תשאר תמונת הדיוקן, ובטי תזכור שדון נעלם ואחר, ושסאלי נראתה שמנה. (כמו שממסיבת יום ההולדת של סאלי ישאר רק הסרט שצילם דון, ומשנים של עבודה ישארו רק גזרי עיתונים עם מודעות שנונות).

בתגובה ל: מד מן 105 מאת: איימס


אני לא זוכר שבצפייה הראשונה בפרק, אי אז לפני כמה שנים, הייתי כל כך נסער מהמפגש של אדם ודון, אבל הפעם ממש התרגשתי מכל זה. חוויתי את זה. ממש עמדתי בנעליו של דון כאשר אדם בא לראשונה למשרד של וניסה ליצור איתו קשר. ניסיתי לתהות איך לעזאזל דון מצליח להיות כל כך קר אליו, לנסות בכל מחיר לשמור על העמדת הפנים כמה שניות לפני שהוא מוציא אותו החוצה לדבר באמת. ניסיתי לדמיין איך אני הייתי נוהג אם אח מהעבר היה מגיע אלי כך, ופשוט לא הצלחתי בשום אופן להבין את דון.

מאוחר יותר שוב במסעדה שוב הזדעזעתי מההתנהגות שלו. עוזרת העובדה שהשחקן שמגלם את אדם פשוט מעולה ומעורר הזדהות. כמוהו גם אני הייתי בגרון חנוק, באמת. במלון בכלל לא הצלחתי להבין. דון מול אדם שבור, אחיו, שאומר לו שכולם בחייו מתו ושואל אותו בדמעות מה יעשה עכשיו, מחבק אותו בחזקה, ממש לופת אותו. וכן, ממש לופת אותי. דון טופח על גבו ועוזב.

בעיניי הפרק הזה היה על סודות, על דברים שצפים על פני השטח ועל הניסיון לשמור אותם נעולים. אולי בחשבון מנהלים. גם הרעיון הזה לחשבון גברי חדש מוצעת ללקוח של סטרלינג קופר, גם פגי מגלה סוד של דון, גם התחרותיות המשרדית החשאית עולה במלוא עוזה אל פני השטח, וגם, כמובן אדם שב לבקש את קרבתו של אחיו האובד. יכול היה להיות שם פרק הולם, "חשבון מנהלים", אבל בפועל השם הוא 5G. זהו מספר חדרו של אדם, הסמל לתיבת הפנדורה של דון, אבל לפני שזה אוזכר בפרק חשבתי שאולי זה צופן של משהו, ואני מניח שזה לא מקרי.

בתגובה ל: 5G - מד מן 1.05 מאת: yaddo
השם של הפרק הוא חמש אלפיות (הG מייצג אלפיה בסלנג - כידוע לכל צופה סדרתי), והוא מתיימר לייצג את חמשת אלפי הדולרים שדון מנסה לתת לאחיו.
אני מסכים לגמרי שבין הצפיה הראשונה לשניה מקבלים פרספקטיבה אחרת על התמונה. הרי בסופו של דבר הסוד של דון הוא לא כזה איום כפי שהוא חושב וכך גם רמת ההזדהות איתו הקיימת במלואה בצפיה בפרק בפעם הראשון, מתחלפת בהזדהות עם אחיו בצפיה בפעם השניה.
מה שמעניין לדעת - מאחר שלמדנו שאצל מתיו ויינר לכל דבר יש משמעות, היא מה משמעותה של הנורה האדומה שדולקת במסדרון של המוטל המוזנח, אותה רואים הן כשדון נכנס לשם והן כשיוצא.