היום הייתי בספריה העירונית כדי לקחת את שר הטבעות באנגלית.
הלכתי לאגף הפנטסיה והמד"ב באנגלית, ולא מצאתי. התפלאתי שכל העותקים מחוץ לספריה.
כשפניתי לספרנית היא אמרה לי שמקומו של ספר זה איננו לצד ספרי הפנטסיה האחרים. והיא עוד מתנצלת, שלא היא או הספרניות האחרות החליטו על חלוקה כזו.
היא שלפה לי אותו ממדף רחוק שלא הספקתי לראות איזו קטגוריה הוא, אבל דעו לכם - שר הטבעות לפי חוקי הספרנות, לא נחשב לפנטסיה.

ועכשיו סקירות

בתגובה ל: סקירות + ידעתם? מאת: מוניקה

אפס-אחד מאת כריס רוברסון
סיפור יפה ששופך אור אחֶר על הרעיון הבינארי כבסיס למחשב העתידי. הסיפור מתרחש באימפריה הסינית ועדיין לא ברור לי אם זו היסטוריה אלטרנטיבית או רעיון של משהו שהיה יכול לקרות לפני כמה מאות שנים.
לא ברור לי, בגלל הצורה בה כינו את הנוכרי ובגלל צורת הכינוי של הדגים. אם מישהו הבין יותר טוב ממני, אשמח להסבר.
כתוב טוב, נהניתי ממנו.

בראי ההיסטוריה
אני כרגיל נהנית משיעור ההיסטוריה החודשי שמרקורי נותן, מבחינתי - תמשיכו כך. הפעם: על האימפריה הרומית ועל מפלתה.

מחלקה גריאטרית מאת אורסון סקוט קטרד
רעיון מדהים. אמנם סיפור לא קל, אבל לא יצאתי ממנו בתחושה רעה. אני אוהבת סיפורים בהם יש רעיונות שלא פגשתי עד כה, ועוד כאלה שמסופרים טוב. וכן, אורסון סקוט קארד, יודע לעצבן, יודע להזיז משהו אצל הקורא.

האמת הפשוטה
הנושא הפעם מצחיק, אבל לא מעניין כל כך.

מחיר האהבה מאת אלן סקולקראפט
ראשית אהבתי את ההקדמה לסיפור, על הרקע של הכותב.
הסיפור, כך נראה בהתחלה, הוא סיפור אהבה בין אישה לאנדרואיד.
אבל לא. יש בו הרבה יותר מזה. אני חושבת שזה הסיפור הכי יפה בחוברת.

לשכוח את גן העדן מאת רון סאבאג'
המממ, לא משהו. סיימתי לקרוא מתוך סקרנות. מסופר על גבר ואישה שמתעוררים לתוך שכחה ולא מסוגלים לשחזר מה היה קודם. הם רק יודעים שהם בעל ואישה.
לא כל כך דיבר אלי.

הדים מאת עידו גנדל
מספר אנשים נפלטים, לאחר שהמעבורת עליה טסו, ניזוקה איכשהו, לפלנטה לא ידועה, והם מחליטים ביחד למצוא את הדרך חזרה, רק שהם כל כך שונים אחד מהשני ומן הסתם נוצרות יריבויות.
הסיפור מותח, והוא יופיע בחלקים (כמו במד"ב הישן והטוב) במרקורי. קצת הוריד לי את הרוח מהמפרשים כי נשארתי במתח, אבל לא נורא.
מאד נהניתי ממנו, ויש לי הרגשה שלפני שאקרא את ההמשך, ארענן את זכרוני על החלק הראשון. עושה רושם טוב.

נרדמת מאת הדר רייזמן
גרסה אחרת לסוף האגדה "היפהפייה הנרדמת".
שמחתי לראות עוד סיפור מקור במרקורי, אבל הסיפור הזה כלל לא קלע לטעמי ונראה לי סתמי. אבל הכתיבה הייתה לא רעה ואולי סיפור מאת הכותבת, בעתיד, יעשה את עבודתו עלי.

בתגובה ל: סקירות + ידעתם? מאת: מוניקה

הספר הזה הומלץ לי בחום בפורום של סילברברג, אבל לא על ידי כולם.
מסתבר שזה אחד מהספרים האלה שאו שאתה שונא אותו, או שאתה אוהב אותו. התפתח שם דיון, בעד ונגד, לכן הספר כל כך סיקרן אותי. ובנוסף, הוא אחד הספרים שיצא לאור בין השנים 1968 ל-1972, השנים הפוריות ביותר של סילברברג, השנים בהן פרסם ריכוז גדול של הספרים הטובים שלו.



אני ציפיתי לעוד ספר מד"ב והתעוררתי לתוך סיפור מעט מיסטי, מעין אורגייה עתידנית בין אדם אחד לבין היצורים שהוא פוגש בעוד כמה מאות אלפי שנים ויותר, כאשר נשאב לשם בזרימת זמן.
מדובר ב-Clay, זהו בן האדם המוכר לנו, שפוגש שם בחמישה סוגים של בני אדם עתידניים, כאשר בכל מין אחד כזה, האבולוציה עיצבה דברים אחרים, ואילולא המודעות האנושית שלהם, אפשר היה לחשוב שהם פשוט חיות אחרות, מלבד ה-skimmers, שדומים הכי הרבה לבן האדם המוכר לנו.
הסקימרס בעלי גון עור ירוק צהבהב והם משנים את מינם בקלות, לפי רצון וחשק.
קליי מתנסה ביחסי מין עם כולם, וגם עם בני האדם מסוגים אחרים, אבל רק עם אלה החברותיים, אלה שלא מעוניינים להרוס או לאכול אותו.



הספר נותן תחושה של חלום או של הזיה מסמים.
יש סכנות, אבל יש תחושה באוויר שגם אם יקרה משהו, זה בסופו של דבר, רק חלום.
קטעי הסקס, מטרתם להוסיף לתחושת החופש, לתחושת החלום או ההזיה, בניסיונם לשחזר תחושת נירוונה, תחושות העובר שברחם.

ולגבי העלילה? יש עלילה, ויש סוף, ויש מסר, וזה באמת יפה, אם בתור קורא אתה לא מתחיל לחלום גם, ומצליח לעקוב אחר הרעיון.
בגדול, הסקימרס הם בני אלמוות ואילו קליי נועד למות ביום מן הימים.
נוצר דיאלוג ארוך בינו לבינם, בנושא המוות, דיאלוג שמייצר מצב חדש בהדרגתיות ומרמז על מי שאנחנו היום.
יתכן שרוב אלה שאהבו את הספר יחשבו שהדיאלוג הזה ותוצאותיו, הם גולת הכותרת של הספר, אבל אני, אהבתי את החופש של החלום ואת מה שקליי עם חבריו הסקימרס, עשו, את החוויות המשותפות שלהם, כמו התפרקות לחלקיקים וביקורים בכוכבי הלכת המוכרים, כמו הרמת הים באוויר והחזרתו לתחתית הים, דברים דמיוניים כייפים ומהנים.



השפה היא די גבוהה, עשירה במטאפורות שמשרות על הקורא אווירה של נוסטלגיה, של התרוממות רוח, של יופי עצוב ושל עומק, כאילו היוצר לוקח בידיו את יצירתו האהובה ומעריך אותה מחדש, ומבחין בפרטים הקטנים והגדולים בו זמנית.

אני יכולה להבין למה הוא אחד מחמשת הספרים הכי אהובים על קוראיו של סילברברג, אבל אני לא אתן לו ציון כזה. אהבתי אותו, והוא יקח אותי גבוה אם אקרא אותו שוב, אבל אני מעדיפה יותר את הספרים הפעילים, של כאן ועכשיו, מאשר ספרים של high והתעצמות פנימית ו/או אוניברסלית.

סילברברג כתב שזהו אחד הספרים שהכי הרבה נהנה לכתוב, והצדיק את תחושתי כשאמר (קראתי את דבריו אחרי שכתבתי סקירה על הספר שם) שביסס את הרעיון על חלומות שפקדו אותו כמה ימים לפני כן. הוא עוד אמר שזה ספר של פעם אחת בחיים ואין לנסות לכתוב עוד דומים לו.
הוא אמר שהיה יכול להמשיך לחלום את החלום הזה, הווי אומר להמשיך להאריך את הספר עוד, אבל הוא הבין, שמכל חלום יש להתעורר מתישהו.

בתגובה ל: סקירות + ידעתם? מאת: מוניקה
הנופלים של מאלאזן.
אין מה לומר הסופר השקיע.
מרוב השקעה, ישנם חלקים שהם קצת משעממים וזאת הייתה הסיבה שלא הצלחתי לקרוא את הספר באופן רציף.
אם התלוננתם על דמויות בעובי של קרטון אצל סטיבן אריקסון זה לא קיים - להיפך.
כל דמות והיא השולית ביותר, מטופלת באופן מעמיק.
אפילו, המוזג בבאר מקבל טיפול דומה למרות, שהוא אינו חשוב וכמעט ולא מופיע בעלילה.
היו קטעים, שדי השתעממתי והיו קטעים שהתמוגגתי מהם.
לסיכום הספר טוב ואולי טוב מאד, צריך סבלנות כדי לקרוא אותו - 8 בסולם קפטה.
הספר אינו ספר פנטסיה נוסחתית במלוא מובנה של המילה.
הטובים לא בדיוק טובים והרעים גם לא בדיוק רעים.
אמנם קיימת חבורה אפילו שתיים, אך החבורות משתנות, מתחסרות מתמלאות ועוברות תהפוכות משוגעות.
אי אפשר לדעת מה יקרה בדף הבא, בשביל אחד שקורא 4 עמודים בספר בלשים וכבר יודע מי הרוצח - זאת אמירה רצינית.
התיאור של העולם נפלא ואני מחכה, די בקוצר רוח לחלק השני.
אישיות אחת הצלחתי לגלות די מוקדם וזה למטה, מעין ספוילרון.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
די מהר ידעתי את זהותו של הצלופח.

בתגובה ל: סוף סוף סיימתי את גני הירח - כרך ראשון מספר מאת: טרישנמרנדו - קפטה
שהספר הבא בסידרת מלאזאן יראה אור באפריל 2009.
יתכן ותצטרך ריענון לפני כן...

בתגובה ל: סוף סוף סיימתי את גני הירח - כרך ראשון מספר מאת: טרישנמרנדו - קפטה
הצלופח אמנם מוזכר כמה פעמים, אבל רק לקראת הסוף הוא מוזכר כדמות בעלת משמעות, כך שלא ממש טרחתי לנסות לנחש מיהו, כמובן שזה היה ברור על אף זאת.
בשאר הספרים הוא מופי כמה פעמים, וכל פעם קצת יותר קשה לדעת מיהו ומהו, אבל יש רמיזות שונות למהותו... תצטרך לחכות הרבה זמן לאור קצב הפרסום בעברית.

בתגובה ל: טוב, נו מאת: fringe
ללא תוכן