הספר "ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם" נכתב ע"י סופר יפני בשם הרוקי מורקמי.
לא קראתי מעולם חומר של סופר זה, אך שמעתי את שמו מפעם לפעם ולא התייחסתי במיוחד.
לאחר קריאת הספר קניתי עוד ספר מפרי עיטו והוא נקרא "קפקא על החוף".
ספר זה צויין בידי בילי מילגן כספר ז'אנרי וקבלתי עוד פיד באק נוסף בנושא זה.
לאחר קריאתו אחליט.
חזרנו לארץ פלאות קשוחה וסוף העולם.
ראשית, מזמן לא נתקלתי בפתיחה כל כך טובה של ספר.
הספר מושך מהמשפט הראשון שלו.
"המעלית המשיכה בעלייה איטית להתמיה."
משפט כל כך פשוט, אך מה זה מושך.
מדובר על שתי עלילות שונות המתקשרות אחת לשנייה.
ארץ פלאות קשוחה עלילה ראשית, וסוף העולם עלילה מישנית.
הנרטיב הראשי מספר על גבר בן 35 גרוש ומדוכא (משוגע כמו כל היפנים הפסיכים על כל נושא אמרקאי), שהתנדב לניסוי רפואי במוחו - מתאים ליפני.
בעזרת ניתוח, ניתקו את הצד השמאלי של מוחו מהימני (ועשו לו עוד משהו, שלא בדיוק הבנתי) וכתוצאה מהטיפול לעיל, הלה מסוגל לסרוק נתונים ולשמור אותם בזכרונו (מכונה בספר כ"כביסה") ולאחר גמר הסריקה הוא מעבד את הנתונים (מכונה בספר "טריפה").
כך שגבורנו בעצם מחליף עבודת מחשב.

הבחור עצמאי בעבודתו, אך שייך לאיגוד קשוח, ההורג את אלה העוברים על חוקיו.
ההפרדה בין חלק המוח השמאלי והימני אינה רעיון חדש - נתקלתי ברעיון זה כמה פעמים בעבר, אפילו הרחוק.
ההפרדה היא אמנם הרעיון הראשי אך לא הרעיון היחידי, מצאתי בספר זה כמה וכמה רעיונות מקוריים, המסוגלים להחזיק סיפור מד"ב.
גיבור הספר מוזמן לפרופסור מסתורי לשם עבודת עיבוד נתונים.
הערה: אחד הדברים, שהפריעו לי בספר, הוא חוסר ההסברים.
לא הבנתי למה לא משתמשים במחשב - בספר חולית העניין מוסבר (מנטנט), פה לא!
דובר על חברה העתידנית הנשלטת בידי תאגידים, בתוספת מוזכרים בספר כמה יצורים מוזרים מאד, שלא מובן מאיפה הגיעו ומה בדיוק הם עושים בספר.
בהמשך, העניינים מסתבכים וגיבורנו נאלץ להמלט על חייו.
ככל שהעלילה מתקדמת , אנו מבינים שהענינים אינם פשוטים.
אני סבורשהסופר הרוקי מורקמה, לא השקיע מספיק בתיאור הדמויות בעלילה הראשית ולכן קשה היה לי להזדהות עם מישהו מהדמויות - לא שהייתה בחירה גדולה.
למרות זאת, נהניתי מאיכות הסיפור.
העלילה השנייה מספרת על אדם המגיע למקום לא ברור המכונה סוף העולם ולעיר המוקפת חומה ומשום מה האנשים הגרים בעיר זאת חייבים להיפרד מצילם (אם התלוננתי קודם על עומק הדמויות בעלילה הראשית, לדמויות בעליה המשנית אין עומק כלל וזה כנראה בכוונה כפי שמתברר בהמשך).
הסוף, יותר נכון הפרקים האחרונים מחברים בין שתי העלילות.
לעניות דעתי, הסוף משאיר הרבה דברים לא פתורים.
מעניין, שהחברה היפנית העתידנית מתוארת בסגנון של היום, השגעון לדברים אמרקאים כמו מוסיקה, שתייה חריפה, שעונים ועוד מיני גאדג'טים.
הספר הזה הוא מעין ספר סייבר פאנקי בתוספת מסעות מוחיים.
בזמן האחרון תורגמו כמה כאלה לעברית - "כריש זכרון" ו"סופו של מיסטר Y".
סך הכל אני ממליץ על ספר הזה, כקריא ומעניין.
הרעיונות בו יכולים להכיל כמה ספרי מד"ב - כמו לדוגמא מחיקת קול, שלטעמי הוא רעיון מעולה.
7 בסולם קפטה - היה 8 לולא הסוף.
אני מחכה בקוצר רוח לקרוא עוד חומר של סופר זה.